אילן והגננים

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 94, עם שירה מבית ליבלינג. הפוסט הזה נעדר גננות אבל רב סיפורים, בעיר על אנשי מופלא שתיכנן את רובה של תל אביב, ממרכז העיר ועד הירקון. משום מה האיש כמעט לא הונצח, אבל ההנצחה הכי טובה שלו היא מערכת הכבישים והגנים שהוא תיכנן והיא ממתקיימת ברובה הגדול עד היום. הפרק הזה מעצים את החווייה התל אביבית ומעניק לדעתי תמונה שונה ורחבה על התיכנון של העיר שבה לא רק אני נולדתי אלא גם ההורים שלי. בבית ליבלינג שמתעד את האדריכלות של תל אביב מתקיימות עכשיו כמה תערוכות שמוקדשות לפטריק גדס, ביולוג ואקולוג שמאיר דיזנגוף הביא כדי לתכנן את האזור שממרכז העיר ועד לירקון. תהנו. 

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 92, והפעם על צמחי האויר. צמחים שתלויים או מונחים ואין להם שום חיבור לאדמה. הם הגיעו מהג'ונגלים, שם הם מתחברים לעצים ושיחים כדי לקלוט קצת אור או שמש. לא, הם אינם טפילים – הם ניזונים בעצמם ולא לוקחים שום דבר מנקודת המשען שלהם. הצמחים האלה אידאלים לגידול בבית או בשטחים מוצלים ואינם דורשים כמעט טיפול חוץ מהשגחה. השם הבוטני שלהם הוא ״טילנדסיה״ TILLANDSIA והם מגיעים אלינו במקור ממרכז ודרום אמריקה. הם משתייכים למשפחת הברומליים, גם האננס מגיע מהמשפחה הזאת. דוד אומידי מבני ציון הקים משתלה של צמחי אויר. כשניהל את חנות הפרחים המשפחתית ברמת גן מישהו הביא לא פעם צמחי אויר למכירה ואחרי שהם נחטפו הבין שהוא עלה על משהו. בכלל, בזמן האחרון אני פוגש יותר ויותר משתלות מתמחות, ואחרי שביקקרתי אצל רותי מבילובמבו שמתמחה בבמבוקים חשבתי שהגיעה העת לפגוש את צמחי האויר. הקשיבו, גדלו, תהנו והפיצו. דוד אומידי 

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה כאן אילן גור. פרק 91 והשני מבין שני חלקים עם האגרונום האקולוגי אסף צדקה, שכבר מינקות גילה חיבה מיוחדת לצמחים. ההורים שלו רצו שיהיה בן אדם מכובד, מהנדס או עורך דין, אבל אסף, לא רק שפנה אל הצמחים אלא שפנה אל הפקולטה לחקלאות ודווקא אל הנושא המרתק מכולם לדעתי: יחסי הגומלין שבין החקלאות לבין הטבע. גוונו בגינה כמה שיותר. וכמה שיותר יהיו פרחים ככה יהיו עוד ועוד מאביקים: דבורים, צרעות, זבובים, פרפרים אפילו עש. העיקר שתהיה "גינה שמחה". אסף צדקה חוקר ומנסה ותוהה וגם על זה שוחחנו בפרק 91 של "אילן והגננים.  והערה וגטטיבית: בתקופה הזאת מסיימים חלק מהגיאופיטים את הסיבוב שלהם. אתם יכולים כמובן לזרוק את הבצלים של פעמוני הגשם, אבל שווה לנסות לסחוב איתם עד שייתייבשו ואז לשמור אותם במקום יבש עד לסתיו הבא. עוברים לבלש

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה כאן אילן גור. פרק 90 והראשון מבין שני חלקים עם האגרונום האקולוגי אסף צדקה, שכבר מינקות גילה חיבה מיוחדת לצמחים. ההורים שלו רצו שיהיה בן אדם מכובד,  מהנדס או עורך דין, אבל אסף, לא רק שפנה אל הצמחים אלא שפנה אל הפקולטה לחקלאות ודווקא אל הנושא המרתק מכולם לדעתי: יחסי הגומלין שבין החקלאות לבין הטבע. גוונו בגינה כמה שיותר. וכמה שיותר יהיו פרחים ככה יהיו עוד ועוד מאביקים: דבורים, צרעות, זבובים, פרפרים אפילו עש. העיקר שתהיה "גינה שמחה". 

אילן והגננים, הסכם גינון וסביבה, פרק 89 והפעם עם רות אגמון מבילובמבו. כשפוגשים דמות ססגונית וותיקה בענף צריך לסנן את השאלות בייחוד כשמדובר באשה שמצהירה על עצמה כביישנית ומתגלה במעין נובע של זכרונות, ידע מקצוענות. היא גדלה במושב נהלל והגיעה לקבוץ גבעת ברנר לאחר שנישאה לבן הקיבוץ. רותי ניהלה במשך שנים את משתלת גבעת ברנר, אחד מחלוצות המשתלות בישראל ולימים החליטה להקים משתלה משל עצמה. בקיבוץ לא היה מקום וכך הגיעה רותי אל משפחת ברנד מכפר בילו הסמוך, וביחד הם פתחו את בילו במבו. לרותי כבר היה הרבה ניסיון, לא רק בגידול צמחים אלא גם בשיווקם ולכן לבילובמבו יש שלושה תחומי התמחות. הסתרה, הפרדה וחציצה, בגן בכלל ובגן הפרטי בפרט. בכלל, הצללה, הסתרה וחציצה הם הבון טון החדש בקרב אנשי המקצוע. המגמה הזאת תלך ותגבר ככל שיבנו יותר לגובה וככל שיהיה צורך בניצול יעיל יותר של מקומות הגידול. היה מאוד מרגש לפגוש את החקלאית הוותיקה. פרק 89 של אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה. 

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 88 והמסע שלי במשתלות המקצועיות נמשך. הפעם חניתי במשתלת מניב פרי במושב ניר צבי, אצל גלעד וקרן רייכנברג.  גלעד בכלל למד כלכלה ואחר כך עבד במשרד. זה הפריע לו לצאת לגלוש גלים וכשהתגלגל לעבודה במשתלה בכפר ויתקין הוא שילב עבודה באוויר הפתוח עם גלישת גלים. אז גם התברר לו שזה מה שהוא אוהב וכך גם למד את אומנות ההרכבות והפך למרכיב מקצועי בארץ ובעולם. כשנרגע מזה קצת הוא פתח ביחד עם קרן, רעייתו את משתלת מניב פרי שפונה לחקלאים לצד גננים וקונים פרטיים.  בפרקים האחרונים אני פונה יותר אל המשתלות היצרניות המקצועיות, כאלה שאינן משתלות על הדרך והקהל שמגיע אליהן הוא בעיקרו מקצועי: אוהבי גינון מכורים, גננים, או אדריכלי נוף. גם הפרק הבא שכבר מוקלט הוא מאותו הסוג ואפילו  ממשתלה מיוחדת במינה בכפר בילו,  לא רחוק מניר צבי. וכשמדובר בעצי פרי ברור שההמלצה הברורה היא לא לרכוש אותם במשתלה רגילה אלא במשתלה מתמחה. כך אפשר להיות בטוחים בבריאותו של העץ וגם לקבל הנחיות מדויקות לגבי השתילה, האיקלום והגידול. אני מבקש להתעכב על זה עוד רגע. כשאנחנו קונים דברי לבוש או מזון, אנחנו מראש לא מניחים שנמצא כל מה שאנחנו רוצים בסופר אחד. בצמחים זה אותו דבר ואפילו חשוב יותר. עציצי תבלין או פרחי עונה אפשר לקנות בכל מקום, אבל כשאנחנו מגיעים לעצים שהולכים להיות איתנו שנים רבות, חשוב לקנות אותם במשתלות יצרניות מתמחות ולא במשתלות על הדרך שבהן מקבלים לפעמים עצות נוראיות. כשמדובר בעצי פרי אני ממליץ על משתלות כמו חסקלברג, ולך, מניב פרי, גיבורת הפרק הזה, ובוודאי אצל אסף בשן במושב שקף בדרום ומשתלת ילקוט הרועים בקבוץ צבעון בצפון. את הרשימה אני יוצר מתוך הזיכרון אבל בוודאי יש עוד רבות וטובות. אגב, מתן הגנן, ידיד ההסכת,  ממליץ לפזר קומפוסט סביב העצים כבר עכשיו ולסגור את הפינה לשנה שלמה. שוב אודה לכם ידידיי היקרים על עזרה בקידום ההסכת "אילן והגננים" שהוא תחביב ולא פרויקט מסחרי.  אליך גלעד רייכנברג. 

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה, כאן אילן גור, פרק 87 – עידו בשן מגנן דו מימדי. מדובר בשיטת האספליה שמגננים בה בכל העולם כבר מאות שנים, בעיקר באירופה. פעם זה היה רק עניין של מלכים ואצילים וכשהתמעטו המלכים והאצילים וגם הגינות הגרנדיוזיות השיטה קצת נשכחה. אבל מתחילת המאה הנוכחית העצים הדו מימדיים צוברים יותר ויותר פופולאריות. עידו בשן מניר בנים מתמחה בגידולים של עצי אספליה: תותים ואגסים ולימונים והתוצאה שובה את הלב. גם החקלאות הבת קיימא גילתה אותה והיום אפשר למצוא באירופה כרמים של עצי זיתים שמגודלים כמו שמגדלים זיתים. טיפוח בשיטת אספליה דורש הבנה עמוקה בצמחים וניסיון בגיזום וקיטום. היום אפשר למצוא ברשת הוראות די מפורטות לטיפוח בשיטת אספליה. אני ממליץ במיוחד על הסרטון של ידיד ההסכת, רן נחום אגרונום. תהנו.

