סינמה שו"ת | פודקאסט הקולנוע של סרוגים

אדם סנדרסון, במאי ותסריטאי שחתום על זוהי סדום, לוויה בצהריים, בתולות ונוטוק, מתארח בפרק ה 41 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על הדרך הלא שגרתית שלו אל עולם הקולנוע ועל הניסיון למצוא קולנוע בתוך כל ז׳אנר אפשרי.סנדרסון חוזר לילדות בירושלים ולרגע שבו צפה לראשונה בשודדי התיבה האבודה של סטיבן ספילברג, רגע שהדליק אצלו את הרצון לעשות סרטים. הוא מספר על השנים שבהן צילם סרטים עם חברים בגינה, על עבודה בפרומואים, עריכה ומערכונים לארץ נהדרת, ועל הדרך שבה הפך לבמאי בלי ללמוד קולנוע באופן מסודר.דיברנו על זוהי סדום, ההפקה הענקית שצולמה בבולגריה עם כל קאסט ארץ נהדרת, ועל העבודה עם מולי שגב ואבי נשר. במקביל חזרנו גם ללוויה בצהריים, הסרט האישי והשקט שנולד מתוך ספר של ישעיהו קורן, ועל הפער העצום בין שני הסרטים שנעשו כמעט באותו זמן.בשיחה הוא מדבר גם על העבודה רבת השנים עם שחר מגן על בתולות, על החיבור בין ריאליזם לפנטזיה, ועל נוטוק, סדרה דוברת ערבית שעליה עבד בתוך החברה הדרוזית למרות שלא דיבר את השפה. דיברנו על בימוי מתוך תחושה, על מוזיקה וקצב בתוך סצנה, ועל הרצון להישאר תמיד במקום הראשוני והלא בטוח של היצירה.שיחה על קולנוע כאינסטינקט, על במאי שמסרב לבחור רק כיוון אחד, ועל החיפוש המתמשך אחרי הרגע שבו משהו הופך באמת לקולנוע.

דוד קריינר, במאי ותסריטאי, מתארח בפרק ה 40 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על הדרך הלא שגרתית שלו אל הקולנוע ועל יצירה מתוך דחף שלא נותן לעצור.קריינר חוזר להתחלה מקרית לגמרי, מלימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה אל קורס קולנוע אחד ששינה את הכל, ומשם להתמסרות מוחלטת לעשייה דרך יצירת סרטים בקצב אינטנסיבי. דיברנו על הסרט ב 72 לא הייתה מלחמה, שנולד מתוך מקום אישי מאוד ויצא לדרך בלי תקציב מסודר, עם צוות מתנדבים ועם חובות שהלכו ותפחו.בשיחה הוא מתאר את תהליך ההפקה הקיצוני, את הרגע שבו הצילומים נעצרו כשהסרט עוד לא גמור, ואת המאבק להשיג מימון כדי להשלים אותו. דיברנו גם על ההקרנה בפסטיבל ירושלים, על התגובה המפתיעה של הקהל, ועל המסע הבינלאומי של הסרט שהגיע לעשרות מדינות ועזר לו להחזיר את החובות.עוד דיברנו על השנים הארוכות בין סרט לסרט, על הדחיות והאכזבות, על מזל דגים ועל הסוסיתא של הרצל, ועל הדרך שבה ממשיכים ליצור גם כשהמערכת לא באמת מאפשרת.שיחה על קולנוע בלי רשת ביטחון, על התמדה קיצונית, ועל יוצר שמאמין שאם יש לך סיפור אמיתי אתה חייב להילחם עליו עד הסוף.

איתי עקירב, מפיק ובמאי מהקולות הבולטים בקולנוע העצמאי בישראל, מתארח בפרק ה 39 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על הדרך הלא שגרתית שלו אל עולם הקולנוע ועל הבחירה לעשות סרטים כאן ועכשיו.עקירב חוזר להתחלה, מהימים שבהם כתב שירה וניסה לפרוץ כראפר, דרך הלימודים בסם שפיגל והמשבר שחווה בסיום, ועד הכניסה לעולם ההפקה מהדלת האחורית. דיברנו על הסרט אפריקה שנעשה בתקציב זעום והגיע לפסטיבלים בינלאומיים, ועל ההבנה שאפשר לעשות קולנוע גם בלי לחכות למימון גדול.בשיחה הוא מפרק את המודל של קולנוע עצמאי, מדבר על הפקות מכסף פרטי, על עבודה עם במאים צעירים, ועל ההחלטות הקשות שצריך לקבל כשאין תקציב. דיברנו גם על הסיכון הכלכלי, על פרויקטים שבהם הפסיד כסף לצד כאלה שהצליחו, ועל השאלה מה מניע יוצר להמשיך גם בלי ודאות.שיחה על יצירה מתוך דחף, על אינדי כדרך חיים, ועל אנשים שלא מצליחים להפסיק לעשות קולנוע גם כשהם מנסים.

אלון גור אריה, במאי ותסריטאי מהקולות הייחודיים בקולנוע הישראלי, מתארח בפרק ה 38 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על קומדיה, על יצירה מתוך תשוקה ועל הדרך הארוכה מסרט מחתרתי לסרט קאלט.גור אריה חוזר לילדות שבה אסף באובססיביות קטעים מצחיקים, אל השנים של כתיבה ומערכונים ואל הלימודים בקולנוע, שם התעקש להישאר נאמן לקומדיה גם כשזה לא היה מובן מאליו. דיברנו על המוסד סגור, סרט קצר שנעשה בלי תקציב והפך עם השנים לסרט פולחן, ועל הדרך הארוכה שהובילה לפיצ׳ר המוסד שיצא יותר מעשור אחרי.בשיחה הוא מדבר על הקושי לכתוב ולהפיק קומדיה בישראל, על הצורך באמון מצד מפיקים כשמדובר בהומור, ועל הבחירה לעשות דברים שלא נעשו כאן קודם גם אם הדרך אליהם מורכבת. דיברנו גם על העבודה בערוצי הילדים, על סרטי ילדים כמו מבצע ביצה, ועל המעבר בין יצירה לילדים לבין קומדיה למבוגרים.עוד דיברנו על סרטים דוקומנטריים שיצר על דמויות כמו יהודה ברקן וזאב רווח, על האחריות לספר סיפור אמיתי בצורה קולנועית, ועל הניסיון לבנות גם דוקו כמו פיצ׳ר עם דרמה ותנועה.שיחה על קומדיה כדרך, על יצירה בלי לחכות לאישור, ועל הרצון להביא למסך דברים שעדיין לא קיימים בעברית.

בועז יהונתן יעקב, צלם ובמאי מהבולטים בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית, מתארח בפרק ה 37 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על הדרך הארוכה שעבר בין סטים של קולנוע, משבר אישי וחזרה בתשובה, אל עשרות סרטים וסדרות שצילם לאורך השנים.יעקב מספר על הילדות בתוך תעשיית הקולנוע כבן למפיק רוני יעקב, על השנים הראשונות על סטים ועל הניסיון להגשים את החלום בהוליווד. הוא מדבר בכנות על האכזבה הגדולה שחווה שם, על המשבר שהוביל אותו להתרחק מהקולנוע, ועל הדרך שבה מצא מחדש את המצלמה כחלק מתהליך רוחני ואישי עמוק.בשיחה חזרנו לעבודותיו כצלם על סרטים כמו חופשת קיץ של דוד וולך, על העבודה רבת השנים עם יוסי מדמוני ועל הסרט גאולה שכתב וביים יחד איתו. יעקב מספר גם על העבודה על הסרט פרה אדומה של ציביה ברקאי יעקב, שם גם הכיר את אשתו, ועל המתח המעניין בין חיים דתיים לבין עבודה על סטים של קולנוע וטלוויזיה.דיברנו גם על היחסים בין במאי לצלם, על הצורך של צלם להצטרף לעולמו הרגשי של הבמאי, על האגו והפגיעות שמלווים את העבודה בתעשייה, ועל הדרך שבה יצירה קולנועית יכולה להפוך למקום של חיפוש אישי.שיחה עמוקה וכנה עם יוצר שמאמין שקולנוע הוא לא רק מקצוע אלא דרך לנשום, לחשוב ולהמשיך לחפש משמעות בתוך החיים.

