זכרונות מאתיופיה

אברש מתארת את אילן היוחסין של משפחתה ואת ביתה, ומספרת על האהבה בין הוריה. כמו כן היא מספרת על היחסים החמים בין היהודים לשכניהם הנוצרים והמוסלמים בכפר ועל הערבות ההדדית ששררה ביניהם. בתקופת ילדותה, סבה מצד אמה היה השליט המקומי והיא ומשפחתה נהנו מפריבילגיות שונות, בהן בעלות על אדמה. אברש מספרת על העושר הרב בבית סבה שבא לביטוי בהחזקת עבדים ועובדי אדמה רבים.אביה היה נפח ידוע שתיקן וסחר בנשק והעסיק עובדים שעשו עבורו את העבודה החקלאית. את עבודות הבית למדה מאמה והיא מספרת עליהן, על המאכלים השונים שלמדה להכין ועל ההווי החברתי והיום יומי. אברש מעידה על עצמה שהייתה ילדה מפונקת שלא רצתה לבצע את עבודות הבית וסירבה להתחתן ולכן הוריה שלחו אותה לקרובי משפחתה בכפרים צלאמתי ו-בזריבה. שם בגיל 10 התחתנה במסגרת שידוך, והיא מתארת את המסורות והמנהגים השונים הקשורים בכך. לאחר החתונה אברש פחדה להישאר עם בעלה וברחה לגיסה בווגרה. לבסוף חזרה פרודה לבית הוריה. לבית הוריה הגיעו רבים לבקש את ידה והיא שודכה בשנית, התחתנה ועברה עם בעלה לבית הוריו בצגדה. משם עברו בני הזוג לבית משלהם. אברש מספרת כי מולם גר פוק'רה - בעל כוחות רוחניים, אליו היו מגיעים אנשים כדי להירפא, ביניהם עקרות. כאשר לא הצליחה ללדת פנתה אברש אל שכנה והיא מתארת את תהליך הריפוי שבסופו נכנסה להיריון. אברש מספרת על דרכי החינוך והטיפול בילדיה, על אמונות מסורתיות ועל דיבוק בשם ק'ולה ודרך הטיפול בו. לאורך כל הריאיון אברש שוזרת פתגמים ומשחקי לשון. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אברש אלמו, עקרת בית, קדרות, שליט מחוזי, עבדים, ברייה, חקלאות, נפחות, נשק, פוק'רה, כוחות רוחניים, עקרות, רפואה מסורתית, נוצרים, מוסלמים, אוכל, בישול, דיבוק, ק'ולה, אמונות טפלות, שדים ורוחות, קפה, גירוש שדים, פתגמים ומשחקי לשון, חינוך, מנהגים ומסורות, גידול ילדים, גירושין, חתונה, אלוגן, וולקיט, סודן, אסגדה, בצלאמתי, זריבה, ווגרה, צגדה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

ישעיהו מספר על תולדות משפחתו. הוא מסביר כי קיבלו אישור להתיישב באייבה – כפר נוצרי בעיקרו, בזכות שירותי הנפחות והקדרות שסיפקו בני המשפחה לתושבי האזור.ישעיהו מתאר את הכפר, את ביתו ואת שגרת היום המשפחתית. הוא מספר על ילדותו, על החינוך שקיבל, ומסביר את תפקידו של הילד במשפחה. כמו כן הוא מפרט את מנהגי הטהרה והכשרות, ומדבר על השוני בין אורחות חייהם של היהודים בכפר לאלה של הנוצרים. מגיל 5 החל לרעות צאן ובקר, והיה לסירוגין עובד ומשחק במשחקים שונים עם חבריו. בתקופה זו נחשף ישעיהו לגילויי הגזענות הרבים מהם סבלו היהודים. הוא מפרט מה כלל תפקידו כרועה: היכן ועם מי היה רועה, כיצד ישן בשטח כאשר רעה הרחק מהבית, מה אכל, כיצד היה מכין תיקים, מעילים, מקלות הליכה וסחורות נוספות, ומאילו חומרים – עצים, עלים. הוא מספר גם אילו עונשים קיבל, מהוריו או מאחרים בקהילה, אם לא ביצע את עבודתו נאמנה. במקביל לעבודתו כרועה למד ישעיהו קרוא וכתוב מנזיר בכנסיה. בהתאם לנוהג ולאיסור לגעת בגויים, לאחר כל שיעור היה עליו לבצע טקס טהרה, בטרם נכנס חזרה לביתו. כבן בכור שצריך לעזור בכלכלת משפחתו, ישעיהו לא יכול היה להתמיד בהליכה ללימודים, והוא המשיך ולמד בעצמו בעזרת התנ"ך שהיה בביתו. ישעיהו למד במהרה ושימש כמקריא עיתונים ומכתבים עבור משפחתו ועבור הכפר כולו.כשהיה בן 12, עבר עם סבתו ובני משפחה אחרים לכפר שנְבקו-וודְמה. ישעיהו מתאר את בירוא השטח, את בניית הבית ואת תהליך המעבר. זמן קצר לאחר המעבר, העלילו השכנים הנוצרים על משפחתו כי היא נותנת מחסה לפושע, ורבים מבני המשפחה נעצרו ונכלאו. במשך כחודשיים סייע ישעיהו לאביו לכתוב מכתבים לשלטונות על מנת לשחרר את בני משפחתו. המשפחה לבסוף השתחררה וחזרה להתגורר יחד, וישעיהו למד את עבודות החקלאות. תחילה עזר לאביו לעבד את אדמותיו אך מהר מאוד נעשה עצמאי ועסק בבירוא שטחים ובגידול יבולים למכירה. ישעיהו מסביר על הכלים החקלאיים השונים עמם עבד. כשהגיע לגיל 18 ישעיהו רצה לצאת ללימודים, אך משפחתו התנגדה מחשש שיתבולל, והפעילה עליו לחץ להתחתן ולהמשיך לעבוד לפרנסת המשפחה. ישעיהו מצדו איים שיתגייס לצבא, עד שלבסוף התרצו הוריו ואפשרו לו להתחיל ללמוד. הוא התגורר אצל סבתו ולמד בבית הספר באמבובר. ישעיהו מתאר את בית הספר ואת חדרי הלימוד, את תוכנית הלימודים ואת הווי החברתי. בזכות חריצותו טיפס מהר במעלה הכיתות. בחופשות היה חוזר לכפרו, כפי הבטיח להוריו, ועוזר למשפחה בעבודה החקלאית. משסיים את בית הספר היסודי עבר לתיכון בעיר גונדר, שם שכר דירה עם ארבעה חברים ללימודים. ישעיהו, שהתחתן במהלך השנה הראשונה בתיכון, מתאר את המנהגים והטקסים הכרוכים בשידוכים ובחתונה. לאחר חתונתו המשיך ישעיהו את לימודיו והוא מתאר את הווי החיים היהודיים ואת הקושי להתגורר בעיר גונדר, הרחק ממשפחתו. כשהגיע לכיתה י"א ונולד בכורו, פגש ישעיהו ביהודי אמריקאי – מורי בירלנד, שהחל שולח לו כסף, ביגוד וספרים. כשבאחד המכתבים שאל אותו התורם מה הוא רוצה, כתב ישעיהו כי ברצונו לעלות ישראל. על אף הקשיים הביורוקרטים, ולמרות שלא היו יחסים דיפלומטים בין אתיופיה לישראל, הצליח בירלנד לסדר לישעיהו אישור כניסה למדינה, ודרך רומא הוא הגיע לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: ישעיהו צ'נה, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, נפחות, קדרות, חינוך, היסטוריה, נוצרים, טהורה, כשרות, גזענות, בית נידה, מנהגים ומסורות, משפחה, אוכל, קפה, משחקים, עונשים,

זאודו מתאר את אילן היוחסין המשפחתי, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הוריו התגרשו בילדותו והוא עבר עם אחיו הקטן ועם אמו לבית הוריה. לאחר זמן קצר סבתו ואחיו נפטרו. אמו התחתנה בשנית ובהתאם למסורת. מפחד שהאב החורג יתעלל בזאודו אחיו הגדול העביר אותו להתגורר עם אחיותיו של אביו בדנקז. שם רעה את הבקר והצאן של המשפחה, ולמד קרוא וכתוב מתוך הספרים של אביו. לאחר שנתיים אביו נדבק במגפת הדבר שתקפה את אזור בלסה ואחיו של זאודו לקח אותו לכפרם, שם טופל בבידוד עד שנפטר מהמחלה. זאודו מפרט על מנהגי הקבורה והאבלות. כמו כן הוא מספר על סכסוכים עם השכנים הנוצרים בנוגע לקבר של אביו. זאודו בן ה-12 נשאר לגור עם אחיו ועסק בעבודות חקלאות ונפחות. כנפח ייצר כלים כגון מחרשה, מעדר וגרזן. לאחר זמן מה חזר לגור עם אמו שנשארה לבדה והתפרנסה כקדרית בג'ג'ה. שם למד לתפור ומצא פרנסה כחייט. הוא מספר על העבודה, שיטות התמחור והערבות ההדדית בין בני הקהילה, כמו גם על היחס הגזעני של הנוצרים כלפי יהודי המקום. כשהיה בן 21 נמצא לו שידוך וכעבור שנה התחתן. אשתו שהייתה בת שמונה עברה להתגורר עם זאודו, אמו ואחותו. לאחר שנתיים אמו ואחותו עברו לגור עם סבה של אמו וזאודו ואשתו נותרו לבדם. זאודו מספר כי אשתו הצעירה עוד לא ידעה כיצד לבצע את עבודות הבית והכנת האוכל ומספר בשעשוע כיצד היה עוזר לה בסתר. כשבני הזוג בגרו וניסו להביא ילדים לעולם, הם עברו כמה לידות של תינוקות ללא רוח חיים. לבסוף הסכימו שזאודו יביא ילדים בעזרת אישה אחרת אך הם יגדלו כילדיהם של הזוג. זאודו מסביר על המנהגים הקשורים בפונדקאות וכיצד הביאו וגידלו את שני ילדיהם. במקביל זאודו ואשתו עלו לרגל לגנתבה (מקום מקודש), שם צמו והתפללו לילדים, ולאחר שנה הרתה אשתו ולזוג נולד ילד.כשמפלגת הדרג בראשותו של מנגיסטו היילה מרים ‏(‏Mengistu Haile Mariam‏)‏ תפסה את השלטון והדיחה את הקיסר היילה סלאסי ‎(Haile Selassie)‎, מצבם של זאודו ושאר היהודים באזור השתפר מאוד, כיוון שניתנה להם הזכות לבעלות על האדמה והם הפכו לאזרחים שווי זכויות. זאודו נשלח לאמבה גיורגיס וורדה, שם הוא מונה לעוזר משפטי בבית המשפט. תפקידו היה ליישב סכסוכים בנושאים כמו זכויות מקרקעין או דיני משפחה. כחלק מעבודתו הוא נשלח לכפרים מרוחקים על מנת להסביר לתושבים על הרפורמות החדשות תחת הממשל החדש ולשמש כנציג בית המשפט. זאודו מספר כי הציבור התקשה לקבל את החוקים החדשים ולא פעם הוא נקלע לחילופי ירי וספג מעשי אלימות. הוא מציין כי חלק מהעבריינים שתפס והביא לדין נתלו ביום השוק בוורדה למען יראו ויראו. במקביל לעבודתו הציבורית שכר זאודו אדמה ועובד שעיבד אותה לרווחת משפחתו. הוא מסביר כיצד שוכרים אדמה ועובדים ואילו הסכמים ושכר היו מקובלים באותה תקופה. לאחר שמונה שנים בתפקידו הציבורי בוורדה, נבחר זאודו לתפקיד נוסף באוורג'ה. באותו הזמן החלה העלייה של יהודי אתיופיה לישראל דרך סודן, וזאודו ניצל את תפקידו הממשלתי וסייע בהברחתם. במקביל השתוללה מלחמת האזרחים וארגון המורדים איהאפה ‏‎(Ehapa)‎‏ ‏כבש שטחים ורדף עובדי מדינה. זאודו מספר כיצד חייו היו בסכנה כפולה – הן מצד השלטונות כיוון שעזר ליהודים, והן מצד המורדים, בתור איש השלטון. לבסוף זאודו מכר בסתר את כל רכושו ויצא עם משפחתו בקבוצה של 11 איש לסודן. בדרך נתקלו בשודדים וזאודו כמעט איבד את בתו. כשהקבוצה הגיעה לעיר מרבה חזר זאודו על עקבותיו כדי להסדיר את ענייניו ולהודיע לשאר המשפחה כי המסע צלח. משחזר התחוור לו שהשלטונות מחפשים אחריו כיוון שנחשד בגני

סלמון מקריא שיר שכתב על החינוך באתיופיה. לאחר מכן הוא מספר על היסטוריה של ההתיישבות במחוז סמיין ועל היהודים שחיו במקום עוד קודם לרדיפותיו של הקיסר יצחק, בשנת 1400. בין השאר הוא מספר את האגדה על היווצרות המקום הקדוש שנקרא על שם אבא צגאיי. סלמון מונה את הדורות ומציין כי הוא הדור ה13 לשושלתו של אבא צגאיי. כשהיה בן שש משפחתו עזבה את מקום הולדתו ועברה לדב-בהר, כדי לזכות בבעלות על קרקע חקלאית. הוא מספר על מסעה של משפחתו ושל יהודים רבים אחרים לאזורים מרוחקים במטרה למצוא קרקע. סלמון מתאר את הכפר ואת הווי החיים, הערבות ההדדית, חוקי הקהילה והמשחקים השונים שהיה משחק בילדותו. הוא החל לרעות את הצאן והבקר ולעבד את אדמת המשפחה והוא מספר כיצד התמודד עם חיות הטרף בהן נתקל בעבודתו. במקביל למהפכה שהעלתה את מפלגת הדרג לשלטון, סלמון בן ה-17 יצא ללימודים. הוא מספר על תקופת המהפכה ועל השפעותיה עליו ועל הקהילה היהודית כולה - ביניהן רפורמת חלוקת הקרקעות מחדש, וחוק חינוך חובה לכל האזרחים. לימודיו התקיימו בעיר דברק שבמחוז ווגרה וסלמון מתאר את ההבדל הגדול בין חיי העיר לאלה של הכפר. לאחר זמן מה, משפחתו, שחששה מהתבוללות בעיר, החזירה אותו לכפר. רק לאחר שנישא והוליד שני ילדים, התאפשר לו ולמשפחתו לחזור לעיר, וסלמון המשיך בלימודיו. סלמון למד בלילות, ובשעות היום התוודע לעולם המסחר וסחר בציוד חקלאי, ציוד ביתי ומגוון מוצרים שימושיים. בשנת 1979 החל סלמון לעבוד בסתר בארגון אורט. תחת מסווה של סוחר הוא העביר מידע בין העיר והכפר, סייע באיתור מקומות מתאימים להקמת מרכזי הארגון ובחלוקת סיוע לנזקקים. כאשר נפתחו דרכים ליציאה לישראל סלמון ושותפיו ארגנו, ציידו, וליוו את הקבוצות. עבודתם התנהלה תחת "הטרור האדום" – תקופה בה שלטון הדרג הוציא להורג כל מי שנחשד כמתנגד המשטר, וסלמון מספר על הזוועות שהתרחשו סביבו. בפסח, בזמן שסלמון ופעילים נוספים העבירו משלוח של מצות מישראל, הם נעצרו על ידי הכוחות המיוחדים של השלטון ונכלאו בטענה שהעבירו נשק לארגוני המורדים. סלמון מתאר את התנאים הקשים, הפחד, העינויים וההוצאות להורג שנערכו בין כתלי הכלא. לאחר כמה חודשים התנאים השתפרו וסלמון, שידע לארוג, נשלח לעבוד במשך היום. לבסוף הצליח ארגון אורט לשחרר את פעיליו. סלמון חזר לפעילתו החתרנית והמשיך לארגן וללוות קבוצות לסודן. הוא נעצר פעם נוספת לתקופה קצרה ולאחר שנעצר בשלישית, הבין שהוא מסתכן בהוצאה להורג. הוא יצא עם משפחתו לסודן ולאחר תלאות רבות עלו לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: סלמון יוסף, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, שירה, סוחר, אגדה, היסטוריה, אבא צגאיי, מקומות קדושים, ספירת דורות, משחקים, מסע, חתונה, לימודים, התבוללות, מהפכה, מנהגים ומסורות, קרקעות, מסחר, חנות, ארגון אורט, הטרור האדום, פסח, מצות, כלא, אלימות, עינויים, אריגה, דרג, הקיסר היילה סלאסי, הקיסר יצחק, שוואדה, ג'ן אמורה, סמיין, דב-בהר, דברק, ווגרה, גונדר, סודן, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגריני

יבראלם פותחת בשיר מתוך החג הקדוש יהונס, ומסבירה על מסורת חגיגות החג. היא מתארת את אילן היוחסין של משפחתה, את כפרה ואת ההיסטוריה המקומית. בילדותה הייתה עוזרת לאמה בעבודות הבית - בישול, ניקיון, טחינת גרגירים, הכנת תבלינים, טווית חוטי כותנה, תפירה ושמירה על הילדים הקטנים. לעיתים הייתה יוצאת לעזור לאביה בעבודות השדה. בימי שבת הייתה משחקת עם חבריה במשחקים שונים.כשאמה הייתה יוצאת לבית הנידה, יבראלם הבכורה הייתה ממלאת את מקומה בניהול הבית. יבראלם מסבירה על השמירה על הטהרה ועל השהייה בבית הנידה. יבראלם מתארת את ההכנות לחגים ואת התבשילים המיוחדים שהייתה שותפה בהכנתם. כמו כן היא מספרת כי כשהייתה נערה, היא וחברותיה בארגון הנוער היו מוכרות אינג'רה כחלק ממסורת החגיגות. כמו כן היא מסבירה כיצד ועבור אילו אירועים מכינים חינה. בהמשך היא מתארת את אילו תכשיטים היו עונדות הנשים, באילו אירועים היו עונדות אותם ומהיכן הגיעו. בגיל שש התארסה דרך שידוך, היא מספרת כיצד הבינה את משמעות הדבר רק כשהייתה בת תשע ומעלה זיכרונות מתקופה זו. יבראלם נישאה בגיל 12. היא מרחיבה על ההכנות, טקס הנישואין והמסורות שלאחר החתונה, ביניהן המנהג המכונה בית מח'צאן - במסגרתו הכלה יושבת שלושה חודשים והאורחים מגיעים לבקרה. יבראלם מלמדת את חוקי משחק הגבט'ה ששימש כבידור בזמן השהייה בבית המח'צאן. בגלל שהייתה צעירה, בשנות נישואיה הראשונות היא שהתה לסירוגין בבית משפחת חתנה ובבית אביה. יבראלם מספרת על לידת בנה הבכור כשהייתה בת 17: התפילות, זירוזי הלידה שכללו יריות והמנהגים השונים שנועדו לעזור לה. כמו כן היא מספרת על מחלת האדמת שתקפה אותה ואת בנה כששהו בבית הנידה. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: יבראלם אדהנני, טבע, חקלאות, שיר, קדוש יהונס, עקרת בית, מטלות הבית, טווית חוטי כותנה, בישול, אינג'רה, טחינה, תפירה, משחקים, חגים, שבת, מנהגים ומסורות, בית נידה, מנהגי טוהרה, שידוך, חתונה, לידה, יריות, אדמת, מחלה, חינה, תכשיטים, דרג, וולקיט, שירה, עדי זר דייט, אסגדה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

בריהה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הגברים במשפחה עסקו בחקלאות, נפחות ואריגה, והנשים בעבודות הבית ובקדרות. בגיל שבע החל לרעות את הצאן והבקר וכשהתבגר שולב בעבודה חקלאית. הוא מסביר כי בתקופת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie) יהודי המחוז היו צריכים לשכור קרקעות ולא יכלו להחזיק בבעלות עליהן. אחיו הגדול של בריהה נשלח ללימודים והתגורר אצל סבו, שהיה שר המלחמה של המחוז. כשהאח היה חוזר לביקורים בביתו, בריהה היה מעיין בספריו, וכך למד קרוא וכתוב. כשהיה בן 15 נרשם על דעת עצמו ללימודים בעיר גונדר, שם למד במשך כחצי שנה עד שמשפחתו אילצה אותו לשוב הביתה. על אף שאיפותיו להשכלה, בריהה נשאר בכפר מתוך כבוד לאביו.בגיל 18 התחתן וזמן קצר לאחר מכן ברח וניסה להתגייס לצבא, אך לא עמד בקריטריונים. בריהה נסע לדודו בהומרה. שם הוא מונה למנהל עבודה ולאחראי על השדות במסגרת פרויקט החקלאות של אורט, תחת ניהולו של מר. יונה בוגלה. במשך שנתיים בריהה בדק ואישר את איכות יבולי השומשום שנקטפו ונארזו. באחריותו הייתה גם המצאת אסמכתא לעובדיו, איתה יכלו לקבל את משכורתם. ברייה מספר על מספר תקריות באזור, בהן פושעים השתלטו על אדמות, לצורך כופר או גניבה.כאשר שלטון מפלגת הדרג הדיח את הקיסר היילה סלאסי, נציגיו שרפו את השדות והלאימו אותם, ואף היכו את העובדים בהומרה. ברייה נמלט עם דודו לסודן ושהה שם למשך שבעה חודשים. בסודן התגייס לארגון המורדים ה-איהדיו, שתמך בחזרתו של שלטון הקיסר. לאחר שעבר אימונים, נבחר ברייה לתוכנית הכשרה מיוחדת בארגון, שמטרתה להכשירו לפעילות פוליטית על מנת שיוכל לגייס תומכים בשטח אתיופיה.בשליחות זו חזר מסודן למחוז ארמצ'הו, מלווה בשלושה פעילים נוספים, והחל לנדוד בין העיירות והכפרים השונים, ולהחתים אנשים שיתמכו בו להיות המנהיג האזורי. הוא זכה ברוב החתימות וכך כשחזר לסודן הוא מונה כיושב ראש הפעילים הפוליטיים בארגון ונהנה מקצבה כפליט פוליטי המוכר על ידי האו"ם. לאחר שהבין שארגונו לא יוכל לשלטון הדרג, ביקש מחילה וחזר לכפר הוריו. שם עקב אחרי מהלכי הלחימה האין סופית בין ארגוני המורדים השונים והשלטון. בריהה החזיר את אשתו מבית הוריה, בנה בית, ועסק בחקלאות ובמסחר בנשק. כאשר שמע שהקהילה היהודית עולה לישראל דרך סודן, החל למכור שוורים בסודן, ולהוות מורה דרך עבור קבוצות של יהודים. בכל מסע היה מצליח להעביר קבוצה את הגבול, וכן למכור את סחורתו. במקומה הביא סחורה חדשה - כגון מכשירי רדיו, שעונים ובגדים למכירה באתיופיה. במהלך אחד ממסעותיו נקלע לחילופי ירי בין שודדים לאנשי השיירה. גם כאשר השלטונות סגרו את הדרך לסודן והמסעות הגדולים פסקו, בריהה המשיך להוביל קבוצות קטנות של ‏יהודים לסודן ‏. בשנת 1983 יצא עם משפחתו ועם 14 משפחות נוספות לסודן, ומשם עלה לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: בריהה מלקו (גבריאל), טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, תלמיד, שר מלחמה, בעלות על אדמות, חכירה, למודים, חתונה, מסורות ומנהגים, כבוד, גיוס, צבא, אורט, יונה בוגלה, משכורת, מנהל עבודה, שומשום, מורדים, חייל, נשק, פעיל פוליטי, או"ם, מסחר, מורה דרך, הברחה, איטלקים, דרג, הקיסר היילה סלאסי, איהדיו, ג'רְברְתה מריים, ג'רי פנְקֵלה, ארמצ'הו, מוּנה מריים, אמְסלוגֵה, גונדר, הומרה, אבְדרפי, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, ח

