הדף היומי – יבמות ז

שאי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש, ולכן רק אשת אחיו הותרה ושאר עריות לא! (ז. 7+) "במה מצינו" (בניין אב) מאשת אחיו. + הואיל ואשתרי אשתרי (כיון שהותר איסור אחד, ניתן ללמוד להתיר גם שני איסורים (אשת אחיו + ערווה נוספת)), כמו שלעולא – מצורע ביום השמיני שהוא גם טבול יום מקרי, כיון שמותר לו להכניס בהונותיו לעזרה להיטהר מצרעתו, זה מותר אפילו שהוא גם טבול יום. (ז: 1-) דחייה חלקית – שם עולא התיר רק אם היה זמן שהאיסור הראשון היה בפני עצמו – כלומר במצורע – רק אם ראה קרי ביום, כך שבתחילת היום היה רק מצורע ויכל להכניס בהונותיו, ואז כשנוסף גם הקרי – אומרים שכיון שהותר הותר, וכן בייבום – היינו לומדים שרק אם ראובן התחתן ומת, ושמעון יכל לייבם את א, אך במקום זה התחתן אם אחותה ב (אחות זקוקתו מותרת מהתורה), ואח"כ רוצה לייבם את א, שאז נתיר כי היה זמן שהיתה רק אשת אחיו ולא אחות אשתו. אך אם שמעון היה כבר נשוי ל-ב, לא יכול לייבם את א, כי לא היה שום זמן שבו איסור אשת אחיו עמד בפני עצמו. תשובה – יתכן שאכן לזה נצרך הלימוד! (שהיינו חושבים שזה יהיה מותר, קמ"ל מ"עליה" שאסור). (ח. 13+) היקש של ר' יונה – שהוקשו כל העריות זה לזה ("כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם" (ויקרא יח, כט)). לכן היינו חושבים שנקיש לאיסור אשת אחיו שהותר, קמ"ל ("עליה") שאחות אשתו אסורה, ומקישים את שאר העריות לאחות אשתו. ולמה מקישים שאר העריות לאחות אשתו (לאסור) ולא לאשת אחיו (להתיר)? עדיף להקיש לחומרא. מדמים למקרה שבו יש שני איסורים ולא למקרה עם איסור אחד. (ז. באמצע)דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל 2.(ז. רבע תחתון) – דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש 3.(ז: באמצע) הואיל ואשתרי אשתרי הקדמה א – מצורע משתלח מ3 מחנות הרחבה לגבי הדוגמאות: זב ובעל קרי – מ2 מחנות טבול יום גם אסור : לברייתא זה מהתורה (עשה "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב", ומרבים טבול יום). (+ לכאורה גם "ולא יטמאו את מחניהם"). רי"ח – רק מדרבנן, לומד שניתקן בזמנו של יהושפט מלך יהודה. טמא מת – ממחנה 1 (וכן מחוסר כיפורים). B.הקדמה ב – טהרת מצורע (בהתחלה אסור גם במחנה ישראל) ביום הראשון: שתי ציפורים עץ ארז שני תולעת ואזוב (מתואר בתחילת פרשת מצורע), תגלחת וטבילה,