רחל אליצור, במאית ויוצרת חרדית שחתומה על מסכת פאה וליל כלולות, מתארחת בפרק 36 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על הדרך הלא שגרתית אל עולם הקולנוע.בשיחה אליצור חוזרת לילדות בלי חשיפה לקולנוע, אל הלימודים במעלה ואל הרגע שבו הבינה שהקול שלה נמצא דווקא בסיפורים מתוך העולם החרדי. דיברנו על תהליך העבודה הארוך על מסכת פאה ועל ליל כלולות, על הבחירה לעסוק בנושאים רגישים ואינטימיים, ועל התגובות הסוערות שהסרטים עוררו.עוד דיברנו על המיזם חרדיות יוצרות קולנוע, על העבודה בוועדת הקולנוע של מפעל הפיס ועל הפרויקטים החדשים שבדרך.שיחה על יצירה מתוך גבולות, על זהות ועל האומץ לספר סיפורים שלא תמיד נאמרים בקול.

אסף סבן, במאי ותסריטאי שחתום על בית בגליל, המשלחת והסדרה החדשה בהסתורה, מתארח בפרק 35 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על הדרך הארוכה שבין רעיון למסך.בשיחה סבן חוזר לרגע שבו קיבל מענק פיתוח ראשון מיד אחרי הלימודים, ועל השנים שבהן ניסה להרים את המשלחת כהפקה בינלאומית מורכבת. הוא מדבר על שכתובים, פרזנטציות ודחיות, ועל ההבנה שיש סיפור שאתה חייב לספר גם אם הדרך אליו ארוכה מהצפוי.סבן משתף גם בסיפור ההפקה הייחודי של בית בגליל, סרט שצולם יום צילום אחד בכל פעם, כמעט בלי תקציב, תוך כדי בניית בית אמיתית ועם שחקנים שחיים את הסיפור מחוץ לפריים. הוא מספר על ההחלטה לקחת סיכון אישי וכלכלי ועל הרגע שבו הבין שהאילוץ הפך לשפה.בהמשך מדברים על בהסתורה, סדרה שיצרו יוסי מדמוני ואבי תפילינסקי ועוסקת בחרדים שחיים חיים כפולים. סבן מספר על תחקיר במפגשים חשאיים של אנוסים, על עבודה עם אנסמבל שחקנים מרשים ועל הרצון להביא למסך מבט מורכב ואנושי לעולם שרובנו לא מכירים מבפנים.שיחה כנה על יצירה מתוך חיכוך, על אינדיבידואל מול קולקטיב, ועל האומץ להמשיך ליצור גם כשאין ודאות.

בעז פרנקל, במאי ועורך, מתארח בפרק ה 34 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על הדרך המהירה מסרט גמר מצליח אל בימוי סדרות מרכזיות בטלוויזיה הישראלית.פרנקל מספר על סרט הגמר 212 ועל קילומטר 147 שפתחו לו דלתות בתעשייה, על בימוי הדרמה היומית קיבוצניקים בתנאים אינטנסיביים, ועל ההצלחה הגדולה של חזרות והתחושה המבלבלת שהגיעה איתה. דיברנו גם על העריכה של טיטו ורוחו, על העבודה עם יוצרים חזקים כמו אסף אמיר וערן זרחוביץ׳, ועל המטכליסטים.השיחה נוגעת במתח שבין בימוי טלוויזיה לבין יצירת קולנוע אישי, בצורך לרצות גוף שידור לעומת חופש אמנותי, ובהחלטה של פרנקל לעצור הצעות בימוי ולהתמקד בכתיבת פיצ׳ר ראשון שהוא באמת שלו

אסף קורמן, במאי ועורך מהבולטים בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית, מתארח בפרק ה-33 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על עריכה, בימוי והקו הדק שבין כישלון להצלחה.קורמן מספר על הדרך שלו מבית ספר דמוקרטי ביפו אל חדרי העריכה של פסטיבל קאן, על העבודה עם במאים כמו אהרן קשלס ונבות פפושדו במי מפחד מהזאב הרע ועל הפיצ׳ר הראשון שערך למשה מזרחי. הוא מדבר על עריכה כשלב שלישי ביצירה, על האחריות לדייק טון וקצב, ועל הרגעים שבהם הוא נקרא להיכנס לפרויקט שכבר צולם ולבנות אותו מחדש מתוך החומרים הקיימים.בשיחה עולה גם המעבר לבימוי עם את לי לילה, שנכתב יחד עם לירון בן שלוש, על הסיפור האישי שמאחוריו ועל ההצלחה המפתיעה של הסרט בארץ ובעולם. קורמן משתף על העבודה בטלוויזיה בשנים האחרונות, על סדרות כמו שבאבניקים, רצח בים המלח וטהרן, ועל ההבדלים בין יצירת קולנוע באורך מלא לבין עבודה על סדרות.דיברנו גם על אהבתו לקולנוע אימה, על הז׳אנר כאלגוריה למציאות, ועל סדרת אימה חדשה שהוא מפתח בימים אלה.שיחה כנה ומעמיקה עם יוצר שמאמין שלפעמים כל מה שנשאר הוא להפוך את הדפקט לאפקט, ולהמשיך להילחם על כל סצנה עד שהיא עובדת.

לימור שמילה, במאית ומלהקת, מתארחת בפרק ה 32 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על ליהוק כפעולה יצירתית, על הדרך הארוכה שלה בקולנוע הישראלי, ועל המעבר בין עבודה מאחורי הקלעים לבימוי אישי.בשיחה שמילה חוזרת לילדות בעכו, לבית דתי ולחוויה קולנועית מוקדמת שעיצבה את האופן שבו היא מסתכלת על קולנוע עד היום. היא מספרת על לימודי הקולנוע בגליל, על עבודה בסטים בתפקידים שונים, ועל הרגע שבו הבינה שליהוק הוא המקום שבו סיפור מתחיל לקבל גוף ונוכחות. היא מדברת על הקריאה הראשונה של תסריט, על חיפוש אחר משהו שלא כתוב במילים, ועל אחריות כבדה לבחירות שמשפיעות על סרט שלם.שמילה משתפת בסיפורים מתהליכי ליהוק מורכבים, על החלטות שנראו מסוכנות בזמן אמת, ועל האמונה שליהוק נכון יכול לשנות לחלוטין את הדרך שבה סרט מתקבל. היא מדברת גם על מונטנה וככה את אוהבת, על עשייה קולנועית מתוך מחסור, על שליטה ושחרור, ועל ההבדל בין ללהק סרטים של אחרים לבין בימוי של חומר אישי.השיחה נוגעת גם בעבודה בטלוויזיה מול קולנוע, בריבוי שותפים ובמערכות גדולות, ובניסיון לשמור על אינטימיות ודיוק בתוך תעשייה צפופה. שיחה חכמה, רגישה ומלאת ניסיון עם יוצרת שמסתכלת על קולנוע דרך אנשים, מבטים ושתיקות, ומזכירה שלפני הכול, קולנוע מתחיל בבחירה אנושית אחת מדויקת.