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 86 והחלק השני של הראיון עם אדריכל הנוף ליאור לוינגר, שכבר בגיל 9 ידע שיהיה אדריכל. בפרק הראשון שוחחנו על עולמם של אדריכלי הנוף ועל ליאור לוינגר בר המזל, שמשרדו "אורבנוף" אחראי לכמה מן היצירות הנופיות הבולטוות בישראל. בפרק השני אכן נשמע על פארק המצוק, בוסתן מוזא, העיר העתיקה בבאר שבע, פרוייקט נחל שורק שהולך להיות מוקד תיירות, על  מקווה ישראל ועוד, אפילו על פארק יפה ירקוני ברעננה. ואם כבר מדברים על הנצחה, במקום שיקראו על שם אישיות רחוב נידח, מנציחים את זמרת שלושה המלחמות  בפארק, כל הכבוד לפרנסי רעננה. ושוב אזהרת צפייה: מומלץ מאוד לאדריכלים ולאדריכלי נוף. הפעילו את בלוטות הקשב על ווליום גבוה 

אילן והגננים הסכת גינון וסביבה עם אדריכל הנוף ליאור לוינגר, האיש שאחראי לכמה מן הפרוייקטים המרגשים שאנחנו חווים. פארק הצוק בצפון תל אביב, בוסתן מוז"א במוזיאון ארץ ישראל, פארק מדרון יפו וגם בית הספר החקלאי מקווה ישראל ואגמון חפר.  כשהיה בן 9 כבר היה ברור לו שיהיה אדריכל ובסוף הוא נפל די קרוב ונעשה אדריכל נוף. הוא למד בטכניון ובאוניברסיטת ברקלי ופגש את הגדוליםבין אדריכלי הנוף בעולם, הגיע לניו יורק וכשחזר לארץ הקים את משרד אורבנוף שגורף כל הזמן פרסים על עבודותיו. היה מרתק, מעניין ובוודאי מרגש. אזהרת צפייה: קצת נסחפנו בפרטים ויש להפעיל חזק את בלוטות הקשב. מומלץ מאוד לאדריכלים ולאדריכלי נוף ובוודאי לשוחרי איכות הסביבה.

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 84: שלומי סגל, מגדל גיאופיטים. פתאום גיליתי שלא הקדשתי פרק הגון לבעלי הפקעות והבצלים והשורשים המעובים. אנחנו הרי אוכלים אותם כמעט כל יום – תפוחי אדמה, בטטות, בצל וגם שום. אבל אלה עלולים להטעות.  מדובר במשפחה מיוחדת שחבריה נפרשים בכל העולם ויש לה נציגות נכבדת גם בישראל: כלנית, נרקיס, כרכום, רקפת, סתוונית, חצב, אמריליס, אירוס. בעצם מדובר באסטרטגיה של הישרדות. אם הצמחים הטורפים שרדו באזורים קשים בזכות טריפה של חרקים, הגיאופיטים הם כמו גמלים – מטפחים לעצמם אברי אגירה לימים קשים. מה שלא ידעתי הוא שיש גיאופיטים של קיץ ויש של חורף. המקומיים הם בוודאי של חורף, אבל אספנים מושבעים קונים בצלים ופקעות מכל העולם וגם זורעים. שלומי משביח זנים של גיאופיטים ומוכר את הפרחים לסוחרים. שלומי גם מטפח בצלים ופקעות. ההמלצה שלי היא ללכת על גיאופיטים מקומיים, זה יבטיח יותר הצלחה ופחות התעסקות. ובלי קשר לגיאופיטים היה חשוב לי לשמוע על ההיבט החקלאי של גידול פרחים. התאכזבתי מאוד לשמוע שהורטנזיות בתל אביב זה כמעט עניין אבוד מראש. פרק ראשון ובטח יהיו עוד בעתיד, על עולם המעובים.  

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 83, ירקות החורף עם מתן הגנן. חוזרים לסופר ספרטה כפי שבמבטיח נביאנו המשוקץ נתניהו וכדאי שנתחיל לגדל ירקות. לכולנו נדמה שככה זה היה תמיד אבל כשחושבים על המנהג הזה עולה השאלה: האשכנזים שהגיעו לארץ בעליות הראשונות לא באו עם מסורת של ירקות, אולי קצת ירקות מבושלים. עגבניות בטח לא אכלו, הם הרי נחשבו פירות של מכשפות או סוג של אפרודיזיאק, מעורר חשק מיני. הרי מקור השם עגבנייה בא מהמילה עגבים ואליעזר בן יהודה ממש תיעב את השם. לפני 100 שנה חשבו אחרת על תזונה וכל אותן סגולות שאנחנו מוצאים בירקות לא היו ידועות. ובזכות חלוצה בשם חנה מייזל אחנו מהמובילים בעולם באכילת ירקות. אבל למתן פאיאנס שחזר לארץ משיטוטיו בעולם מזה לא ההיה מספיק טעים ולכן  החל לגדל ירקות לעצמו, ואחר כך לחברים ואחר כך ללקוחות, עד שהקים משתלה ששוכנת במושב בני ציון שבשרון. אני מכיר את מתן מגילגולי הקודמים, וכשהחלטתי להקים את הפודקסט, הוא היה המרואיין הראשון. בגידול הירקות הצלחתי קצת פחות, ועם בוא עונה החורף עליתי אליו שוב מתוך תקווה שאולי החורף הזה סוף סוף אגיע לתנובה ראויה.  ירקות החורף עם מתן הגנן. אם אנחנו הולכים להיות מדינה אוטרקית, כמו שביבי מבטיח, לפחות נאכל איזו חסה. אליך מתן.  

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 81, כאן אילן גור, עם יאיר והעצים. זה התחיל מכך שגיליתי ספר מרתק בשם "זמן אילן", וממנו למדתי כי ככל הברואים, גם לעצים יש ילדות, בגרות וגם זקנה. וגם למדתי שיש מי שהבינו את חשיבות הטיפול הנכון בעצים גם לפני מאות שנים. מרוב עצים לא רואים את היער נהוג לומר והבנתי את הזה ביתר שאת אחרי שהתברר לי שמהכרמל ועד הגדה הצפונית של הירקון היו עד לפני 100 שנים יערות של עצי אלון. עופר בינדל, גיבור פרק 56 הרי מחזיר את האלונים לפרק השרון. וככה גיליתי את עמותת אילנאי ישראל שהאורח שלי היה בין מקימיה. זה קצת מזכיר לי את הספר הבלתי נשכח "החיים המסתוריים של הצמחים" ומפתיע כמה מעט אנחנו עדיין יודעים על עצים. המרואיין שלי פגש עצים מכל מיני סוגים וברמות שונות של שלבים בחייהם. הוא אפילו פגש והצטלם ליד עצי סוקויה ענקיים בני 2500 שנה, מישהו נטע אותם בערך בתקופת המלך יאשיהו. הוא גם טיפס על עצי ענק בארצות הברית, השתתף בתחרויות ועכשיו הוא איתנו בהסכת. פרק 81, יאיר וזמן האילנות.    

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 80, כאן אילן גור והפעם אנחנו חונים במשתלת שתילי הר שממוקמת באבו גוש, על הדרך שבין ירושלים לתל אביב. זקוקים לשתלים או לא, שתיל הר היא מקום שחייבים להגיע אליו. רק תזהרו לא ללכת יותר מדי אחרי האימפולסים שלכם ולקנות שם דומדמניות שמתאימות להר הגבוה כדי לשתול אותם בגינה שלכם בתל אביב. אורח הפרק הוא גל ישראלי, שהוא אחד מהארבעת המייסדים של משתלת אזור ההר. הוא נולד בירושלים והוא מעיד שמיום שהוא זוכר את עצמו הוא עושה ייחורים ומטפח צמחים. וככה הוא התגלגל מצמח לצמח עד שהקים ביחד עם אחרים משתלה שהיא המרכזית ביותר באזור. אם יש דוגמא טובה למשתלה אזורית, זוהי שתילי הר. הביקור במשתלה מומלץ לכל מי שמגדל גינות נוי בהר וגם למי שחולפים באזור בדרכם לירושלים וממנה. פרופסור אריאל הירשפלד, גיבור פרק 69 הוא כאן מבקר קבוע. הביקור אצל גל בא בסיומו של גל חום רצחני שהותיר פגעים בגינה שלי ובכך גם פתחתי. אני לא איש בשורות. גל גדל מעל עמק המצלבה וכשבגר עבד בגננות. הגינות של אז לא היו משהו אבל גל השתדל. על הדרך הוא אסף ייחורים, בעיקר של גרניום צרפתי. הוא התחיל בנימוס ונקש על דלתות כדי לקבל רשות. וכשאיש לא פתח את הדלת, לא עמד בייצרו ולקח דוגמית מהצמח. את עוונותי אני אומר היום: גם אני חוטא בכך, בעיקר כשמדובר בבניין לפני הריסה וכבר התוודיתי בעניין בעבר. אילן והגננים, פרק 80, אליך גל ישראלי.  

פרק 79, ז'אן ז'אק דופור ומלחמתו בפולשים. ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור הוא אקולוג המתמקד באקולוגיה יישומית ומתמחה בצמחים פולשים בישראל. מחקריו בסוגיה זו בחנו דרכי טיפול וממשק בצמחים הפולשים בשטחים טבעיים ולאורך תשתיות. בין השאר פיתח את שיטת הטיפול הכימי הממוקד נגד עצים פולשים כגון שיטה כחלחלה, המיושמת היום על ידי רשות הטבע והגנים. הוא גם בחן עבור רשות הטבע והגנים דרכים לעצירת התפשטותם של צמחים פולשים באמצעות שיקום צמחייה מקומית לאורך גדות נחלים. ד"ר דופור-דרור מלמד אקולוגיה ובגיאוגרפיה במכללת ליפשיץ, במכללת סמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה העברית כמרצה אורח. הוא יועץ למשרד להגנת הסביבה בענייני אקולוגיה ולרשות הטבע והגנים בנושא צמחים פולשים ומעברים לבעלי חיים. ד"ר דופור-דרור עוסק גם בעריכת תסקירים אקולוגיים עבור חברות פרטיות בישראל. במיינות או הדרדרות אפשר להבחין בנקל, אבל לא כל חלקה ירוקה מבורכת. ז'אן ז'אק דופור מתמחה בצמחים פולשים והצצה ברשימה שלו תעביר בכם צמרמורת. מיקינטון מים ועד שיטה כחלחלה, ומטיונית החולות ועד וושינגטוניה ואורן קפריסאי ואילנתיה בלוטית. המלחמה בעיצומה.  