אלמיטו מספרת על משפחתה, מתארת את כפרה – מיידומו, ואת היסטוריה המקומית. עד שהתחתנה גרה בבית הוריה בח'ווזא עדי ארקאי. לאחר שנישואיה הראשונים לא צלחו, התחתנה מחדש ועברה להתגורר בעיר שירה שבמחוז תיגראי. בעלה השני, אדנה יסמני, הקים עסק למסחר בקפה, ג'ינג'ר וגידולים שונים, אך עיקר עיסוקו היה מסחר בנשק. תחילה היה נוסע לעיר אסמרה לצורך עסקיו, וכאשר העסק גדל, עיקר פעילותו עבר לאדיס אבבה, אליה היה מגיע בטיסה - מותרות שהיו שמורות רק לעשירים המופלגים ביותר. תחילה גרו אלמיטו ובעלה בשכירות, ולאחר שהתבססו בנו בית בעיר שירה. אלמיטו מתארת את הבית השכור ואת הבית שבנתה עם בעלה, על תכולתו. הבית החדש הכיל גם מחסנים לסחורות השונות ואלמיטו מתארת את מהלך כניסתן ויציאתן של משאיות הסחורה למתחם הבית. החשש מגניבות הביא לכך שפעמים רבות היו פורקים את הסחורה בלילה, ובעלה היה אף הוא מתגנב לביתו בלילה, כדי לחמוק משודדים. הודות לעושרם היו בני הזוג גם מלווי כסף ידועים. אלמיטו מספרת בין השאר כיצד התמודדו עם מקרים בהם לא קיבלו את כספם חזרה. אלמיטו מספרת על שגרת יומה של המשפחה, על ניהול משק הבית ועובדיו ועל האורחים שהוזמנו לחגיגות ואירועים בביתה. מכיוון שלעתים קרובות לא חשה בטוב ונמנעה מיציאה לקניות, הסוחרים היו באים להציג את מרכולתם בביתה. כשארגוני המורדים בשלטון הדרג נכנסו לשירה, אלמיטו וילדיה מצאו עצמם במרכזו של אזור מלחמה. היא מתארת ירי בלתי פוסק במשך שישה ימים סביב ביתה. אלמיטו מתארת את הפחד והסכנה שארבו מכל כיוון: מחד – שלטון הדרג היה עשוי בכל רגע לחטוף את ילדיה ולגייסם לצבא, ומאידך – המורדים בשלטון רדפו את בעלה ואיימו להוציאו להורג, כיוון שסומן כעובד ממשלה. אלמיטו ומשפחתה עלו לבסוף לישראל דרך סודן.תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אלמיטו אלנה, חקלאות, מסחר, נשק, נישואין, גירושים, משק בית, אדנה יסמני, גניבה, הלוואת כספים, קפה, מורדים, קרבות, גיוס בכפייה, לחימה, לימודים, מטלות, עושר, בית הנידה, מנהגים ומסורות, דרג, אייפה, ח'ווזא עדי ארקאי, מיידומו, תיגראי, שירה, אסמרה, אדיס אבבה, סודן,ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

עזרא מתאר את ההיררכיה ואת אופן החינוך במשפחה. כמו כן הוא מתאר את כפרו ומדבר על העזרה ההדדית ותחושת הקהילתיות. כילד עזר במטלות הבית כגון הבאת מים ועצים, ועם הזמן גם רעה את הצאן והבקר. הוא ושאר ילדי הכפר במעמדו לבשו רק חולצה אחת שהגיעה עד הברכיים. רק מגיל עשר, כשהחלו לרעות את הצאן והבקר או לחרוש את האדמה, לבשו גם מכנסים קצרים. עזרא מספר כי היה מתלווה לאביו הקייס וכך היה לומד את התפילות בשפת הגעז. הוא מדבר על כוחן של התפילות ונותן דוגמא לתפילה הנאמרת כאשר שור, פרה או כבש הולכים לאיבוד. התפילה מגנה על החיה מחיות טרף ומשיבה אותה לבעליה. עזרא קורא בגעז ומפרש מתוך ספר תהילים, ומספר כיצד נשמר הספר דורות רבים אצל משפחתו. בנוסף הוא מתאר כיצד אביו נטע בליבו ובלב משפחתו את התשוקה והרצון לעלות לארץ ישראל. כשהיה בן עשר אביו נפטר, ועזרא יצא לעבוד בעבודות שונות על מנת לעזור בפרנסת משפחתו. במסגרת עבודות אלו הוא נדד בין כפרים שונים וספג יחס גזעני מצד הנוצרים. עזרא מספר על מנהגי השידוך והחתונה, מסביר מה כל משפחה מחפשת אצל משפחת החתן או כלה וכיצד התבצעו מפגשי השידוך והחתונה עצמה. בנוסף הוא מרחיב על איסור החיתון עם מעמד המשרתים שנקרא בריה. הוא מספר על ההיסטוריה של מעמד הבריה, מאין הם הגיעו, מה תפקידם וכיצד הם משתלבים במשפחתו של בעל הבית ומולידים ילדים. עזרא שוזר בדיבורו משחקי לשון ופתגמים רבים. לאחר זמן מה, עזב עזרא את האזור הכפרי ונסע לנסות את מזלו בעיר אסמרה. שם המתין במשך שישה חודשים לעבודה במפעל הבשר הכשר "אינקודה". משהתקבל, עבד שם חצי שנה עד שהמפעל נכנס לפגרת חורף. באותו זמן פגש יהודי ממוצא תימני שהיה בעל מספר מפעלים בעיר. הוא החל לעבוד אצלו כמנהל של 150 פועלים במפעל לייצור נעליים "טיפ טופ". משימתו העיקרית הייתה לעצור את גל הגניבות מהמפעל, ולכן תכננו עובדי המפעל להתנקש בחייו ואף ניסו לבצע זאת. למרות הסכנה לחייו הוא עמד במשימתו ומיגר את הגניבות. לאחר חמש שנים של עבודה במפעל הנעליים, הגשים עזרא את חלומו, השיג את המסמכים הנדרשים ועלה לארץ ישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: עזרא טזזו, טבע, חקלאות, רעית צאן, גזענות, יהודי, נוצרי, מנהל מפעל, מפעל נעלים, מפעל בשר כשר, גניבה, געז, תפילות, שידוך, טהורה, ליבוש, תהלים, בריה, משרתים, חיות טרף, דרכון, התנקשות, חתונה, בתולין, עדי וורבה, תיגראי, אסמרה, ישראל, שירה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

טרו מתארת את אילן היוחסין של משפחתה, את כפרה ואת ההיסטוריה המקומית. היא למדה בבית הספר בכיתות א' ו-ב', אך סבלה מיחסו האלים של המורה ונשרה מלימודיה. כילדה היא רעתה את הצאן והבקר. אביה, ששירת כחייל בזמן המלחמה נגד האיטלקים, עזב לגונדר על מנת לפרנס את המשפחה ועבד בתור גובה מסים עבור שלטונו של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie). בסופו של דבר הוריה התגרשו ואביה היה מבקר אותה בחודשי החורף. טרו התארסה בשידוך והתחתנה בגיל עשר. היא מספרת על מנהגי האירוסין והחתונה: השירים והריקודים, המתנות שהצדדים מחליפים ביניהם ותפקידי השושבינים. לאחר החתונה עברה טרו להתגורר עם משפחת בעלה והיא מציינת את אהבתה הגדולה לחמה, ששמר עליה וגידל אותה כאילו הייתה בתו. מרגע שראתה את בעלה דנייאו מהרט לראשונה, הבינו השניים כי הם נפשות תאומות שלעולם לא ייפרדו. למרות שעל פי המסורת קיימת תקופת המתנה של שלוש שנים עד שהזוג הטרי יחיה יחד כבעל ואשה, טרו ילדה בגיל 13 את בכורה, ובמהלך שנותיה באתיופיה ילדה בסך הכל עשרה ילדים. טרו מספרת על הלידות של בנה ובנותיה וכיצד את חלקם ילדה כשהייתה לגמרי לבדה. היא מספרת כי רכשה את מקצוע המיילדת מחמותה שהייתה המיילדת של האזור, ומפרטת על סיבוכים ופתרונות שונים שהייתה עדה להם. בנוסף היא מרחיבה על המסורות הקשורות בלידה, לפניה ולאחריה, כגון התפריט של האם. חמותה לימדה אותה את עבודות הבית והקנתה לה מיומנויות כגון טוויות חוטי כותנה ותפירה. כיוון שמשפחת בעלה הייתה אמידה, עבודות הבית הגדולות נעשו על ידי עבדים. טרו מסבירה על מסורת העבדות באתיופיה ומספרת על תפקידם של העבדים במשק הבית. טרו מתארת את העזרה ההדדית של הקהילה בהכנות לחתונות ואירועים ומספרת על ההבדלים בין חתונת בנה ובנותיה.במהלך השנה בעלה היה יוצא למסעות צייד ונעדר מהבית, לעיתים במשך חודש ימים. טרו מספרת על המסעות, כיצד הייתה מסתדרת בהעדר בעלה, ועל חששותיה. טרו ומשפחתה יצאו לסודן, שם שמשה כמיילדת. לאחר שמונה שנות המתנה עלו לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: טרו מלסה, טבע, חקלאות, רעית צאן, עקרת בית, מיילדת, חייל, גובה מסים, מסורות ומנהגים, חתונה, לידה, בית ספר, לימודים, אהבה, אירוסין, עבדים, ברייה, מוות, תינוק, חבל תבור, דנייאו מהרט, חגיגות, ריקודים, שירים, צייד, אוכל, איטלקים, דרג, הקיסר היילה סלאסי, גונדנה, קווארה, גונדר, דבה, סודן, ישראל, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

גאשו מסביר את פירוש שמו ומתאר את אילן היוחסין של משפחתו. לאחר מכן הוא פונה לספר את קורותיו של אביו: בזמן הכיבוש האיטלקי נדד אביו בין המחוזות וולו, גונדר ודמביה. הוא התחתן עם אשתו הראשונה והשתקע בכפר אזזו. באזזו החיילים האיטלקים התעמרו במשפחות הכפר, גזלו מהן את היבולים והעדרים, ואף ביצעו מעשי אונס. אביו של גאשו שאף לייסד מקום התיישבות טוב יותר, ויחד עם בלאיי מלקו ולואי ברהנו הקים את ההתיישבות היהודית בכפר אמבובר ואת בית הכנסת בכפר. באחד הימים כשאביו עבד בשדה, התפוצצה בידו נפל של פגז שנורה על ידי האיטלקים וידו נכרתה. כשחזר מאשפוזו בבית החולים נודע לו שאשתו נפטרה. בעצת הקייס הוא שודך לאשתו החדשה - אמו של גאשו, ועבר להתגורר איתה בכפר ווייניה הסמוך.בכפר ווייניה נולד גאשו, והוא מתאר את הכפר ואת בית הקברות היהודי, את הווי החיים היהודי ואת היחסים עם השכנים הנוצרים. גאשו מסביר כיצד בניגוד למשפחות יהודיות אחרות, למשפחתו התאפשר להחזיק באדמות, וכן את המבנה השלטוני בתקופת הקיסר היילה סלאסי ‏(‏Haile Selassie‏)‏. כילד קטן גאשו רעה את הצאן והבקר ומשבגר עזר לאביו בעבודה החקלאית. לאחר תקופה קצרה רשם אותו אביו ללימודים בבית הספר באמבובר. מדי בוקר גאשו יצא ללמוד וכשחזר היה משלים את המטלות שלו כחקלאי. גשאו מסביר על תכנית הלימודים, הגישה החינוכית והעונשים שהיו מקובלים בבית הספר.בתום כיתה ז' עזב את הלימודים וחזר לעבוד לצד אביו בעבודות השדה. הוא מונה לאחראי על הסדר הציבורי מטעם בית המשפט והאיגוד החקלאי המקומי, והוא מספר כיצד הבריח ביריות שודדים וגנבים ושמר על הסדר הציבורי בכפרו. כשמנגיסטו היילה מריים ‏(‏Mengistu Haile Mariam‏)‏ ומפלגת הדרג תפסו את השלטון וקראו לתושבים להתגייס לצבא, גאשו מיד התייצב בלשכת הגיוס. הוא סוקר את המצב המדיני באותה תקופה, כולל המלחמה עם סומליה, ומונה את ארגוני המורדים הרבים שפעלו מצפון, ממזרח ובמרכז המדינה. גאשו מספר על תקופת הטירונות שלו באדיס אבבה, בסיומה הוא מונה לפקד על 127 חיילים, ונשלח להילחם בתיגראי שבגזרה הצפונית. גאשו מתאר את המבנה הפיקודי ואת הקרבות הרבים עליהם פיקד, הוא מספר על חייו כחייל ועל זוועות המלחמה. באחד הימים הוא וכוחותיו נתקלו במארב של מורדים ובמהלך הקרב גאשו נורה בכתפו ופונה במסוק לבית חולים באקסום. הוא המשיך לקבל טיפול רפואי באדיס אבבה, שם הוחלט כי אינו כשיר עוד לשרת בצבא והוא שוחרר עם אות גבורה.לאחר שלוש שנות שירות חזר גאשו לביתו והתקבל בשמחה רבה על ידי משפחתו. מכיוון שלא היה ביכולתו לעבוד בעבודה חקלאית, גאשו הגיש את מועמדותו והתקבל לעבודה כפקיד ממשלתי אצל מושל מחוז גונדר, מלקו טפרה. במסגרת תפקידו היה גאשו אחראי על כל התכתובת היוצאת והנכנסת עם מושל האזור, על הבידוק הביטחוני של המבקרים שהגיעו לפגישות עם המושל ועל הסריקה הביטחונית של משרדו. לאחר שמלקו טפרה קודם, עזב גאשו את תפקידו והחל לעבוד בבית הדין המחוזי. שם היה אחראי על בניה מחדש של הכפרים תוך ריכוז כל הבתים באזור אחד של הכפר. בגלל היכרותו עם האיזור גאשו נשלח לכפר שלו ולכפרי היהודים שבסביבה ובנה אותם מחדש.כאשר החלו גלי העלייה של הקהילה היהודית דרך סודן לישראל נקלע גאשו למצוקה גדולה: מצד אחד קרובי משפחה ובני קהילתו מממשים את חלום העלייה ומצד שני מתוקף תפקידו הממשלתי היה עליו לפקח על כך שאף אחד לא ייצא מהמחוז ללא אישור. כשרבים מבני הקהילה נתפסו ונכלאו, גאשו דאג לשחרר אותם מהכלא. במקביל החליט השלטון לגייס בכפייה את הנערים מהקהילה כדי שלא יברחו. גאשו ומפקד ה

מלדה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו. מגיל צעיר היה שומר על הצאן והבקר וכשהתחזק עזר למשפחתו בעבודות החקלאיות. בנוסף למד מאביו את עבודת הנפחות והיה עוזר לו להכין כלים חקלאיים כגון מחרשה ומגל. מלדה מסביר על תהליך הכנת הכלים ומוסיף כי מכרו אותם לשכנים הנוצרים. בגיל 12 החל לחרוש לבדו והוא מתאר כיצד רותמים את השור למחרשה ואיך היו מחלקים את השדות בין החקלאים. מלדה מונה את היבולים שהיו זורעים לפי עונות השנה, ובהתאם לאקלים ולגובה האזור. מלדה מסביר צעד אחר צעד כיצד הפיקו תוצרים חקלאיים כגון טף, כותנה, שומשום, חומוס ועוד. התהליך כלל ניקוי האדמה משיחים או יבולים ישנים, חריש, זריעה, קציר, יבוש, הפרדה, איסוף לשקים, אחסון ומכירה. את השומשום היו מעמיסים על משאיות ומוכרים לסוחרי שומשום בעיר הומרה שעל גבול סודן, או לחלופין מובילים בעזרת שיירת גמלים למכירה בשווקים במחוז תיגראי. מלדה מתאר את ההווי ואת הסחורות בשוק המרכזי בעדי רמז במחוז וולקיט. מלדה מספר על האירוסין והחתונה שלו, על הקהילתיות והעזרה ההדדית בהכנות לאירועים, ועל המנהגים, הטקסים, המתנות והחגיגות. הוא מתאר את אורח החיים, החגים והמנהגים השונים שהיו מקיימים, ביניהם מנהגי טהרה. הוא מספר על כיבוד השבת, ישיבת הנשים בבית הנידה, התפילות והמפגשים בבית הכנסת, המפגשים בעונת הקיץ עם קרובים שגרו רחוק ועוד.המנהיגים הרוחניים עודדו תמיד את בני הקהילה ללמוד ולדעת יותר על ירושלים וישראל. מלדה מספר כי כשנוצרו קשרים עם מדינת ישראל, נציגיה ביצעו מפקד של היהודים, תרמו לבניית בית הכנסת ודאגו למשלוח תרופות נגד שחפת. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: מלדה טספהוני אסיאס, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, נפחות, נוצרים, מחרשה, יבולים, עונות השנה, שיירת גמלים, סחר, מסחר, טף, שומשום, כותנה, חתונה, אירוסין, שבת, מנהגי טהורה, מסורות ומנהגים, חגים, שוק, ירושלים, תרופות, שחפת, בית כנסת, מפקד אוכלוסין, אוורה עדי שוק'דה, וולקיט, הומרה, תיגראי, שירה, עדי רמז, סודן,ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

לגסה סוקר את ההיסטוריה של יהודי אתיופיה, ויהודי תיגראי בפרט, דרך ניסיונות העלייה השונים לאורך השנים. הוא מוסיף ומסביר כי דבקותו של כל דור במצוות התורה והנחלתן לדור הבא, הוא שאפשר את חזרתם של יהודי אתיופיה לישראל. בילדותו לגסה למד עברית ממורים שהגיעו ממחוז גונדר. אופן הישיבה בכיתה היה לפי רמת הידע: מי שידע את האלף-בית ישב על כיסא ומי שלא - ישב על הרצפה. בשנות ה-50 של המאה הקודמת היתה במדינה רפורמה חינוכית שמטרתה היתה להקנות השכלה כללית לתושבי מחוז תיגראי. לגסה מספר על ההתנגדות שלו ושל הקהילה היהודית ללימודים כלליים מחשש שזהו תכסיס שנועד לגרום להם להמיר את דתם, ובטענה שהם כבר לומדים את חוקי תורה. הוא מראה את ספר חוקי הקייסים והתפילות שברשותו, ומספר את סיפורו ההיסטורי וגלגוליו של הספר.לגסה מספר כי הוא ושלושה תלמידים נוספים כתבו מכתב למר יונה בוגלה בו דרשו ממנו לפתוח בית ספר לעברית במחוז תיגראי. לגסה עצמו הקריא את תשובתו החיובית של מר יונה בוגלה באסיפה הכללית בחג הסיגד ב 1952. במעמד זה ובעזרת כספי תרומות ייסד לגסה ארגון בשם "עשרת הדיברות של אורית", שפעל במשך 10 שנים כדי לעזור לנזקקים בקהילה ולקדם את חלום העלייה לישראל. בעזרת הארגון הוקמו בית ספר ובית כנסת, והצליחו להביא תיירים יהודים לתיגראי. ארבעה מחברי הארגון אף עלו לישראל והיוו קשר ישיר ורציף עם הארץ. בשנת 1972 התקבל אישור ל-30 משפחות לעלות לישראל ולגסה וארגונו היו אמונים על בחירת המשפחות.לאחר שמפלגת הדרג הדיחה מהשלטון את הקיסר היילה סלאסי, מונה לגסה לשופט ולפקיד ממשלתי. הוא מתאר את המבנה של מערכת המשפט ומספר כי במסגרת תפקידו כשופט היה אמון על פתרון סכסוכים משפחתיים, גניבות והפרות חוק שונות. כמו כן היה יוצא לחקור מקרים כגון גניבת שוורים. לגסה מרחיב על האקלים הפוליטי הסוער באותן שנים בהן נלחם שלטון הדרג בארבעה ארגוני מורדים שונים, ומספר כיצד תמרן בין הכוחות הפוליטיים השונים ועל העבודה החשאית איתם.במהלך תקופה זו, החל לקבל מכתבים מפרדה אקלום ששהה בסודן ובישר כי נפתחה משם דרך עלייה לישראל. מתוקף סמכותו נתן אישורי יציאה מהמחוז ל-50 משפחות יהודיות במסווה של יציאה לחתונות, ולאחר מכן לעוד 60 משפחות במסווה של יציאה לניחום אבלים. משראה כי טוב, שכלל את השיטה והוציא אישורים רבים לבני קהילתו, שיצאו ממחוז תיגראי, דרך מחוז וולקיט, לסודן ומשם לישראל. בסופו של דבר גילה השלטון את דרכי פעילותו והוא נעצר ונכלא. בכלא נחקר בעינויים פיזיים ותחת איומי אקדח שהוצמד לראשו. התנאים בהם הוחזק היו קשים במיוחד כיוון שהואשם בבגידה במדינתו. הוא מציין כי במשך תקופה זו המשיך להתפלל ולקיים מצוות, ומתאר את חיי היום-יום בכלא ואת ההווי החברתי שהיה רווי סיפורי עם. בסופו של דבר לגסה הצליח לשכנע את החוקרים בעזרת ההתכתבויות שלו עם הארץ, כי הוא מקיים עם ישראל קשר רציף של 20 שנה שלא למטרת עלייה. לאחר שמונה חודשים שוחרר וחזר לביתו. במשך שישה חודשים לגסה התחזק ושיקם את חייו. לאחר מכן הצטרף עם משפחתו לקבוצה של 300 איש שיצאה למסע רווי תלאות אל סודן, ומשם עלו ישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: לגסה גשה משה טזזו, נפחות, חקלאות, רעית צאן ובקר, שופט, חלום ירושלים, תורה ומצוות, ד"ר פטלוביץ, לימודים, עברית, מורים, בית ספר, קייס, יונה בוגלה, אורית, ארגון, עשרת הדיברות של אורית, עלייה, פקיד ממשלתי, פרדה אקלום, אישורי יציאה, מאסר, בית כלא, מורדים, עינויי

קייס נגט מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ומספר על ההיסטוריה המקומית. אביו של קייס נגט היה גם בעצמו קייס, שבנה את בית הכנסת בכפר. בגיל שש למד קייס נגט לקרוא ולכתוב מאביו, בזמן שהתלווה אליו בעבודות השדה, הנפחות והאריגה. בנוסף, היה שומר על הצאן והבקר ועל השדות מפני ציפורים וקופים.בגיל 13 שלח אותו אביו ללימודי דת, והוא למד מנזיר נוצרי לקרוא ולכתוב בשפת הגעז. הוא מתאר את מתחם הלימודים והמגורים, את תכניות הלימוד, המשמעת, המטלות וההווי החברתי אצל הנזירים. כאשר היה חוזר הביתה לחופשה היה צריך להיטהר, לפני שיכול היה להיכנס לביתו.בעקבות משבר כלכלי נאלץ קייס נגט לעזוב את הלימודים לאחר תשעה חודשים. הוא חזר לבית אביו ועזר למשפחתו בעבודה החקלאית. כמו כן ביצע בעצמו את כל עבודות הנפחות עבור כלי השדה. את דרגות הלימוד וההסמכות הרבות להיות רב עשה אצל אביו. בגיל 17 התחתן ובגיל 20 כשנולד בכורו מונה להיות מנהיג רוחני – קייס. הוא מספר על טקס ההסמכה ועל ימיו הראשונים כקייס, ומונה את המקומות הקדושים שהקיפו את כפרו. משמוּנה, החל לנהל את התפילות בבית הכנסת, לערוך טקסי נישואין ואבלות, לשאת ברכה ולשחוט בחגים ובאירועים עבור תושבי המקום. הוא מספר על המסורות ומנהגי הדת השונים. בעקבות סכסוך קרקעות ועל רקע תקריות גזעניות, מקרי רצח ושריפת בית הכנסת בידי תושבים נוצרים, עבר קייס נגט עם משפחתו לסרמלה שליד אמבובר. באותו זמן קייסים רבים נקראו לכינוס גדול באסמרה שבאריתריאה, וקייס נגט יחד עם קייס מלכה נשארו המנהיגים הרוחניים של האזור. משחזרו הקייסים מהכינוס, הקהילה לא רצתה לקבל את מרותם מכיוון שעזבו אך לאחר זמן קצר שהושגה פשרה. כשהתחלף השלטון ומפלגת הדרג הדיחה את הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie), מונה קייס נגט בניגוד לרצונו ליושב ראש איגוד החקלאים בכפר, והיה אמון על חלוקת מלח ומוצרים אחרים. לאחר זמן מה הצליח לחמוק מהתפקיד ונבחר להיות סגנו של הקייס ברהן ברוך. בשנת 1969 כאשר הקייס ברוך עלה לישראל, תפס הקייס נגט את מקומו והעתיק את פעילותו לאמבובר. קייס נגט מתאר את התפילות והחגיגות של חג הסיגד. בנוסף הוא מספר על עבודתם של הסוכנות היהודית ורשת אורט בבניית בית הכנסת הגדול באמבובר ועל חיי הקהילה במקום. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: קייס אמהה נגט, טבע, חקלאות, רעית צאן, קייס, מנהיג רוחני, לימודים, קריאה וכתיבה, נפחות, אריגה, אמהרית, געז, תפילות, מנהגים ומסורות, היטהרות, נזרים, שחיטה, שירותי דת, חתונה, חגים ואירועים, גזענות, אלימות, רצח, יושב ראש איגוד החקלאים, שריפה, בית כנסת, קייס ברהן ברוך, אבלות, מקומות קודשים, סיגד, סוכנות היהודית, רשת אורט, דרג, הקיסר היילה סלאסי, גנה יוהנס, סקלט, גונדר, סרמלה, אמבובר, ישראל,ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היס