 דפנה לוין מתארחת בפרק ה 31 של סינמה שו״ת לשיחה פתוחה ומלאת אנרגיה על מסלול לא צפוי בעולם הטלוויזיה והקולנוע.היא חוזרת לרגע שבו נדלקה על הסט בגיל 15, לריח של הג׳לטינים על הפנסים, ולתחושה הפשוטה של זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. משם היא מספרת על סם שפיגל, על השנים הארוכות בפרסומות, ועל הדרך שבה דווקא שמועה על בטיפול פתחה לה דלת לעולם הכתיבה והפכה אותה לתסריטאית שמעצבת דמויות לאורך זמן.בשיחה דיברנו על 'נבלות' ועל האתגר להפוך את קניוק לדרמה עם מתח, על אופוריה הישראלית כסדרה קשה ומוקדמת לזמנה, ועל הפער בין ההתקבלות הראשונית לבין ההכרה המאוחרת.דפנה משתפת איך נולדה האמת מתוך וואן ליינר על רצח חדש ביום ההכרעה בפרשת זדורוב, למה היה לה חשוב לשלם את החוב לצופה ולפתור את התעלומה המרכזית, ואיך היא מתמודדת עם החיים היצירתיים בישראל שבהם עובדים תמיד על כמה פרויקטים במקביל כשברור שרק אחד יקרה. וגם, למה היא אוהבת לביים, איך נראה המתח בין במאית ליוצר, ומה היא לוקחת איתה לכל סט ולכל דף.שיחה מצחיקה, חדה וכנה עם יוצרת שמדברת בלי פוזה על פחד, התמדה, שותפויות, ועל הדרך לשרוד מקצוע שבו שום דבר לא מובטח, חוץ מהרצון לחזור שוב לעבודה.

שלום הגר, במאי ותסריטאי, מתארח בפרק ה 30 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על דרך ארוכה של לימודים, כתיבה והתעקשות, ועל יצירה שנבנית לאט, בלי קיצורי דרך. הגר מספר על ההתאהבות המוקדמת בקולנוע בילדות בירושלים, על הלימודים בסם שפיגל ובאוניברסיטת תל אביב, ועל כמעט עשרים שנה של עשייה לפני שסדרה וסרט באורך מלא יצאו לאור.בשיחה הוא חוזר אל שישו ושמחו, הקומדיה המוזיקלית שכתב וביים יחד עם סיגלית ליפשיץ, ומספר על החיבור האישי לרבנות הצבאית, על האהבה לשירי מקהלת הרבנות, ועל תהליך פיתוח וכתיבה ממושך שכלל דחיות, הגשות חוזרות ושינויים, עד שהסדרה עלתה בכאן 11. הוא מדבר על העבודה המשותפת, על בחירות מוזיקליות, ועל התגובות שקיבל מהקהל הדתי והחילוני.הגר מספר גם על מתחת לצל של השמש, סרט דרמה קשה ואישי, על תהליך הכתיבה והפיתוח שעבר שינויים מהותיים, על הבחירה לעסוק בדמות קיצונית ומורכבת בלי להסביר או להצדיק אותה, ועל העבודה בתקופת הקורונה עם צוות מצומצם. השיחה נוגעת גם בסרטים קצרים שביים, בהם יונה המינקת, ובגישה שלו לקולנוע כמרחב שמאפשר לעסוק בדמויות ובמצבים שלא נוח להביט בהם.לקראת הסיום הגר מספר על תסריט חדש שהוא עובד עליו כיום, שעוסק בשבויי צה״ל במלחמת יום הכיפורים. שיחה כנה ומעמיקה עם יוצר שפועל מתוך סבלנות, התמדה ואהבה עמוקה לקולנוע.

שני קיניסו, חוקר ומבקר קולנוע, מתארח בפרק ה-29 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על קולנוע, כתיבה והצורך ליצור דווקא מתוך חוסר בהירות. קיניסו מספר על פרויקט הקולנוע הבלתי נתפס, שנולד מטקסט שכתב בדצמבר 2023, ועל הקריאה ליוצרות ויוצרים להגיב לשבעה באוקטובר גם ביצירה מיידית, ולא רק מפרספקטיבה של שנים קדימה.בשיחה הוא מדבר על סרטים שנעשו בעקבות השבעה באוקטובר ומסרבים להיכנס להגדרות ברורות של עלילתי או תיעודי, בהם על כלבים ואנשים של דני רוזנברג ומכתב לדוד של תום שובל, ועל הפיכת חוסר היכולת להבין לחלק מהשפה הקולנועית.הוא מתייחס לפעילות הפרויקט, למתן במה ליוצרות ויוצרים מהעוטף ומקהילות נוספות, ולתפיסה של קולנוע שנולד מחוסר שלמות. לקראת הסיום קיניסו משתף בחוויה האישית שלו בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר, ובאופן שבו דימויים קולנועיים ליוו אותו בזמן אמת והפכו לכלי הישרדות.שיחה כנה על קולנוע כדרך להתמודד עם המציאות, ועל האמונה שגם עכשיו יש מקום ליצירה.

מיכאל אללו, יוצר, במאי ותסריטאי, מתארח בפרק ה 28 של סינמה שו"ת. אללו מספר לאבי לודמיר על הדרך הלא מתוכננת שלו לעולם הקולנוע, מהשירות הצבאי הארוך והזהות הלוחמת, דרך משברים אישיים, ועד הגילוי של הקולנוע ככלי לספר סיפורים מתוך המציאות הישראלית.הוא מדבר על הלימודים בסם שפיגל, על סרט הגמר שעורר תשומת לב, ועל התקופה שאחרי הלימודים שבה גילה שהדרך לקולנוע ארוכה ומלאת ספקות. אללו חוזר אל הסרט הדוקומנטרי הקרב האחרון של פפה, שבו תיעד את מסע הבחירות של אביו לראשות עיריית ירושלים, ומספר על החיבור בין קולנוע, משפחה ופוליטיקה.בשיחה עולה בהרחבה גם החמאם, סדרת הדרמה שכתב וביים, שנולדה מתוך קריאה מחודשת בתנ"ך ובעיקר מסיפורם של שאול ודוד. אללו מספר על הבחירה למקם את הסיפור בבסיס צבאי נטוש בבקעת הירדן, על החיבור בין מיתוס תנ"כי למציאות ישראלית עכשווית, ועל לופ היסטורי של כוח, הנהגה והתפוררות שחוזר על עצמו שוב ושוב.הוא משתף בתהליך הכתיבה והבימוי, בעבודה בצוות קטן, באמון שקיבל מכאן 11, ובשילוב בין ריאליזם גולמי לאלמנטים מיסטיים. השיחה נוגעת גם בתקופה שבה הסדרה הייתה מוכנה אך נדחתה בעקבות המלחמה, בשירות המילואים הממושך, ובשאלות על המקום של קולנוע ותרבות בתוך מציאות של חירום מתמשך.שיחה כנה ועמוקה עם יוצר שפועל מתוך ספק, חיפוש ואומץ, ומנסה להשתמש בקולנוע לא כבריחה מהמציאות אלא כהתמודדות ישירה איתה.