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה, פרק 78 – אהוד סוריאנו ועצי הזית. עצי הזית מצטרפים אל הנוף העירוני ואפשר למצא אותם בכיכרות, מעגלי תנועה ובכלל בגינות. הם מקנים תחושה של מכובדות וחיבור לשורשים. מדובר בעץ עתיק מאוד, אחד משבעת המינים שמוזכר אינספור פעמים בתנ"ך. הזית הוא אחד העצים הבודדים בגינה שאנחנו שותלים אותו לא כדי למסוק ממנו זיתים אלא כדי שפשוט יהיה לנו זית בגינה. מהם הזנים הבולטים? מה כדאי לשתול? איך הוא מתרבה? האם אפשר לייחר" והאם נכון שבתוך עץ זית תמים מצטרפות נשמות של כמה עצי זית?

פרק 77 – לומדים תורה אצל ציון סימן טוב במשתלת "זרעים מציון", המשתלה שמצילה צמחי בר, וגם מאפשרת לנו לגדל אותם בגינה. אבל מתברר שזה לא כל כך פשוט וגם צריך לשנות ציפיות וחשיבה. פגשנו את ציון ואת הילה וגם את החמור החכם ששון שהצטרף לצוות. עוד על צמחי הבר בגינה הביתית ובכלל, על החברות בין הסירה הקוצנית לסחלב הבר, ועל הלענה שלוחמת במחלת הסרטן 

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 76 והפעם פגישה מרגשת עם פרופ' זוהרה יניב בכרך שנולדה וגרה בתל אביב. מפגש מקרי עם מומחה לצמחי מרפא בארה"ב שינה את חייה והוביל אותה להיות אתנובוטנאית וחוקרת את רפואה עממית בישראל ובעולם. זוהרה הייתה שותפה לספרים ומחקרים רבים וזכתה בפרסים על עבודותיה. עבודות המחקר שלה מתמקדות בעיקר בחקר אתנו-בוטני של המזרח התיכון וארץ ישראל. יצאנו, חווינו, עיכלנו ולמדנו.   

אילן והגננים, פודקאסט גינון וסביבה פרק 75. – לגלעד הייתה יציאה ומאז זה לא עובר לו. כאן אילן גור. לא בגליל, ולא בערבה, ממש כאן במרכז הארץ, גלעד מרוז, אומן ואמן מן הישוב מנהל בית אקולוגי, עם מי גשם ומים אפורים, ובעיקר מדשן את הגינה בקומפוסט שמייצרת המשפחה בשירותים שלה. מדובר בסוג של טריפר שבמקרה נפל על החומר של הקומפוסט האנושי ומאז יש לו ייעוד בחיים – להסביר לכולנו את חשיבותם של גללי אנוש לדישון הגינה. ביקרתי, הרחתי, וגם טעמתי פירות מדושנים. אחר כך עלינו לגג, טעמנו גרעיני חמנייה קלויים בתנור שמש, ורקחנו שיחה. ותודה לחברתי החדשה, נטשה, גיבורת פרק 73 שהמליצה לי לבקר אצל גלעד.  

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 74, כאן אילן גור – לחמוטל יש "גינה זורמת". חמוטל היא בת קיבוץ משמר השרון ובו היא חיה עד היום. היא כבר חצתה את רף גיל ה-80 אבל נראית צעירה ומטופחת מכפי גילה, אולי בגלל הגינה המתפרעת שהיא מטפחת ומתחזקת אותה בעצמה בקיבוץ משמר השרון. היא קוראת לגינה שלה "גינה זורמת", אבל הגינה גם זורמת ומתרחבת לעוד שטחים בקיבוץ.  חמוטל היא ההיפך מנטאשה, גיבורת הפרק הקודם. נטשה תיכננה את הגינה שלה לפרטי פרטים, חמוטל הצברית "זורמת".  אצל נטשה אוכלים מתנובת הגינה, אצל חמוטל לכל היותר תמצאו נענע. נטשה  נולדה ברוסיה וחמוטל נולדה בקיבוץ. סיפורים ישראלים. אילן והגננים, פרק 74, יוצאים אל חמוטל איתן בקיבוץ משמר השרון.  

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה, פרק 73, כאן אילן גור. קומה מינוס 4 – גן העדן של נטשה, וזה ממש כך, גן שאוכלים ממנו. מגיעים לבית דירות בעיר מודיעין, לוחצים על מינוס 4 במעלית, יוצאים לחדר המדרגות, מצלצלים בדלת ומגיעים לדירה, חוצים את הסלון ומגיעים לגן העדן. 370 מטרים של עצים וירקות ופירות, וכולם מלבלבים וחיים טוב אחד עם השני וכולם רעננים וכמובן אורגניים ללא ריסוס, והאמא של נטשה, עובדת בין השורות ואוספת ירקות ופירות והאבא של נטשה יושב ומביט בפלא הזה שמול עיניו. חלפו כבר עשרות שנים מאז עיבדו בני המשפחה חלקת קרקע ברוסיה שעליה גידלו את מזונם והנה בני המשפחה מגדלים שוב פירות וירקות והפעם בעיר מודיעין. לדף הפייסבוק של הפרק הכנסתי תצלומים שמתארים את הגינה. מומלץ להציץ בהן במקביל. זהו פרק 73 ומבחינתי אחד המרגשים והמרשימים שהקלטתי, למעשה מעולם לא פגשתי גינה כזאת. מעולם לא פגשתי גינה ביתית שהצמח היחיד שלא אוכלים בה הוא שושן צחור שמיתמר במרכזה, כי זהו הפרח שבעלת הבית הכי אוהבת. טיילנו בין העצים והירקות, שחלקם גבוהים כמו עצים, טעמתי עגבניות ומלפפונים, וגם פקדנו את כוורות הדבורים. זהו עוד תחום המתמחות של הגננית החרוצה הזאת, שהכניסה כוורות דבורים כדי לשפר את האבקת הצמחים, וזה העלה את היבול. אבל עקיצה שקיבלה בכף הרגל הכניסה אותה לתחום האפיתרפיה - טיפול בארס דבורים מסייע לריפוי ולהקלת מחלות הנחשבות חשוכות מרפא, מחלות שהרפואה המודרנית לא מצאה להן פתרון: מחלות אוטואימוניות כמו דלקות מפרקים, גידים ושרירים, טרשת נפוצה, פיברומיאלגיה, זאבת, מחלות כאב, ומחלות ניווניות של מערכת העצבים והשרירים. נטשה מעניקה טיפולים באמצעות עקיצות דבורים וגם תפתח בקרוב קורס לריפוי בעזרת דבורים בעמוד הפודקסט בפייסבוק הכנסתי לינק לדף יצירת קשר עם הגננת המופלאה: https://lp.vp4.me/17nq בעמוד גם הכנסתי את מספר הטלפון של נטשה. מזכיר שוב את התצלומים בדף ההסכת שמתארים את הפלא. קומה מינוס 4, יוצאים לגינה. 

לפני כמה שנים הלכתי לבקר את ספי בן דור במושבה יסוד המעלה בגליל. ספי הוא דור חמישי למטפחי מטעים והוא מגדל ומפתח פירות נשירים תוך התמקדות בפיתוח זנים ייחודיים וטעימים. טעמנו קצת נקטרינות ושזיפים שהיו טעימים מאוד. דיברנו קצת ואני הזכרתי של "הטעמים של פעם". ספי הקשיב בנימוס וענה: "אני לא יודע מהם הטעמים של פעם, אנחנו מטפחים פירות הרבה יותר טעימים מהפירות של פעם". כי מהם הטעמים של פעם? אנחנו יכולים לזכור מה היו בדיוק הטעמים של פעם? נזכרתי בספי כששוחחתי עם אילן קרן צור, במשתלת הוורדים שלו. אם אנחנו עוד מתיימרים לזכור את הטעמים של פעם, מה הסיכוי שנזכור את ריחות הוורדים של פעם? מתברר שיש בעולם מטפחים מקצועיים של ורדים עם זכויות וקניין רוחני, והענף בפריחה כמו תמיד.   הוורדים שומרים כבר אלפי שנים את מקומם כמלכי הפרחים ולאורך כל הדורות תמיד פיתחו זנים והכלאות של ורדים, כולל כאלה עם לכאורה הריחות של פעם. הוורדים הם מהצמחים העתיקים ביותר שזוהו כצמחי נוי ובישום. מאובנים של ורדים בני כ-35 מיליון שנה נמצאו בצפון אמריקה. ורדים תורבתו כבר לפני כ-5,000 שנים באסיה, בעיקר בסין ובפרס (איראן של היום). איראן נחשבת לאחד המרכזים הראשיים של גידול ורדים לשם מיצוי שמן אתרי. ורד דמשק (Rosa damascena) המפורסם נולד ככל הנראה מהכלאות שם. ביוון ורומא העתיקות, הורד שימש כסמל לאהבה, יופי וסוד. הוורדים הם פרח של מנזרים, בעיקר בימי הביניים, וזהו נושא מרתק שלא ניכנס אליו הפעם. אומברטו אקו הרי כתב את הספר "שם הוורד" על שורה של רציחות במנזר. פרופסור אריאל הירשפלד, גיבור פרק 69 הרי סיפר שלמד סודות של גיזום מאם מנזר בירושלים. כשהחלו הכיבושים האירופאים במזרח הגיעו הוורדים ביחד עם צמחים אחרים לגנים של אצילים באירופה. זה גם יצר הזדמנות להכליא זנים מזרחיים ואירופאים של ורדים וגם איפשר פיתוח ורדים שיכולים לתת יותר ממחזור אחד של פרחים בשנה. על מלחמת השושנים באנגליה למדנו בבית הספר – השושן האדון היה של בית לנקסטר והלבן של בית יורק, אבל זה היה עוד בתקופה שבה קראנו ל-roses   שושנים במקום ורדים. אגב, מצאתי עשרות של ספרים שהשם שלהם כולל ורדים, אבל נראה לי שרובם עוסקים ברוע ובאסונות לא הבטחתי לך גם של שושנים עוסק בסכיזופרניה וחצר של ורדים הוא מלחמה בכוחות האופל, ורד שחור עוסק ברוחות רפאים. עוד נושא שצריך לחקור יום אחד.   את כל הדברים האלה וגם אחרים למדתי כשהתכוננתי לביקור במשתלת קרן צור בבית לחם הגלילית. הייתי מאוד נרגש, 71 פרקים כבר הקלטתי לפודקסט  ואפילו לא ורד אחד. היה ראיון משכיל ומרגש עם אילן קרן צור, דור שלישי לשתלנים ודור שני במשתלה,  ועם איילת מילר שעובדת במשתלת קרן צור כבר 10 שנים ועד היום לא ברור אם היא המנהלת, סופרת עלי כותרת או סתם לוחשת לוורדים, או שהוורדים לוחשים לה. פרק 72 של אילן והגננים, הקשיבו, דמיינו ריח של ורדים ונסו להפיק קצת קורת רוח בימים הקשים האלה.  

