PodParley PodParley
פרק 111: דווייט יורק

EPISODE · Apr 19, 2017 · 42 MIN

פרק 111: דווייט יורק

from הפודיום · host בית הפודיום

אורן יוסיפוביץ ועידן ויניצקי בשיחה עם דווייט יורק - הקטע שודר באולפן וואלה! לעיני אוהדי מנצ׳סטר יונייטד. הגמר של 1999, הבילוי עם ג׳ורדי, האקדח של ג׳ון גרגורי, מסע אל תוך חדר ההלבשה של יונייטד, נושא הגזע בכדורגל העולמי - מדוע אין מאמנים שחורים בליגת הבכירות? לו״ז האזנה: גמר האלופות ב-99׳ (01:50), הבילוי הלילי עם ג׳ורדי קרויף אחרי הגמר (07:45), המעבר ליונייטד מאסטון וילה, ואיומי הירי של ג׳ון גרגורי (10:00), מנצ׳סטר יונייטד בשנים האחרונות והגדולה של סר אלכס (14:20), רוי קין (20:00), אגו ביונייטד - מערכות היחסים בין בקהאם, שמייכל, קין ושרינגהאם (23:20), עזיבת יונייטד ומה היה עושה אחרת? (26:30), סערת השיפוט בברנבאו, ודעתו על שימוש בטכנולוגיה (32:00), ברצלונה-יובנטוס (33:30), אין מספיק מאמנים שחורים בליגת הבכירות - מדוע? (36:00), סקולס, השחקן הכי טוב ששיחק איתו (41:00).

NOW PLAYING

פרק 111: דווייט יורק

0:00 42:54
Play in mini player Transcript not yet generated

No transcript for this episode yet

We transcribe on demand. Request one and we'll notify you when it's ready — usually under 10 minutes.

לשחרר את הדב בית הפודיום בפודקאסט מבית הפודיום, דב נבון מגיע ל״טיפול״ שבועי אצל יוצר ותסריטאי קופה ראשית, חברו נדב פרישמן. בעזרת האנשים הכי קרובים לו ושותפים לקריירה שלו, כמו למשל קרן מור ונועה קולר, ודרך אקטואליה ונוסטלגיה, ננסה להבין ולתקן את הנפש האדירה-אך-גם-מורכבת-מאוד של דבל׳ה. על הדרך נטפל גם בעצמנו, בכולנו. הירשמו! הקול מקצועי בית הפודיום אורי קופר על כדורגל ישראלי, כדורגל עולמי וכל מה שמפריד או מחבר ביניהם ממצב בית הפודיום הפודקאסט החדש מבית הפודיום של אלדד יניב וחברים - עם כל מה שקורה עכשיו ואשכרה מעניין אותנו. מבטיחים שיהיה קצבי, חכם, מעורר מחשבה, עם האנשים שאנחנו הכי רוצים לשמוע מה שיש להם להגיד - למרות שלא בטוח שנסכים איתם. בלי קשקושים, כותרות דרמטיות ופייק ניוז. פשוט נעים ובגובה העיניים. מוחאת לעצמי כפיים בית הפודיום אני חיה בחברה שמעריצה צעירות, שסוגדת ליופי וגוף חטוב. חברה בה לנשים אסור להתבגר כי הן הופכות להיות לא רלוונטיות. 'גיל הבלות' הוא תואר העלבון הרשמי שקיבלנו, ונשים מתבגרות מלאות שנאה עצמית.ואני אומרת לא הבנו טוב את השם. הבלות היא לא שלנו, היא של כל מה שלא מתאים לנו יותר בחיים: בלות האשמה, בלות הריצוי, בלות הפחד מה יגידו.אני בת 51 וגיליתי שחוץ מתסמיני ההתבגרות המלחיצים, עוד משהו קורה: האישיות מבשילה, הלב מחלים, נסיון החיים הופך לחכמה, וחכמה זה נעים.גיליתי שלאהוב את עצמי זה מהפכני. לאהוב את הגוף שלי זה מהפכני. לאהוב את עצמי מתבגרת זה מהפכני.מזמינה להצטרף למהפכה. לעזוב את מועדון "יורה בעצמי חיצים" ולעבור למועדון "מוחאת לעצמי כפיים". על כל דבר שאת עושה או לא עושה, קטן או גדול, להיות מועדון המעריצות מספר 1 שלך, למחוא לעצמך כפיים 💜השנים היפות לא הסתיימו. הן מתחילות עכשיו ברגע הזה.בראבו!
URL copied to clipboard!