אמיר מן, הבמאי והתסריטאי מאחורי "אחת אפס אפס", "מלכות", פאודה עונה 2 ו"רשת המרגלים", מתארח בפרק ה 27 של "סינמה שו"ת".מן מספר לאבי לודמיר על הדרך שלו לעולם הקולנוע והטלוויזיה, על השנים של יצירה דוקומנטרית ועצמאית, ועל המעבר לכתיבה של סדרות ז׳אנר רחבות. על העבודה על "אחת אפס אפס" הוא מספר: "כתבתי את זה כמעט לבד, זה נולד מקריאה בעיתונים וחיפוש אחרי סיפורים אמיתיים".על ההצטרפות לפאודה עונה 2 הוא מדבר על האתגר להיכנס לסדרה מצליחה שכבר רצה, ועל האחריות כעורך ראשי לשמור על קו דרמטי ברור. על "רשת המרגלים", סדרת ריגול היסטורית שנכתבה לפני השבעה באוקטובר, הוא מספר על תהליך פיתוח ארוך ועבודה מול גופים בינלאומיים.שיחה מרתקת עם יוצר שמדבר בכנות על כתיבה, שואו-ראנריות, סבלנות והדרך הארוכה מרעיון על הדף למסך.

נדב לפיד, מהבמאים הישראלים המוערכים והמדוברים בעולם, מתארח בפרק ה 26 של סינמה שו"ת. לפיד מספר לאבי לודמיר על הדרך הלא שגרתית שלו לקולנוע, על הילדות בבית של קולנוע, הדחייה המכוונת של האמנות בגיל ההתבגרות, והגילוי מחדש של הקולנוע בפריז אחרי הצבא.הוא מדבר על תפיסת הקולנוע שלו כעשייה שלא מסתפקת בסיפור אלא מנסה לדחוף את גבולות המדיום, על עבודה מתוך אינסטינקט ותחושות גופניות, ועל תנועות מצלמה שנולדות מחופש ולא מהסבר רעיוני. לפיד חוזר אל סרטיו המרכזיים, מהשוטר והגננת ועד מילים נרדפות והברך, ומספר איך כל אחד מהם נולד מתוך צורך אישי ושאלות על חברה, זהות וחופש.בשיחה עולה גם סרטו החדש "כן", שמלווה את הפרק, ולפיד מספר על הדמויות שבמרכזו, על אמנים בעולם שבו נדמה שלאומנות כבר אין מקום, ועל הרצון ליצור קולנוע שלא מרגיע אלא מבקש מהצופה להיות נוכח ולהרגיש.שיחה עמוקה, חופשית ובלתי מתפשרת עם יוצר שממשיך לאתגר את עצמו ואת הקולנוע הישראלי.

סינמה שו"ת פרק 25: ליאור חפץ, היוצר והבמאי מאחורי "הרפתקה בשחקים", "המזח" ו"אור ראשון", מתארח בפרק ה־25 של "סינמה שו"ת".חפץ מספר לאבי לודמיר על הדרך הלא שגרתית מרפואה לקולנוע: "אבא שלי היה רופא, מאוד נמשכתי לרפואה, בצבא הייתי מדריך חובשים קרביים ואפילו התחלתי לימודי קדם רפואה". על המעבר לעולם היצירה: "נכנסתי לבצלאל, עשיתי סרט גמר, הוא לא יצא טוב, אבל הבנתי שאני רוצה ללמוד קולנוע באמת".על העבודה על "המזח": "עשינו תחקיר של שנים, נפגשנו עם רופאים ולוחמים, היה לי חשוב שהאנשים האמיתיים יראו את זה ויגידו שעשינו משהו נאמן". על התקופה שאחרי השבעה באוקטובר וההחלטה ליצור את "אור ראשון": "בהתחלה לא היה לי שום רצון לעשות קולנוע, אבל הסיפורים האלה לא רוקנו אותי, הם מילאו אותי".שיחה מרתקת עם יוצר שמדבר בכנות על מסלולים לא צפויים, אחריות ויצירה מתוך המציאות.

סינמה שו"ת פרק 24: יובל יפת, התסריטאי מאחורי כמה מהסדרות הישראליות המצליחות כמו "פאודה", "השוטרים" ו"יהלומים" של נטפליקס, מתארח בפרק ה-24 של "סינמה שו"ת".יפת מספר לאבי לודמיר על ההתחלה הלא שגרתית: "סיימתי את בית הספר עם תפיסה של 'ממה אני מתפרנס?', התחלנו פרויקט של צילום חתונות עם דן סחר". על נקודת המפנה: "לקראת גיל 30 אמרתי לעצמי - חייב להפסיק עם החתונות ולהתמקד בכתיבה. אנשים סביבי נבהלו, אמרו 'תעשה במקביל לפרנסה'".על הפגישה המכרעת עם רותם שמיר: "רותם ראה סרט של דן, ודן אמר 'בוא נביא את יובל כתסריטאי'". על יהלומים: "עד היום אני לא חושב שיש תסריט שלי שקיבל פידבק חיובי גורף כמו הדראפט הראשון של יהלומים".על הרגע הסוריאליסטי: "כשרותם הציע לי לכתוב בפאודה עונה רביעית ואמרתי לא - זה היה המבחן האמיתי. המבחן זה לא כשמציעים לך משהו אלא כשאתה אומר לא בגלל שאתה עסוק בדבר אחר".על גישת התחקיר: "היו לנו 12 יועצים ותחקרנים ביהלומים. היה יועץ על הסט בכל צילום עם חרדים שיושב עם אוזניות ומקשיב למה שנאמר". שיחה מרתקת עם יוצר שהצליח לעבור מצלם חתונות לתסריטאי של הסדרה הבינלאומית הישראלית של נטפליקס.

שראל פיטרמן, תסריטאי ושחקן פורה עם עבודות כמו "בחורים טובים", "לרוץ על החול", "מה כבר יכול לקרות" ו"למה מי מת", מתארח בפרק ה-23 של "סינמה שו"ת".פיטרמן מספר לאבי לודמיר על המסורת המשפחתית: "סבא של סבא שלי מצד אמא היה אחד השחקנים הגדולים באוסטריה במאה ה-19, השחקן היהודי הראשון שקיבל תואר אצולה מהקיסר".על המעבר לכתיבה: "פתאום כל העבודה נלקחה במשך שנה אחת. ישבתי ליד שחקן בן 58 באודישן והוא אמר לי 'איזה מקצוע מזוין', יצאתי ואמרתי זה נגמר". על גישתו לעבודה הוא חושף: "אני בן אדם של אנשים. אני לא אוהב לכתוב לבד. אני מוצא את השותפים הנכונים שילכו איתי את הדרך ויהיו השותפים לפרויקט".פיטרמן מגלה על חוויית הסטנדאפ: "הייתי סטנדאפיסט גרוע מזעזע, אבל זה המתנה הגדולה ביותר. הסטנדאפ מלמד אותך להכיר קהל והבנה עמוקה של קהל נותנת לך המון כוח ביצירה".על החיבור לעולם החרדי דרך שטיסל: "החיבוק שקיבלתי היה ענקי. מזהים אותי עד היום - קהילה חרדית בטורונטו שלחה לי הודעה 'אנחנו רוצים שתבוא לבדר בפורים', הם חשבו שאני חרדי".על המניע שלו: "אני חולה על סיפורים באמת. הנפש שלי אוהבת סיפורים והסיפור אומר לי מה הוא רוצה להיות". שיחה עשירה עם יוצר המשלב בין עולמות שונים ומאמין בכוח הסיפור לגשר בין קהלים.

