87. אבתיסאם מראענה

המתנה הגדולה יותר שאבתיסם מראענה קיבלה מאביה, סאלח – כך היא אומרת – היא היכולת להתבונן. לשבת בשקט ולשאול את עצמה את השאלות החשובות. ״מאבא שלי למדתי שכל אדם צריך בחייו עץ, כמקור לעוצמות, לשפיות״. עוד לפני מותו של אביה, חוותה המשפחה טרגדיה נוספת – מותה של אחותה הבכורה של אבתיסאם, חנאן, שהייתה בת 22 בלבד. בשתי ההזדמנויות הללו היא לקחה חלק בהכנות ללוויה, שזימנו לה מפגש אינטימי-טראומתי קרוב קרוב עם המוות. עד אז, היא מספרת לי, היא הייתה אדם מצחיק מאוד, אבל מאז נמחק חלק גדול משמחת החיים שלה והיא נטענה בכעס עצום. את הכעס היא תיעלה ליצירה ואקטיביזם. אחרי כמעט עשרים שנה של עשייה קולנועית כתסריטאית, בימאית, מפיקה ומרצה לקולנוע, ואחרי שורה ארוכה של פרסים שבהם זכו סרטיה התיעודיים, היא פנתה לפוליטיקה ובזמן כהונתה האחת, בינתיים, כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה היא הייתה יושבת ראש הוועדה המיוחדת לעובדות ועובדים זרים וממלאת מקום בוועדת החוץ והביטחון. במהלך המפגש שלנו התרחשו כל התקלות הטכניות האפשריות, ולכן ההקלטה שתשמעו היא הקלטת הגיבוי שנערכה באמצעים פשוטים הרבה יותר מהמתוכנן. אבל עוד לפני שיחתנו הנה מספר קטעים שנלקחו מתוך נאום הבכורה של אבתיסאם מראענה בכנסת. עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