אסתר מתארת את אילן היוחסין של משפתה ומציינת כי אמה עסקה בקדרות. לאביה היה חשוב שבניו ירכשו השכלה, ולכן שלח אותם ללימודים ונשא בנטל העבודה החקלאית לבדו. מגיל צעיר מאוד למדה אסתר מאמה את עבודות הבית השונות ובגיל תשע החלה להכין אוכל. משלמדה לבשל, הוריה החלו מקבלים הצעות לשידוך, ובגיל עשר היא נישאה. אסתר מספרת על מנהגי השידוך והחתונה, ועל חוויותיה מאירועים אלו. לאחר החתונה עברה להתגורר בבית משפחת בעלה - טלהון מוצ'נך, בעיירה סקליט.בשל גילה הצעיר, במהלך השנתיים הראשונות הייתה בעיקר עובדת ומשחקת עם גיסתה. יחדיו היו חולבות את הפרות, מטפלות בעזים ומביאות ארוחות לעובדים בשדה. לאחר חמש שנים עברו אסתר ובעלה לבית משלהם והולידו את בתם הבכורה, וכעבור שנתיים בת נוספת. באותו הזמן תקפה מגפה את עדריהם, ובעלה של אסתר עבר לאדיס אבבה כדי לפרנס את משפוחתו.זמן קצר לאחר מכן אסתר חזרה עם ילדיה לבית הוריה ושמרה על קשר עם בעלה על ידי החלפת מכתבים. היא מספרת על החיים בבית הוריה ועל כך שאימה לא הייתה נותנת לה להסתובב לבדה מחשש שיחטפו אותה לחתונה. היא מרחיבה את הדיבור על הלידות שלה, דרך החינוך ואופן הגידול של ילדיה, תרופות ואמונות מסורתיות והקפדה על היגיינה. לאחר שלוש שנים הצטרפו אסתר ובתה הקטנה לבעלה באדיס אבבה. עם הגעתן החלה אסתר בהליך להוצאת דרכון כדי שתוכל לעלות ישראל. היא אף נפגשה עם מר יונה בוגלה, שהבהיר לה שיוכל לעלות את בעלה בלבד וזאת רק לאחר שיקבל הסכמה ממנה, וכך סודר לבעלה אישור עבודה והוא עלה לישראל. אסתר עברה חזרה צפונה לעיר גונדר, שם שכרה דירה ולמדה אומנות. היא מספרת על החיים בעיר ועל שנתיים קשות מאוד מבחינה כלכלית. היא הייתה שולחת מכתבים לבעלה באמצעות תיירים ישראלים שהיו מגיעים לעיר, ובעלה היה מעביר לה כספים בעזרת מורים לעברית שלימדו בבתי הספר היהודים באמבובר. בזמן שהותה בגונדר אסתר לא איבדה את תקוותה לעלות לישראל. היא ניסתה להצטרף למשלחות שונות שיצאו בסתר מהמדינה - דרך מלגה לארה"ב או דרך מעבר לקניה. כיוון שלא הייתה בעלת ממון רב והייתה אם לילדים, לא התאפשר לה להצטרף לאף אחת מהמשלחות. לבסוף, בלחץ בעלה מהארץ וביוזמת הממשלות שפעלו לאיחוד משפחות, עלתה אסתר לישראל יחד עם ילדיה והתאחדה עם בעלה. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אסתר ג'נבר, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, השכלה, לימודים, עקרת בית, קדרות, בישול, אוכל, שידוך, חתונה, עבודות הבית, מנהגים ומסורות, חליבה, מגפה, דואר, מכתבים, אומנות, עלייה, דרכון, יונה בוגלה, טלהון מוצ'נך, גידול ילדים, חינוך, רפאה מסורתית, אמונות טפלות, חטיפה, דזיון, ארמצ'הו, סקליט, אמבובר, סרמלה, אדיס אבבה, ישראל, גונדר, קניה, ארה"ב, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

נתמר מספרת על השמות הרבים שניתנו לה ועל משמעותם. היא מתארת את אילן היוחסין של משפחתה, את כפרה, ביתה ותכולתו. בילדותה עזרה לאמה בעבודות הבית השונות כגון ניקיון, הבאת מים, בישול ועזרה עם האחים הקטנים. נתמר מספרת שכאשר הוריה היו יוצאים לאירועים ונעדרים מהבית, לעיתים למשך שבוע, היא הייתה לוקחת על עצמה את תפקיד האם בניהול הבית. היא מסבירה כיצד למדה מאמה לבצע את כל עבודות הבית, את מלאכת הרקמה, ושזירת כלי בית מנצרים.נתמר מספרת על הקהילתיות ועל העזרה ההדדית בתוך הקהילה ובמשפחה. היא מסבירה את מנהג ה"דביאט", לפיו הגברים עבדו במשותף, בכל פעם בשדה של חבר אחר, והנשים טוו במשותף חוטי כותנה. נתמר מציינת כי העבודה המשותפת לוותה לרוב בשירה.נתמר מספרת על גילויי הגזענות כלפי היהודים מצד שכניהם הנוצרים, שהיו גם על רקע סכסוכי בעלות על אדמה. אביה של נתמר שימש כמגשר וכסנגור של יהודים בבית המשפט. היא מרחיבה על פועלו ומסבירה כי בתקופת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי ‏(‏Haile Selassie‏)‏ נאסר על היהודים להחזיק באדמות והם נאלצו לשכור אותן מהנוצרים ואף לשאת בנטל המס לשלטונות. כשהייתה בת חמש אביה לימד את נתמר ואת אחיה קרוא וכתוב והיה בוחן אותם על התקדמותם. כשנפתח בית הספר של ארגון אורט נתמר המשיכה בו את לימודיה. היא מספרת כי תחילה למדו מתחת לעץ וכשסיימה את כיתה ג' בית הספר כבר היה בנוי. נתמר מפרטת על סדר היום בבית הספר, על המשמעת ועל תוכנית הלימודים. נתמר מסבירה כי לא היה נהוג לשלוח את הילדים לבית ספר על-יסודי. הבנים היו חוזרים כדי לעזור בפרנסת המשפחה והבנות בדרך כלל היו מחותנות. גם את ידה של נתמר הגיעו לבקש כמה פעמים, אך הוריה התעקשו שעליה לסיים קודם את לימודיה. את כיתה ז' החלה בבית הספר בעיירה אזזו ושכרה שם דירה עם אחיה. נתמר מספרת על המרחק מהבית ועל הגעגועים. על מנת לשמור על בטחונה כנערה, הקפידה תמיד לצאת מביתה מלווה באנשים נוספים. בבית הספר ובעיירה הסתירה את זהותה היהודית כדי שהמורים והתלמידים האחרים לא יתנכלו לה. לעיתים אף נאלצה להתלוות אליהם לכנסייה ולחגיגות החגים הנוצרים. כשמפלגת הדרג הדיחה את הקיסר היילה סלאסי ותפסה את השלטון, שררו בלבול ותחושת סכנה. נתמר מספרת כי באקלים הפוליטי הסוער לא היה ניתן לסמוך על אף אחד, כיוון שכל אחד היה שייך למפלגה פוליטית שונה, לעתים אף באותה המשפחה. נתמר עצמה הצטרפה בסתר לארגון המורדים איהאפה ‏‎(Ehapa)‎‏ ‏והיא מרחיבה על הפגישות הסודיות, שמות הקוד בהם השתמשו ועל מצע האידיאולוגי של התנועה. עם עלייתו, שלטון הדרג השליט את "הטרור האדום" - כלא והוציא להורג כל מי שנחשד באי תמיכה בשלטונו. בדרך זו נעלמו מורים וחברים לספסל הלימודים של נתמר, ולעתים נמצאו תלויים ברחבת השוק. בזמן הפשיטות על האזור, נתמר וחבריה היו מתחבאים ביער למשך ימים, עד יעבור זעם. במסגרת הרפורמה שהנהיג שלטון הדרג שכללה חינוך חובה לכולם, גויסה נתמר כשהייתה בכיתה יא' לשירות לאומי כמורה. היא נשלחה ללמד בווקן שבמחוז ווגרה, שם לימדה בכל פעם ארבע משפחות, התארחה אצלן ולימדה אותן לקרוא ולכתוב. פעם בשבוע הייתה צריכה לדווח לוועד המקומי על ההתקדמות. נתמר מתארת את הלימודים ואת האידיאולוגיה מאחורי תפקידה.לאחר שישה חודשים כשסיימה את עבודתה, חזרה נתמר לכפרה צדא והייתה צריכה להחליט מה תעשה בחייה. היא התלוותה לסבתה שנסעה לאדיס אבבה לפגוש את דודה שהיה חייל בחופשה. באדיס אבבה החלה נתמר לעבוד כקלדנית ביום, ובערב למדה חשבונאות באוניברסיטה. נתמר מספרת על השוני הגדול בין החיים בכפר ב

באיוש מתארת את אילן היוחסין של משפחתה ומספרת על ההיסטוריה המקומית. היא מתארת את כפרה, את המקומות הקדושים שסבבו אותו, ואת מתחם המגורים של הקייסים, ששכן בסמוך. בילדותה, תחת שלטון האיטלקים, הפשיעה נסקה, וסבה נרצח על ידי אחת מהכנופיות ששגשגו באין מפריע. רק כאשר הקיסר היילה סלאסי עלה לשלטון, חזרו השקט ותחושת הביטחון בקרב התושבים. כילדה עזרה באיוש לאמה בעבודות הבית ולמדה ממנה את מלאכת הקדרות. אביה היה בעל עיסוקים רבים ומגוונים: חקלאי, אורג, סגנו של השופט וגובה המיסים האזורי - ישי-אלקה מרשה נגדו. באיוש מספרת על ההווי המשפחתי והקהילתי בכפרה ועל הסיפורים הרבים ששמעה ששמעה על ירושלים. כמו כן היא מספרת על מטלות הבית הרבות, על מנהגי הטהרה בקהילה היהודית ועל יחסי הקהילה עם השכנים הנוצרים. באיוש מספרת שהתרחשו מקרי שוד רבים וכיצד הם הגיעו לפתרון. באיוש התחתנה, הקימה משפחה, ושכלה את בעלה. היא המשיכה לחיות עם משפחתו של בעלה, שעזרה לה לגדל ולכלכל את חמשת ילדיהם. לאחר שהילדים גדלו, באיוש התחתנה בשנית ועברה עם בעלה לבלסה, שם ילדה את ילדם המשותף.לפרנסתה ייצרה ומכרה כלי חרס כגון קנקנים, כדים לאחסון וכלי אוכל. באיוש מתארת את תהליך ייצור הכלים: ממציאת הבוץ והבאתו הביתה, דרך עיבודו לחימר ועד לעיצוב הכלי, ליטושו ושריפתו. היא מציינת כי בזכות מקצוע הקדרות, מעולם לא חסר לה ולמשפחתה דבר בביתם, ותמיד הייתה יכולה לסחור בכלי החימר .באיוש מרחיבה את הדיבור על אופן גידול סוגי הטף השונים ועל תהליך הכנת הא'נגרה. בנוסף היא מפרטת את אופן הכנת התבלינים, הגבינות, החמאה, הרטבים השונים ומשקה הט'לה. כשהחלו גלי העלייה לישראל מכרה באיוש את כל רכושה ועלתה לישראל דרך אדיס אבבה. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: באיוש מנגסטו, טבע, חקלאות, רעית צאן, עקרת בית, קדרית, פושעים, שודדים, רצח, מרשה נגדו, מנהגים ומסורות, מקודמות קדושים, קייסים, אינג'רה, טף, עבודות הבית, שמירה, טהורה, אוכל, תבלינים, ט'לה, בירה, חרסינה, חימר, עבודות הבית, טחינה, בישול, איטלקים, דרג, הקיסר היילה סלאסי, גדה, אשגה, סמיין מלטה, סמיין, אבא תן-תן, בלסה, אדיס אבבה, ישראל, ירושלים, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

אלמייהו מתאר את עץ משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. אביו של אלמייהו היה איטלקי וכיהן כשליט מחוז קווארה. כיהודי הוא התוודע לקהילה היהודית וביקש מסבו של אלמייהו שישדך לו את בתו, הזוג התחתן ואלמייהו נולד. כשהיה בן שנה, הצבא האתיופי - בעזרת כוחות בריטים - כבש מחדש את הארץ מידי האיטלקים. אביו נאלץ לחזור לאיטליה, והשאיר ממון רב למשפחתו. אלמייהו גדל אצל סבו, מושל צ'ילגה, בטקוסה. אלמייהו מונה את דרגות שליטי המחוז ומסביר את ההיררכיה של השלטון המחוזי. בשל עושרה של המשפחה והעובדים הרבים שהיו לסבו, אלמייהו לא נדרש לעבוד בחקלאות או בכל עבודה אחרת, וזמנו יועד רק ללימודים. דודו לימוד אותו בביתו קרוא וכתוב, קרא עמו בתנ"ך ובסיפורים על ירושלים. אלמייהו מקריא תפילות בגעז ובאמהרית מתוך ספר התנ"ך של סבו. הוא מספר כי לעיתים היו מתקלחים במים מנהר הירדן, אותם הזמינו מנזירים נוצרים שביקרו בישראל. בצהריים בתום לימודיו, אלמייהו היה מתלווה לסבו, שכיהן כשופט וכמגשר, ומסייע לו בעבודתו. הוא תמלל את הפרוטוקולים של פגישות הגישור וכתב את החוזה שעיגן את ההסכמות בין הצדדים. אלמייהו מספר בפירוט על סכסוכים שונים ופתרונם. אלמייהו מסביר את ההיסטוריה, העקרונות והחוקים הקשורים בחלוקת האדמות החקלאיות, ואת חוזי החכירה ומסי האדמה שהונהגו תחת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי. כשמפלגת הדרג תפסה את השלטון - עקרונות חלוקת האדמה שונו, וכך היהודים זכו בבעלות על האדמה. סבו של אלמייהו התנצר על מנת לקבל אדמה, ולכן משפחתו הפכה ל"פלשמורה". הוא מספר על מקור המילה פלשמורה מגעז לאמהרית, על השימוש בה כמילת גנאי ועל היחס הגזעני שהופנה כלפיהם מצד היהודים והנוצרים באתיופיה. כמו כן הוא מספר כיצד שמרה משפחתו בסתר על יהדותה. אלמייהו למד באדיס אבבה עריכת הדין, והוא מספר על הלימודים והחיים בעיר. לאחר לימודיו חזר לקווארה, התחתן, וזמן קצר לאחר לידת בכורו נפטרה אשתו. הוא מונה כסגן במועצה המקומית ומשם קודם להיות ראש המועצה. במקביל המשיך לעסוק בגישור. באותו הזמן התרחשה ההפיכה ומפלגת הדרג תפסה את השלטון. אלמייהו, שהיה מבוקש על ידי השלטון החדש, נמלט לאדיס אבבה ועבד במשך שנתיים במשרד עורכי דין.לאחר התמחותו הועסק כעורך דין על ידי משרד התעשייה והמסחר, תאגיד הזהב ומשרד הפנים. אלמייהו נותן דוגמאות ומקריא מפרוטוקולים של תביעות שניהל. לאחר 8 שנים יצא לדרכו העצמאית כעורך דין ומגשר, והיה מעורב בתביעות רבות בנושאי עבודה, ירושה וסכסוכים בין בני זוג.כאשר ההפיכה נגד מפלגת הדרג התרחשה עלה אלמייהו עם משפחתו מאדיס-אבבה לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אלמייהו גטהון, חקלאות, עורך דין, שליט המחוז, לימודים, בית ספר, מגשר, עבדים, תפילות, תנ"ך, חוזה, סכסוך, מסים, פלשמורה, היסטוריה, געז, אמהרית, אדמה, נוצרים, גזענות, משרד התעשייה והמסחר, זהב, ירושה, דינים וחוקים, משרדים ממשלתיים, פלשה, איטלקים, דרג, הקיסר היילה סלאסי, איידו, גונדנה, קווארה, טקוסה, ירושלים, נהר הירדן, צ'ילגה, אדיס-אבבה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר,

רחל פותחת בשיר שנהגה לשיר עם חברותיה בילדותה. בתור ילדה עזרה במטלות הבית, כגון טחינת דגנים, בישול, קישוש עצים, הבאת מים מנחלים והשגחה על אחים קטנים. לעיתים הייתה נשלחת לעשות קניות בשוק בעיר שירה. רחל מתארת אילו פירות גדלו בסביבת ביתה, מה היה טעמם וכיצד נהגו לקטוף אותם.בזמנה הפנוי נהגה רחל לשחק במשחקים שונים עם חברותיה, והיא מסבירה את חוקיהם. לקראת פסח היו החברות מתאספות ל"מחבר" ועוברות בין הבתים בשירה ובריקוד וכך אוספות תרומות של כסף או אוכל, ועורכות מסיבה גדולה. בנוסף רחל מתארת את שגרת העבודות, ההווי החברתי, דרכי החינוך והרצונות שלה כילדה. בתקופת הקציר, משפחתה ושכניה היו מקיימים את מנהג ה"וופרה": המשפחות היו מתאספות לקציר משותף של אדמותיהן. רחל מספרת כיצד במהלך הקציר אירחה משפחתה והלינה אנשים רבים, כיבדה אותם במזון ובשתייה מסורתית. באופן דומה אירחה המשפחה אנשים שסייעו לאביה של רחל בבניית אסם גדול. בסיום העבודה המשותפת הייתה נערכת מסיבת סיום גדולה עם שירה וריקודים. השירים והלחנים אולתרו במקום, גוללו את אופן ביצוע העבודה ושיבחו את המארח.כפרה אסגדה היה מקום מושבם של קייסים רבים. בחגים ומועדים, אנשים היו מגיעים לכפר מכל האזור על מנת להתפלל עם הקייסים בבית הכנסת. רחל מספרת על ההכנות הרבות שהיא ומשפחתה היו עושים לקראת החגים, על המאכלים הייחודים ועל האווירה מיוחדת שהייתה בכפר. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: רחל מרשה, עקרת בית, שירי ילדות, משחקים, מטלות בית, חגים ומועדים, מנהגים ומסורות, פירות וגידולים, אוכל, מתכונים, חינוך, הווי חברתי, חקלאות, קציר, ערבות הדדית, קהילה, שירה וריקודים, בניה, קייסים, ילדים, קטיף, רעיית צאן ובקר, אסגדה, תגראי, שירה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

רבקה שרה שיר על הכפר דמביה בלסה, כפרו של אביה. היא מתארת את העץ המשפחתי שלה ואת ההווי המשפחתי בכפר. בנוסף היא מספרת כי סבה היה יוצא לעיתים למקום קדוש בשם אמבאלוגה, שוהה שם ומתפלל במשך שבוע ימים. רבקה מספרת על הגידולים השונים שגידלו בני משפחתה ומציינת שאדמות המשפחה היו בבעלותם. בעונת החורף עסקה רבקה בעבודות בית כגון: בישול, טחינה של דגנים ותבלינים וכביסה. רבקה מתארת כיצד הייתה מבצעת את העבודות השונות ואת דרך ניהול משק הבית. בקיץ הייתה מכינה כלי חרס שונים לבישול ולנשיאת מים. היא מספרת כיצד למדה את המלאכה מאמה, מונה את סוגי הכלים ומפרטת את שימושיהם. רבקה מסבירה על תהליך הכנת כלי החרס ומדגימה על הכלים השונים: מציאת הבוץ, עיבודו, עיצוב הכלי, שריפתו ומכירתו. לרבקה ואמה היו מגיעים קונים מהכפרים מסביב ובחגים הנוצריים הן היו יוצאות למכור את מרכולתן בשוק הגדול בדובגונה. בנוסף לכלי החרס רבקה מספרת על כלי הבית והנוי שהייתה מכינה מנצרים ואף מראה דוגמאות. כמו כן היא מפרטת על מנהגי האירוח הכוללים שטיפת רגליים, טקס קפה והגשת אוכל ושיכר. רבקה מספרת על ילדיה, מרחיבה על אופן החינוך שלהם ושרה שירי ילדים ושירים רבים אחרים. לבסוף רבקה מספרת על המסע הקשה שהיא ומשפחתה עברו, משיצאו מביתם לסודן ועד שהגיעו לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: רבקה גשה טזזו, טבע, חקלאות, אוכל, חתונה, קדרות, עקרת בית, כלי חרס, אומנות, ציור, בישול, מים, קפה, חריטה, כלי נצרים, כלי נוי, כלי בית, עבודות יד, מנהגים ומסורות, מנהגי אירוח, שירה, שירים, חינוך, ילדים, מסע, עלייה, מקומות קדושים, עדי וורבה, תיגראי, דמביה בלסה, דובגונה, אמבאלוגה, סודן, ישראל, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

פרדה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו ומספר כיצד משפחתו נדדה ברחבי אתיופיה בתקופת שלטון האיטלקים; כמו כן הוא מספר כי לאחר לידתן של אחיותיו הגדולות הוריו התקשו בהבאת ילדים נוספים לעולם, ומרחיב על דרכי הטיפול המסורתיות בעקרוּת. לבסוף פרדה נולד בהפרש של 10 שנים מאחיותיו.כשהיה בן שבע אביו נרצח, והמשפחה עברה לסבתו בכפר דימה. שם החל פרדה לעזור למשפחה ברעיית צאן ובקר ובעבודה חקלאית. היהודים בכפר עסקו גם בנפחות וסיפקו לתושבים כלי עבודה. פרדה מסביר כי בתמורה לא היו צריכים לשלם מיסים על אדמתם. לאחר זמן מה משפחתו עברה לעיר מייצברי.בגיל 20, לאחר שהתחתן, ברח לגונדר עם שני חברים, במטרה ללמוד עברית בבית ספר יהודי, אך כשהגיעו גילו שבית הספר נשרף והם חזרו לביתם. לאחר חודשים ספורים הגיע לעיר מורה לעברית בשם בקלה ברוך, ופרדה וחבריו למדו קרוא וכתוב אצלו. במקביל החל לעסוק במלאכת הנפחות בעזרת כלי העבודה של אביו. הוא מספר כיצד רכש את המקצוע, מפרט על כלי העבודה השונים ומסביר את שיטת העבודה. פרדה מציין כי מעבר לייצור הכלים החקלאיים, באותה תקופה סוערת היה ביקוש רב לתיקון נשקים. הוא מסביר על הנשקים השונים, מחיריהם, ומספר על הלקוחות. העסק גדל והתפתח ופרדה היה לסוחר שמביא כלי נשק תקולים רבים מגונדר ואסמרה, מתקן ומוכר אותם ברווח. בהמשך פרדה מראה שרטוט של ביתו בן שתי הקומות, מתאר את תכולתו ומאילו חומרים נבנה. פרדה מספר כי ספג מינקות את הכמיהה לירושלים. לאורך השנים בני משפחתו חיפשו אחר כל מידע שיוכל לעזור להם לעלות לישראל. מכיוון שגרו בעיר והיו בעלי גישה לרדיו ועיתון, הם שמעו על גלי העלייה לישראל דרך סודן. פרדה מתאר את האקלים הפוליטי והלחימה בין ארגון המורדים איהאפה ‏‎(Ehapa)‎‏ ‏לבין שלטון הדרג, שהקשו על היציאה למסע. במשך זמן רב פרדה תהה מהו הזמן הנכון לצאת למסע, והחליט להשאיר את ההחלטה בידי האל. כשהרגיש שהגיע זמנו מכר את כל רכושו וקנה צידה לדרך וחמורים. פרדה ומשפחתו הצטרפו למשלחת של משפחות נוספות מהאזור שמנתה 370 איש ויצאה לסודן, במטרה לעלות לישראל. פרדה מתאר את תלאות המסע מאתיופיה לסודן. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: פרדה וונדימגיון תייהו, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, נפחות, כלי נשק, סוחר, רצח, בית ספר, לימודים, כלי עבודה, בקלה ברוך, בנייה, בית, מסחר, ערגה לישראל, ירושלים, מסע, תקשורת, משפחה, עברית, אמונה, מנהגים ומסורות, איטלקים, דרג, הקיסר היילה סלאסי, אייפה, סקוט'ה, צלאמתי, תיגראי, סודן, דימה, מייצברי, אסמרה, גונדר, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