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה, פרק 71, כאן אילן גור. ליאור הוא אחד ממאזיניו הנאמנים של הפודקסט. ולי יש חולשה למורים לחקלאות, עוד מהימים שלי בבית הספר היסודי יהודה המכבי בצפון תל אביב. הייתי תלמיד, איך נאמר, לא ממש נורמטיבי, וכשלא ברחתי לים, ביליתי בגינת בית הספר בשיחות עם המורה לחקלאות. אני זוכר אדם מבוגר וממושקף עם פנים רציניות. שוחחנו על צמחים ועל אדמה ועל עצים, והוא ענה לשאלותי עם הרבה כבוד וסבלנות. הוא אמר לי כבר אז שכדאי לקחת זמן ולהתבונן, ולפעמים היינו מתבוננים ביחד – בשתילים, בעצים בפרחים. אוכל לי את הלב שמעולם לא ידעתי את שמו. גינת בית הספר עולה בי כשאני מגיע מדי פעם לאסוף את הנכד שלי, איתמר, בתום יום הלימודים בבית הספר של ילדותי. אבל כבר הרבה שנים אין בבתי הספר היסודיים מורים לחקלאות, וכשאני מביט בילדים החוזרים מבית הספר בשכונה שלי, אי אפשר להתעלם מכך ששוב אין הם חווים את הסביבה אלא שקועים בנייד שלהם. הם חיים מגירוי לגירוי וכבר מזמן הם לא יודעים להביט סביבם ולהתבונן.  ליאור פתאל הוא מורה לחקלאות בבית ספר בגבעתיים, וגם מרכז גינות קהילתיות. צ'וטטנו פה ושם בענייני גינון, בעיקר גינון של צמחי בר, והאיש נשמע מעניין. ליאור הגיע לבית הספר על תקן של מורה לקיימות. קיימות היא ערך מאוד חשוב, מין מנטרה חיובית כזאת, אבל מה זה בעצם חינוך לקיימות? גם לליאור זה לא היה לגמרי ברור, אז הוא לקח את הנושא קדימה ומינה את עצמו למורה לחקלאות שמקים חממות וערוגות ביחד עם הילדים ומעביר אותם חוויות שהם לעולם לא ישכחו, כי אין לך חינוך טוב יותר מאשר אהבת האדמה, והסבלנות, והסובלנות, ואורך הרוח והחמלה. ליאור בכלל חדש בתחום, לפני כשלוש שנים מישהו נתן לו שתיל של לפופית הבטטה, צמח שקשה מאוד להיכשל בייחור שלו. ומלפופית זה צמח וצמח עד שהבן אדם נשבה כליל בקסם הטבע והצומח. וכדרכם של חוזרים בתשובה, ליאור נעשה טהרן של צמחי בר בלבד ומבקר נחרץ של הגינון העכשווי. עם הזמן הוא קצת נרגע, אבל גם הקים גינת קיימות על מגרש ששייך לעיריית תל אביב, שגם מסייעת לו פה ושם. הגעתי לרחוב של ליאור, מצאתי חנייה ומרחוק כבר ראיתי מישהו מנפנף לי בידיים. אכן הייתה פגישה נרגשת ואיתה סיור בגינה השכונתית שליאור מטפח. היה מאלף, מרגש ומיטיב. הנה מצאתי שוב איש כלבבי. וככה יצאנו לעוד פרק של אילן והגננים. אליך ליאור.  

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה עם אילן גור. פרק 70: "קובי יחזקאלי מלקט צמחי בר". קובי עשה קריירה בתחום הניהול עד שהחליט להגשים חלום ישן ולהיות מדריך טיולים בטבע. מאז הוא פוגש ציפורים וחיות והרבה צמחי בר וחווה אותם מקרוב. וכמובן שקובי מתמחה בתחום הליקוט של צמחי בר. זה יכול להיות בשדה וגם ליד הבית. קובי מפגיש אותנו עם צמחי ליקוט שמטבע העניין צומחים בחורשות שהעיריה הבינה שאין סיבה לרסס בהן צמחי בר, ואפילו באזור של פחי האשפה. פה המקום להתוודות שאחד התחביבים שלי הוא לקיים עם שני הנכדים שלי סיורי חצרות בבתי הצפון הישן של תל אביב. כשמטיילים בחצרות אחוריות של בתים ישנים אפשר עוד למצוא שרידים לימים רחוקים. החצרות שאנו סובבים בהן מוזנחות בדרך כלל. בעיקר כי האזור עובר תנופה של פינוי בינוי ואז שוב לא מתאמצים לנקות או לטפח את הגינות. רוב הדירות מושכרות ואין לשוכרים עניין בחצרות אחוריות. יש לי אפילו תיאוריה ששקיות האשפה חיסלו את תרבות פחי האשפה. פעם, ליד כל אזור של פחי אשפה היה ברז שבו היו שוטפים את הפחים. מטבע העניין היה שם רטוב וזה היה בית גידול לכל מיני צמחים מעניינים שחלקם נבטו מזרעים של ירקות שהושלכו לאשפה. וגם אפשר למצוא בחצרות צמחים מוגנים שאם לא נציל אותם הם ילכו לאיבוד במהלך ההריסה. היום כל זה נעלם. כבר הצעתי בעבר ליטול בחצרות הנשכחות האלה ייחורים מהצמחים ואפילו, במחילה לאסוף עציצים ישנים וריקים ולקחת הביתה. קובי הוא בדיוק איש השיחה המתאים לשיחות מהסוג הזה. ממנו למדתי למשל שלא רק ציפורים פולשות כמו מיינות או דררות מפרות את האיזון בטבע ועוברות שינויים אוולוציונים מהירים, זה יכול לקרות גם לצמחי בית שתוך כמה עשרות שנים הפכו להיות צמחים אלימים ופולשים. והכי קובי אוהב לטייל עם ילדים קטנים בטבע. הפעילויות של קובי עם ילדים בטוח תוציא בני אדם יותר טובים והגונים. פרק 70 של אילן והגננים, שתפו והגיבו.  

אילן והגננים – הסכת גינון וסביבה, כאן אילן גור, עם פרק 69 והפעם אצל אריאל הירשפלד בחצר.  בני המשפחה משתוממים, הם לא מעריכים אותי יותר מדי והנה כבר 69 פרקים? משהו עובר על הבחור. אז הבחור מתרגש יותר מכל מגינות של חובבים. כמובן שיש קבלת פנים ואיזו לימונדה כחולה, אבל אפשר להתענג מסיור בין הצמחים עם בעלי הדבר. בניגוד למה שקורה במשתלה, לכל צמח יש סיפור ולכל צמח יש עבר וחלקם עברו משברים עד ששוקמו בידיים אוהבות. נראה לי שבכלל כדאי להקדיש פרק להצלת צמחים. לליבת דרוין כהן, גיבורת הפרק הקודם, לקח שנה להציל עץ לימון. בפרק הבא יספר לנו קובי יחזקאלי שעברו שלוש שנים עד שהוא שיקם פקעת של רקפת. וכמובן שבגינות החלום האלה אפשר לפגוש צמחים שאי אפשר לפגוש במשתלות, ולפעמים אני אפילו יוצא עם שלל – ייחור שבעלי המשתלה מציע והאווירה כולה היא של התרוממות רוח ומסע קסום בין הירוקים.  ועם הזמן לכל גנן כזה יש את השיטות שלו, שהן לפעמים מקוריות ונולדו מתוך צורך וכדאי לנסות ליישם אותן בגינת ההסכת.  על כל אלה אני חושב כשאני עושה את דרכי לרחוב עמק רפאים במושבה הגרמנית בירושלים לגינה של פרופסור אריאל הירשפלד שכבר בגיל שנתיים ריחרח רגבי עפר ועשב בגינה של אימו בפרדס חנה. הירשפלד הוא חוקר ספרות וכמה ממאמריו כבר קראתי בעבר. התמזל מזלי לפגוש אותו בהרצאה שנשא אודות עגנון. פתחתי ושאלתי אותו האם הוא הגנן והאיש זרח. ומכאן הייתה דרכי סלולה לביקור בגן שהקים לזכרה של הסופרת בתיה גור, רעייתו המנוחה. לא דיברנו רק על צמחים כי היו לי גם עניינים אחרים, אבל היה כיף. האזינו, שתפו ותהנו, זה לא פשוט בימים האלה. 

