הדף היומי – מועד קטן דף כד

A. רב – גם עטיפת הראש זה צנעא ורשות, כי יש גם לא אבלים שמכסים. ואילו שמואל – אבל צריך עטיפה רצינית (כמו ישמעאלים) – וזה רק אבלים עושים ולכן נחשב פרהסיא. B. ר' יעקב – רי"ח – אם שם נעליים בשבת, יכול לעטוף ראשו גם לשמואל, כי הנעליים מעידים שאינו נוהג אבלות. (דילוג שליש תחתון עד 7-) ב. רבא – אם הוא בתוך ביתו – נחשב צנעא, ויכול להסתובב גם בבבגד הקרוע וכן עשה רב יוסף (הסתובב בביתו עם כיסוי הראש כי זה בבית ונחשב צנעא).[1] (אגב, הוא ציטט את רי"ח שלא רק שרשות אלא חובה בצנעא, וזה רי"ח לשיטתו (שורה 6) שבצנעא חייב). (חזרה לשליש תחתון לקטע שהובא בדרך אגב) חלק ב – שמואל: כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע (ואסור כבל תשחית) כלומר – אם קרע בשעת חימום (עד הקבורה), לא יכול לקרוע שוב סתם אח"כ. קושיות: שמואל קרע על רב גם אחרי הקבורה (קרע 12 בגדים)? תשובה – שם זה דווקא בתלמיד חכם שנפטר, שכל פעם שנזכרים בהלכותיו נחשב שעת חימום. תניא – יכול להחליף בגדים בשבעה (אם אין ברירה, למשל שנהיה קר או חם), ואז קורע שוב! תשובה – זה דווקא על אביו ואמו, ולא מדין קריעה אלא כבוד להורים. (חזרה לשורה 4-) חלק ג – דין עצרת (חג שבועות) א. תזכורת (משנה יט.) – שבת לא מפסיקה את השבעה, רגל מפסיק. לגבי עצרת, ראש השנה ויו"כ – ר"א – זה תלוי באורך: רק חגים של 7-8 ימים מבטלים (כי הם "תופסים" את כל השבעה): פסח וסוכות תמיד מבטלים, עצרת – בזמן המקדש נחשב 7 ימים (כי מי שלא הביא את קרבנות השבועות בחג (עולת ראיה ושלמי חגיגה) – משלים ב6 ימים שאחרי, אחרי החורבן – נחשב יום אחד ולא מבטל. ר"ג וחכמים חולקים – זה לא תלוי באורך, אלא רק חגים מבטלים (משום השמחה) – ר"ג – כל החגים מבטלים (כולל עצרת ר"ה ויו"כ, גם אחרי החורבן). חכמים – רק "שלושת הרגלים" מבטלים (גם אחרי החורבן). ב. גמרא אצלנו – כמי ההלכה?