יפה מספרת על אילן היוחסין ועל קורות בני המשפחה. היא מציינת כי כפר הולדתה ק'לאק'ל נמצא בסמוך למקום עלייה לרגל ליהודים בשם צעדה איבמה, שם על פי המסורת נטמנו בזמן המלחמה עם האיטלקים ספרי קודש רבים. בכפר הולדתה היהודים היו מיעוט ביחס לתושבים הנוצרים והמוסלמים, אך יחסי השכנות היו טובים וחמים. יפה מתארת את מבנה ביתה ואת תכולתו. אביה היה חקלאי וסוחר ידוע והיא מתארת את עבודתו.יפה מספרת על שיגרת יומה בבית שכללה עבודות בית, עזרה לאחיה בעבודות החקלאות ומשחקים. היא מספרת על הסיפורים שהייתה שומעת על ירושלים ועל שירי הערגה לירושלים שהייתה שרה עם חברותיה.בגיל 11 שודכה לקייס אברהם ובגיל 12 התחתנה. היא מתארת את המנהגים והמסורות הקשורים בשידוכין ובחתונה ומספרת על חווייתה האישית. לאחר החתונה עברה לכפר משפחת בעלה באידאבו. היות ולא בישלה בבית הוריה, בעלה הוא זה שלימד אותה להכין אוכל. בגיל 15 ילדה את בכורה שנפטר זמן קצר לאחר מכן, ובגיל 16 ילדה שוב. יפה מספרת על המעמדות השונים שהיו לבעלה, קייס אברהם, מהרגע שנישאו ועד שהוסמך לקייס. כמו כן היא מתארת אילו תחומי אחריות, כמו גם זכויות יתר, היו כרוכים בכל מעמד. את הסמכתו עבר קייס אברהם בכפר ווזאבה שבמחוז גונדר, שם הוסמכו כל הקסים בקהילה היהודית. יפה מראה תמונות מהמסיבה לכבוד חזרתו לאחר שהוסמך וקיבל אחריות אזורית כקייס, וכן תמונות שונות מפעילותו כקייס, בהן בניית בית כנסת והניהול חתונות ואירועים שונים. בנוסף יפה מספרת על המסורות שחלו עליה כאשת קייס. יפה מתארת את פועלו של קייס מהרי ברוך שכיהן במעמד אבון (מקביל לבישוף) ועמד בראש כל הקסים במחוז. היא מציגה ספרי קודש שונים, אותם כתב קייס מהרי ברוך בכתב סת"ם. כמו כן הוא ייצר את דפי הספר, עטיפתו ואף את הדיו בו השתמש.תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: יפה טזזו ינלם יהייס טסמה טזזו, עקרת בית, אשת קס, מלחמה, ספרי קודש, מקומות קדושים, עלייה לרגל, סוחר, מנהגים ומסורות, חתונה, שידוכים, משחקים, חקלאות, שירים, ירושלים, בישול, אוכל, מאכלים מסורתיים, בית כנסת, קייס אברהם, קייס מהרי ברוך, תמונות, כתב סתם, איטלקים, הקיסר היילה סלאסי, אייפה, ק'לאק'ל, אידאבו, סודן, שירה, אסמרה, אסגדה, גונדר, ווזאבה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

אדיסו מתאר את עץ משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. כבן הבכור במשפחה היה אחראי על כל עבודות הבית, עד שאחיו בגרו והאחריות עברה אליהם. כילד, עיסוקו העיקרי היה במרעה ובהרבעת צאן ובקר. אדיסו מספר על העבודה, על הסיכונים הכרוכים בה - כגון חיות טרף וגנבים, ועל עזרתם של כלבי השמירה. בעונות הקיץ אדיסו והרועים האחרים היו יוצאים לרעות במקום מרוחק, מקימים מחנה ארעי ושוהים בו במשמרות של כמה ימים בכל פעם, לאורך חודשיים - שלושה. אדיסו מספר על שגרת המחנה, מתאר את אופן הכנת החמאה, ואת משחקי הלשון והפתגמים שהעסיקו אותם בשעות הפנאי. כמו כן הוא מסביר על דיני הטהרה וכיצד יש לנהוג במקרה שחיה ננשכה או נטרפה.אדיסו התחתן בגיל 20. הוא מספר על מנהגי השידוך והחתונה ועל תפקידו של השושבין. לאחר שבנה את ביתו והקים משפחה, עבר לעסוק בעיקר בחקלאות, והוא מונה את הזנים השונים שגידל כגון: חיטה, שעורה, טף ותירס.אדיסו מספר על המחלות והמגפות השונות שפגעו במשפחתו ובקהילה. הוא מפרט אילו טיפולים הציעה הרפואה המסורתית עבור המחלות השונות, כגון טיפול בהקזת דם לבעיות בלחץ הדם. מגפה אחת שדבקה גם באדיסו, גבתה בסופו של דבר את חייהם של אחיו. להצלת בנו, אביו ערך טקס מסורתי להעברת מחלתו של אדיסו אליו. ואכן לאחר תקופה קצרה, אביו נפטר ואדיסו הבריא. בנוסף הוא מספר על מגפה בשם וורשי שפגעה בבת שלו והיא נפטרה ממנה. אדיסו מתאר את מנהגי הקבורה, הטהרה והשבעה. כמו כן הוא מונה ומסביר את המחלות שפגעו בבקר ובצאן.סביב אזור מגוריו של אדיסו היו פזורים מקומות קדושים שונים, אליהם בני הקהילה עלו לרגל כדי להירפא: ווסט ט'גאיי הפך למקום קדוש כאשר לפי המסורת, תושביו היהודים בימי קדם העדיפו להתאבד בקפיצה מאשר להמיר את דתם. מסופר כי במקום קפיצתם, נוצרו מפל ובריכת מים, שבכוחם להשיב ראייה לעיוורים. כדי להיכנס לבריכה, היה על המבקרים לקיים מנהגי הטהרות, ולא - יגורשו מהמקום על ידי חיות טרף. נזירים שחיו במקום בבידוד שימשו כמפרשי חלומות עמם היו מתייעצים. ברגע שהחלום פורש לטוב או לרע, היה על האדם לעזוב את המקום עם התשובה שקיבל; המקומות הקדושים "מצהף מהליי" ו"אבה גן" היו ידועים כבעלי סגולה לריפוי עקרות וחולים, וכמקומות לנדירת נדרים; "אבה ריד" הוא מתחם הממוקם באזור הררי, סגור בלוחות אבן. על פי האמונה רק מלאכים יכולים לפתוח אותו, ולאפשר לאנשים לעבור דרכו; מקום קדוש נוסף היה פסגת הר מקודש, אליה היו עולים בעת בצורת כל חברי הקהילה והקייסים, צמים ומתפללים לגשם, שמיד היה מגיע. כל המקומות הקדושים הללו שימשו גם כמקומות מפגש עבור משפחות ובני קהילה שגרו באזורים מרוחקים אלה מאלה.תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אדיסו דמוזה, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, חייט, גנבים, חיות טרף, מחנה, משחקי לשון, פתגמים, משחקים, דיני טהורה, גידולים, זנים, מחלות, רפואה מסורתית עממית, מגפה, מקומות קדושים, מוות, עלייה לרגל, פרוש חלומות, נזירים, תפילת הגשם, ריפוי, מלאכים, צום, עקרות, דרג, הקיסר היילה סלאסי, סימן מינאט'ה, סמיין, ט'ברה, ווסט ט'גאיי, אבה ריד, אבה גן, מצהף מהליי, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מב

איינש מתארת את עץ משפחתה, את כפרה ואת ההיסטוריה המקומית. אביה נפטר בצעירותה ואמה גידלה אותה ואת אחיה לבדה. איינש עבדה לצד אמה בעבודות הבית השונות ולצד אחיה בחריש ובעיבוד השדה וברעיית הצאן והבקר. כיוון שהאחריות לפרנסת המשפחה הוטלה על כתפיהם, איינש ואחיה לא נשלחו ללמוד בבית הספר. היא מתארת את סדר יומה - המטלות, המשחקים, ואת ההווי החברתי בכפרה.כנערה וכאישה איינש לא הייתה יכולה לצאת מביתה ללא ליווי של חברה או בן משפחה, מפאת סכנות כגון חטיפה או אונס. מקרים אלה גרמו לשרשרת של נקמות וסכסוכים, ועל מנת לשמור עליהן ועל כבוד המשפחה כשלא היו מטלות מיוחדות מחוץ לבית, הנשים היו נשארות בביתן. סבתה של איינש הייתה מדברת על ישראל, מתארת לה את החיים שם, וחוזה שאיינש תעבור לחיות בה. כמו כן היא הקנתה לאיינש את העיסוק החביב עליה - טווית חוטי כותנה וקליעת סלי נצרים. איינש מספרת על רעיית הצאן והבקר, על שגרת העבודה ועל סוגי חיות הבר שהיו בסביבה. היא מוסיפה לספר על מגפה שפגעה קשות בצאן ובבקר. כמו כן היא מתארת כיצד כלבי המשפחה היו עוזרים להרחיק את הקופים מהשדות ולשמור על הבית משודדים וצבועים. באחד הימים כאשר השגיחה על חיות המשק, הכיש את איינש נחש ברגלה. אחיה ניתחו וחבשו אותה כדי למנוע מהארס להתפשט לכל גופה. כמה שנים מאוחר יותר, כאשר יצאה לקטוף נצרים לקליעת סלים ושוב הוכשה על ידי נחש, אחיה השתמשו בתרופה מסורתית כנגד הארס. בגיל 20 איינש התחתנה. היא מספרת על החגיגה, כמו גם על המנהגים והמסורות הקשורים בשידוך ובחתונה כגון האנסוסלה ותפקידי השושבינים והקייס. לאחר תקופת הסתגלות לחיי הנישואין היא עזבה את כפרה לעיירה של בעלה, ברהה ספרד. היא חשבה שמגורים בעיירה ללא שטחים פתוחים ימנעו ממנה ממפגש מבעית נוסף עם נחשים, אך גם שם הם צצו מתוך שקי הפחם בביתה. בעלה פרנס את הבית מחקלאות ועסקים נוספים, ובעונת החורף הזוג העסיק בקביעות 2-3 עובדים. בגיל 23 חזרה בהתאם למסורת לבית אמה, כדי ללדת את בתה הבכורה. בזמן השהייה שם נפטר אחיה ממחלה והיא מספרת על טקס ההלוויה והשבעה. זמן קצר לאחר מכן איינש ילדה והיא מפרטת על המסורות והמנהגים המלווים את השהייה בבית הנידה והיציאה ממנו.לאחר כמה שנים, כשנפתחה הדרך לעלייה לישראל, בעלה של איינש סירב לעזוב את אמו ולנסוע לאדיס אבבה ללא טיסה מובטחת לישראל. אחיה הגדול לקח אותה תחת חסותו והזוג התגרש. בנה הבכור בן השמונה נשאר עם אביו ואיינש עלתה תוך זמן קצר לישראל. כעבור 10 שנים חזרה איינש לאתיופיה, התאחדה עם בנה והעלתה אותו לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: איינש ספפה, עבודות בית, רעית צאן ובקר, חקלאות, בניה, טווית כותנה וקליעת סלי סליל, הכשת נחש, חטיפה, אונס, נקמה, כבוד המשפחה, מגפה, וירוס, חיות בר, כלבים, רפואה מסורתית, חתונה, שידוך, בית הנידה, מחלה, מוות, קבורה, שבעה, גירושין, עובדים, בלוה, קווארה, ישראל, ברהה ספרד, ישראל, אדיס אבבה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת,

אישטו מתאר את עץ משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. בחודשי הסתיו והחורף נפוצה מחלת המלריה בסביבת מגוריו וגבתה קורבנות רבים. לעיתים משרד הבריאות היה דואג לרסס את האזור כנגד יתושים, בניסיון למגר את המחלה. בגיל 9 הוריו התגרשו ואישטו נשאר לגור עם אביו. הוא מסביר כי בתקופת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie), למשפחתו היהודית לא התאפשרה בעלות על אדמה חקלאית. בילדתו אישטו רעה צאן ובקר, והוא מספר על קורותיו כרועה, כגון מפגשים עם הרועים הנוצרים והמוסלמים, וחיפוש אחרי צאן שנגנב. בנוסף הוא מספר על מקרים שונים של הגנה והתערבות אלוהית שקרו לו ולבן משפחתו - שהיה הקייס של האזור. בהיותו בן 12 נפטר אביו של אישטו בפתאומיות והוא עבר לגור עם אמו ואחיו הגדול בכפר בשם בלבלה גיאורגיס. משהגיע לכפר החדש, אמו בשרה לו ששתי אחיותיו הקטנות נפטרו ממחלה. לפרנסת המשפחה הם שכרו אדמה ועיבדו אותה, אישטו רעה צאן ובקר ועבד בעבודות נפחות. הוא מספר על יחס גזעני מצד שכניו הנוצרים ועל האמונות הטפלות שייחסו לו כיהודי. כמו כן הוא מתאר את נקמות הדם והסכסוכים השונים בין תושבי הכפר. הוא מסביר את מבנה מערכת המשפט שכללה בורר, שופט, שופט מחוזי וכדומה. בעקבות אחד מהסכסוכים בכפר נאלצו אישטו ובני משפחתו לעזוב והם עברו להתגורר אצל דודו בסרמלה. לאחר שנתיים אחד מבני משפחתו נשדד ונרצח ושוב משפחתו הסתבכה בפרשה של נקמת דם. אישטו ומשפחתו חיפשו עילה לעזוב את הכפר ולהמלט מנקמת הדם. כאשר נציגי ממשל הגיעו לכפר כדי לחסן את הבקר - המשפחה התנגדה, בתואנה שניקוב אוזנה של הפרה (על מנת לסמן שחוסנה) הופך את בשרה ללא כשר. הודות לכך אישטו ומשפחתו אולצו לעזוב את הכפר וכך ניצלו.משעברו למיי-מרים יצא אחיו הגדול לסודן ומשם לישראל, ואישטו נשאר הגבר המפרנס היחיד במשפחה. באותה תקופה אמו נישאה בשנית והיא ואחותו ילדו במקום. כמו כן שלטון הדרג הפיל את הקיסר היילה סלאסי ותפס את השלטון במדינה. הפרנסה הייתה קשה, הבקר שהחזיק אישטו אזל והוא נאלץ לעבוד כחקלאי שכיר, בזמן שאמו ואחותו מייצרות ומוכרות כלי חרס כהשלמת הכנסה.באחד הימים בדרכו מהשוק, נקלע אישטו לעימות עם אויב של המשפחה, שאף איים עליו בנשק. אישטו מספר את פרטי המקרה וכיצד הסתיים.לאחר שלוש שנים נשלח אישטו בן ה21 למצוא פרנסה באגומגופה, והועסק כעובד אדמה אצל משפחה יהודית. אך הבצורת שהכתה באזור אילצה את אישטו לעבור ולעבוד כקוטף כותנה באזור אחר. עם הכסף שהרוויח קנה עגל כהשקעה, וחזר לעבד את אדמותיו של היהודי, שבתום הבצורת הניבו יבול גדול. יום אחד קיבל אישטו מכתב מדודו, שהזמין אותו לביקור באדיס אבבה. הוא נענה להזמנה, ומאדיס אבבה המשיך לביקור בכפר בו נקבר אביו, ושם החליט להישאר. לאחר זמן מה התחתן וקיבל מהממשלה קרקע משלו. אישטו החל להתבסס באזור ואף מונה להיות בורר - תפקידו היה לאתר אנשים ולחייב אותם לשלם את מסי המדינה. הוא מספר על קורותיו במסגרת תפקיד זה. לבסוף עלו אישטו ומשפחתו דרך אדיס אבבה לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אישטו סמאי, טבע, חקלאות, רעית צאן, גירושין, בקר, גניבה, קייס, מוות, מחלה, מלריה, גזענות, יהודים, נוצרים, נקמת דם, היאבקות, סכסוכים, שופט, בית משפט, נפחות, רצח, שוד, שוק, רובה, מכות, לידה, בית נידה, טף, כותנה, השקעה, בורר, כלא, מאסר, דרג, הקיסר היילה סלאסי, לסטה, דוראייה, בלבלה גיאורגיס, סרמלה, מיי-מרים, דרייה, סודן, אגומגופה, ננו וורדה, אדיס אבבה,

אברהם מתאר את עץ משפחתו, את כפרו ומספר על השמות השונים שקיבל. הוא מציין את הקשר ההדוק של משפחתו לישראל: אחיו של סבו ביקר בישראל, וכשחזר לאתיופיה מונה להיות עוזרו של הקיסר היילה סלאסי; דודו עלה לישראל ב-1956. סבו של אברהם – יצחק אדגה, היה מוכר בציבור והיה נקרא לגשר, לייעץ ולרפא בתרופות מסורתיות את אנשי המחוז וסביבתו. אברהם נותן דוגמאות למחלות ולתרופות השונות. בנוסף לאלו היה סבו רופא שיניים, שימש כמגיד עתידות והיה עוזר לאנשים לגלות את גורלם, או להתגבר על מחלות נפש. אברהם מספר על ילדותו, המשחקים שהיה משחק ומטלות שהיה ממלא במשק ביתו, כגון רעיית צאן ובקר ושמירה על היבולים מפני קופים. הוא מרחיב על ההיסטוריה המקומית ועל חגיגות חג הסיגד. אביו היה נפח ואמו קדרית, בנוסף על היותם חקלאים שעיבדו אדמות. בגלל היותם יהודים בתקופתו של הקיסר היילה סלאסי לא יכלו להיות בעלי אדמות ואת האדמות שעבדו היו צריכים לשכור.שמונה שנים חלפו בין לידתו של אחיו הבכור לזו של אברהם, והוא מסביר על טיפולי הפוריות המסורתיים שהוריו קיבלו. לבסוף, כשנולד אברהם, הוריו נדרו נדר כי הוא יגדל כמלומד וכבר מינקותו אביו החל ללמד אותו קרוא וכתוב. כשהיה בן שש, נשלח ללימודים בבית ספר המרוחק כשעת הליכה מביתו. אברהם מתאר את בית הספר, את הלבוש, המשמעת, סדר היום, אופן הלימוד, תוכנית הלימודים, וגם את הגזענות שחווה בבית הספר. כיוון שכבר ידע קרוא וכתוב, הוא התקדם במעלה הכיתות במהירות. אברהם מרחיב את הדיבור על התחרותיות בין התלמידים המצטיינים ועל השאיפה להיות תמיד במקום הראשון. משסיים את בית הספר היסודי בגיל 12, עבר ללמוד בתיכון בעיר דוואט, מרחק שלוש שעות הליכה מביתו. אברהם וחברו חיפשו להשכיר חדר לגור בו בזמן הלימודים, אך נתקלו בחוסר רצון להשכיר להם בגלל היותם יהודים. לבסוף מצאו חדר ואברהם היה חוזר לבית משפחתו רק בסופי שבוע. במשך שבוע הלימודים אברהם היה מתקיים מהלחם או האינג'רה שהיה לוקח מבית אמו. בחופשות היה חוזר לבית הוריו ועוזר למשפחתו בעבודה החקלאית.בזמן לימודיו בתיכון התרחשה המפכה ומפלגת הדרג הדיחה את הקיסר היילה סלאסי מהשלטון. אברהם מתאר את השינויים באורח החיים שהתרחשו במהלך המפכה ולאחריה. הוא מספר על תקופה קשה של קרבות בין מחנות המורדים השונים לבין השלטון, על הוצאות להורג ועל "הטרור האדום" של מפלגת הדרג.כשהגיע אברהם לכיתה ט', עבר החוק לחינוך חובה של מפלגת הדרג, שהתייחס לכל התושבים, ללא קשר לגילם. כך במקביל ללימודיו, מונה אברהם להיות מנהל הלימודים של השכונה. במסגרת תפקידו אירח תושבי חוץ מאדיס אבבה וממחוז סידמו, הציבם בכיתות הלימוד והיה אמון על ההוראה עצמה. כך, בכל בוקר לימד אברהם קבוצות של 20-30 איש המבוגרים ממנו לקרוא ולכתוב. משסיים את לימודי כיתה י"א יצא אברהם לישראל דרך סודן. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אברהם אדגה, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, בית ספר, לימודים, משחקים, שכירות, בעלי אדמות, עקרות, מנהגים ומסורות, טיפולי פוריות, גזענות, יהודי, נוצרי, מוסלמי, רפואה אלטרנטיבית, רפואה מסורתית, מגד עתידות, רופא שיניים, מיילדת, מהפכה, הטרור האדום, הוצאות להורג, תיכון, חג הסיגד, דרג, הקיסר היילה סלאסי, אייפה, אידווי, צ'רוּטה, ווגרה, סודן, דוואט, גונדר, אדיס אבבה, סידמו, ישראל,ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים

ששון מספר על מבנה משפחתו ומתאר את כפר הולדתו. כשהיה בן 9 אביו של ששון נפטר והמשפחה עברה לכפר וואפארגף, שם התגוררה סבתו. בוואפארגף פגש ששון במורה לעברית שלקח אותו ללמוד, תחת חסותו, בבית הספר בכפר ווזבה שבמחוז ווגרה. בבית הספר למד קרוא וכתוב באמצעות סידור התפילה וספרי הקודש בעברית. לאחר שנה בית הספר נשרף וששון חזר לבית סבתו. בבית סבתו החל ששון לעבוד בחקלאות לצד אחיו הגדולים וכן עסק בעבודות נגרות ונפחות שונות. הוא מסביר על העבודה החקלאית כמו גם על תהליך איתור קרקעות ואופן העברת הבעלות עליהן.ששון התחתן בגיל 22. הוא מספר בפירוט על המסורות והמנהגים הקשורים בשידוך ובחתונה. זמן לא רב לאחר חתונתו, רכש ששון נשק, רתם את הידע שלו מעבודות הברזל והנגרות והחל להתפרנס מתיקון נשקים. ששון מספר על העסק ומסביר את עבודתו: מי היו לקוחותיו, אילו סוגי נשק ובעיות נפוצות היה מתקן ואילו מחירים היה גובה.במקביל החל ששון לעבוד במרפאה היחידה באזור עדי רמצה. משהתמחה שם כרופא היה קונה את התרופות מהמרפאה ומטפל באנשים בסביבת כפרו אמבבה. ששון מספר על החולים ועל המחלות השונות בהן היה מטפל. בין השאר הוא מתאר כיצד טיפל בזיהום קשה בבטנו של בחור שנעקץ מעכביש ארסי, ומסביר איזה ניתוח עושים במקרה של הכשת נחש. ששון מספר על גניבות שוורים באזור מגוריו, וכיצד בעבודת מעקב ובלשות ובמסעות שארכו לעתים גם שנה, היו מאתרים את הגנבים ואת הבקר הגנוב.תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: ששון פסהה טגניה סלמון, טבע, חקלאות, לימודים, עברית, ספרי קודש, תפילות, נגרות, כלי נשק, רובים, צייד, חתונה, שידוכים, מנהגים ומסורות, רופא, רפואה, חולים, גנבים, מסע, כלא, עבודות ברזל, סחר, בלשות, איטלקים, הקיסר היילה סלאסי, למבה קרשי, וולקיט, ווגרה, ווזבה, וואפארגף, סודן, עדי רמצה, אמבבה,ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