יוסי מדמוני, במאי ותסריטאי עם סרטים וסדרות מרכזיות בקולנוע הישראלי כמו "בת ים ניו יורק", "מקום בגן עדן", "גאולה" ו"מלנומה אהובתי", מתארח בפרק ה-22 של "סינמה שו"ת".בוגר המחזור הראשון של סם שפיגל, מדמוני מספר לאבי לודמיר על הדרך לקולנוע: "הלכתי בכיתה ט' לסרט בירושלים ונפל לנו סרט בצרפתית עם תרגום לאנגלית שלא יכולנו לקרוא. פתאום הבנתי את הסיפור בלי מילה אחת ויצאתי מאוהב במדיום".על הגישה ליצירה הוא מגלה: "הדבר הכי חשוב לי זה להצליח לצאת מעצמי. זה תנאי כדי לעשות משהו שיהיה טוב - להצליח לצאת מהעגל הקטן המצומצם שלי."מדמוני חושף מפגש מכונן עם השחקן יגאל עדיקא: "אשתו חלתה במלנומה ותוך ארבעה חודשים נפטרה. הוא שטף אותי בכל החוויה הזאת ופתאום הבנתי מה זה לספר סיפור של בן אדם. הרשיתי לעצמי פעם ראשונה להתמודד עם מוות וכאב עמוק."על תהליך היצירה הוא מספר: "אפילו הדברים שאני הכי מזוהה איתם כמו 'בת ים ניו יורק' - מישהו אחר הביא לי. הדבר הכי מעניין זה לקחת משהו שלא שלך ולעשות אותו שיהיה שלך." על קשיי התעשייה: "שופטים אותך לפי הדבר האחרון שעשית. הגשתי אולי 50 פעמים ולא קיבלתי, וזה לא ריפה את ידיי." שיחה כנה וחושפנית עם יוצר המתמחה בסיפורים אנושיים עמוקים ובעבודת צוות יצירתית.

חיים בוזגלו, במאי ותסריטאי עם 26 סרטים וסדרות מרכזיות בקולנוע הישראלי, ביניהם "נישואים פיקטיביים", "זינזאנה", "שער הפרחים" ו"פרח אדום", מתארח בפרק ה-21 של "סינמה שו"ת".בשיחה עם אבי לודמיר, בוזגלו חושף את הדרך המיוחדת שלו לקולנוע: "גרתי בפריז 12 שנים, לא למדתי קולנוע בשום מקום. אני אוטודידקט, למדתי מלראות סרטים". הוא מספר על הקפיצה לבימוי: "הפעם הראשונה שבכלל הייתי על סט של קולנוע היה בסרט הראשון שלי. לא היה לי מושג, אבל היה לי ביטחון מדהים כי ראיתי את הסרט בראש".על "פרח אדום", אחד הסרטים הראשונים על השביעי באוקטובר, הוא מגלה: "זה תגובה אינסטינקטיבית של במאי קולנוע שיושב מול הטלוויזיה חסר אונים. צילמנו עם 48,000 שקל, כולם התנדבו."בוזגלו חושף את שיטת העבודה הייחודית שלו: "יש לי קבוצה של 200 שחקנים - מהגדולים ביותר ועד אנשים שאספתי מהרחוב. ב'זינזאנה' לקחתי את כולם לבתי כלא, צילמנו 40 יום בתנאים של כלא".בגיל 72 הוא עדיין מלא תוכניות: "אני עובד על סרט על שבתאי צבי כבר 15 שנה. אם לא יתנו לי כסף, אני אעשה לבד. אם אני לא חולם, אני לא חי." שיחה מרתקת עם אחד מהיוצרים המשפיעים והפוריים בקולנוע הישראלי.

הרב מרדכי ורדי, במאי ותסריטאי מאחורי סרטים כמו "עקרה", "השדה", "חתונה הפוכה" והסרט הדוקומנטרי החדש "צנועים", מתארח בפרק ה-20 של "סינמה שו"ת" ישר מההקרנה המוצלחת של סרטו האחרון.בשיחה עם אבי לודמיר, ורדי מספר על המעבר הדרמטי שלו מרב בישיבות לבמאי: "קוראים לזה משבר גיל ה-40, כמו רבי עקיבא. הגעתי לפסגת השאיפות שלי כרב ופתאום גיליתי צדדים של יצירה שלא באו לידי ביטוי."הוא מפתח תפיסה מהפכנית על קולנוע: "קולנוע זה בעצם בית המדרש העולמי הכללי. אם פעם בית המדרש היה באזור הפילוסופים, בית המדרש עבר לאזור האומנויות." ורדי חושף את הקושי של יוצרים דתיים בתעשייה: "מתי פעם אחרונה ראית סרט ישראלי שהדמות הראשית היא כיפה סרוגה?"על עקרונות היצירה שלו הוא אומר: "קולנוע צריך לבוא מהמקום האישי ולא מהאידיאולוגיה. כל הסרטים שאני עשיתי הם סוג של וידיאו תרפיה שלי." שיחה מרתקת עם יוצר ייחודי שמנסה לפרוץ דרך בקולנוע הישראלי מתוך מקום של אמונה, אמנות וחתירה לשיח פתוח יותר.

סינמה שו"ת פרק 19: בן בכר, הבמאי מאחורי התופעה הקולנועית "לשחרר את שולי", כשהסרט השני בסדרה זוכה להצלחה חסרת תקדים - מ-210,000 צופים בסוף השבוע הראשון (בזמן הקלטת הפודקאסט) למעל 550,000 כרטיסים שנמכרו עד כה.בשיחה עם אבי לודמיר, בכר חושף את הסוד של העבודה עם שלישיית "מה קשור": "אנחנו כותבים ביחד. אורי עושה את הדראפט אבל אז אנחנו נכנסים שלושה חודשים למרתון של כתיבה משותפת".הוא מספר על תחילת הדרך מלוחם בהנדסה קרבית דרך צלם צבאי ועורך חדשות, ועל הפגישה הגורלית עם השלישייה: "נסענו וזהו, התאהבנו. זה היה כזה סיפור אהבה." בכר מגלה את הקסם של "שולי": "זה קומדיה שהולכת למקומות מאוד קיצוניים. האימה והקומדיה - אני לא חושב שזה קרה בקולנוע הישראלי."בכר מתאר את הצילומים המאתגרים ביפן ב-17 ימים בלבד, מסביר איך התמודד עם הביקורות הקשות, ומגדיר את עצמו: "אני במאי של פריים טיים. תמיד אומרים שככל שיש יותר צופים אז המוצר יותר נחות. אני מנסה להפריך את האמירה הזאת".שיחה מרתקת עם הבמאי שמאחורי אחת ההצלחות הגדולות בקולנוע הישראלי על יצירה, עבודת צוות ויחסים עם קהל רחב.

דקלה ברקאי, מנהלת מחלקת הדרמה בחברת אבוט המאירי מקבוצת Fremantle העולמית והמפיקה מאחורי "שטיסל", "סרוגים", "כיפת ברזל", "המנצח" ו"קוגל", מתארחת בפרק ה-18 של "סינמה שו"ת".בשיחה עם אבי לודמיר, ברקאי מבהירה: "אני לא בוחרת פרויקטים לפי שיש בהם אג'נדה חזקה. אני מחפשת לעשות סדרות שאני אוהבת." היא מציגה גישה ברורה: "יצירה אמיתית לא יכולה ללכת עם אג'נדה, עם רצון להעביר מסר."ברקאי מספרת על ההתחלה שלה דרך עולם הפרסומות בשנות ה-90, מתארת את תהליך העבודה עם יוצרים צעירים, ומדגישה: "כמעט כל מה שעשיתי זה יוצר ראשון." היא מסבירה את ההבדל בין קולנוע לטלוויזיה: "בטלוויזיה הדמות היא מה שמחזיר אותנו לסדרה שוב ושוב. הן נהיות המשפחה שלנו."עוד היא חושפת את הקשיים הנוכחיים בתעשייה, מספרת על פרויקטים עתידיים כמו עונות נוספות של "קוגל", וחולקת את חלומה: "הייתי שוכרת מקום יפה ומושיבה בו יוצרים כותבים." שיחה מעמיקה עם אחת המפיקות המשפיעות בטלוויזיה הישראלית על האמנות של בחירת פרויקטים והאמונה ביצירה כמטרה בפני עצמה.

אור סיגולי, המנהל האומנותי של פסטיבל הקולנוע בירושלים, מבקר הקולנוע של בלוג סריטה ומחבר הספר "אלו שעזבו", מתארח בפרק ה-17 של "סינמה שו"ת".בשיחה מרתקת עם אבי לודמיר, סיגולי חושף את אחורי הקלעים של אחד הפסטיבלים המרכזיים בישראל ומסביר מה זה אומר להיות מנהל אומנותי: "העבודה על בחירת הסרטים יותר מסובכת ממה שנראה - אנשים נורמליים לא יכולים לדעת איזו כמות של סרטים נעשית בשנה." הוא מתאר את הייחוד של פסטיבל ירושלים שלפי קודמו אלעד סמורזיק הוא "cutting edge" ומסביר: "הפסטיבל קצת מנסה לבחון את הגבולות של השפה הקולנועית, לוקח יותר סיכונים ולא מפחד מסרטים מאתגרים."סיגולי מדבר על הטיפול במחלוקת סביב סרט "כן" של נדב לפיד, מציג את סרט הפתיחה "ערך סנטימנטלי" של יואכים טרייר, ומספר על הוקרה לגל גדות: "הדרך שבה היא תרמה לקולנוע המסחרי עצומה." הוא חושף את תהליך בחירת הסרטים הישראלים (השנה רובם בוימו על ידי נשים "במקרה לחלוטין"), מציג המלצות על סרטים בינלאומיים מרתקים, ומסיים באיחול: "שלא תהיה פה מלחמה יותר ושנשקם את התדמית שלנו בעיני העולם."שיחה מעמיקה על אמנות, פוליטיקה והאתגר של לשמור על פסטיבל קולנוע כ"גשר בין העולם לישראל" בתקופה סוערת.

אורי ברבש, הבמאי שעומד מאחורי "מאחורי הסורגים", "אחד משלנו", "משפט קסטנר" ו"טירונות", מתארח בפרק ה-16 של "סינמה שו"ת".בשיחה מרגשת וכואבת עם אבי לודמיר, ברבש פותח בהצהרה חדה על המציאות הישראלית: "אנחנו נמצאים בסיפו של חורבן הבית" ומתאר איך הוא נאבק להמשיך ליצור במציאות הנוכחית. הוא חושף את הדרך המקרית שלו לקולנוע מבאר שבע של שנות ה-50, דרך לימודי ספרות ועבודה כ"עבד על הסט" ועד ללימודים בלונדון.ברבש מדבר בעומק על הקשר האישי שלו לתקופת השואה כ"דור ראשון לשואה באופן מטאפורי" ומסביר את הצורך שלו לספר על "האזור האפור" - מקומות שבהם אין בחירה אמיתית בין טוב לרע. הוא מתאר את הגישה החדשנית שלו לז'אנרים קולנועיים ("מאחורי הסורגים" כסרט כלא ללא בריחות, "אחד משלנו" כסרט צבאי ללא קרבות), ומסביר מדוע בחר במונולוגים ב"קאפו בירושלים": "אני לא חושב שאתה יכול לצלם באושוויץ באופן ריאליסטי". ברבש מגדיר את הקולנוע כ"שליחות ציבורית" ומסיים בסיפור מרגש על המשורר אברהם סוצקובר ועל ההחזקה ב"מברשת" היצירה גם בזמנים הקשים ביותר. שיחה עמוקה על אמנות, מוסר והאחריות של היוצר בזמן משבר.

יריב הורביץ, הבמאי והתסריטאי שעומד מאחורי "רוק בקסבה", "שנות ה-90" ו"ההילולה 2" החדש, מתארח בפרק ה-15 של "סינמה שו"ת".בשיחה עם אבי לודמיר, הורביץ חושף מסע קולנועי מדהים שמתחיל בהצלחה מטאורית בגיל 21. הוא מגלה את הקושי הטכני והרגשי ביצירת "רוק בקסבה" - מהקונפליקט הפנימי המורכב דרך הצילומים המתוחים בכפרים ערביים שבהם "המציאות התערבבה בפיקציה", ועד לפער הכואב בין החזון לביצוע.הורביץ מדבר בכנות על החרם שחווה לאחר "אמצע החיים" בגלל התמיכה מקרן שמרון, ומסביר מדוע הוא "מסרב להיכנע לאיזה הליך מחשבתי מכונן" ומאמין בזכות לספר כל סיפור. הוא מתאר את המעבר לטלוויזיה והאהבה שגילה לתרבות המזרחית ב"שנות ה-90", את הידידות עם קוונטין טרנטינו (שחושב ש"אסקימו לימון" הוא הסרט הישראלי הטוב ביותר), ואת הפילוסופיה שלו כבמאי של קהל: "כל אומנות נגמרת בחנות". שיחה מרתקת על יצירה בין דרמה לקומדיה, משברי תעשייה, והתמודדות עם ביקורת בעולם קטן כמו הקולנוע הישראלי.

פבלו אוטין, הסופר ומבקר הקולנוע הארגנטינאי שהפך לאחד הקולות המשפיעים בביקורת הקולנוע הישראלית, מתארח בפרק ה-14 של "סינמה שו"ת".בשיחה עם אבי לודמיר, אוטין מספר על המסע המורכב שלו מזרות מוחלטת לשייכות עמוקה לקולנוע הישראלי. הוא חושף איך הגיע מארגנטינה כשחושב ש"הקולנוע הישראלי לא קיים" ואיך "זולגות הדמעות מעצמן" של איתן גרין שינה לו את התפיסה לגמרי. אוטין מגלה את הסיפור מאחורי הספר החדש שלו "מצ'ארלי ועד שולי" - מסע אישי לחיפוש הזהות הישראלית דרך קולנוע, ואיך רגשי הנחיתות שלו כמהגר הפכו לכוח יצירתי.הוא מסביר מדוע העולים החדשים מעריכים את הקולנוע הישראלי יותר מהמקומיים, מה הקסם של ה"רשלנות היפה" של צ'ארלי וחצי ומה זה "קריצה לקהל" בקולנוע הישראלי הקלאסי. כמבקר פעיל בעיתון הארץ, אוטין חושף את הדילמות האתיות המורכבות של ביקורת קולנוע בעולם קטן - איך הוא מחליט על איזה סרטים לכתוב, מתי לא לכתוב גם אם אהב, ואיך מתמודד עם יחסים אישיים עם יוצרים.הוא מספר על התשוקה שלו לקולנוע הקוריאני, מדוע העדיף את "אמא" של בונג ג'ון-הו על "פרזיטים", ואיך הוא רואה את עצמו כ"חוקר קולנוע" שמנסה לחשוב דרך הקולנוע על החיים. שיחה מרתקת על זהות, שייכות, והמבט החיצוני שהפך פנימי על התרבות הישראלית