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה, פרק 68, כאן אילן גור והפעם עם ליבת דרוין כהן, הר געש מתפרץ. כבר הקדשתי פרקים לעצים, ולירקות ופרחים ואדריכלי נוף, ומעצבי גינות וגננים ובכל פעם הנושאים תמיד דוהרים קדימה ונוצרים מעצמם. זה בנוסף לרעיונות שמגיעים ממאזיני הנאמנים ועל כך תודתי. הרי אין מדובר במפעל מסחרי אלא בתחביב שכולנו אוהבים ואני בסך הכל לקחתי אותו עוד צעד קדימה וייצרתי לו גם הסכת. וההסכת הוא קודם כל אנשים, כבר אמרתי את זה לא פעם.  והמרואיינת שלי היא לא מסוג האנשים שאפשר להתעלם מנוכחותם. הרבה רעש לצד כנות. דברים חותכים בלי גווני ביניים והם פרי ידע שהיא צוברת עוד מילדותה, ומאביה האגדי, עוזי דרויין, שהיא מנציחה את זכרו בין היתר בקבוצת הגינון שלה "צמחים זה בשורשים, על שם עוזי דרוין". עוזי דרויין, ענק חביב ומוכר מכפר סבא, שהלך מאיתנו טרם זמנו. עוזי  היה בין היתר הנהג של משה דיין. ליבת עובדת בסניף רמת השרון של חברת "הגרעין" ואליה לחנות עולים לרגל מגדלי צמחים נואשים עם בעיות. ליבת היא תמיד נחרצת ומרצה את עצותיה בקול רם, וכאמור, עם הרבה רעש.  לא, היא לא אוהבת, עצי זית עם פומפונים, ומשתגעת כשמדברים איתה על דשא סינתטי או פרחים מלאכותיים. ויש לה גם דעה מוצקה ובוטה על קלתיאות שאוהבי הצמח המפונק הזה לא יאהבו לשמוע. בסוד היא מגלה לי מי אחראי לעצי הפיקוס שזוחלים מתחת לבלטות ומבקעים את הצינורות לבניינים ברחוב שלה. פרק 68 של "אילן והגננים" עם ליבת דרוין כהן. האזינו, שתפו, ובעיקר תגיבו.  

There are events that are key events after which things do not seem the same as they were before. An example that comes to mind is the first cycle of Feldenkrais studies that took place in a basement on Alexander Yanai Street in Tel Aviv under the guidance of Dr. Feldenkrais. The graduates of the first cycle passed the Torah on and became a legend. I am reminded of this when I read about the first course of the Food Forests that took place in Moshav Kidron, near Gedera.  The forest was established in the fall of 2011 by Hadas Hochberg and Saar Oestreicher as a site for research, development, and demonstration. Today, it is a mature forest and a model for sustainable agriculture inspired by the Mediterranean forest, consciously designed for human benefit. That same year, in 2011, the New Forest also hosted the first course on edible forests, which produced enthusiastic graduates who continued to spread the Torah, to the point where dozens of edible forests now exist in Israel. One of the graduates whose lives were changed is Eyal Engelmeier, owner of the Bostanika company, which specializes in growing edible plants in the city. His father is still a gardener, but it was only after he encountered edible forests 14 years ago that he was captivated by the magic of growing food on his own, and he hasn't stopped since. Today, he maintains edible forests, but also establishes orchards on rooftops and balconies. Eyal Engelmeier is the guest of the episode. We argued a bit, he brought me down to earth a bit with all my fantasies, but it was interesting.

"אילן והגננים", הסכת גינון וסביבה, פרק 66. ד"ר דני אפיק בכלל נולד בגבעתיים, אבל הוא לא איש של עיר. לאחר הצבא הוא הגיע לנגב והתאהב בעולם בעלי החיים, בעיקר בציפורים. דני חי בישוב יובלים שבגליל התחתון ומייצר להנאתו תיבות קינון לציפורים בנגריה הזעירה שהקים. לדני הצלחה מוכחת באירוח ציפורים, ובעיקר ירגזים שמתארחים בתיבות הקינון שלו, מה שקשה לי לומר על עצמי, כשבגינתי ממתינה תיבת קינון מוכנה לירגזים שאינם מגיעים. לשבת בגינה ולהתבונן בציפורים ששרות מבעד לענפים וגם מקננות, אלה הם רגעים אמיתיים של נחת. יצאתי אל דני אפיק מצויד בשאלות של גננים על ציפורים בגינה. מיהם הירגזים, מה הם אוכלים? מי האויבים שלהם, ואיך יוצרים תא קינון שרק הירגזים יוכלו להיכנס אליו. דני אפיק, ותיבות הקינון.

אילן  והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 65 והפעם "במשתלה אצל מלכי". אל מלכי כמו עוד מרואיינים שלי הגעתי דרך ליבת דרויאן, אייקון שאין אפשר להתעלם ממנו בשדה הגינון והמשתלות. אצל ליבת  האיש מופיע תחת השם מלכי המלך, היא שיתפה לי את מספר הטלפון שלו וכך מלכיאל נפתלי ממושב גן חיים הדבוק לכפר סבא מופיע גם אצלי. אחרי שביקרתי אצלו במשתלה מצאתי שהוא אכן מלך. בידיעותיו, בהליכותיו ובכנותו. מלכי הוא שריד לחקלאים של פעם למרות שנולד בתל אביב והוריו קנו את המשק שלו אחרי שמכרו פרחים בעיר והחליטו שאהבתם לצומח גדולה יותר מסך כל עבודתם ועברו למושב. שם האבא של מלכי גידל פרחים, למד על בשרו ועל ממונו מה זה להיות איכר, וגם התעקש למכור את הפרחים שגידל. כבר כשהיה בן שש, מלכי מכר פרחים והיה חלק מהמשק המשפחתי. וחיי האיכר קשים גם היום – יש תחרות, ויש צרות ויש מחלות ואסונות, אבל חקלאי אמיתי תמיד מאמין שבשנה הבאה יותר טוב. ואני, שתמיד מעדיף לקנות ולפגוש חקלאים יצאתי לגן חיים ולמדתי על החיים מפיו של מלכיאל נפתלי. מקווה שהצלחתי להעביר ולו מעט מן החוויה.  תהנו, ספרו לחברים ותבואו לבקר את מלכי. 

אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה פרק 64 והשני במסגרת הפרקים שהקלטנו עם אקילה גולן ודניאלקופלוביץ, שני הבעלים והמייסדים של "מיסטיק רוז", המתמחה באספקה ועיצוב של פרחים למוסדות ואירועים. כבר פגשתי איש ואשה שמנהלים עסק בהרמוניה מלאה, הלא הם איציק בן יאיר ותמי שרון, אנשי הסחלבים שאפילו מחזיקים ביחד את אוסף הסחלבים הפרטי הגדול בארץ. הקדשתי לשניים שלושה פרקים. פרקים 43 ו-44 וגם את פרק 52. את מיסטיק רוז הם הקימו לפני 20 שנה ולראות אותם מעצבים זר ביחד ועובדים באינטואיציה ורגישות זהו מראה מיוחד. את הפרק הנוכחי אנחנו מקדישים לעניינים של בחירה וטיפול נכון בפרחים, וגם מנסים להבין איך אפשר לייחר את הפרחים והצמחים שבאגרטל. מראיינת אורחת, רעייתי ז'אנה גור, חובבת פרחים עוד מנעוריה. הקשיבו, שתפו והגיבו. 

 אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 63 והראשון מבין שני פרקים שמוקדשים לעולם פרחי הנוי. עולם הפרחים סיקרן אותי תמיד, אולי מפני שאני מבין בו כל כך מעט. לכאורה, אח קרוב של עולם הגינון ועם זאת כל כך רחוק. אנחנו הגננים חושבים ומרגישים לטווח ארוך. שותלים או זורעים או מטפחים. בפרחי הנוי זה כמובן אחרת לגמרי: הפרח צריך להיות במלוא איכותו ופריחתו מעכשיו לעכשיו, גם אם הוא פורח במסעדה, באירוע או סתם מגיע הביתה לקראת שבת. אקילה גולן ודניאל קופלוביץ, אנשי חברת "מיסטיק רוז" נעתרו להיפגש איתנו ולחשוף את עולמם ולגם להתחלק איתנו בסודותיהם של הפרחים. לאקילה ודניאל אנחנו מקדישים שני פרקים. האחד אודות עולם הפרחים והשני, מעשי יותר – עצות מעשיות לתחזוקת הפרחים ולתצוגה שלהם. לראשונה בתולדות הפודקסט מראיינת אורחת, ז'אנה גור, רעייתי שהיא עורכת ומתרגמת וחובבת מושבעת של פרחים. ואם להיות קצת יותר אישי, ממש בימים אלה אנחנו חוגגים 40 שנות נישואין. עולם הפרחים עם אנשי מיסטיק רוז.

מי גנב את הסגוארו? אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה, פרק 62 – "שודדי הצמחים". תחקיר על הכנופיות העולמיות של הסחר בצמחים נדירים וגנובים. מהחוף המערבי של דרום אפריקה, דרך שוד הצמלים הטרופיים ועד הכנופיות שלא מהססות לשדוד צמחים נדירים ממוזיאונים ועד גנים בוטניים. ולמה דווקא אנשי מזרח אירופה אוהבים קקוטסים? תחקיר חוצה יבשות על הסחר העולמי של צמחים גנובים. 

