הדף היומי – יבמות סו

– מתי עבדים של האישה אוכלים בתרומה (משנה וגמרא) א. הקדמה – שני סוגי עבדים (ונכסים) – כשאישה מתחתנת, יש שני סוגי נכסים שהיא מביאה עמה (קרקעות, עבדים, כלים): נכסי צאן ברזל – שייכים מבחינה מסוימת לבעל, הוא אחראי עליהם, ובסוף הנישואין צריך להחזירם (או את שוויים) כפי שהיו. (נקראים גם "שום" – כי שמים אותם כשמביאה אותם, כדי שיוכל להחזיר את ערכם, ונקראים ברזל כי ערכם נשמר כמו ברזל). הניסוח במשנה – "מתו, מתו לו. הותירו, הותירו לו, הואיל והוא חייב באחריותם". נכסי מילוג[1] – שייכים לאישה, אך הבעל נהנה מפירותיהם (משתמש בהם). אם התייקרו או ניזוקו – זה על חשבון האישה, והבעל מחזירם לאישה כמות שהם. (נקראים מילוג מלשון מריטה – שהבעל מורט את הנוצות, אבל הגוף הדבר נשאר לאישה) הניסוח במשנה – "מתו – מתו לה, הותירו – הותירו לה". ב. האם עבדים של האישה אוכלים בתרומה? סיפא – אם נישאו בהיתר (בת ישראל לכהן) – עבדי צאן ברזל – ודאי אוכלים, כי הם קניין הכהן. גם עבדי מילוג אוכלים, אפילו שהם קניין האישה, כי הם קניין (=העבדים) של קניין (=האישה) של הכהן. מקור (תחילת הגמרא) – "וכהן כי יקנה נפש קניין כספו הוא יאכל בו" (ויקרא כב), גם