עמיר מנור, הבמאי והתסריטאי שעומד מאחורי הסרטים הישראליים החדים "חיותה וברל" ו"הבית ברחוב פין", מתארח בפרק ה-13 של "סינמה שו"ת".בשיחה עם אבי לודמיר, מנור, בן 45, חושף את מסעו מעיתונאי צעיר שהתמודד עם עוול חברתי לבמאי של אחד הסרטים הישראליים הקשים ביותר שנעשו. הוא מספר על הרגע המכונן שבו צפה בגסיסה האיטית של סבא וסבתא שלו ועל איך המדינה נטשה אותם, מה שהוביל ליצירת "חיותה וברל".מנור חושף את התהליך הכואב והמטלטל של כתיבת "הבית ברחוב פין" - מהסיורים הראשונים בתחנה המרכזית דרך ההתנדבות עם נשים בזנות ועד הגילוי שמין הוא לא העניין אלא שליטה ותיקון גבריות. הוא מגלה שהתסריט המקורי היה הרבה יותר קשה ושהרג את כל הדמויות, אבל בחר בסוף לתת מעט תקווה. מנור מדבר בכנות על מצב הקולנוע הישראלי ואומר ש"הקולנוע הישראלי הולך ומאבד את כוחו", אבל עדיין מאמין ביוצרים המוכשרים והסיפורים הייחודיים של הארץ.הוא חושף פרטים על הסרט החדש שהוא כותב על פרידה מהורים כתהליך שמתחיל כבר בלידה, ונותן עצות לדור הצעיר של יוצרים. שיחה מעמיקה על יצירה ללא פשרות, צדק חברתי, והמחיר האישי של אמת קולנועית.

ערן ריקליס, הבמאי הישראלי שזכה להכרה עולמית עם סרטים כמו "זוהר", "עץ לימון", "ערבים רוקדים" ו"לוליטה בטהרן" החדש, מתארח בפרק ה-12 של "סינמה שו"ת".בשיחה עם אבי לודמיר, ריקליס, בן 70, חושף את מסע חייו המרתק מילד שגדל בקנדה ובארצות הברית, דרך לימודי קולנוע בלונדון, ועד להפיכתו לבמאי בעל שם עולמי. הוא מספר על הרגע המכונן בגיל 14 כשקרא את "קן הקוקיה" ושינה את מבטו על קולנוע, ועל ההשפעה המתמשכת של נושא האינדיבידואל מול המערכת בסרטיו.ריקליס חושף סיפורים אישיים מאחורי הקלעים: מהמפגש עם אסי דיין שהביא אותו לעולם הקולנוע הישראלי, דרך ההצלחה הענקית של "זוהר" בעקבות המלצה של סעדיה מרציאנו, ועד הקפיצה לקולנוע הבינלאומי עם "הכלה הסורית". הוא מתאר את האתגרים הייחודיים של "לוליטה בטהרן" - לביים בפרסית, שחזור טהרן ברומא, והמפגש עם הסופרת אזאר נפיסי. ריקליס מדגיש את הגישה שלו לקולנוע: "אני לא עושה סרטים פוליטיים, אני עושה סרטים על אנשים בסיטואציות פוליטיות וחברתיות", ומשתף בפרויקטים עתידיים כולל סרט על פוסט טראומה. שיחה מעמיקה על יצירה, זהות ישראלית, ויכולתו של הקולנוע לחצות גבולות תרבותיים ופוליטיים.

אלון זינגמן, הבמאי מאחורי ההצלחה העולמית "שטיסל" ויצירות מובילות כמו "מנייאכ" ו"שמיים אדומים", מתארח בפרק ה-11 של "סינמה שו"ת".בשיחה עם אבי לודמיר, זינגמן חושף את המסע המפתיע שהוביל אותו כבמאי חילוני אתאיסט לעולם החרדי. הוא מספר על הקשיים הכלכליים שהביאו אותו לקחת את הפרויקט בלי לקרוא את התסריט, ועל תהליך הלמידה המעמיק שהפך לאחת החוויות המשמעותיות בחייו. זינגמן משתף בעקרונות המנחים את עבודתו, ומדגיש את החשיבות של אהבת הדמויות: "אתה חייב לאהוב את הדמויות שלך, אתה לא יכול להיות שיפוטי לגביהן".הוא מתאר את מקורות ההשראה שלו מהניאו-ריאליזם האיטלקי וסרטי "מטבח" בריטיים, ואת השאיפה להביא אמת וחיים אל המסך.זינגמן משתף בסיפורים מאחורי הקלעים של "שטיסל", מגילוי השחקן ששון גבאי לתפקיד רב נוחם, ועד ההפתעה מההצלחה הבינלאומית של הסדרה. הוא מספר על דרכו האישית מילד שגדל בחיפה במשפחה של פסיכיאטרים, דרך תחילת הקריירה עם הסרט "בין השמשות", ועד הפרויקט החדש על שטייטל יהודי במאה ה-19. שיחה מרתקת על אמנות, זהות, ויכולתה של היצירה לגשר על פערים תרבותיים.

מרקו כרמל, במאי ותסריטאי מהבולטים בקולנוע הישראלי, מתארח בפרק העשירי של "סינמה שו"ת". בשיחה עם אבי לודמיר, כרמל חושף את המסע שהוביל אותו מילדות בשכונת פח בצרפת ועד למעמדו כיוצר מוביל. הוא מספר על חלומו המקורי להיות קומיקסאי, על העלייה לישראל בגיל 12, ועל התקופות הקשות כשלמד קולנוע ללא בגרות וללא דירה. כרמל משתף בתפנית המקצועית בגיל 42, כשהחליט ליצור את "הסודות של מישל", סרטו האוטוביוגרפי הראשון, והמעבר הדרמטי מצילום קלטות ילדים אל הפקה של 4 מיליון יורו עם גד אלמליח. הוא מדבר על תפיסת עולמו כיוצר של "קולנוע השוליים", ומסביר כיצד סרטיו "אחותי היפה" ו"פרא אציל" מבוססים על סיפורי חיים אישיים או משפחתיים. נושא מרכזי בשיחה הוא העיסוק במוות ביצירתו, כשכרמל מסביר באופן פואטי: "דרך המוות אנחנו חיים". לקראת סיום, הוא משתף ברעיונות לסרטים עתידיים, כולל סרט על ערפד מול בית כנסת. שיחה כנה וסוחפת עם יוצר שהצליח להפוך את סיפורי חייו המורכבים ליצירות קולנועיות שנוגעות בלב הישראליות.

