48. גליה עוז

בעיניה של גליה עוז, מותה של סבתה, סבתא ריבה, הוא המוות הכי פחות סופי מכל אלה שפגשה. זה לא מפני שהיא מאמינה ברוחות, אלא מפני שסבתא, שהייתה – לדבריה – ההצלה הגדולה שלה – נוכחת בחייה תמיד. על סבתא שלה, שהייתה ממייסדי חולדה, הקיבוץ שבו גליה נולדה, היא מספרת שהייתה לה סובלנות מוחלטת, הכלה וקבלה מופלאות, ובימים שבהם היה לה, לגליה, קשה ללכת הביתה, היא יכלה לבוא אליה ולהיות בסדר – הרחק מכל חוויה של אלימות והכחשה – ולהיות פשוט נכדה אהובה, שסבתא רואה אותה ורואה מה קורה לה וזו הייתה, כך היא אומרת, חוויה מתקנת ומרפאת. במהלך שיחתנו גליה, תסריטאית וסופרת שספרי הילדים המצליחים שלה עם עובדו לטלוויזיה,   גם קראה קטעים קצרים מן הממואר שלה ״דבר שמתחפש לאהבה״, ומספר הילדים שכתבה שנים ספורות קודם לכן, ״מייקי״  (זוכה פרס דבורה עומר) ועוסק באותם נושאים כואבים. Logo: Liron Cohen Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso