פרק 89: למה להתלונן זה ממכר (ומה המחיר שאת משלמת)

"אוף יואו איזה חום, גיהנום", "איזה סיוט הפקקים האלה", "וואו הבוס מחרפן אותי, חייבת כבר להגיע ולעשות איתך קפה לספר לך הכל", "והחתונה? בסדר נחמד אבל למה כל כך רחוק ובשטח פתוח וגם לא היה לי מה לאכול". מכירות את כל המשפטים האלה? אולי אפילו מזהות את עצמכן בתוכן? ככה, בלי לשים לב, הפכתן את התלונה לחלק בלתי נפרד מהשפה שלכן? זה בסדר, זה קורה וזה גם חשוב לאוורר ואפילו להתלונן בקול רם. יש דברים מעצבנים ורצוי שנתעצבן. אבל אז מגיעה השאלה האם אני הופכת את התלונה לתנועה, לפתרון ועשייה – או שאני נתקעת בלופ ומחווטת את המוח שלי ליהנות מהתלונה ולהמשיך לחפש על מה עוד אפשר להתלונן, ככה שאולי אפילו ארגיש קצת מוצלחת יותר. למה התלונה היא זו שבוראת לי מציאות? ואיך מדברים שפשוט "קורים לי", אני הופכת לאדם הזה שרק מקטר ורואה את השלילי, ולא שמה לב שהכל בעצם בידיים שלי? אז איך אפשר לעצור את הלופ, לצאת מזה ולנצח את ההרגל? לחצי פליי ובואי להאזין, ורק אל תשכחי לשתף.See omnystudio.com/listener for privacy information.