הדף היומי - כתובות דף יב

(יב. במשנה למעלה – יג. במשנה למעלה) חלק א – המנהגים ביהודה ביהודה היו מתייחדים כבר אחרי הקידושין, ולכן אין לבעל טענת בתולים, כי אולי הוא עצמו בא עליה. הניסוח במשנה הוא – "האוכל אצל חמיו ביהודה", משמע שלא בכל יהודה זה היה המנהג. הראיה, שבברייתא היו ביהודה כמה מנהגים סותרים (ובגליל לא עשו אף אחד מהם) - רישא - היו מתייחדים (ואז כאמור – אין לו טענת בתולים). סיפא - מעמידים שושבינים שבדקו אותם וישנו שם שלא ירמו (שהחתן לא יעלים את הסדין עם הדם ושהכלה לא תביא סדין עם דם מביתה) – ורק כך יכולה להיות טענת בתולים. הרי שבמקומות אלו כנראה שלא התייחדו אחרי הקידושין, שהרי אם התייחדו אז ממילא אין טענת בתולים. [דיון בניסוח הברייתא - "כל שלא נהג כמנהג הזה" - אין לו טענת בתולים. במה מדובר? על הרישא (לגבי ההתייחדות), אביי - צריך להגיה להפך – כל שכן נוהג כן אין טענת בתולים. דוחה רבא – זה לא מה שכתוב! רבא – הכוונה שמי שנמצא בגליל, ולא נהג כמנהג הגליל אלא כיהודה, אז כמו ביהודה – אילו טענת בתולים. רב אשי – סיפא (שאם לא נבדק, אין לו טענה).