רדאי פותח בתפילה בגעז. הוא מספר את ההיסטוריה המשפחתית, מתאר את כפרו אסגדה ואת בית הכנסת. אביו, קשי מהרי, היה אחד הקייסים הגדולים בכפר. רדאי מספר כיצד אביו ושאר הקייסים הדפו את ניסיונותיהם הרבים של מיסיונרים נוצרים להמיר את יהודי המקום. כמו כן הוא מדבר על גילויי הגזענות הרבים כלפי היהודים ועל כינויי הגנאי שהדביקו להם, שהתבססו על התפילין והציצית.רדאי מספר בפירוט על המנהגים והמסורות של בני הקהילה, ביניהם על מנהגי הטהרה. הוא מדבר על חשיבות הידע המועבר בעל-פה ומתאר את תפקידו החברתי והקהילתי של הקייס; הוא מפרט את סדר יומו של הקייס ומסביר את תפקידו באירועים, חגים ומועדים. בנוסף רדאי מתאר את יחסי הגומלין בין אנשי הדת הנוצרים והיהודים, ואת הוויכוחים התיאולוגיים ביניהם.רדאי מספר על ההיסטוריה של חג הסיגד, שנקרא במקור ה"מהללה", שמקורו בתפילה לשמירה על חייהם של ילדים ונוער בקהילה. כמו כן הוא מספר על החגים – ההכנות אליהם, התפילות הקשורות בהם, כיצד נחגגו, ועל העזרה ההדדית בקרב חברי הקהילה. הוא מתאר את בית הכנסת, את תכולתו ואת המנהגים הקשורים בו. שגרת יומו של רדאי כללה חליבת פרות, רעיית צאן ובקר והכנסתם לעת ערב למתחם הסגור מפני טורפים. רדאי מדבר ארוכות על השהייה בטבע עם החיות ומתאר את הגידולים בשטח המרעה. הוא מספר על עבודות החקלאות השונות – חריש, זריעה וקציר, וכיצד ביצע אותן בהתאם לעונות השנה.בשעות הפנאי, בחגים ובמועדים, הקייסים היו אוספים את הילדים ובניהם רדאי ומלמדים אותם קרוא וכתוב. בנוסף הם עודדו את הילדים להשתתף בתפילות על מנת לתרגל את מיומנויות הקריאה. לתקופה קצרה אף הגיע לכפר מורה שלימד בכיתות באופן מסודר.כשהחלו המרידות כנגד שלטון הדרג, המורדים מפלג הזוווי גייסו את כל המלומדים ושלחו אותם לקרב. משפחתו של רדאי הייתה האחרונה בכפר שיצאה למסע לישראל, היות ולאביו, מתוקף מעמדו כקייס, הייתה מחויבות להישאר עד שאחרון מבני הקהילה עזב. רדאי הצליח לחמוק מהגיוסים ובדרכו לסודן נתפס בידי שלטון הדרג ונכלא ל-3 חודשים. כששוחרר יצא שוב לעבר סודן. בדרך כמעט הוצא להורג על ידי חיילי הדרג אך לבסוף הצליח לברוח לסודן ומשם עלה לישראל.לסיום רדאי מראה ספרי קודש שונים שעברו במשפחתו במהלך הדורות, ומקריא קטעי תפילות מהם. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: רדאי מהרי, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, געז, קייס, כוהן דת, מסיונריים, מנהגים ומסורות, טהורה, סיגד, גזענות, קללות, תפילה, תפילין, ציצית, חגים ומועדים, בית כנסת, דת, עונות השנה, עבודה חקלאית, גידולים, גניבה, מכות, חינוך, גיוס בכפייה, מאסר, כלא, ברכת הכוהנים, ספרי תפילה, תנ"ך, דרג, הזוווי, אסגדה, תיגראי, שירה, סודן, ישראל, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

רחל מתארת את אילן היוחסין ואת תולדות משפחתה, את כפרה ואת ההיסטוריה המקומית. כשרחל הייתה ילדה, סבתה שלחה מכתב באמצעות סוחרים, ובו קראה להוריה של רחל לבוא לטפל בה ולעשות את ההכנות הדרושות לקראת מותה. הוריה נענו ורחל ומשפחתה סעדו את סבתה במשך שבע שנים. בילדותה, אמה לא הרשתה לה לקחת חלק במטלות מחוץ לבית, ורחל הייתה מתגנבת עם חברותיה שיצאו להביא מים ועצים לבעירה. במהלך עבודתן הן היו משחקות, שרות שירים ושוחות בנחל. בתחומי הבית, העיסוק האהוב על רחל היה הכנת ועריכת טקס הקפה. היא מתארת את השלבים השונים של הטקס. בהיותה בת שש הוריה שידכו אותה לבן של קייס, אך אביה לא הסכים לחתן אותה עד גיל 12. רחל מספרת על מנהגי השידוך והחתונה ומתארת מה המשפחות מחפשות אחת אצל השנייה ובין אילו מעמדות נהוג להתחתן. היא מספרת על המעבר אל משפחת בעלה ועל שגרת היום יום בביתו. כמו כן היא מתארת את הערבות והעזרה ההדדית בקרב הקהילה היהודית. בעלה של רחל עבד בהומרה כחקלאי וסוחר והצליח לחסוך ולבסס את המשפחה. לאחר שמונה שנים עברו בני הזוג לבית משלהם ורחל הפכה לבעלת בית האחראית על כל מטלות הבית.רחל מספרת על סבה שהיה קצין ונלחם בקרבות מול האיטלקים. היא מתארת את הבית הגדול בו הוא חי בעיירה גאמו ואת תריסר השומרים שהקיפו את המתחם המגודר, שכלל שלושה תתי מתחמים עיקרים: מגורי העובדים, אחסון המזון, הצאן והבקר, ומגורי המשפחה. רחל מספרת כי הייתה מגישה שתיה ואוכל לאורחים הרבים אשר פקדו את הבית ומתארת את מנהגי האירוח שהיו מקובלים בתקופה זו. כמו כן היא מונה את מספר הנשקים הרב בו החזיקה משפחתה, שהיה בו כדי להעיד על עושרה. רחל מספרת על בית הכנסת של אביה ומונה את המסורות והמנהגים השונים שהיו מקיימים שם בחגים ובמועדים. בין השאר היא מספרת על קיום מנהג ה"מיי מנזי" - הטהרות באמצעות אפר של פרה אדומה. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: רחל (ישרט) מלקו, טבע, חקלאות, רעית צאן, עקרת בית, קדרית, חתונה, שידוכים, עבדים, מעמדות, מוות, קבורה, מנהגים ומסורות, מכתבים, חייל, שומרים, נשק, אירוח, עושר, חגים ומועדים, שירים, משחקים, טקס קפה, בונה, פרה אדומה, מטלות הבית, איטלקים, דרג, הקיסר היילה סלאסי, וופארגף, וולקיט, שירה, גאמו, צלעולו, הומרה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

לאה מתארת את אילן היוחסין של משפחתה ואת כפרה, ומספרת על ההיסטוריה המקומית. כשהייתה בת חמש משפחתה עברה לכפר בשם טררבה וכשהיתה בת תשע עברו לכפר אברה-מריים באדרְקה. לאה מספרת על הזיקה היהודית החזקה של משפחתה: מילדותה הייתה שומעת מהוריה סיפורים על ישראל, אביה התפלל בכל יום שיגיעו לירושלים וכאשר בנה את ביתם, ביצע טקס הנחת אבן פינה. בילדותה עזרה לאביה בעבודת השדה. כמו כן היא מספרת על עבודות הנפחות של אביה שייצר כלי עבודה חקלאיים, סכינים, גרזנים ומלכודות צייד וסחר בהם בתמורה לאדמה חקלאית. מאמה למדה לאה את עבודת הקדרות. היא מציינת כי את כל הסחורות היו רוכשים באמצעות סחר חליפין, מלבד המחבתות שעליהן היו מכינים את האוכל שנרכשו בכסף. בנוסף לסיוע להוריה בעבודתם, הייתה לאה תורמת את חלקה גם בעבודות הבית. היא מתארת את טקס הקפה ומסבירה את מנהגי האירוח. היא מספרת כיצד כשהייתה בת שמונה הכינה אינג'רה בפעם הראשונה ועל השבחים הרבים שקיבלה מקרוביה. בחצר ביתה היו מותקנות כוורות מבמבוק, מהן המשפחה הייתה מפיקה דבש; לאה מתארת את התהליך.לאה התחתנה כשהייתה בת 12. היא עברה לבית חמותה, למדה ממנה לרקום והייתה עוזרת לה בהשלמת עבודות הרקמה המוזמנות. כשבגרה ועברה לבית משלה קיבלה לאה הזמנות בעצמה והתפרנסה מעבודת הרקמה. היא מדגימה את שיטת העבודה, העיטורים וסוגי החוטים השונים וכן את מחירי הרקמות. עם הכסף שקיבלה רכשה בשוק בעיר טובין שלא ניתן להשיג בכפר. לאה מדגימה הכנת כלי נצרים. היא מספרת מהיכן מביאים את הקש ומתארת את סוגי הקש השונים, כיצד קולעים אותם יחדיו ואיך יוצרים את העיטורים. חלק חשוב בפרנסתה היה מכירת כלי חרס והיא מרחיבה על סוגי כלי החרס ואופן הכנתם. היא מראה תכשיטים מסורתיים ומספרת כיצד חברתה קעקעה עבורה את הקעקוע שעל ידה בעזרת קוץ ופחם. לאה מספרת כי רוב לקוחותיה היו נוצרים והיחסים איתם היו טובים מאוד. כאשר יצאה עם משפחתה לכיוון סודן על מנת לעלות לישראל, עזרו להם שכניה וחבריה הנוצרים והכינו להם צידה לדרך. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: לאה ג'טהון, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, ציירת, רוקמת, קדרית, נפחות, סחר חליפין, עבודות הבית, טקס קפה, בונה, מנהגים ומסורות, אירוח, בישול, אינג'רה, כוורות, דבש, חתונה, רקמה, שמלה, עיר, כפר, סלי נצרים, כלים מסורתיים, תכשיטים, קעקועים, נוצרים, אברייה מרים, טֵלמְט, סודן, טררבה, אברה-מריים באדרְקה, סמיין, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

אדוניה מסביר על מבנה משפחתו, כיצד נראתה השכונה ומספר על היסטוריה של המקום. בילדותו עזר בעבודות השדה ובשליחויות מהשוק הקרוב. הוריו הקנו לו את מיומנויות התפירה, הקריאה והכתיבה. בזמנו החופשי ובשבתות נהג לשחק עם בני משפחתו משחקים שונים. על פי המסורת, ההנהגה ניתנת בידי הגיבורים ואביו, שהיה צייד אריות, מונה להיות שופט וגובה מסים. כשהיה אדוניה בן 10, לימד אותו אביו לירות ברובה; בגיל 11 הצטרף לאביו בבית המשפט. אדוניה מפרט על תפקידו של אביו כשופט, ההיררכיה של בתי המשפט והתנהלות המשפט בזמן שלטונו של הקיסר היילה סלאסי. משפטים רבים עסקו בסכסוכים על שטחי חלקאות, מסחר, או בגניבות. אדוניה מספר על מסעות הציד שערך עם אביו ועל ההכנות אליהם. הוא מפרט באילו טקטיקות השתמשו כדי לתפוס חיות שונות, אילו חיות חיפשו ולאילו צרכים צדו אותן, וכן על מנהגי הכשרות והטהרה הקשורים לכל חיה. כמו כן הוא מספר על גור האריות שאביו נתן למנהיג אזור גוג'אם ושחי בגן החיות של האזור עד עליית מפלגת הדרג לשלטון. משבגר, התחתן ויצא לדרך עצמאית והפך לחקלאי על אדמותיו שלו. לאחר תקופת הקציר ועד לעונת הזריעה הבאה, היה עוסק במסחר. יחד עם סוחרים נוספים, היה אדוניה עורך מסעות באורך שלושה ימים לסודן ובחזרה, מעביר סחורות מבוקשות מאתיופיה ואליה. כך למשל היה לוקח לסודן צאן, בקר וקנביס, וחוזר לאתיופיה עם תבלינים, בגדים ומכשירי רדיו. אדוניה מספר על מסעותיו, על סודות הסחר, על הדרכים בהן הלך ועל הסכנות הרבות הכרוכות בכך. אדוניה למד סודנית והחל להרוויח ולהגדיל את הונו. כששמע כי הדרך לעלייה לישראל נפתחה דרך סודן, החל לעבוד בסודן אצל סוחר עשיר אשר שכר את שירותיו כמפקח על העברת שומשום בשיירות גמלים. לאחר שישה חודשי עבודה והמתנה, הבין אדוניה שלא תהיה התפתחות בעלייה, חזר לאתיופיה, בנה את ביתו והקים משפחה. הוא המשיך לעסוק בחקלאות ובסחר עד שעלה עם משפחתו לארץ ישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אדוניה בוגלה, טבע, חקלאות, רעית צאן, שופט, צייד, סוחר, אריות, תפירה, לימודים, שליחויות, שוק, משחקים, שופט, מערכת המשפט, הכרעות דין, נשק, ירי, מסעות סחר, שיירות גמלים, תבלינים, אמהרית, סודנית, שומשום, איטלקים, דרג, היילה סלאסי, מורדים, בלהוי, צ'לגה וורדה קורה, גונדר, קווארה, גוג'אם, סודן, בהר-דר, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

אסנקהו מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו, ואת ההיסטוריה המקומית. הוא מספר כי תחת שלטונם של האיטלקים אביו מונה לשופט והיה אחד ממקימי הישוב ווזבה, שם גדל אסנקהו. בילדותו רעה את הצאן והבקר והיה מעבירם את הנהר של ווזבה. לעיתים בזמן השיטפונות הבקר היה נסחף והוא היה צריך לחפש ולאסוף אותו מחדש. בנוסף אסנקהו מפרט באילו משחקים שיחק, מספר על מטבעות לשון ופתגמים, ועל כללי ההתנהגות והנימוסים שהקנו לו כילד. משפחתו של אסנקהו והקייסים בכפרו הרבו לספר לו על ישראל, כמו גם על ההיסטוריה של אתיופיה ויישובה על ידי הקהילה היהודית. כשיונה בוגלה הגיע לווזבה כדי להקים בית ספר שילמד עברית, אסנקהו נרשם מיד ללימודים. הוא עיבד את אדמת המשפחה ביום ובערבים למד בבית הספר. בהיותו בן 9, נפטר אביו של אסנקהו ממחלה. מאחר והיה אישיות ציבורית, הלווייתו הייתה גדולה ומכובדת. אחיו הגדול של אסנקהו לקח את המשפחה תחת חסותו. כשהיה בן 13 נבחר על ידי מר יונה בוגלה לקחת חלק במשלחת של תלמידים מצטיינים שישלחו ללימודים בישראל. בעידודו של בוגלה, אסנקהו עבר להתגורר וללמוד בפנימייה שניהל באסמרה. הוא מתאר את תוכנית הלימודים ואת ההווי של חיי הפנימייה. כמו כן הוא מספר על ההכנות לנסיעה לישראל, על המסע דרך גונדר ואדיס אבבה ועל המעבר מתרבות כפרית לעירונית. בין השאר המשלחת נפגשה עם פרופסור טמרט והקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie).אסנקהו ויתר חברי המשלחת הגיעו לישראל, שוכנו ולמדו בכפר הנוער כפר בתיה. אסנקהו מספר על הלימודים ועל תחושת השליחות שהתלוותה לחוויה. כמו כן הוא מספר כיצד דאג להשיג את האישורים הנדרשים עבור המשך הלימודים, ועל לימודיו בחיפה בבית הספר ללימודי מסחר והנהלת חשבונות.כעבור שמונה שנים, משסיים את לימודיו, עמד בהבטחתו וחזר לאתיופיה כדי להעביר את הידע שרכש לקהילה היהודית. החזרה לאדיס אבבה הייתה קשה - לא היו תקציבים למורים בבתי הספר של רשת אורט. לבסוף כשהתקבלו האישורים הדרושים, שובץ כמורה בכפרו ווזבה והתאחד עם משפחתו, לראשונה מזה זמן רב. אסנקהו מספר על הקשיים הרבים בבית הספר בווזבה. בתום שנה הועבר לבית ספר באמבובר, שם לימד בין השאר חשבון, מדעים, היסטוריה ועברית. לאחר שש שנים מונה להיות מפקח על בתי הספר במחוז. אסנקהו והמורים היהודים סבלו מגזענות ואפליה. גם מבית הם חוו קשיים – תלמידיהם עזבו את הוריהם לטובת עבודות בערים, והמורים תהו האם הם מועילים לקהילה כפי שהתכוונו. לאחר המהפכה, כשמפלגת הדרג תפסה את השלטון, המשך הפעילות של רשת אורט באתיופיה היה לוט בערפל. אסנקהו נעצר על ידי כוחות המשטר החדש, הואשם בריגול ונחקר בעינויים, תחת איומי נשק ומכות חשמל. כשהוא על סף מוות, ממתין להוצאה להורג כמו רבים מחבריו לעבודה, שוחרר אסנקהו הודות למאמצים משותפים של רשת אורט ושל ראש ממשלת ישראל דאז, מנחם בגין. לאחר יותר משנתיים בכלא הוא חזר לביתו ובמשך חודש היה מרותק למיטתו. כשהתאושש חזר לעבוד כמורה בבית הספר של אורט באמבובר. שנה לאחר מכן נאסרה פעילות הארגון באתיופיה ובית הספר נסגר. אסנקהו נסע לאדיס אבבה והחל שולח מכתבים ליהודי אמריקאי, כדי שיעזור לו ולמורים נוספים מהארגון לצאת מאתיופיה. בינתיים התפרנס מעבודה במפעל לעיבוד עורות. לבסוף הצליח לגייס עזרה, והוא ובנו הבכור הוברחו לישראל בטיסה דרך קניה. לאחר שנה וחצי העלה אסנקהו את יתר משפחתו לישראל. כשהתחלף השלטון וחודשו היחסים בין ישראל ואתיופיה, חזר אסנקהו לאתיופיה, הפעם כדיפלומט ישראלי, והשתתף בהעלאת בני הקהילה במבצע משה. תמלול הריאיון:https://d

גרמאי מספר את תולדות משפחתו, מתאר את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. בילדותו רעה צאן ובקר. בגיל 10 החל ללמוד עברית ואמהרית בבית ספר היהודי של רשת אורט, שנפתח במחוז על ידי מר. יונה בוגלה. לאחר שנת הלימודים הראשונה נאלץ לעזוב על מנת לעזור לאביו בעבודה החקלאית. משבגר ואביו נפטר, תפס גרמאי את מקומו כראש המשפחה, המשיך בעיבוד האדמה ופרנס את אימו ואחיו. הוא מספר על העבודה החקלאית, על העובדים, העבדים, השכר, המסים, על הערבות הדדית והתוצר החקלאי. הוא מספר כי היו לו שלושה אזורי גידול: יער, מישור ומדבר.גרמאי מתאר את ההתנהלות המשפחתית, הקהילתית והחוקית כאשר ראש המשפחה נפטר ויש לחלק את רכוש המשפחה. הוא מרחיב על תפקידו כראש משפחה: הניהול הכלכלי של המשפחה, מנהגי השידוך, האירוסין וחגיגות החגים.ב-1974, כששלטון מפלגת הדרג הדיח את הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie) ותפס את השלטון במדינה, מונה גרמאי בן ה-30 לעמוד בראש מועצה אזורית. לאחר שכיהן שנתיים בתפקיד, ארגון המורדים האידו כבש את המחוז מידי מפלגת הדרג והנחיל שלטון אזורי חדש. המחוז נותק משאר המדינה והעובדים השכירים הרבים שהגיעו לעבוד אצל חקלאי האזור חזרו למחזותיהם. גרמאי עבד בחורף כחקלאי ובקיץ עסק במסחר – הוא סיפק בקר, נשק ותחמושת למורדים בסודן, תמורת מלח, קפה ובגדים שנמכרו באתיופיה. גרמאי מספר על שיטות המסחר, המסעות לשווקים בתיגראי, ווליקט, סודן ועוד. הוא מפרט על סוגי הסחורות וכלי הנשק השונים בהם סחר.ב – 1980, כשהועלתה האפשרות להבריח את יהודי אתיופיה דרך סודן לישראל, גרמאי, שגר במחוז הסמוך לסודן והכיר את הדרכים אליה בעקבות הסחר שלו עם הסודנים, נשלח על ידי ברוך טגנ'ה לחפש נתיב העברה. במקביל התרחשו קרבות עזים במחוז על ידי אירגוני המורדים השונים האיידו, האייפה והוויאנה. בשנת 1982 גרמאי ומשפחתו יצאו לסודן ושכרו בית בסתר, עד שיכלו להשלים את משימתם לעלות לישראל. בשיתוף עם ארגונים שונים ולצד פרדה יאזזאו אקלום, גרמאי סייע לבני הקהילה היהודית למצוא עבודה, להשלים את הבירוקרטיה, לשכור דירה ובהברחתם לישראל במטוסים. לבסוף נתפס וריצה שישה חודשי מאסר בכלא הסודני. כשהשתחרר חזר לפעול תחת זימנה ברהני ומחליפו עד שנפסקה העלייה והיהודים נתקעו בהמתנה במחנות פליטים. גרמאי מקונן על מותם של רבים מבני הקהילה במחנות פליטים אלו. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: גרמאי מלקיי, טבע, חקלאות, רועה צאן, תלמיד, סוחר, בית ספר, רשת אורט, יונה בוגלה, עברית, אמהרית, מועצה אזורית, סחר, נשק, תחמושת, לחימה, מורדים, ברוך טג'נה, ארגונים, פרדה יאזזאו אקלום, זימנה ברהני, רובים, שכר, עבדים, תנאי תעסוקה, מסעות, הובלה, חתונה, שידוך, ראש משפחה, מיסים, ברייה, בתולין, חינה, תכשיטים, מנהגים ומסורות, דרג, הקיסר היילה סלאסי, אידו, אייפה, וויאנה, וופארגף, וולקיט, סודן, גונדר, תיגראי, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי,

