פרק 84 - "אובדן מתמשך"

  “אני מתגעגעת אליו… כמו שמתגעגעים למישהו שכבר איננו — בעודו יושב לידי.” במשפט הזה פתחנו שיחה על אובדן שלא מתחיל במוות, אלא מתרחש בתוך החיים עצמם. במחקר “שכבות של כאב”, מתבונן עומר עצמון, עו"ס ומטפל בהתמכרויות, בחוויה של ילדים בוגרים שאיבדו הורה להתמכרות. אחת התובנות המרכזיות שעולה מהמחקר היא תחושת אובדן גם כשהאדם עדיין נוכח. “מבחינתי היא מתה עוד לפני שהלב שלה הפסיק לפעום,” שיתפה אחת המרואיינות. התמכרות משנה את מערכת היחסים. לעיתים נוצרת מציאות של הורה נוכח־נפקד. הטייטל “מכור” מתחיל לעקוף את הטייטל “אמא” או “אבא”, והילד נדרש להסתגל — לפעמים מוקדם מדי. המוות הפיזי, כשמגיע, אינו בהכרח נקודת ההתחלה של האובדן. לעיתים הוא קוטע תהליך שהתרחש לאורך שנים. לצד האבל עלתה במחקר גם תחושת הקלה — מורכבת, לא פשוטה, אך נוכחת. המחקר מרחיב את ההבנה של אובדן במשפחות של מכורים — לא כאירוע חד, אלא כתהליך מתמשך שמתחיל הרבה לפני המוות וממשיך גם אחריו. הוא מציע למשפחות שפה מדויקת יותר להתבונן בחוויה הזו ולהכיר בה כלגיטימית. זה פרק על אובדן מתמשך. על זהות שנבנית בתוך שינוי. ועל חשיבות השמעת הקול של מי שחיים לצד. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.