אילן והגנננים, פודקסט גינון וסביבה חלק 2 – עמיר בלבן מגלה את הטבע העירוני. כאן אילן גור. כשעמיר בלבן היה בן 11, ילד בקרית היובל בירושלים נסללה לא דרכו בחיים ומאז האיש חוגג בין קידום יוזמות בטבע, לצד כתיבת ספרים, ליווי פרוייקטים של טבע עירוני, הדרכה,  צילום וגם ציור, של ציפורים כמובן. מזמן לא קינאתי במרואיין כפי שאני מקנא בעמיר בלבן. וכמצוות הפודקסט פגשתי עוד איש אשכולות שהקדשתי לו שני פרקים. אנחנו בפרק השני שבו הרחבנו ופירטנו אודות גננות עירונית ובעיקר גננות של קירות וגגות, שהם לדעתי העתיד. גם עסקנו לברר איך מקימים גינה אקולוגית  שמארחת בעלי חיים שתורמים לשלמותה וברמה האישית ניסתי לברר למה למרות שהיצבתי בגינ הפודקסט תיבת קינון, הירגזי לא מגיע.  וכמו רבים מאורחי ההסכת, פתח להם מיקרופון והם יזרמו. עמיר בלבן, איש שכדאי לכולכם להכיר. 

אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה פרק 60, כאן אילן גור. אל האורח שלי הגעתי על פי המלצתו של עופר בינדל  נוטע האלונים הוותיק בפארק השרון, שהוכרז ממש בימים   אלה גן לאומי. עופר הוא גיבור פרק 56 של אילן והגננים וממנו למדנו על יערות חדרה ועל האלונים שהגיעו מצפון עד הגדה הצפונית של נחל הירקון. בפרק הזה ובפרק שאחריו אני מארח את עמיר בלבן,  ראש תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע. בלבן, איש טבע מילדותו, אמן  ומרצה,  הקים את תחום הטבע העירוני בחברה להגנת הטבע,  ועוסק בפיתוח אתרי טבע עירוניים קהילתיים בכל רחבי הארץ עמיר הוא אחד ממייסדי התחנה לחקר ציפורי ירושלים ע”ש נילי ודוד, ועמק הצבאים בירושלים שניים מאתרי הטבע העירוניים הראשונים בישראל.עמיר הוא  בוגר המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות בבצלאל מתמחה בתיעוד טבע בארץ וברחבי העולם, מרצה ומוביל קבוצות של מטיילים חובבי טבע וצילום במסעות בעולם. כמו רבים ממרואייניי, הוא  חוגג את עיסוקו ונהנה מכל רגע, פותחים לו מיקרופון והאיש שופע. נדבר על החיים, על בעלי חיים בעיר ועל גינון עירוני. בפרק 61, הפרק הבא ננסה להפיק עצות מעשיות לגינון גגות ולגינון קירות ולגינות שמקיימות עולם שלם של חיים משותפים עם שפע של בעלי חיים. נהניתי כרגיל, שהרי ההסכת הזה הוא קודם כל הסכת של אנשים.ולפני שנתחיל שתי הערות בונות: הראשונה נוגעת לגננים. משתי שיחות אקראיות שקיימתי התברר לי שיש גננים מקצועיים שנוהגים להקשיב לפודקסט באוזניות בעת שהם מגננים. גננים יקרים, התרגשתי לשמוע. מה יכול להיות יותר מהנה מאשר להקשיב לפודקסט גינון כשנוטעים עצים. תבורכו.והערה בונה שנייה לפני ההריסה. ישראל עוברת תהליכים מואצים של פינוי בינוי בתוך ערים. הבעייה היא שכאשר יודעים שבניין ישן נכנס לתהליך של פינוי בינוי נשכחת הגינה ולפעמים לשנתיים או שלוש. מי שמסתובב בצפון תל אביב בוודאי מכיר את התופעה: צמחים מוזנחים ולא מטופלים ועציצים שפעם איכלסו צמחים והיום מוטלים יבשים עם שרידים יבשים של מה שגדל בהם. ואני אומר: מצווה היא לקחת או לייחר צמחים מגינות מוזנחות כאלה. מומלץ לבקש רשות, שבוודאי תינתן, אבל כשלוקחים ענף לייחור זה ממש לא הכרחי. בגינה שלי יש כמה צמחים מפוארים שהיצלתי מאבדון. גם כמה עציצי ענק שנטלתי באדיבות הקבלנים. עד כאן ההודעות והתובנות ומכאן לעמיר בלבן 

אילן והגננים פודקסט גינון וסביבה, פרק 59 – קירות  ירוקים וגינון אנכי עם אדריכלית הנוף מיכל בן חור. אנחנו מתקרבים לשישים פרקים וככל שחולפים הזמנים מתחדדות התובנות. הפודקסט קם כי התאהבתי בעולם הצמחים והגננות ומאוד רציתי לפגוש אנשי מקצוע מהתחום. הם נראו לי אנשים מרתקים ומיוחדים ואני שמח לקבוע שלא התאכזבתי. כשהתחלתי לא היה לי כיוון ברור, אבל ככל שעבר הזמן אכן התברר לי שאין לי באמת כיוון כי הפודקסט לוקח אותי קדימה בדרכו המיוחדת וכך אני נודד מנושא לנושא – מגידול ירקות ליערות מאכל ומגידול עצים לטיפוח פרחים, ומסחלבים לחקלאות ביו דינאמית. כל פרק מצריך ממני כמה שעות של הכנה וזה מגביר את עוצמת החווייה ואת חדוות הלימוד. בעת האחרונה הגעתי אל התחום המרתק של החקלאות והגינון  העירוניים שהם מטבעם גידול צמחים שלא מחוברים לאדמה ולכן הקדשתי את פרק 56 ופרק 57 למצעים המנותקים ולתערובות הגידול. כפי שכבר ציינתי, לא רק שמעט מבינים בתערובות אלא שרבים אינם יורדים לחשיבותן של תערובות הגידול. וכך הגעתי אל הגינון האנכי והקירות הירוקים. גינון אנכי מציע דרך ליצור צמחייה בלב העיר על ידי ניצול קירות, גגות, ומבנים חיצוניים. זהו לדעתי הטרנד הבא.  וככה גם היה לי הכבוד להכיר את מיכל בן חור המקסימה. 

לעבור עד ליצירה של גינון מקומי. עומר הקים ותיחזק עשרות גינות וגם  הקים גן הדגמה ובוסתן מאכל שבו הוא חוקר ומנסה לאקלם צמחים חדשים. עומר נולד לזה. ההיכרות שלו עם מערכות השקיה החלה בגיל 7 או 8 כשאביו  היה שולח אותו לפתוח את ההשקיה בפרדס (לא היו אז מחשבי השקיה..)  ולתקן את החורים שהנקרים עשו בצינורות. הפרקטיקה הזאת של נסיעה בלילה בשדות כדי לפתוח ולסגור שטוצרים, מילה גרמנית במקורה למערכות השקייה בשדות מוכרת לי היטב. בימי נעורי בקיבוץ ראש הנקרה שבגבול הלבנון נסעתי הרבה לבד בלילות בשדות הקיבוץ. זו  היתה תקופה שקטה בלי מלחמות ובלי חיזבללה ולא העלינו בדעתנו לחשוש. תושבי ראש הנקרה עדיין מפוזרים בכל הארץ בעוד הקיבוץ שומם ומוזנח. אני חושב עליהם לא מעט ובלבי מוחה דמעה.  לעומר יש ניולזטר שמופץ מדי שבוע וכאמור ש לו ערוץ יוטיוב שמספר האנשים שצפו בו כבר עבר את הארבעה מיליון. בקיצור, טיפוס מורכב מאלה שחביבים עלי. 

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 57, חלק שני,  כאן אילן גור עם האגרונום יואב פלדמן שעוסק כבר 20 שנה במצעים מנותקים שכולנו שותלים ושזורעים  בהם: עציצים, אדניות, שקים, וגם גינון מגדלים. לתחום גינון המגדלים שהוא חקלאות אנכית, נקדיש את אחד הפרקיםן הבאים.  יואב פלדמן שנולד וגדל בשכונת גבעת מרדכי בירושלים,  וידע תמיד שהוא רוצה להבין את סודות הקרקע. וככה הוא הגיע לפקולטה לחקלאות ובעקבות הקרקע הוא גם יצא למסעות בעולם ולמד שיטות של מצעים מנותקים.  יצירה עצמית של תערובות גידול היא לא תמיד עניין פשוט, וגם לא פשוט להשיג את כל המרכיבים שמהם מכינים כל תערבות, אבל לפחות שנבין את העקרונות. במהלך ההכנה של שני הפרקים לא יכולתי שלא להמשיך ולהתפעל  מפרוייקט המצעים המנותקים המפורסם ביותר בעולם, פרוייקט שכתבו וכותבים עליו הרבה אבל לא בטוח שהוא בכלל היה.  ואולי הוא בכלל מנותק מהמציאות. בהמשך נגיע גם אליו..  האזינו, שתפו, חברו, הפיצו, הגיבו ותהנו מברכת האדמה, מנותקת או מחוברת. 