עזרא מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. בגיל שמונה החל לרעות צאן ובקר, לטפח גינת ירק ועצי פרי, ולצוד חוגלות ואווזים. משבגר שולב בעבודות השדה. עזרא נהג להתלוות אל אביו בעלייה לרגל למקום קדוש בשם קרן-אמבה, אליו היו מגיעים כדי להתפלל ולהוריד גשם. הוא מתאר את הפולחן ומספר על הנסים שקרו לו ולאביו במקום. בגיל 18 נישא דרך שידוך והוא מספר על ההתרגשות לקראת חתונתו כמו גם על המנהגים שהתלוו לה. בשבע השנים הראשונות לנישואיו הוא חי עם אשתו בבית הוריו, ולאחר מכן עברו לבית משלהם בכפר צ'ילה מרים, ליד אחיו של עזרא. שם היה יוצא למסעות צייד ביערות שמקיפים את הכפר. עזרא מספר כי כאשר התגלע ויכוח חריף על אדמות בין משפחתו לבין השכנים הנוצרים, הוא נפתר לבסוף בדרכי שלום בעזרת תפילותיו של אביו של עזרא. לעומת זאת, כדי לנקום את דמו של בן דודו שנרצח, יצא עזרא למסע שארך שנתיים וחצי, וחיפש אחר הרוצח. הוא נדד מכפר לכפר וישן בבתי מסתור, במערות וביער. לבסוף אותר הרוצח ונקמת הדם הושלמה. בדרכו חזרה היה צריך להסתתר מפני משפחת הרוצח שרצתה לנקום את דמו. בסופו של דבר הסכסוך נפתר בעזרת מגשרים ועזרא מסביר את תהליך הגישור. לאחר הפלת הקיסר היילה סלאסי ‏(‏Haile Selassie‏)‏ ועלייתה לשלטון של מפלגת הדרג, ראש מחוז ווגרה מינה את עזרא לפקד על המחסומים שבגבול המחוז. תפקידו כלל שמירה על האזור מפני ארגוני המורדים איהאפה ‏‎(Ehapa)‎ והאידאו ומניעת עזיבה של תושבי המחוז ללא ידיעת השלטון. אחיו הגדול מולה מונה לראש מועצת החקלאים האזורית ועזרא מונה לאחראי על היבול במועצה. בנוסף על עזרא הוטל מטעם ארגון הג'וינט לפקח על חלוקת בקר ומצרכים לקהילה היהודית. בתקופה זו החלה העלייה של הקהילה היהודית לישראל דרך סודן, ועזרא ואחיו מצאו עצמם נתונים בניגוד עניינים ותחת סכנת חיים מתמדת: עזרא פתח בחשאי את השערים אל מחוץ למחוז ואפשר לבני הקהילה לחמוק; הוא ואחיו פעלו רבות על מנת לשחרר את האסירים היהודים מהכלא של שלטון הדרג; לאחר זמן מה, גם משפחתו של עזרא יצאה למסע לסודן, אך נתפסה על ידי השלטונות במחוז ארמצ'הו. באמתלה של יציאה לסיור, עזרא יצא עם 30 חיילים וחילץ את משפחתו; הוא המשיך לסייע בהברחת משלחות רבות של יהודים לסודן, ובשל כך נאסר ואף כמעט הוצא להורג. במסגרת תפקידו ניהל קרבות רבים מול שודדים, גנבים וארגוני מורדים. הוא מספר על הקרבות ועל התקדמותו בשרשרת הפיקוד עד לדרגת אלוף בצבא הדרג. באחד מן הקרבות נפצע בידו ואושפז למשך חודשיים וחצי, ולאחריהם שב לכפרו. כעבור זמן קצר גויס מחדש ונשלח ללחום בג'וּאנרה, באנצ'ורה, דוואט ומקומות נוספים. הוא היה עד להוצאות להורג של המורדים בשלטון, ולאבדות רבות בשני הצדדים הלוחמים. עזרא נשלח כנציג מפלגת השלטון להתמודד על הנהגת המחוז, ולאחר מערכת בחירות מטלטלת שאף היא העמידה את חייו בסכנה, נבחר. עם היבחרו הידק עזרא את האבטחה סביבו ויצא לאסיפה הכללית באדיס אבבה, שם נפגשו מנהיגי המחוזות עם ההנהגה המרכזית ובראשה הרודן מנגיסטו היילה מריים ‏(‏Mengistu Haile Mariam‏)‏. כשחזר למחוז יישם עזרא את ההחלטות שהתקבלו באסיפה, ופעל למען שגשוג האזור. כמו כן הוא מציין כי נבחר פעמים רבות למגשר בפתרון סכסוכים בקרב תושבי האזור.לאחר זמן מה, ראשי המחוזות נקראו על ידי הפרלמנט לשוב לאדיס אבבה. שם נודע להם כי המגעים בין השלטון למורדים - שנעשו בתיווכו של נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' בוש - כשלו. מצב של מלחמה כללית הוכרז במדינה. עזרא חזר לגונדר עם סיוע הומניטרי של ארגון הג'וינט וחיל

אנייש מתארת את משפחתה ואת השכונה שלה – "ביתא ישראל", שבפאתי העיר אזזו. אנייש מציינת כי היחסים עם שכניהם הנוצרים היו טובים בדרך כלל, אך לעיתים הייתה נתקלת בביטויי גזענות מצד נוצרים שהיו מכסים את פניהם כשהיו חולפים על פני יהודי, מקללים, או מייחסים ליהודים אמונות טפלות כגון קניבליזם וכוחות "עין הרע". בתור הבת הבכורה, אנייש הילדה עזרה לאביה בעבודת האדמה ולאמה בעבודות הבית -תפירה, טחינה ושמירה על הצאן. עם חבריה הייתה משחקת משחקים שונים, כגון חמש אבנים, גבטה, תפירת בובות וחיקוי של עבודות הבית. סבה של אנייש היה רופא מסורתי שקיבל מטופלים מכל האזור. אנייש מתארת את התרופות המסורתיות הזכורות לה, כגון תרופה כנגד דלקות, תכשיר לריפוי פצעים פתוחים, או עבור הכשת נחש. בגיל חמש החלה אנייש ללמוד קרוא וכתוב בבית ספר בעיירה. היא מתארת את בית הספר, את אופן הלימוד שבעל-פה ואת ההווי החברתי בו. כשהייתה חוזרת מבית הספר, אביה היה עוזר לה בשיעורי הבית ומדרבן אותה להצלחה בלימודיה. לאחר שנתיים עברה ללמוד בבית ספר יסודי בשם "אַצֵה פַאסיל". בית הספר היה מרוחק כשעתיים הליכה מביתה - הליכה אותה ביצעה פעמיים ביום, בכל יום, בלוויית בני דודיה. אנייש מתארת בפירוט את שגרת החיים בבית הספר: היום נפתח בשירת ההמנון, בדיקת ניקיון והיגיינה אישית, וחלוקת סבון; במהלך היום ניתנו שתי הפסקות וחולקה כוס חלב. על כל תלמיד היה להביא לעצמו אוכל מביתו; בסוף כל יום על התלמידים היה לנקות את הכיתה; בתכנית הלימוד נכללו המקצועות חשבון, מדעים, חקלאות, וגם לימודי הברית החדשה; בחופשות אנייש הייתה עוזרת לאביה בעבודות החקלאות, ומוכרת שמלות שתפרה כדי לקנות לעצמה ציוד ללימודים. אנייש המשיכה את לימודיה בחטיבת הביניים שבמרכז העיר אזזו, מרחק יותר משעתיים הליכה מביתה. כנערה יהודייה תמיד הקפידה לצעוד בלוויית חברים נוספים, כדי להישמר מהצקות על רקע גזעני, או מתקיפות על רקע מיני. אנייש מספרת על האווירה הגזענית כלפי היהודים בבית הספר. כמו כן היא מתארת כיצד היא וחבריה לשכונה היו מתאספים בערבים, במקום בו הכינו לעצמם מושבים מערמות קש, ולומדים בחברותא לאור הירח או הפנסים. את לימודי התיכון המשיכה בבית ספר בשם "פַאסיל לְדְס" בעיר גונדר. בגלל המרחק מביתה, אנייש שכרה חדר יחד עם בן דודה אצל קרובי משפחה בעיר, וכלכלה את עצמה. הלימודים התנהלו בשיטת "שיפט" (משמרת) - בשבוע אחד היא למדה בשעות הבוקר, ובשבוע שאחריו למדה בשעות הערב. בסופי שבוע הייתה חוזרת לבקר את הוריה. באותה תקופה הדיחה מפלגת הדרג את הקיסר היילה סלאסי ותפסה את השלטון במדינה. אנייש הייתה באמצע כיתה י"א כשהשלטון החדש הפסיק את הלימודים וסגר את בתי הספר, והיא נאלצה לחזור לבית משפחתה. אנייש נרשמה לקורס הוראה של רשת אורט באמבובר. המורים בקורס היו ישראלים, או בני העדה שנשלחו להתחנך בפנימיית כפר בתיה וחזרו לאתיופיה. תכנית הלימודים כללה גם לימודי עברית ויהדות. במהלך הקורס פגשה בפרדה יאזזאו אקלום (שלימים תרם תרומה מכרעת לעליית יהודי אתיופיה לארץ לישראל) והם נישאו. משסיימה את קורס ההוראה שובצה כמורה בבית ספר יהודי בעיירה טדה. שם לימדה מקצועות שונים במשך שש שנים.כאשר סברו שיש להם סיכוי לעלות לישראל, עזבו בני הזוג את ביתם ועבודתם, ועברו לאדיס אבבה בניסיון לעלות משם לארץ. אך תכניותיהם לא עלו יפה ולאחר תקופה קצרה החליטו לחזור למחוז גונדר. בדרכם חזרה, אנייש, שהייתה בהריון מתקדם, נתקפה צירים וילדה בעיירה קטנה בצד הדרך בשם פיצ'ה. כשלבסוף הגיעה לבית הוריה התקבלה בשמחה רבה. אנ

אזזווי עלמאיהו מספר על עץ משפחתו ועל ההיסטוריה של מקום הולדתו, ששימש אתר עלייה לרגל ומקום קדוש ליהודים. בינקותו חזרה המשפחה לכפרו של אביו אנגוט שבל, שם נולדו אחיו. לאחר תשע שנים הוריו התרגשו, הוא עבר עם אחיו ואמו לעיירה דברק, ואמו קיבלה גט. אזזווי עלמאיהו מסביר על מנהגי הגירושים ועל התנהלותה של הקהילה סביבם.מספר שנים לאחר הגירושים, באחד מביקוריו של אביו, עבר אזזווי עלמאיהו להתגורר עמו. הוא חי אצל אביו כעשר שנים, רעה את הצאן והבקר ועבד עמו בעבודות חקלאיות. לאחר כמה נסיונות שידוך לא מוצלחים, ברח אזזווי עלמאיהו וחזר לבית אמו בכפר זרימה. אמו וסבתו התפרנסו מעבודות קדרות ולא החזיקו בשטח חקלאי, ולכן בתחילה היה מתנהל בכפר בחוסר מעש. באחד הימים טיפס על הר מיוער מעל לביתו וכרת עצים להסקת הבית. בדרכו חזרה הוא נתקל בנהג משאית שקנה ממנו את העצים.עם הכסף שהרוויח החליט לפתוח את העסק שלו. הוא נסע לשוק הגדול בדברק, רכש תרנגולות ותבלינים שונים ומכר אותם בסביבת ביתו. במהרה שכלל את השיטה והרחיב את היצע הסחורות. בנוסף הצטרף לאיגוד חברים שהקימו קופת הלוואות לצרכיהם, והוא מסביר כיצד פועלת הקופה.בגיל 26, לאחר מאמצי שידוכים מצד אמו ואחיו, אזזווי עלמאיהו התחתן. הוא מספר על ההכנות לחתונה, וכיצד הן פתחו עבורו אפיקי מסחר חדשים. כמו כן הוא מתאר את המסורות והמנהגים השונים שקיימו סביב החתונה.לאחר שהתמסד, הפסיק אזזווי עלמאיהו לעסוק במסחר, תפס בעלות על שטחי אדמה והתפרנס מחקלאות. באחת הפעמים בהן הלך לאסוף את כלתו מבית הוריה, חלה אזזווי עלמאיהו במלריה ושהה בבית חמיו כ-3 חודשים עד שהתאושש. אזזווי עלמאיהו מסביר על דרכי הטיפול המסורתיות והמודרניות במחלה. בזמן מחלתו יבוליו נהרסו על ידי קופים וחיות אחרות והוא נתמך במשפחתו שסייעה לו.לאחר שבתו הבכורה נולדה וחלתה, עבר אזזווי עלמאיהו עם אשתו לבית אביה בקולה ווגרה. שם טיפלו בתינוקת החולה על ידי טבילה במי מרפא שיצאו מנביעה טבעית בקרבת מקום שהיו ידועים בסגולות הריפוי שלהם. אזזווי עלמאיהו בנה שם את ביתו והוליד ילדים נוספים. כדי לעבד אדמות - תחת המגבלות שהטיל שלטונו של הקיסר היילה סלאסי ((Haile Selassie - הוא נאלץ לשכור אותן מבעליהן הנוצרים ולשלם מסים שונים לשלטונות.אזזווי עלמאיהו מסביר בפירוט על מנהג ההודעה על מוות ועל מנהגי האבלות באזורים השונים. כמו כן הוא מספר על הירתמותה של הקהילה ותפקידה בהכנות, בזמן האירוע ולאחריו. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אזזווי עלמאיהו לגסה, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, אתר העלייה לרגל, מקום קדוש, תפילות, חקלאי, סוחר, גירושים, עצים להסקה, עסק, מסחר, הלוואות, חתונה, שידוכים, מנהגים ומסורות, רפואה מסורתית, מלריה, נביעה טבעית, מיסים, מוות, אבלות, איטלקים, דרג, היילה סלאסי, טנה גודמיסה, קירוס, סמיין, אנגוט, שבל, דברק, זרימה, קולה ווגרה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית ני

אסתר מתארת את אילן היוחסין של משפחתה, את הכפר בו גדלה – ווגלו, ואת ההיסטוריה של המקום ושל בית הקברות היהודי שבו. בילדותה עזרה לאמה בעבודות הבית. אחיה הבכור עבד עם אביה בעבודות האדמה, ואסתר ואחייניתה רעו את הצאן והבקר ושמרו על השדות מפני קופים וחיות בר אחרות. אמה הוסיפה לפרנסת הבית על ידי מכירת עבודות קדרות ואביה מעבודות האריגה. כשהייתה בת 10, ועל אף שקיבלה הצעות רבות לשידוך, הוריה שלחו את אסתר ללימודים. כל יום בתום הלימודים אסתר הייתה חוזרת לביתה ועוזרת לאמה בעבודות הבית השונות ולאביה בחליבת הפרות ובבניית בתים. בשבתות הייתה משחקת עם אחייניתה וחברים במשחקים שונים. כאשר שלטון הדרג הדיח את הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie) ותפס את השלטון, הוא הנחיל רפורמת קרקעות שבמסגרתה ניתנה למשפחתה של אסתר זכות בעלות על הקרקע החקלאית אותה עיבדה עד אז. רפורמה נוספת שנעשתה הייתה חוק חינוך חובה לכולם - מצעיר ועד זקן. לצד צעדים חיוביים אלו, אסתר מספרת על "הטרור האדום" שגבה הרבה קורבנות, ביניהם יהודים.אסתר למדה בבית ספר היהודי באמבובר מכיתה א' ועד כיתה ה', והייתה הולכת כשעה וחצי לכל כיוון בלוויית חבריה ותלמידים בגילאים שונים. המקצוע האהוב עליה היה אנגלית. היא מספרת כי הוריה היו מאוד גאים בה על לימודיה. כמו כן היא מתארת כיצד הייתה כותבת מכתבים לאחיה ולאחותה שבינתיים עלו לישראל. כשעלתה לכיתה ה', עברה אסתר להתגורר אצל אחותה באדיס אבבה. אסתר מתארת את ההבדלים בין העיר והכפר - בסגנון הדיבור, הלבוש ובעבודות הבית. כשחזרה לכפרה המשיכה אסתר את לימודיה, אך היא נעצרה על ידי השלטון כשהיא וחבריה ניסו לברוח לסודן, כדי לעלות משם לישראל. אסתר ועוד תשעה מחבריה הועברו למעצר בעיר גונדר. היא מתארת את תנאי הכליאה הקשים וההווי בין כותלי הכלא. אסתר שוחררה לבסוף מהכלא והמשיכה את לימודיה בבית ספר במ'צה, עד שהשלטון הפסיק את פעילותו של ארגון אורט ובית הספר נסגר. השלטון וארגוני המורדים השונים החלו לוחמים ביניהם ואסתר וחבריה הסתתרו בשדות מפני הגיוסים בכפייה של שלטון הדרג.כשזיהתה הזדמנות, יצאה אסתר עם בן דודה, והצטרפה לחבורה של 52 אנשים שיצאה לכיוון סודן. משהגיעו לגיינה נשדדו ואסתר נותרה חסרת כל. היא מספרת כי המבריחים, "מורי הדרך", ניצלו את חולשתם ואנסו חלק מהנשים שבחבורה. לאחר שבוע ימים הגיעו לסודן ולאחר כמה ימים נוספים הגיעו למחנה הפליטים "אמרה-קובה" בעיר גדריף. משם הועברו לבתי מסתור בעיר. במהלך ששהה שם פרצה דלקה גדולה ושרפה את הבית שאסתר התגוררה בו. לאחר תלאות רבות אסתר עברה לחרטום ומשם טסה לישראל דרך צרפת. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אסתר יצחק, אנקוי שמואל, עבודות בית, רעית צאן ובקר, לימודים, תלמידה, חקלאות, בניה, חליבה, קדרות, אריגה, משחקים, בית קברות, הטרור האדום, בית ספר, מכתבים, אורט, מעצר, כלא, מסע, אונס, שוד, שרפה, דרג, הקיסר היילה סלאסי, אידו, אייפה, וויאנה, גונדרוץ' מרים, דמביה, ווגלו, אמבובר, אדיס אבבה, סודן, ישראל, מצ'ה, גונדר, גדריף, חרטום, צרפת,ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גב

קייס פקדו מתחיל בתפילה בשפת הגעז ולאורך כל הריאיון מדגים קטעי תפילה שונים בגעז.הוא מתאר את אילן היוחסין של משפחתו ואת ההיסטוריה של המקום. משפחתו גרה דורות רבים בעדי וורבה עד שהכיבוש האיטלקי אילץ אותה לעבור לאסגדה, שם נולד. הוא מספר משל המשווה בין עלייתה של קהילתו לישראל לזו של אברהם אבינו. הוא ממשיך ומספר על שושלת הקייסים של משפחת גוונגול. בגיל שמונה הוא החל ללמוד לימודי דת והוא מפרט את תוכנית הלימודים. בגיל 20, על מנת לקבל הסמכה, נסע עם כל הקייסים לסמיין. מִשחזר נערכה לו סעודה גדולה וטקס לרגל ההסמכה. קייס פקדו מתאר את תפקידיו של מנהיג רוחני בקהילה, כגון ניהול תפילות ועריכת חתונות, קבורה ומנהגי אבלות. כמו כן הוא מסביר למה וכיצד בוחרים בו. הוא מספר על המסורות הדתיות שהיו מקיימים, כמו הכנת אפר של פרה אדומה, ששימש לטיהור לאחר קבורה או נגיעה במת. הוא מתאר את בית הכנסת שהוא ומשפחתו בנו ואת ההכנות ומהלך החגיגות בחגים השונים כמו קורבן הפסח, השבת הרביעית, ראש השנה ועוד. הוא מספר על הועידות של הקייסים במחוז לקביעת המועדים המדויקים בהם יחולו החגים. בנוסף הוא מסביר את ההיררכיה בין הקייסים ועל ביטוייה בחיי היום יום: למשל לפיה נקבע מי ישחט ויברך באירועים ומועדים. כנהוג קיבל קייס פקדו מקהילתו מעשר ותשלומים עבור שירותי דת, אך פרנסתו העיקרית הייתה מהעבודה החקלאית. את תוצריה היה מוכר בשוק בעיר שירה, שם לעיתים היה עורך שיחות עם מנהיגים רוחניים נוצרים ומוסלמים. הוא מספר על כך שבזמנו של הקיסר תודרוס השני היו נערכים וויכוחים בבית המלוכה בנוגע לאיזו דת היא האמיתית. אבא יצחק נשלח לייצג את היהודים ובמהלך ההתדיינות בין נציגי הדת השונים חגה יונה לבנה מעליהם. לבסוף התיישבה היונה על אבא יצחק זמן ממושך, שלאחריו הכריז הקיסר כי היהדות היא הדת האמתית והגדיל את זכויות היהודים במדינה. קייס פקדו מלמד מספר תפילות, ברכות ופסוקים ומסביר את דרך הלימוד המסורתית. בנוסף הוא מספר על היסטוריה ומקריא מספר הכוהנים שברשותו. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: קייס טפסהקו פקדו, חקלאות, געז, מנהיג רוחני, משלים ופתגמים, מסורות ומנהגים, שבת, חגים ומועדים, בית כנסת, דת, לימודים, טקס הסמכה, פרה אדומה, טהור, הקרבת קורבן, הקיסר טדרוס, חתונה, אבלות, מסחר, נוצרים, מוסלמיים, ספר הכוהנים, תפילה, אמונה, ברכה, תנ"ך, לימודי קודש, איטלקים, אסגדה, תיגרי, סודן, עדי וורבה, סמיין, שירה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

תוכן הריאיון:ברקו מספר על משפחתו, מתאר את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית.כבר כפעוט למד ברקו מאביו כיצד להיות חקלאי, רועה צאן ובקר. כילד קטן למד לתקופה קצרה לימודי דת בהדרכת קייס בכפרו. בבית הספר בוווזאבה למד בכיתות א' וב'. בשל היותו בן יחיד, אח לשבע אחיות, נאלץ לעזוב את לימודיו ולעזור בפרנסת המשפחה.ברקו מספר על הכמיהה של הקהילה לעלות לירושלים ועל התקווה שסבו היה מפיח בו, שיום אחד יוכל גם הוא לעלות לישראל. ברקו חדור המטרה היה בקשר עם בני הקהילה שביקרו בישראל וחזרו לאתיופיה, כמו גם עם יונה בוגלה, מנהיג הקהילה שהניע את גלגלי העלייה.ואכן יום אחד, בסודיות מוחלטת, יצא ברקו למסע לישראל דרך סודן. הוא התלווה לשבעה צעירים נוספים, כולם עזבו בחשאי מבלי להודיע דבר למשפחותיהם. הם הגיעו לעיר גונדר ומשם כדי להתקרב לגבול, התגייסו כעובדי ממשלה והובלו במשאיות המובילות עובדים וסחורה לעיר הומרה שעל גבול סודן. הדרך עברה עליהם בנסיעה איטית לאורך ארבעה ימים, ללא יכולת לאכול ולהתפנות. הם שוכנו במחנה עובדים שנשמר על ידי הצבא ועבדו במשך חודש בשדות התירס. באחד מימי העבודה בשדה נמלטה החבורה לסודן.אך כמעט מיד לאחר שחצו את הגבול, נעצרו כולם על ידי חיילים סודנים. הם לא חשפו את יהדותם וסיפרו כי ברחו מגיוס בכפיה באתיופיה ובאו לעבוד בסודן. החיילים התרצו והם שוחררו. לאחר מכן עבדה החבורה חודש נוסף בחקלאות וחסכה כסף כדי להגיע לטאווה, עיר בה שהה חלק מקהילת יהודי אתיופיה בסודן.בטאווה התפצלה הקבוצה: חלק מחבריה עלו לישראל, בעוד אחרים וברקו ביניהם, חזרו במסע המפרך לאתיופיה על מנת לשמש מורי דרך, להוביל את המשפחות ואת שאר הקהילה לסודן ומשם לישראל.זמן קצר לאחר חזרתו לביתו עמד ברקו בראש משלחת המובילה את משפחתו במסע לסודן. אך ממש לפני חציית הגבול, בכפרי המסתור באזור מטמה, הדרך נסגרה בעקבות סכסוך מנהיגים והמשלחת נאלצה לשוב על עקבותיה לווזאבה.בזמן שחיכו לשעת כושר נוספת, החליט ברקו למצוא נתיב חדש מבלי לסכן את משפחתו, הפעם דרך מחוז קווארה. יחד עם משלחת צעירים יצא בחשאי לדרך. משהגיע למחוז קווארה נעצר על ידי חיילי המורדים בשלטון הדרג - חברי ארגון איהאפה (Ehapa). למזלו הרב של ברקו, מפקדם של החיילים הכיר אותו והבטיח לעזור לו ולאחרים בדרכם לסודן, בתמורה לכך שברקו יצטרף לארגון. ברקו מסביר ומתאר את מבנה הארגון, האידיאולוגיה שלו ופועלו, תוך השוואה לשלטון הדרג. ברקו עבר הכשרה צבאית, היה לחבר פעיל באיהאפה והשתתף במשימות ובקרבות. החברות בארגון אפשרה לו לחזור לגונדר, לארגן משלחות ולשמש במשך שלוש שנים מורה דרך - שם נרדף למבריח, עבור הקהילה היהודית. את משלחותיו הוביל לעיר טחולה שבסודן. כשחזר לראשונה לווזאבה לראות את אשתו, הוא נעצר על ידי שלטון הדרג והושם במעצר בגין הברחת יהודים אל מחוץ למדינה. ברקו הוחזק בתנאים קשים ונחקר בעינויים, אך סירב להודות באשמה. כשאביו שמע שבנו מעונה הוא הגיע לכלא, שיחד את המפקד והעינויים פסקו. לאחר תשעה חודשי מעצר ברקו הועבר ללא משפט לבית כלא מרכזי וגדול יותר. הוא מספר על 21 חודשי המעצר שלו בבתי הכלא השונים באתיופיה ומתאר את שגרת החיים אפופת הפחד.כששוחרר, עבר ברקו לאדיס אבבה, שם התאחד עם משפחתו ועלה עמה לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: ברקו מלקה יינוודג', טבע, חקלאות, רעית צאן, תלמיד, בית ספר, קייס, עלייה לארץ ישראל, יונה בוגלה, חיילים, צבא, מורה דרך, הברחת יהודים, אסיר ציון, מעצר, כל