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 56, כאן אילן גור עם האגרונום יואב פלדמן שעוסק כבר 20 שנה במצעים מנותקים שכולנו שותלים וזורעים  בהם. קיבלתם עציץ מתנה והנחתם אותו על אדן החלון? אתם במצע מנותק, כי העציץ שלכם לא מחובר לאדמה.  כמובן שהעניינים מסתבכים כשמדובר בתערובות אדמה לסוקולנטים או לסחלבים. לצערנו אנחנו יודעים מעט מאוד על מצעי שתילה או זריעה וזה מניסיון אישי מתסכל.  משום כך נקדיש שני פרקים לעניין המצעים. בפרק הראשון נדבר ונשמע על מצעים מנותקים בישראל ובעולם, ובשני נהיה קצת יותר טכניים ונשמע איך בדיוק מרכיבים ובונים מצעי השתילה. בפרק השני גם לא יכולתי להתאפק  מלהזכיר את פרוייקט המצעים המנותקים המפורסם ביותר בעולם שעד היום אין בכלל הוכחות היכן היה והאם היה בכלל. גינון במצעים מנותקים הוא לא דבר חדש, הוא  היה מקובל מאוד בעת העתיקה. למשל, אצל המצרים, היוונים, הרומים, הסינים או ההינדים. מי בכל יכול לדעת מהו העציץ הקדום הראשון?   באופן כללי, גינון בעת העתיקה שיקף את החיבור של בני האדם עם הטבע, ואתגר המצע המנותק נתפס לפעמים כשילוב רוחני עם הטבע, ושל יצירה משולבת עם הטבע של עולם חדש.   מצעים מנותקים עם האגרונום  יואב פלדמן 

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 55, כאן אילן גור עם האיש שנוטע אלונים. אם אתם חוצים את אחד מגשרי הירקון צפונה, הגדה הצפונית של הנחל היא כבר השרון. רמת אביב ושיכון ל' ואזורי חן ושדה דב, ומשם צפונה, הרצליה ונתניה וחדרה ועמק חפר ומורדות הכרמל. בבית הספר סיפרו לכם שהאזור היה מכוסה ביצות. זה נכון, אבל בעיקר היו כאן יערות פראיים ואגמים קטנים ונחלים. עד לפני פחות מ-2000 שנה עדיין התסבבו ביערות האלה חיות טרף ואפילו אריות. יערות השרון ובעיקר עצי האלון סובלים כבר אלפי שנים מהתנכלות מתמדת, גם של תושבי האזור וגם של אימפריות ששלטו כאן, מהמצרים הקדמונים ועד האימפריה העותמנית שנסוגה מכאן רק אחר תום מלחמת העולם הראשונה. תארו לעצמכם יערות עד בדרך לחיפה שעוד לא היתה קיימת.  אזור פרא עם מעט מאוד ישובים ובני אדם. ומעשה בעופר בינדל, דור שלישי בכפר ויתקין שלקח לטיסה ספר קטן בשם "האיש שנטע עצים", מין אגדה מודרנית על נוטע עצים בודד וכשירד בנמל היה כבר אדם אחר. לאחר שהתוכן עוכל, עופר החליט  שהוא מחזיר את עצי האלון לפארק השרון, וזה מה שהוא עושה מאז עם התלהבות הולכת וגדלה. לימים סופרת בשם מיכל בן גל כתבה עליו ספר ילדים וניבה לב יצרה עליו את  השיר "ביער של חדרה" שבו פתחנו. מילים, לחן ושירה ניבה לב. 

אילן והגננים פרק 54, כאן אילן גור. הפרק  מוקלט ומשודר עם בוא הסתיו. ועצוב לנו בלב כבר שנה על האסון שקרה לנו ועל אחינו החטופים בשבי החמאס. וגם על אובדן התקווה והתגברות השנאה ושלטון ההונאה והפשע. ועל גלי העגמומיות הזאת ועם בוא הסתיו אפשר להתנחם בגינה ובשלל המלאכות של עונות המעבר. מלאכות שתמיד קיימות, רק צריך לאתר אותן ולגייס מספיק תעצומות נפש גם לעניינים פחות נעימים כמו מלחמה בעשבים סרבנים וענייני תחזוקה. וגם  יצאתי שוב אל יער המאכל של ליאורה ברגר צביקלר בכפר סירקין. נעים לי ביער של ליאורה ואולי זו הדרך שלי להתגעגע  "לארץ ישראל הישנה והטובה". ישבנו בבית העץ שליד בריכת הצפרדעים ושקענו בענייני זריעה, שתילת  ועצים ותנובת היער. וגם דיברנו על רחפנים טבעיים שקוטלים יתושים ועל מחפרונים תת קרקעיים שהם חלק מהאיזון בטבעי ביער של ליאורה.  המרואיינת שלי  שפעה תובנות כרגיל ואני רק אוזן לדבריה הנבונים. פרק 54, אלייך ליאורה 

אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה פרק 53. זהר ארגמן, שנולד בחיפה וגר בישוב בצפון ממש לא מסתדר עם תל אביב, הוא פשוט לא מגיע לעיר ילדותי האהובה. לכבוד הראיון הוא הגיע במיוחד ברכבת ואני אספתי אותו מהתחנה כדי שבן הכפר לא יפגע חלילה בעיר הגדולה. זהר הוא הנדסאי נוף, שמכור לגינון מנעוריו בחיפה, והוא שייך לאנשי המקצוע שמרגישים את הגינה עוד לפני שהם פונים למה שלמדו והוסמכו אליו. זהר בקיא  בתחומים רבים של גינון, אבל כשהגיע לקבוצת הפייסבוק שמוקדשת לדשא עשו אותו די מהר למומחה של הקבוצה. זו קבוצה די מוזרה שמזכירה קבוצות של סחלבים או קלתיאות, סוג של קבוצת תמיכה. מעט מאוד אנשים מתפארים שם בדשא שגידלו לתפארת, רובם מתוסכלים ומתייסרים כשהדשא מצהיב או מתייבש או פורח מדי או חולה מדי. כי דשא הרי לא מחליפים כמו שמחליפים קלתיאות או סחלבים. סוף מעשה במחשבה תחילה ומעת שהדשא כבר קיים, צריך לשמור עליו ולתחזק אותו גם אם נעשו טעויות בדרך. דשא הוא גם פנטזיה, וכשמקימים גינה מפנטזים על רגליים יחפות ששוקעות בעשב הירוק, ובריח הדשא הקצור שממלא את הנחיריים והריאות. אבל הדשא הוא גם עבדות וכיסוח והשקייה ותיסכול. אני יודע, גם לי היה דשא בגינה לפני שנים, והיום הוא פינה  מקום לפרחים ושיחים ועצי פרי. אבל אני מכניס פה תיסכולים אישיים לתוך פודקאסט תמים. לדשא חשיבות רבה בחברה האנושית. הוא מגודל כמזון לבעלי חיים מבויתים מעל 10,000 שנים, ושימש כחומר גלם לייצור נייר מהמאה ה-3 לפנה"ס. כדי למקם היסטורית, אנחנו מדברים על ראשית התקופה ההלניסטית המפוארת.  לדשא יש יתרונות אסתטיים ברורים, והוא גם רך ונעים למגע, לדריכה ולישיבה. מסיבה זו צומח הדשא במשטחים בפארקים גדולים, גני שעשועים, אצטדיונים, או גינות פרטיות. איתי ערן איש נטפים, סיפר לנו בפרק 47  על הדשא של איצטדיון בלומפילד ועל 54 הממטרות שמזינות אותו במים.  יתרונות נוספים של הדשא הם מניעת בוץ ואבק, קירור הסביבה של הבית ואפילו פנים הבית, הפחתת קרינה והקטנת הרעש הסביבתי.דשא הוא אחת מצורות החיים המגוונות ביותר, והוא צומח בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה. הוא קיים מיליוני שנים וכבר בתקופת הקרטיקון היווה מקור מזון לדינוזאורים. בצואה מאובנת של דינוזאורים אלה נמצאו שרידים של סוגי דשא, בהם אבותיהם הקדומים של האורז והבמבוק.אבל דשא צורך הרבה מים. בנוסף, יש חוקרים  שטוענים  שדשא בכלל  מזיק לסביבהזוהר עומד מאחורי המותג " זהר בדשא, תכנון והקמת גינות ובריכות נוי. כן האיש מומחה לבריכות נוי אבל קצרה היריעה במסגרת הפרק הנוכחי. על דשאים ועל גינון בכלל שוחחתי עם האורח המיוחד מן הצפון. אליך זהר

 אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה פרק 52, מסחלבופוביה לסחלבפיליה.  הסתיו מגיע ובימים שבהם כל כך חסר נוחם, גם שתילת חסה או זריעת צנונית מחממים את הלב. בכלל, הסתיו הוא קודם כל התקופה של מגדלי הירקות, ואחרי ימי הקיץ הלוהטים, מפנים את הגינה לגידולים המרעננים של החורף. בענייני ירקות כבר עסקנו פה ושם, ואני ממליץ במיוחד על פרקים 33 ו-34, להלן שי סופר לא מזיז מעדר. על החקלאות הלא עדירה. נקווה שבמהרה יבואו עלינו ימים טובים, ואחינו החטופים ישובו אל ביתם והארץ תשקוט קצת.אחרי שריאיינתי את תמי שרון ואת איציק בן יאיר לפרק השלישי של הסחלבים קרה לי דבר מפתיע. יצאתי עם תמי לגינה שלי, הסתובבנו פה ושם ופתאום תמי  מגלה עציץ נידח מתחת לעץ המנגו וצועקת: הנה סחלב! קראנו לאיציק וגם הוא נדהם. אני לא זוכר מתי הגיע הצמח הזה לגינה שלי ומאיפה הבאתי אותו, אבל התברר שהוא גדל בתוך עציץ באדמה כבדה יחסית ורטובה תמידית. לפי כל הכללים הצמח הזה לא היה צריך לשרוד, אבל הסחלב שלי, שתמי זיהתה אותו כדנדרוביום נובילה, שרד הרבה תלאות בלי שבכלל אהיה מודע לקיומו. איציק למוד הנסיון אמר לי להשאיר אותו כמו שהוא כי עם הצלחה לא מתווכחים, אבל לקח ליתר בטחון קייקי עם שורשים – הרי מדובר באספן נואש.  שמחתי מאוד כי איציק ותמי הביאו איתם תשורה של סחלב אחד וכך יכולתי אני הקטון שבדיוק מצוי במעבר שבין הסחלבופוביה לבין הסחלבופיליה לאזן את מצב המתנות מול תמי ואיציק. אז דיברנו על הענן גדול של מגדלי הסחלבים, אלה שמקבלים אותו על תקן זר פרחים ועל הענן הקטן של מגדלי הסחלבים המכורים והמקצועיים. איציק ציין בסיפוק כי יש מעבר תמידי וגם גובר של מגדלים מהענן הגדול של הענן הקט, המרתק, המקצועי, הממכר של מגדלי הסחלבים. בעצם, איציק ותמי עשו את אותה הדרך והיום הם יבואני בוטיק של סחלבים מיוחדים וגם מחזיקים באוסף הסחלבים הגדול בישראל. אני בינתיים עם ארבעה עציצים, שניים מהם דנדרוביום נובילה, מתוצרת הגינה שלי. האזינו שתפו ונסו לשרוד בתוך הימים הקשים האלה