ביינה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. בילדותו משפחתו עברה לכפר "דברי טקלה הימנות" או בשמו השני - טלגי, והתפרנסה מעבודת אדמה, אריגה, נפחות וקדרות. כשבגר, לאחר שסירב לשלושה שידוכים שהוצעו לו, ביינה מצא את כלתו והוליד את בנו הבכור אלמיו.ביינה מדגים את סוגי השירה השונים – אלה המיועדים לעבודות השדה, לחתונות, לאבלות, להעלאת המורל, שירי אהבה ועוד. הוא מספר כיצד היו מזמנים אותו לשיר באירועים ואיך למד על חתן השמחה ופועלו כדי לכתוב עליו שיר בחרוזים. בשנת 1965, בעקבות בצורת במחוז לסטה, עבר ביינה עם משפחתו לכפר סמיין מנאט'ה שבמחוז סמיין. ביינה מספר על המסע בין המחוזות ושופך אור על האקלים הפוליטי והביטחוני באותה התקופה. המשפחה עסקה בעבודת אדמה ורעיית צאן ובקר רב. ביינה ובני משפחתו, ביניהם אחיו העיוור, היו חורשים את האדמה עם זוגות רבים של שוורים, וביינה מתאר את תהליך אילופם. בנוסף הוא מסביר את אופן חלוקת היבול בין כל בני המשפחה. את המצרכים החסרים היו בני המשפחה רוכשים בשוק, בתמורה לתנובת השדה שלהם. כמו כן הוא מספר כי לקהילה היהודית היו בתי כנסת וקייסים רבים, וכי יחסי הקהילה עם השכנים הנוצרים היו טובים מאוד. הוא מוסיף ומספר על המנהגים, המסורות והחוקים החברתיים שהיו נהוגים בקהילה – בין השאר על יחסי אישות, בית הנידה ועל כך שנאסר על נשים ללכת לבדן לאחר רדת השמש. ביינה כיהן כמגשר לצד אחיו הגדול. הוא מפרט את תהליך הגישור על שלביו השונים, ומציג פתרונות שהיו מקובלים בזמנו. בנוסף הוא נותן דוגמאות לסכסוכים עליהם גישר, כגון סכסוכי בעלות על אדמה וריבים בין בני זוג. כמו כן הוא מסביר את ההיררכיה ויחסי הגומלין בין המגשרים ובתי המשפט.כשהחל גל העלייה דרך סודן לישראל, ביינה ובני משפחתו מכרו כמעט את כל רכושם ויצאו לכיוון סודן, אך נבלמו כאשר הבקר שלקחו עמם נגנב. הם חזרו על עקבותיהם והמשיכו דרך דברק לאדיס אבבה, ממנה עלו לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: ביינה ברקוי, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, זמר, בית כנסת, קייס, עושר, יבול, בצורת, פוליטיקה, מנהגים ומסורות, מסע, חתונה, שידוך, שירה, חרוזים, אירועים, נגינה, חליל, אהבה, גישור, סכסוכים, אילוף, שופט, בית משפט, איטלקים, דרג, היילה סלאסי, נזרו מריים, לסטה, דברי טקלה הימנות, טלגי, סמיין, סודן, סמיין מנאט'ה, דברק, ישראל, ירושלים,ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

טסמה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית והמשפחתית. בעלה הראשון של אמו וכל הגברים במשפחתה נרצחו בידי חיילים איטלקים. היא שודכה לאביו של טסמה לאחר שהתאלמן גם הוא. כיוון שכל אחד מהוריו החזיק במשפחה משלו, בכפרים שהיו מרוחקים זה מזה, את מרבית שנות ילדותו העביר טסמה אצל אמו. הוא היה רועה את הצאן והבקר, חולב את הפרות ומעבד את האדמות. אחת לכמה זמן טסמה היה מבקר אצל אביו ושוהה עמו לתקופות קצרות. בגיל 13 עבר לגור עם אביו בכפר דברק. גם שם המשיך לעסוק ברעיית הצאן והבקר, והוא מסביר על אופן ההכשרה של רועי הצאן. כמו כן הוא מסביר כיצד מכינים שוט המשמש את הרועה, שכמיה מעור של כבש וכדור למשחק. הוא מתאר את ההליכות בין הכפרים ואת מנהגי האירוח והנימוסים שיועדו למפגשים בדרכים. כמו כן הוא מסביר את ההיררכיה בתוך המשפחה ובקהילה, לפיה הוענק הכבוד לבעלי התפקידים השונים.אביו של טסמה היה רופא מסורתי שטיפל בחולי גופני ונפשי, ובין השאר טיפל בעקרות. טסמה מתאר את המפגש בין רופא וחולה, את הטיפולים שהוצעו, ואת התרופות שאביו רקח עבור דלקות, טחורים, מחלות דם ועוד. בשטח ביתו של אביו היה מבנה בו אושפזו המטופלים לפי הצורך, לתקופות של עד לשבוע ימים. טסמה מרחיב על תהליך ההסמכה של רופא מסורתי. מכאן הוא פונה לדבר על המסורות המועברות מדור לדור, בעל פה ובכתב, כדוגמת הספר "אודליס" העוסק בגורלות. כשהיו מתפשטות מגפות שונות היו אנשי הקהילה בונים בתים ארעיים במקומות מרוחקים ומעבירים אליהם את החולים כדי לבלום את התפשטות המגפה. כך היו שוהים החולים בבידוד עד שהבריאו או נפטרו. טסמה מספר על מגפת מלריה ומתאר כיצד השלטון העביר לאזור חומרי הדברה על גבי חמורים. בנוסף לחקלאות וכוורנות, טסמה התפרנס גם מאריגה ותפירה של בגדים שונים לגברים, נשים וילדים. הוא מספר על תהליך גידול הכותנה, תהליך טוויית התפרחת לחוטי אריגה, אריגת הבדים, תפירתם לבגדים לפי מידה, ומכירתם. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: טסמה אשגר, טבע, חקלאות, רעית צאן ובקר, כוורן, אורג, מנהגים ומסורות, אירוח, נימוסים, מגפה, חיסונים, מלריה, שוט, משחקים, רפואה, רופא מסורתי, חולה, הומאופתיה, דפטרה, תפירה, חינוך, שמירה, בגדים, חתונה, איטלקים, דרג, הקיסר היילה סלאסי, מרבה, עז'ה-נורה, דברק, סמיין, ארמצ'הו, ווגרה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

כשהייתה בת חמש, עברו פנטו ומשפחתה לשימלאקו. היא מתארת את העיירה ואת תושביה. אביה היה מורה בבית ספר מקומי, בו למדה גם פנטו עד כיתה ד'. השכלת ילדיו הייתה בראש מעייניו של אביה, שדאג שיקבלו השכלה, ובחר שלא לחתן את בנותיו כדי לאפשר להן ללמוד ולהתקדם בחייהן. כדי להמשיך את לימודיה פנטו עברה ללמוד בעיירה הסמוכה דבט ולאחר זמן מה משפחתה הצטרפה גם היא. המעבר לדבט לא היה פשוט עבור המשפחה: אביה של פנטו, שהיה בעל נכות, התקשה תחילה למצוא עבודה, עד שהחל לעבוד כסנדלר וסוחר. כמו כן אחיה הקטן טרם הגיע לגיל עבודה, ועל כן נבצר ממשפחתה לעבד אדמות. פנטו ואחיה היו עוזרים בעבודות הבית, אך היא מסבירה כי כנהוג בעיירה, המשפחה החזיקה עובדת משק בית, שיחד עם אמם טיפלה ברוב העבודות. בנוסף פנטו מתארת את המשחקים השונים ששיחקה כילדה. בדבט למדה עד כיתה ח' ולאחר מכן עברה ללמוד בבית הספר בעיר גונדר, שם סיימה את כיתה יב'. היא מתארת את חיי הצמצום בדירה ששכרה עם אחיותיה, וכיצד נאלצו להבעיר אש לבישול באמצעות עלים, או ללמוד תחת פנסי הרחוב כדי לחסוך בחשמל. כמו כן פנטו מספרת על תוכנית הלימודים והבחינות לאורך מסלול לימודיה. היא מציינת שרק בבית הספר בגונדר ספגה הערות גזעניות כיהודייה.פנטו לא עברה את בחינות הבגרות ובחרה ללכת לקורס של חצי שנה של משרד החקלאות. כשסיימה נשלחה ללמד בכפר צ'ואהיט מטעם ארגון ה"אידגט בהיברט" (מאמהרית - פיתוח ושגשוג ביחד). במשך ארבע שנים היא לימדה את תושבי המקום כיצד להשתמש במשאבים העומדים לרשותם באופן יעיל יותר: איך תופרים עם מחט, מכבסים את הבגדים, מכינים אוכל לילדים ומנצלים בצורה טובה יותר את השטחים החקלאיים. לאחר שמפלגת הדרג ביצעה הפיכה והדיחה את הקיסר היילה סלאסי ‏(‏Haile Selassie‏)‏, על פנטו הוטל תפקיד פוליטי כמפיצה של המצע הסוציאליסטי של המפלגה, בקרב הכפרים השונים הסובבים את העיר גונדר. היא מתארת את הרצאותיה ומסעותיה בין הכפרים השונים. פנטו מסבירה את ההבדלים בין שלטון הקיסר לשלטון מפלגת הדרג, ומפרטת את המצע הסוציאליסטי של שלטון הדרג. היא מתארת את הסתירה לפיה המפלגה היטיבה עם התושבים בכך שאפשרה חינוך ואדמות לכולם, אך מאידך הנהיגה את "הטרור האדום" והייתה מוציאה להורג תושבים רבים. היא מתארת אירועים אלו. פנטו מספרת על מקרה בו שיירה יהודית נתפסה בדרך לסודן והושמה בהסגר בעיירה הומרה. מושל גונדר שלח את פנטו כנציגת השלטון, כדי שתשכנע את חברי השיירה להישאר באתיופיה. כדי לנוע בבטחה, את דרכה להומרה עשתה כשהיא מחופשת לחיל. משהגיעה לשם החליטה שכיהודיה אין היא יכולה לשכנע את האנשים שלא לממש את רצונם להגיע לישראל. היה ברור לה שבאי מילוי תפקידה היא גוזרת על עצמה גזר דין מוות כבוגדת בשלטון. אך בטרם הספיקה להכריע כיצד לפעול, השיירה היהודית ברחה ממחנה ההסגר ונעלמה בסודן. בדרכה חזרה לגונדר הותקפה השיירה שלה על ידי המורדים ממחתרת האי.די.יו והיא נשארה במדבר ללא אוכל ומים במשך שלושה ימים, עד שחולצה. לאחר חמש שנים בתפקיד הוחלט להעביר אותה לאדיס אבבה. באדיס אבבה עבדה עבור המפלגה ובמקביל למדה ועבדה כמנהלת חשבונות בתאגיד ההפצה האתיופי. התאגיד היה אחראי על הפצת כל המוצרים - הן המיובאים והן המקומיים, לאזורים השונים במדינה. פנטו מספרת על הפחד שהטילו עליה המחתרות השונות, שפעלו להפלת השלטון ולהרג נציגיו. היא מציינת כי הייתה מסתובבת וישנה עם אקדח. כשהחלה העלייה לישראל דרך אדיס אבבה, סייעה פנטו ליהודים הכפריים שהתאספו בעיר, בהמתנה לתורם לעלות. לאחר שעלתה לישראל, קיבלה משגרירות

טלהון מתאר את אילן היוחסין המשפחתי, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. כבר מגיל צעיר החל לרעות צאן ובקר ולעזור לאביו בעבודות השדה שבוצעו בעזרת שוורים. כמו כן הוא למד מאביו את מלאכת הנפחות וכאשר אביו נעדר, היה טלהון ממלא את מקומו בתיקון הכלים החקלאיים של השכנים הנוצרים. בנוסף לימד אותו אביו כיצד תופרים ומרפאים פצע פתוח אצל פרות, וכיצד מייצרים כלים ששימשו בתיקון נשקים.טלהון מספר כי בשבתות אביו היה מלמד אותו את האלף-בית העברי, בעזרת מגילה שהשיג מקייס נוצרי. בגיל 13 הוא נשלח ללימודי דת באמהרית ובעברית אצל קייס שלימד בכפר. טלהון מפרט על הלימודים, על חוויותיו מביתו של הקייס ומן האווירה הייחודית ששררה בביתו. כמו כן הוא מספר על מנהגי הטהרה שקיים כשחזר מביתו של הקייס הנוצרי. לאחר חודשיים של לימודים טלהון החל להתנהג באופן פרוע, לימודיו הופסקו והוא חזר לבית הוריו. תוך זמן קצר ברח, ולמד למשך כמה סמסטרים בבתי הספר בווזאבה ובאמבובר. כאשר בית הספר באמבובר יצא לחופשת חורף, הוא חזר לבית הוריו ושם נאלץ להישאר. בחודשי החורף היו מנשבות באזור רוחות חזקות, דמויות טורנדו, שהיה בכוחן לשבור עצים ולקרוע גגות מבתיהם. טלהון מספר על כמה מקרים שהתרחשו בזמן רוחות, ועל האמצעים שהיו נוקטים כדי להתגונן מפניהן. כשהיה בן 15, כך גילה בדיעבד, אביו של טלהון חיפש עבורו כלה, ובשני מקרים כמעט והצליח למצוא לו שידוך. ניסיון השידוך השלישי צלח וטלהון נישא כשהיה בן 18. הוא מרחיב על המסורות והמנהגים הקשורים בשידוכים ובחתונה. טלהון מתאר את התגייסות הקהילה להכנות לחתונה ואת טקס ה"הכשרה" וטקסים נוספים שנערכו במהלך החתונה. בנוסף הוא מסביר על המנהגים הקשורים בחיי הזוג בשנותיו הראשונות. בהמשך הוא עובר לדבר על משמעות מעשי הכבוד בין אדם לרעהו, וכלפי אדם מבוגר יותר. טלהון הוליד שתי בנות, בנה בית והחזיק בבקר, צאן ואדמות. עוד כילד שביקר אצל סבו בעיר גונדר הוקסם מחיי העיר - והנה נפתחה עבורו הזדמנות לעבור לגיסו לאדיס אבבה. טלהון תהה כיצד יוכל לעזוב את משפחתו ופרנסתו ולעבור לעיר המרוחקת, אך בתום התייעצות עם אשתו בחר לצאת להרפתקה. הוא מספר בעצב על פרידה קשה ומרגשת מהוריו. משהגיע לאדיס אבבה החליט להוציא רישיון נהיגה ולחפש עבודה בתור נהג. הוא למד למבחן התיאורטי בעצמו, ולאחר ארבעה ניסיונות עבר גם את המבחן המעשי, אך לא מצא עבודה ‏בתחום. יום אחד, בעודו בדרכו להתגייס למשטרה, גיסו לקח אותו לחנות של ישראלים בשם "אלי-סטור" באזור הפיאסה. הוא התקבל לעבודה וזנח את המשטרה. הודות לשליטתו של טלהון באמהרית, אנגלית וחשבון, וגם בשל יהדותו, קודם במהרה להיות מנהל החנות. טלהון מפרט על היתרונות והחסרונות של החיים בעיר הגדולה. לאחר שנתיים קיבל מכתב מאשתו שביקשה לחזור עם ילדיהם לבית הוריה. טלהון נסע לבקר את משפחתו, וגילה כי בשל היעדרותו הארוכה ילדיו לא מזהים אותו. מעט לאחר הביקור אשתו ואביה ביקשו שיאפשר למשפחתו להצטרף אליו, אך לטלהון לא היה מספיק כסף על מנת לכלכל משפחה בעיר. לבסוף רק אשתו ובתו הקטנה הצטרפו אליו. אחיו של טלהון, רחמים אליעזר, הפציר בו שיוציא דרכונים לו ולמשפחתו כדי שיוכלו לעלות לישראל. משפחתו של טלהון נסעה לגונדר, שם חברו לבתו הגדולה, אך לא הצליחו להוציא דרכונים וחזרו לאדיס אבבה בידיים ריקות. לבסוף הצליחו להשיג את האישורים הנדרשים באדיס אבבה וקיבלו דרכונים. מר יונה בוגלה קישר את טלהון לישראלי שפעל באתיופיה והעלה יהודים לישראל לצורך עבודה. כיוון שהפרויקט לא היה מיועד למשפחות, טלהון שוב נאלץ להיפרד מא

דוד מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הוא מספר על ההווי החברתי והמשפחתי בימי ילדותו, למשל על מדורות הערב של עונת הקיץ, בהן היו חדים חידות ומשתעשעים במשחקי לשון.דוד מספר כמה שונים היו חיי הכפר בעונת החורף, לעומת הקיץ. בין השאר הוא מסביר כי בחורף עסקו אנשי הכפר בעבודות השדה ובמרעה הצאן והבקר, והקיץ היה עונת המנוחה והחתונות. בילדותו, בהתאם למנהג המקום, התלווה לרועי הצאן והבקר הבוגרים ולמד מהם את המקצוע. בעונת החורף היה לוקח בכל בוקר את הבקר ומלווה אותן אל רועה הצאן, ובערב אוסף אותן חזרה ומכניסן לרפת. בנוסף שמר על העזים מפני גנבים וחיות בר ודאג שלא יאכלו יבולים מהשדות בסביבה. כשהפרות והעזים המליטו, דוד ורועי הצאן האחרים היו עוזרים להן. בעיקר היו מוודאים כי לאחר ההמלטה האם מלקקת את ולדה, ובמקרה שלא הייתה עושה זאת מיזמתה, היו מקרבים את הוולד אל אימו עד שהכירה בו וליקקה אותו. אחרת, האם הייתה מתנכרת ליילוד ולא ניתנת לחליבה. בשנת 1979 פרצה מגפה קשה שפגעה בבקר. דוד בן ה-11 נאלץ לעזוב את ביתו ולהעביר את הבקר לכפר של דודו, בלמבה, כדי לחמוק מהמגפה. הוא שהה בלמבה כמה שבועות ומשם העביר את הבקר לכפר של סבתו, סולה. שם נאבק העדר בשטחי מרעה הרריים וקוצניים. לאחר כמה שבועות דודיו החליטו כי על דוד ורועי הבקר האחרים לקחת את העדרים לעמק מרובה צמחיה, שלא גר בו איש. רועי הבקר עשו יד אחת ובנו לעצמם בית בקרבת נהר. לאחר שהעדרים כילו את הצמחייה והנהר יבש, הקבוצה כרתה את העצים ושרפה את המקום בדרך המקובלת, כדי להכין את הקרקע לחקלאות עבור דודיהם. דוד ורועי הבקר האחרים נדדו ומצאו להם מקום אחר להשתקע בו. כך העבירו שבעה חודשים במרעה, צייד והתגוננות מפני חיות טרף.עם הזמן החלו מגיעות שמועות על עליית היהודים לישראל דרך סודן. כשהחזיר דוד את עדר הבקר לבית הוריו, ראה את שיירות הצעירים שעברו בכפרו בדרך לסודן. דוד החל לעזור לאביו ולאחיו בעבודות הנפחות שהתמקדו בתיקון נשקים. ידיהם היו מלאות, שכן באותה תקופה התחזקו קבוצות המורדים בשלטון הדרג (קבוצות כמו אייפה, ווינה ואידיו), וכל בעל בית נשא נשק כדי להגן על שטחו מפני שודדים, מורדים או נציגי השלטון. דוד מסביר על סוגי הנשקים השונים ועומד על יתרונותיהם וחסרונותיהם. אט אט, כל השכנים של דוד עזבו את ביתם ויצאו לעבר סודן. הכפר הפך לתחנה בדרכם של היהודים שהגיעו מכפרים מרוחקים, והחל להוות מטרה עבור עבריינים מסוגים שונים שבאו לשדוד את העולים. בשנת 1981 דוד ומשפחתו החליטו לצאת גם הם למסע והתלוו לקבוצת חיילים שלקחה אותם עד הישוב הומרה, הצמוד לגבול סודן. הם שהו שם כחודש, עד שעברו את הגבול לסודן ומשם עלו לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: דוד מהרט, טבע, חקלאות, רעית צאן, שומר הכפר, חידות, משחקי לשון, קיץ, חורף, לידה, חליבה, עליה לישראל, מגפה, בנית בית, נחש, צייד, שרפה, נשק, תיקון נשקים, נפחות, רובים, נקמת דם, שודדים, דרג, ווינה, אידיו, אייפה, ארדו אדוהו, ווף ארגף, וולקיט, סודן, בלמבה, סולה, הומרה, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, ה

אבבה פותח בשיר ערגה לירושלים. הוא מתאר את עץ משפחתו ומספר על כפרו - מקום קדוש בו שהו נזירים יהודים. תחת ידם של הנזירים התחנכו קייסים רבים, שהוצבו לאחר הסמכתם בקהילות היהודיות השונות. שם גם הוסמך אביו של אבבה לקייס, היה למנהיג הרוחני בכפר, ואף לימד בעצמו דורות של קייסים.אבבה מתאר בפירוט מחלות שונות ואת דרכי הטיפול בהן. בגלל המרחק הרב ממרפאה מודרנית, תושבי הכפר נאלצו להשתמש בתרופות מסורתיות ולמצוא דרכים משלהם לטפל במחלה, מה שכמובן לא תמיד עלה בידם. אחותו הבכורה של אבבה שכלה שמונה מילדיה לאותה המחלה, במהלך שנה אחת. הוא מספר על הערבות ההדדית בכפר - הקהילה הייתה נרתמת לעזרת המשפחות השכולות, בעבודה החקלאית ובכל מה שהמשפחה צריכה.אבבה עורך השוואה בין סוגי המשטרים השונים ששלטו באתיופיה לאורך חייו: משלטונו הפאודלי של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie), דרך שלטון הדרג (Derg) ועד שלטון היהאדג (החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית, ה- (EPRDF בימינו. הוא מרחיב על תקופת נפילתו של הקיסר סלאסי ועליית שלטון הדרג. אלה התרחשו על רקע התקוממות העם סביב סוגיות כגון בעלות החקלאים על אדמותיהם ושעות עבודתם של החקלאים. בראש המרד בשלטון הקיסר עמדו קצינים מצבא המדינה וארגוני מורדים שונים. כשהמרד צלח ושלטונו של הקיסר נפל, הארגונים המורדים החלו להילחם בינם לבין עצמם והפילוג בעם גדל.מפלגת הדרג ברשותו של מנגיסטו היילה מריאם (Mengistu Haile Mariam) תפסה לבסוף את השלטון ורדפה את כל מתנגדיה. תקופה מדממת זו כונתה "הטרור האדום" ובמהלכה נערכו גיוסים בכפייה לצבא המדינה. אבבה היה צריך לבחור אם לחכות לחטיפתו לצבא או להתגייס לאחד הארגונים בהם האמין אידיאולוגית.אבבה בחר להתגייס להתאגדות המורדים – ארגון היהאדג שמטרתו הייתה להפיל את שלטון הדרג ולכונן מדינה דמוקרטית באתיופיה. במסגרת תפקידו בארגון עבד בקרב האוכלוסייה האזרחית, ביישובים שונים בצפון המדינה. הוא עסק בהקמת מוסדות פוליטיים וחינוכיים, מינה שליטים מחוזיים מטעם הארגון, ודאג להמשך חייהם התקין של התושבים. פעילותו הגיעה אף למקומות שעדיין נשלטו על ידי הדרג.במהלך הלחימה נכבשו אזורים רבים על ידי ארגון היהאדג ונלקחו שבויים מצבא הדרג. שבויים אלו נחקרו ועדויותיהם הופצו ברבים על ידי הארגון כדי לחשוף את מעשיו הרצחניים של שלטון הדרג. אבבה, שהחל את דרכו בארגון בתפקיד זוטר, עלה וטיפס בסולם הדרגות. הוא מתאר את מבנה הארגון, אופן העברת הפקודות בשרשרת הפיקוד ושיטת הבקרה על ביצוען.אבבה מעלה זיכרונות מתקופת שירותו בארגון בעת מלחמת האזרחים. במשך שלוש שנים הוא נדד בין מקומות ותפקידים שונים, מבלי שיוכל לתקשר עם משפחתו. משהגיע צבא היהאדג לפאתי אדיס אבבה, החל מבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה. אבבה קיבל אישור מארגונו להתאחד עם משפחתו, ולעלות לישראל. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: אבבה ביאדגלו, טבע, חקלאות, קייסים, נזירים, מקומות קדושים, טהורה, כשרות, שלטון, פאודליזם, דמוקרטיה, דיקטטורה, מחלות, מגפות, מוות, מרד, צבא, הטרור האדום, גיוס בכפייה, מבצע משה, ניהול אוכלוסייה, דרג, הקיסר היילה סלאסי, יהאדג, יחאפה, אייפה, סמיין-מנאט'ה, סמיין, אדיס אבבה, וולו, ישראל, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חק

קייס וובשט מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו, ואת ההיסטוריה המקומית לאורך הדורות, כולל סיפורים משלטון האיטלקים באתיופיה. מילדותו הוא זוכר ומתאר את רגע מותו של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie). כמו כן הוא מתאר את עבודתם של זקני העדה כמגשרים בסכסוכים. הוא מספר כי אביו היה איש מאמין ומעין רופא מסורתי. בקרבת ביתם היה מקום קדוש בשם גנט-אבא לשם היו באים אנשים על מנת להיטהר מחטאים. אנשים אלו היו מיטהרים על פי המסורת ושוהים במקום עד אשר היו חולמים חלום. את החלום היו מספרים לאביו של קייס וובשט והוא היה מפרש להם אותו ומנחה אותם מה לעשות על מנת לכפר על חטאיהם. בגיל חמש, לאחר פטירת אמו, הוא עבר להתגורר בבית דודתו ולהתחנך בבית ספר של נזירים וקייסים מתקופתם של גדעון, זרע יעקב וזרע יצחק. במקביל רעה את צאן דודתו, עזר בהרבעת הפרים ובעבודת החקלאות. קייס וובשט מספר על מוריו, לימודיו וההוויה בבית הספר, ואומר כי אהב מאוד את לימודי הדת בגעז. הוא מקריא קטעים ממזמורי הדוויט, מזמורי תהילים אותם למד בילדותו. בגיל 15 החל את לימודי ההסמכה לקייס וסיים אותם לקראת חתונתו בגיל 17. הוא מספר כי היה לומד בעונת הקיץ, ואילו בעונת החורף היה עסוק בהרבעת הצאן ובעבודות חקלאיות. קייס וובשט מספר על אירוסיו וחתונתו. הוא מתאר את המסורות הנלוות לאירועים אלו. על פי המסורת יום החתונה הוא גם היום הראשון להסמכתו של קייס וכך החל את תפקידו ביום חג זה. הוא מפרט את המצוות הנוספות שחלו עליו כקייס. קייס וובשט מונה את החגים ומספר על התפילות והמסורות השונות שהיו מקיימים בחגים כמו פסח, שבועות, כיפור, סיגד ועוד. בנוסף הוא מסביר את תפקידו כקייס בכל אחד מהחגים, איך מנהלים ועוקבים אחר לוח השנה ומה קורה כשמישהו מבני הקהילה מפר את צווי החג.קייס וובשט מרחיב על תפקידו של ינבס-אבת – אב רוחני: כל חבר קהילה שהתחתן ממנה לו אב רוחני (קייס), המוביל אותו בדרך התורה ומטהר את חטאיו. קייס וובשט מתאר את מערכת היחסים המיוחדת הנרקמת בין איש לינבס-אבת שלו. כמו כן הוא מספר מה החובות, המטלות והמועדים הקשורים במערכת יחסים מיוחדת זו, דוגמת מנהג המעשר, לידת בן בכור, מוות ועוד. לפני שהספיק לעבור את טקס ההסמכה השני והסופי, קייס וובשט ומשפחתו עלו לישראל. בישראל השלים את הסמכתו והמשיך לשרת את הציבור שלו. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/...מילות מפתח: קייס וובשט ייאלו, טבע, חקלאות, רעית צאן, מוות, קייסים, נזירים, לימודים, דת, גישור, פירוש חלומות, מקומות קדושים, הרבעת פרים, דוויט, געז, אמהרית, תהלים, ברכות, תפילות, הסמכה לקייס, חתונה, אירוסין, חגים, אב רוחני, מנחות, קורבנות, מנהגים, מסורות, שחיטה, איטלקים, דרג, הקיסר היילה סלאסי, גנטבה, דבה, לסטה, סמיין, גנט-אבא, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, ביתא ישראל, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה י

טדפלץ' מתארת את אילן היוחסין של משפחתה. היא מפרטת על המטלות שהייתה מבצעת כילדה, כגון שמירה על השדות, טחינת גרגירים, איסוף קרשים לבעירה וכדומה. בנוסף היא מספרת מה היו תפקידי הכלבים והחתולים במשק הבית. טדפלץ' מספרת כי היחסים עם שכניה הנוצרים היו טובים וחמים, אך כשהייתה נוסעת לשוק בעיר גונדר הייתה סופגת עלבונות והערות גזעניות מהאוכלוסייה הנוצרית במקום. בגיל 11 נישאה. טדפלץ' מספרת על השידוך שלה ומסבירה על המנהג עצמו. במהלך השנים הראשונות של נישואיה, עד שגדלה והתחזקה, הייתה חוזרת כל חורף מבית חמיה לבית הוריה, שהתגוררו אצל סבה וסבתה.בגיל 14 טדפלץ' ילדה את בכורה. היא מסבירה כי על פי הנהוג הלידה של שלושת הילדים הראשונים מורשית להיערך בבית הוריה של היולדת , ולאחר מכן היולדת יולדת בביתה שלה. כמו כן היא מפרטת על המנהגים שלאחר הלידה ועל השהות בבית הנידה. טדפלץ' ילדה שמונה ילדים, מתוכם שתי בנות שנפטרו בעודן תינוקות. הראשונה, בת שמונה חודשים, נפטרה ממחלה לא ידועה תוך שלושה ימים. בתה השנייה, בת 20 יום, חלתה במחלה ששמה העממי הוא טועם, הגורמת לגוף החולה להאדים, ונפטרה לאחר יומיים. טדפלץ' מספרת על מנהגי האבלות שקיימו ועל התמיכה הקהילתית שקיבלה. בנוסף היא מספרת מה היו עושים במקרה של מחלה, איזה טיפול ביתי היה זמין, באילו מקרים היו רוכבים על חמורים למרפאות בטדה ובאזזו, ואילו מנהגים קהילתיים היו נהוגים. כמו כן היא מספרת על מחלות של חיות המשק. טדפלץ' מדגימה ומסבירה כיצד מכינים חוט כותנה לאריגה, ומפרטת באיזה מקום ובאיזו עונה היו עושים זאת. תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/... מילות מפתח: טדפלץ' קבדה, אריגה, קדרות, איסוף קרשים, חתולים, כלבים, קופים, שדות, חתונה, לידה, שידוך, בית נידה, מוות, טרגדיה, מחלות, חום, מלריה, צינון, כותנה, חוט, מרפאה, היילה סלאסה, אדרֵה דְבה, גונדר, טדה, אזזו, ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, ירושלים, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

ד"ר ספפה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הוא מספר על שמותיו השונים ומסביר את פירושם. כבר כשהיה בן ארבע לימד אותו אביו לשחות בנהר שחצה את הכפר. כשהיה בן שבע, אביו הקים גשר מעל לנהר, שמנע היסחפות וטביעה של אנשים ובעלי חיים בעונת החורף. בימי השוק ד"ר ספפה היה אחראי לגבות מס מעבר על הגשר. הוא מפרט על המשחקים השונים ששיחק בילדותו כגון הטלת כידון ומשחקי כדור שונים. ד"ר ספפה מתאר את מסורת מעשי הנקם באתיופיה ומספר שלאחר שאביו חזר מהמלחמה נגד האיטלקים, ביתם הוצת פעמיים. הוא מספר על העזרה ההדדית שקיבלו בתוך הקהילה היהודית. הקהילה היהודית בכפרו כללה גם אנשים שלימים יכונו פלשמורה - בעלי מעמד של אומנים יהודים: נפחים, קדרים, אורגי בדים - ששמרו על יהדותם בביתם, ובחוץ ניסו להידמות לשכניהם הנוצרים. ד"ר ספפה מדבר על פיצול זה בחייו שלו ובני משפחתו. בגיל שבע ד"ר ספפה נשלח ללמוד בבית ספר דתי בהדרכתו של קייס בא בימים, אך לא הסתדר שם ולאחר זמן קצר אביו העביר אותו לבית ספר ממשלתי בשם אסכולה, בו למד עד כיתה ה'. ד"ר ספפה מספר על הלימודים והמשמעת, על תפקידו של תורן הכיתה ועל ההווי החברתי בבית הספר. את כיתה ו' הוא החל בגיל 14 בבית הספר החדש בעיירה דברה מרכוס. ד"ר ספפה התקדם בלימודיו וכשהיה בכיתה ט' הגיע לבית ספרו צוות אמריקאי בשם "צוות השלום". ד"ר ספפה נבחר יחד עם שני תלמידים נוספים לקחת חלק בפרויקט ללימודי מצוינות. הוא עבר להתגורר עם המורים האמריקאים למשך שנה וחצי.בתום הפרויקט חזר ד"ר ספפה ללימודיו בבית הספר ונשלח למבדקים לקורס טייס ועבר את כל המבדקים חוץ ממבדקי הראייה. לאחר זמן מה נפתח קורס לפיקוח על הבריאות במכללה לרפואה בעיר גונדר וד"ר ספפה בן ה-18 עבר להתגורר וללמוד בגונדר. ד"ר ספפה התקבל למסלול מיוחד שאפשר לו להשלים 12 שנות לימוד במקביל ללימודים במכללה לרפואה, וכך למד במקביל במשך שלוש שנים. משסיים את לימודיו אלה, עבד במוקד רפואי בעיירה דג'ן שבמחוז גוג'אם. לאחר שנה בתפקיד ביקש ד"ר ספפה העברה למרפאה בקפאה שבמחוז קולו קונטה המרוחק, ושם עבד שנתיים. ד"ר ספפה המשיך ולמד במשך חמש שנים לתואר קצין רפואה באוניברסיטה באדיס אבבה, התחתן והקים משפחה. משסיים את לימודיו עבד במשך שש שנים כרופא ומנהל אזורי של מוסדות הבריאות. בזמן הבצורת והרעב הגדול הוא נשלח מתוקף תפקידו למחוז וולו. שם במשך חצי שנה כיהן כאחראי במחנה וטיפל מסביב לשעון ב-6,000 אנשים מוכי רעב ומחלות. משסיים את תפקידו הוצב להיות אחראי על אזור טאנטא וניהל שבע מרפאות. ד"ר ספפה מרחיב על תפקידו האדמיניסטרטיבי וכן על תפקידו כרופא. כמו כן הוא מתאר את סוגי המחלות והטיפולים שהיו הנפוצים. בהמשך הוא מספר כי פעמים רבות היו מקימים מרפאות זמניות בישובים מרוחקים ושם ישנים ומטפלים בתושבים. במהלך תקופה זו נפל שלטונו של הקיסר היילה סלאסי ובמקומו עלה שלטון מפלגת הדרג. מתנגדי ההפיכה מחנה הפיאודל יצאו עם כ-15 אלף איש להילחם בעיר טאנטא בתומכי המהפכה של מפלגת הדרג. ד"ר ספפה ומשפחתו הצליחו להימלט מהעימות הקשה והוברחו לעיר מקלה, שם התחבאו. לאחר שבועיים הם ברחו ליערות העיר דסה. כשהמצב נרגע ד"ר ספפה החל לעבוד בבית החולים של העיר. הוא מציין כי במהלך החודשיים בהם עבד שם, הסיוע העולמי למוכי הבצורת באזור החל להגיע ומצבם של התושבים השתפר. ד"ר ספפה עבר לנהל במשך כמעט שלוש שנים את המרכז הרפואי בדאנגלה שבמחוז גוג'אם. במהלך תקופה זו הוא נבחר על ידי משרד הבריאות האתיופי לצאת להמשך לימודים בניגריה, מטעם ארגון

ספפה נולד בתקופת שלטון האיטלקים באתיופיה. הוא הבן הבכור למשפחה אמידה מאוד, וכנהוג בקרב יהודי אתיופיה, זכה לשבעה שמות שונים שניתנו לו על ידי קרובי משפחתו.ספפה מתאר את הכפר שלו, את ביתו המפואר שבנה בשתי ידיו, ואת חיי היומיום הייחודיים של היהודים תושבי הכפר. הוא מסביר את כללי שמירת השבת ומשמעותם, את כללי הנידה, את נוהג הכנסת האורחים ורחיצת רגליהם, ומספר על מנהגי דת נוספים; הוא מספר על אחיו הקייס, ועל תפקידם של הקייסים, כמגשרים ונותני עצות.ספפה מספר על הקשיים בתקופת שלטונו של היילה סלאסי (Haile Selassie), שאסר על יהודים להחזיק באדמות בבעלותם. עם עליית שלטון הדרג ניתנו ליהודים קרקעות, מה שהוביל לקנאה בהם ולרדיפתם על ידי שכניהם הנוצרים. ספפה מספר כיצד הגן על בני הקהילה בחירוף נפש מהנוצרים שרצו לשוב ולהשתלט על האדמות.הוא מרחיב את הדיבור על המקצועות המסורתיים בהם עסק - חקלאות, רעיית צאן, אריגה, נפחות ובניית בתים. הוא מספר ממי רכש אותם וכיצד ביצע אותם בפועל. כמו כן הוא מספר על עבודתו כמאבטח הכפר מטעם הממשלה בזמן שלטון הדרג.ספפה התחתן בגיל 19. הוא מתאר בפירוט את חתונתו ואת מנהגי החתונה: תפקידם של השושבינים, האופן בו הביאו את הכלה מהכפר שלה, מה היה נהוג לתת כנדוניה, כיצד התנהל טקס הנישואין שקיימו הקייסים, משך החגיגות ועוד. דרך סיפור המוות הטרגי של אביו, ספפה מספר לנו כיצד בנה מיטה מפוארת אשר שימשה לימים כאלונקה בהלוויית אביו ודודו. הוא מפרט על מנהגי הטהרה סביב הטיפול במת, מנהגי ההלוויה, ומנהגי השבעה כפי שהיו נהוגים באתיופיה. לאחר מות אביו הפך ספפה להיות ראש המשפחה. הוא מספר על תפקידו כראש משפחה, ועל המקצועות המסורתיים והלא מסורתיים שביצע.תמלול הראיון:https://drive.google.com/file/... מילות מפתח: ספפה דסה, אנקש, ווגרה, גונדר, חקלאות, רעה צאן, נפח, משפחה שמרנית,חתונה בשידוך,מחלה, מוות, בית מפואר, סכסוך, נוצרים, משפחה, יהודים, עבודת אדמה, שמירות, חגים, הלכות נידה, ברית מילה, מנהגי טומאה, הלכות שבת, היילה סילאסה, מנגיסטו היילה מרים, איטלקים, נדודים, וואיביי, קרנדה ארונה, חרישה, אריגה, נפחות, הכנסת אורחים קייס, בנית בתים, הלוויה, שבעה, טומאת המת, מנהגי אבלות, שלטון הדרג, קרקעות.ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.

גביהו מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הוא מספר על תקופת המלחמה עם האיטלקים, במהלכה משני צדי המתרס היו מתנכלים ליהודי המקום, שנחשדו בסיוע לאויב. בזמן חילופי האש גביהו הקטן היה מסתתר עם הנשים והילדים במערות שבאזור. באחת ההפגזות סבתו נהרגה מפצצת מרגמה.גביהו החל לעבוד לצד אביו בעבודה חקלאית, אך כעבור זמן קצר נפטר אביו, והוא חבר לדודו כדי לפרנס את אמו ואחיו. הם חכרו אדמות מנוצרים תמורת רבע מהיבול. כשגם דודו נפטר, גביהו העביר את אשתו, אמו ואחיו, על כל רכושם, לסבתו מצד אמו באוזבה. גביהו מספר כי אמו חלתה במגפה ובמשך שלושה חודשים טיפל בה עד שהחלימה. במהלך שלוש השנים ששהה באוזבה לא עלה בידו למצוא חלקת אדמה ראויה לפרנסה. באותן שנים התגרש מאשתו והתחתן מחדש. את אשתו השנייה ראה לראשונה לצד באר מים. הוא מספר כי חטף אותה מביתה והחזיק בה למשך שלושה חודשים, לאחריהם הלך להוריה וביקש רשות לשאתה לאשה. ההורים תחילה סירבו ורצו להחזיר אותה לגרוש שלה, אך לבסוף התרצו וגביהו התחתן עם בחירת ליבו. בזמן ביקורה של המלכה אליזבת באתיופיה לזוג נולדה בת, והיא נקראת על שמה. גביהו חכר לבסוף חלקת אדמה טובה והשתקע בה עם משפחתו המורחבת. הוא החל להעסיק עובדים שעיבדו את האדמה תמורת רבע מהיבול, ופעם בשנה או שנתיים היה מקפיד להחליפם אותם בעובדים חדשים. כשמפלגת הדרג בראשותו של מנגיסטו היילה מרים (Mengistu Haile Mariam) הדיחה את הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie) ותפסה את השלטון, היא ביטלה את דמי החכירה וחילקה את האדמות מחדש.שלטון הדרג הקים ועדים מקומיים וגביהו נבחר כאחראי לתחום המשפטי ושימש עוזר לשופט אזורי. גביהו מספר על חוויות שונות מזמן כהונתו בתפקיד.כשהגיעה הוראה מהשלטון המחוזי לגייס את כל מי שמחזיק בנשק, גביהו גויס לצבא הדרג ונשלח, ללא כל הכשרה, להילחם באזור מדברי בשם מהין אבו, במחוז ארמצ'יהו. גביהו וחבריו לנשק נלחמו בשני ארגוני מחתרת. בנוסף, תושבי המקום היו כולם נגד חיילי הדרג. הוא מספר על לחימה קשה, שריפת בתים והרג רב. כשגביהו חזר מובס לביתו הוכרז גיוס כללי על ידי שלטון הדרג. גביהו נלקח להכשרה ומונה למפקד בדרגת סרן. משימתו הייתה לגייס ולהכשיר לוחמים באזורים גונדר, דנמביה וצ'הרא. הוא מספר כי הפליית היהודים הגיעה גם לצבא, והוא עצמו הורד לדרגת סגן בשל יהדותו. גביהו נשלח יחד עם חייליו להילחם באזור טברי, ובעזרת סיוע אווירי הם הצליחו לנצח בקרב. הוא מספר על הרוגים רבים מצד המתנגדים ועל כך שכוחותיו היו קוברים רק את מי שהיה לו סימן של שלטון הדרג. הוא מצר על כך שלא היה רישום שאפשר להודיע למשפחות על יקיריהן שנפלו בקרבות. לאחר מכן הלחימה עברה לאזור צ'ילקואנה, שם גביהו נפצע בבטנו מרסיסים של פצצת מרגמה. למרות הפצרותיהם של מפקדיו גביהו סירב להתפנות ולעזוב את חייליו. הוא וחייליו הועברו לאנגרב, שם שמרו על הבסיס ולחמו במשך שלושה חודשים. בתום תקופת שירותו גביהו שוחרר לביתו. על רקע הבריחה של רבים מיהודי האזור לסודן, מונה גביהו למזכיר בית הספר באמבובר. בתפקידו הצליח להחזיר ללימודים תלמידים שברחו לאדיס אבבה, קניה וסודן בניסיון לעלות לישראל וכן תלמידים עניים, שידם לא הייתה משגת לקנות את התלבושת האחידה ולשלבם בבית הספר. בנוסף הוא היה אחראי על גידול יבולי בית הספר ומכירתם - שהגדילה את תקציב בית הספר. גביהו נשלח לסמינר בנושא איכות ופוריות האדמה, וכשחזר לימד את תושבי המקום כיצד בונים טרסות למניעת סחף בזמן הגשמים, כיצד מתכננים ובונים בתים, והיה אחד האחראים על חלוקת

אסתר נולדה בלמבה קרשי, במחוז וולקיט, ולה 3 אחים ואחיות. פירוש שמה - אסתריי, הוא יום כיפור בשפה התיגרינית. משפחתה הייתה מוכרת ואמידה. אביה נפטר בהיותה בת 3. אסתר מספרת שלבני משפחתה היו אדמות בבעלותם, ושיחסיהם עם השכנים המוסלמים והנוצרים היו טובים. זאת בניגוד לאזורים אחרים בהם התנכלו ליהודים ולא אפשרו להם בעלות על אדמה. היא נזכרת במשחקי ילדותה, ובשעות הפנאי, אותן העבירו בהכנת עבודות רקמה, במשחקים חופשיים בטבע, ובמשחקי דמיון כגון טחינת חול, כפי שהאימהות היו טוחנות קמח. כחלק משגרת יומה, אסתר עזרה לאמה בעבודות הבית: טחינת הדגנים, הכנת תבשילים כגון אינג'רה וקיצ'אה, ושמירה על אחייניה הקטנים. בגיל 8 נוספו לה מטלות נוספות: הבאת מים מהנהר ועצים להסקה. לאחר נישואיה התווספו עוד עבודות: חליבת פרות, עזרה בשדות, בעיקר בזמן הקציר, עבודות רקמה ועבודות ייצור שונות. אסתר מספרת על תהליך ייצור החמאה - מהחליבה ועד התוצר הסופי. פרט לחמאה היא הייתה מכינה גם גבינות, שמן, חלב מעושן ועוד. היא מתארת בפירוט את תהליך הכנת הדבש: החל מהכנת הכוורת מחרס, דרך איסוף הדבורים ואופן גידולם, וכלה בייצור הדבש. כמו כן היא מתארת את תהליך עיבוד הכותנה: החל מהקטיף ועד לייצור הבד, ואף חולקת מרזי הבישול האתיופי ע"י הבאת דוגמאות למתכונים. אסתר נישאה בגיל 17. כאשר הגיע בעלה לבקש את ידה, אמה סירבה כיוון שלא רצתה לאבד את עזרתה בבית, אך קרובי משפחתה שכנעו אותה והיא אישרה לבסוף את השידוך. היא מתארת את ההכנות של הכלה לחתונה, את טקס החינה, ואת הנדוניה הנדיבה שאמה נתנה לה. לאחר נישואיה עברה אסתר לכפר של בעלה במחוז טגריי, הנמצא במרחק של 3 ימי הליכה מהכפר שלה. היא מספרת על הקושי והגעגועים שהיו כרוכים במעבר. אסתר מספרת על היציאה לבית הנידה אחרי לידה ובזמן מחזור. ומסבירה את מנהגי ההיטהרות הנהוגים בתום ימי הנידה. כמו כן היא מתארת את הטיפול המסורתי בחולים, שנעשה באמצעות רקיחת תכשירים שונים, הקזת דם ועוד. אסתר מסיימת בשני משלים לילדים בעלי מוסר השכל, שמקורם באתיופיה.תמלול הריאיון:https://drive.google.com/file/... מילות מפתח: אסתר אסרסהיי, טייה, כהנת, קסים, טיגריי, אסגדה, וולקייט, גידול ילדים, סיפורים, עקרת בית, טהרה, טמאה, משק חי, יצור חמאה, יצור גבינה ביתית, יחסי יהודים וגויים, חגים, תפילות, מנהגים. נידה, בית נידה, רפואה המסורתית, הקזת דם, פנאי, נוצרים, מוסלמים, חתונה, כלה, חתן, נדוניה, ייצור דבש, ייצור כותנה, יצור בד, ייצור חלב.ראיון, מצולם, ארכיון, זיכרונות מאתיופיה, מורשת יהדות אתיופיה, אתיופיה, יהדות, יהודי, חגים, חגים יהודים באתיופיה, חגים באתיופיה, מסורת, צפון מערב אתיופיה, אגם טאנה, התישבות, אינג'רה, דאבו, סיגד, כפר, חקלאות, חקלאות באתיופיה, תנ"ך, ארץ הקודש, ישראל, ירושלים, משפחה, משפחה באתיופיה, משפחה אתיופית, בית, מבנה המשפחה, מקצועות, דת, השכלה, גבר, אישה, ביתא ישראל, אפריקה, טאלה, אמהרית, טיגרית, טיגרינית, טגריניה, תגרי, קייס, בית כנסת, טומאה, טהרה, מסורת יהודית, מסורת אתיופית, חגים באתיופיה, בית נידה, כפר אתיופי, עבודות יד, עבודות יד אתיופיות, תרבות יהודי אתיופיה, תרבות אתיופית, תרבות, היסטוריה יהודית, היסטוריה יהודי אתיופיה.