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 51 ובו שיחה אסוציאטיבית עם האגרונום רן נחום.  כוכב פרק 37 ו-38 הוא סוג של פרי שתמיד אפשר לנגוס בו עוד ולהוציא עוד טעמים. רן מפעיל עכשיו 8 קבוצות ואטס אפ לנושאים כמו: שאלות ותשובות על צמחים, הרכבות, אוכמניות, מדשאות, או עיצוב גינות, קבוה שהוא מפעיל  ביחד עם הנדסאי הנוף. עומר קלדרון. גגלו את קלדרון, אדם שטרם היכרתי. יש לו בלוג מקסים בענייני גינון. קלדרון מעיד על עצמו שהגיע עולם הגינון במקרה לפני יותר מ 20 שנים,  כשהקים לעצמו את הגינה הראשונה, בלי כל ידע או ניסיון.  בשנים הראשונות הוא נקלע כמעט לכל טעות אפשרית בגינה שלו, ומכל טעות למד והחכים, עד שנעשה לבסוף הנדסאי נוף. אז דיברנו רן נחום ואני על ייחורים ורבייה,  ובדרך שיבחנו את הגישה הגננית של עיריית תל אביב, וגם על איך לקנות עצים, על קסמם של עצים ילידיים כמו חרוב, רימון או תאנה, וגם על עצי התות הנפלאים שהם בסופו של דבר פיקוסים שפגיעתם עלולה להיות רעה. וככה הפלגנו ודיברנו על ייחורים וטיפוח עצים ועל הטיפוס המדהים שנקרא רן נחום אגרונום בפרק 51 של אילן והגננים.  

אילן והגננים פרק 50 החגיגי. טוב הוא לא ממש חגיגי אבל חגיגה היא להקדיש עוד פרק לזקן השבט, לאיש שלאורו אנו הולכים, לדובר הכי טוב של העצים, וזהו עודד יפה שמגיע לגבורות בימים אלה. האיש שהוא אפילו לא אגרונום הוא אחד המומחים המובילים בישראל בגידול צמחים ובעיקר עצים. האיש שאין לא אפילו תואר אגרונום מרצה באוניברסיטאות ומנהל את מעברת שלף, מעבדה מובילה לגידול צמחים, הפועלת בקיבוץ גבעת ברנר. השיחה רצה לכל מיני כיוונים. צמחי ג'ונגל שצומחים אצלנו בבית, חקלאות מסורתית רבת קומות של תאילנדים ואתיופים והחיבה של שנינו לגינות בלגן, ואיך האתיופים מגדלים 30 דונם על דונם אחד. וגם על טבעם של בעלי בתים שסומכים על גנן או אולי חצרן בתחזוקת הגינה שלהם, ועל התוצאות, והם בכלל רוצים "גינה עכשיו", עניין שלא מתקבל על הדעת ובדודאי לא על דעת הצמחים. "בשנת 2024 כשהכל קדמה, העץ הוא אותו עץ", קובע עודד יפה, שמדבר עם עצים והעצים מדברים איתו. פרק 50. האזינו, שתפו ותבוא עליכם הברכה. 

אילן והגננים – הסכת גינון וסביבה פרק 49 אנחנו מתקרבים לפרקי היובל ובשניהם אני מארח חיה מוזרה בשם עודד יפה שהוא אפילו לא אגרונום אבל הוא מרצה מבוקש במוסדות שמכשירים אגרונומי ואדריכלי נוף. מכל מרואייני לאורך הפרקים הקודמים הוא זכה להכי הרבה המלצות לראיון מצד רבים. עודד יפה, שבקרוב יגיע לגבורות הוא חייה מזן הולך ונעלם. הוא נולד במושבה ירקונה שליד הוד השרון לתוך הטבע והפרדסים, מומחה לחקלאות מדברית ובעצם לכל סוגי הגינון ובוודאי לתולדות הגינון בישראל. הוא חוקר קרקע, יועץ, מקים חלקות איקלום, מאתר מזיקים, בודק אדמה ובעיקר "רופא עצים", שהציל אלפי עצים בישראל וגם הולך לבקר אותם אחרי שהם מחלימים. עודד לא רק מאמין בשיח עם העצים אלא שהוא בטוח שהעצים מכירים אותו. נוכח ההצלחה שלו בהצלת עצים קל להסכים איתו. עודד יפה, רופא עצים, בגלל אנשים כמוהו אני מפעיל את הפודקסט. פרק 49 של אילן והגננים. 

אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה. צביקה קנוניץ, אדריכל נוף שמתמחה בגנים סביב מוסדות לפגועי נפש ולא מפסיק לחקור וללמוד. צביקה יכול להסביר לכם בקלות מה עושים לכם גנים פורחים ומוריקים, איזה צבע בגן אתם הכי אוהבים (ירוק) ולמה קשה לקבוע איזה צבע היפנים אוהבים. שנים של עבודה עשו את צביקה שילוב של אדריכל נוף, גנן וגם מטפל בפגועי נפש לצד עובדים סוציאלים ופסיכיאטרים. אתם אוהבים ריח של דשא קצור? צביקה יסביר לכם למה. והוא גם יספר למה אסור שיהיו בגני המוסדות האלה פסלים אבסטרקטים ולמה לא רצוי שיהיו קקטוסים בכניסה לחדרי המיון בבתי החולים. אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה פרק 48. 

 אילן הגננים, הסכת גינון וסביבה, פרק 47, "איתי ערן משקה מגרשי כדורגל". כל גנן חובב יהיה חייב לטפל במערכת ההשקייה שלו אם הוא רוצה ואם לאו. מעולם לא למדתי באורח מסודר איך להניח צינורות, איך לחבר טפטפות או ממטרות ואיך לחבר מחשבי השקייה. החיים לימדו אותי איך לפתור בעיות אבל אני ממש לא בטוח שאני נוקט בדרכים נכונות ומתחזק את מערכת ההשקייה בגינה שלי על פי הספר. כדי לסלק ספיקות ולגבש תובנות, ולמנוע כישלונות,  הגעתי אל איתי ערן, שהוא מנהל מחלקת הספורט של "נטפים" תאגיד ההשקייה העולמי שהוקם בקיבוץ חצרים על ידי הקיבוץ, והמהנדס שמחה בלאס, שהמציא את השיטה ושינה את דרכי ההשקייה בכל העולם. והשאלות מטבען, החלו מבעיות השקייה אצלי בגינה והמשיכו למה שחדש ולמה שיעיל. בטח ששאלתי כמה ממטרות משקות את בלומפילד ואיך משקים מגרש פוטבול. איתי ערן, משקה מגרשי כדורגל. 

 משתלת סלונר היא מפעל משפחתי שמייצר לא רק צמחים אלא גם אגרונומים, חוקרי צמחים ומהנדסי נוף. ככה זה כשהאבא והאמא שניהם אגרונומים שמתמחים בגננות ובמשתלות. אחרי ששמעתי  את תהילתם מבוגרים שלהם שצמחו במשתלה והמשיכו במשתלות אחרות, החלטתי לצאת לסלונר, גם כי אני אוהב משתלות ועוד יותר אני אוהב את אנשי הצמחים. המרואיין שלנו בפרק 46 של אילן והגננים הוא ד"ר אביה סלונר, הבן של בריאן וציפי והאח של לירון וינאי. אביה אגב, שגדל במשתלה, מדבר תאית שוטפת, אבל זו התאית של מחוז אסן בצפון מזרח תאילנד שממנו מגיעים הפועלים התאילנדים לישראל. 

אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה, פרק 45: "כלי הגינה החביבה". איכשהו כשאנחנו מביטים בתמונות או סרטוני גינון מחו"ל הם נראים כמו כלי מאגדות, כלים שאיתם ברור שהגינה תשגשג ותפרח. בטח נאים יותר מהכלים שבהם אנחנו מתחזקים את הגינה שלנו. מהם הכלים הבסיסיים בגינה, מה עולה כסף ומה יחסוך בסופו של דבר כסף וזמן, והאם אפשר לשבת בצל, לשתות בירה בזמן שמכסחת הדשא תעשה לנו את העבודה? על אלה ועוד שוחחנו עם עמית שמר, איכר בן איכרים מן הצפון, ומנכ"ל חברת ש. ונציה שמתמחה בגלי עבודה לגינון ולחקלאות. 

סחלבופוביה אילן והגננים פרק 43 והראשון בסדרה של שני פרקים אודות הסחלבים. וכשמדובר באורכידיאות אי אפשר להישאר שווה נפש בעיקר כשרוב מי שאני פוגש מכריזים במין יאוש שעם הסחלבים אין להם דיבור. שני האורחים שלי הם תמי שרון ואיציק בן יאיר שהקימו את משתלת "סחלבים בשרון" ברשפון,  ולימים נדדו למושב כרמי יוסף בשפלה. לקראת הפגישה למדתי כרגיל את הנושא ובעיקר התעניינתי ב"סחלבופוביה", כן יש דבר כזה וגם כתבו עליו.