יונתן דקל, במאי ותסריטאי "צ'קאאוט", מתארח בפרק התשיעי של "סינמה שו"ת". בשיחה עם אבי לודמיר, דקל חושף את המסע של עשיית סרטו הראשון באורך מלא, שלקח כעשור להשלים. הוא מספר כיצד חוויות אישיות שלו ושל שי סתרן ביחידה מבצעית באמ"ן, ושיחות עם סוכני מוסד, היוו השראה לסיפור על סוכן יהודי-אמריקאי המתמודד עם הפער בין המיתוס למציאות. דקל מגולל את סיפור ההפקה המורכבת שצולמה ב-14 ימים בלבד, ואת הדרך הארוכה להפצה שעברה דרך קורונה ומלחמות. הוא משתף באתגרים הקולנועיים של שילוב עולמות שונים בסרט והמצאת שפה חדשה להראות את מחשבות הגיבור. דקל מתייחס לנושאים עמוקים בסרט כמו יחסי ישראל-ארה"ב והצבריות הישראלית, ולמסרים על אמת ופוסט-אמת שמסתתרים מאחורי הקומדיה. לאורך הפרק, הוא משתף בדרכו האישית, מפרויקטים מוקדמים כמו "מערבון צה"לי בחרוזים" ועד פרויקטים עכשוויים כמו סדרה בינלאומית ופרויקט "תמרי". שיחה מרתקת על יצירה וזהות עם במאי שהוכיח שאפשר ליצור סרט ראשון שנראה ומרגיש בשל ומנוסה.

אלי תבור, התסריטאי המיתולוגי שעומד מאחורי הסרטים האייקוניים והמצליחים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי, מתארח בפרק השמיני והמיוחד של "סינמה שו"ת" לכבוד יום העצמאות בשיחה מרתקת ודירה עם אבי לודמיר בביתו, תבור, בן ה-91, חושף את הדרך. המפתיעה שהובילה אותו מעיתונאות ב"העולם הזה" אל עולם הקולנוע. הוא מספר בכנות כיצד "נאנס להיות תסריטאי" כשבמאי פולני התעקש שיכתוב תסריט, ומגולל את יצירתו של "כל ממזר מלך" עם אורי זוהר, שסימן את תחילת הקריירה המזהירה שלו. תבור משתף בתהליכי העבודה המורכבים והמרתקים עם הבמאי בועז דוידזון, שהובילו ליצירת "צרלי וחצי", "חגיגה בסנוקר" וסדרת "אסקימו לימון" האגדי - הסרט הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים עם ממיליון וחצי צופים למעלה. הוא מספר על ההצלחה הבינלאומית חסרת התקדים של "אסקימו לימון", שהפך לאירוע עולמית ונצפה במיליוני בתי קולנוע מגרמניה ועד יפן, וחושף את הסיפורים שמא הקלעים של סרטים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. תבור מדבר על הפרדוקס של יוצר שראה את עצמו קודם כל כעיתונאי, ומסביר מדוע "העיתונות היא האישה החוקית והקולנוע היא הפילגש". הוא משתף בהזדמנויות שהיו לו להפוך לתסריטאי בינלאומי ובכישלונות המקריים שמנעו זאת, וחושף את דעתו הביקורת על ניסיונות עכשוויים לחקות את הצלחות העבר. לקראת סיום, תבור מביע את דעתו כי עזיבתו של בועז דוידזון את ישראל הייתה "האבדה הגדולה ביותר של הקולנוע הישראלי", ומדבר בענווה על המורשת תשאיר את התרבות הישראלית. שיחה חד-פעמית ובלתי נשכחת עם האיש שיצירתו עיצבה דורות של צופים ישראלים ומשתיכה לרגש, להצחיק ולהשפיע גם היום.

מתן גוגנהיים, במאי ותסריטאי "פרדייס קרוז" ו"שאיפה לחיים", מתארח בפרק השביעי של "סינמה שו"ת". בשיחה מרתקת עם אבי לודמיר, גוגנהיים חושף את המסע המפתיע שהוביל אותו מילדותו בירושלים אל עולם הקולנוע המקצועי. הוא מספר כיצד סרטו הראשון "פרדייס קרוז" - שצולם בפילם 35 מ"מ בתקציב בינלאומי - התגבש לאחר שתסריט קצר שלו זכה בפסטיבל ברלין. גוגנהיים משתף בתובנותיו על השוני הדרמטי בין סרטיו, ומסביר איך "שאיפה לחיים", שכתב וביים יחד עם אסף אבירי, היה ניסיון מכוון ליצור קומדיה נגישה יותר, עם שחקני "זהו זה" המיתולוגיים בהובלת שלמה בראבא. הוא חושף את האתגרים בהפצת הסרט בתקופת הקורונה ומספר על שלושה פרויקטים חדשים ושונים לחלוטין שיצר בשנתיים האחרונות: "דרך בית לחם 47" - סרט אוטוביוגרפי על בית ילדותו הנמכר, "ימי חיינו היפים ביותר" - סרט שהצטלם במהלך המחאות החברתיות, ופרויקט חדש בשיתוף עם מרלין וניג המתרחש בקהילה החרדית. לאורך השיחה, גוגנהיים מדבר בכנות על התנודות בקריירה שלו ועל ההבדל בין יצירה מסחרית ואישית. לקראת סיום, הוא משתף במבט אופטימי על עתיד הקולנוע הישראלי, וטוען כי דווקא מהמגבלות התקציביות והאתגרים הנוכחיים תצמח שפה קולנועית ייחודית וחדשנית.

דני רוזנברג, במאי ותסריטאי "החייל נעלם", "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" והדוקומנטרי "אורי זוהר חוזר", מתארח בפרק השישי של "סינמה שו"ת". בשיחה מרתקת עם אבי לודמיר, רוזנברג חושף יחסים מיוחדים וצמחים של מספר מחקרים קטנים בינו משש אורי זוהר את למספר השנים של מחקרים קטנים בינו משש אורי זוהר. דוקומנטרי שמגולל את סיפורו של זוהר דרך סרטיו שלו עצמו רוזנברג הקולנוע ושל אבא שלי גם", קטעי המשלב דוקומנטריים ועלילתיים שנולדו מתוך האופטימיות עם מות אביקא. קולנוע לאורך השיחה רוזנברג משתף בתובנות על תהליכי היצירה שלו, על ההצלחה המפתיעה של סדרת הטלוויזיה "ג'וני ואבירי הגליל", ועל תפקידו כמרצה אלו בסם שפיגל. תצמח שפה קולנועית חדשה ומקורית.

ערן בן יעקב (ערן ב.י יצירת), במאי ותסריטאי "גיבור העסקים קטנים", "כיפה אדומה" ו"מתחתנת", מתארח בפרק החמישי של "סינמה שו"ת". בשיחה מרתקת עם אבי לודמיר, בן יעקב חושף את המסע המפתיע שהוביל אותו מלימודי יעקב פסיכולוגי אל עולם הדלתות והסדרה האישית לקראת. משתף בתחזיות המרתקות שלו על עתיד תעשיית הקולנוע בעידן מהפכת ה-AI, ומוסיף מסר חשוב על הנחישות להצלחה בתעשייה המאתגרת הזו.

ערן קולירין, במאי "ביקור התזמורת" ו"ויהי בוקר", מתארח בפרק הרביעי של "סינמה שו"ת". בשיחה כנה ומעמיקה עם אבי לודמיר, קולירין חושף את המתח המרתק בין הצלחתו הבינלאומית לבין סרטיו האישיים יותר. הוא מדמה את סרטיו ל"ילדים" שונים – "ביקור התזמורת" כבכור המצליח ו"ההתחלפות" כילד המיוחד שאנשים לא תמיד מבינים. קולירין משתף בתהליך היצירתי הייחודי שלו, ומסביר כיצד כל סרטיו עוסקים בנושא משותף של "ללכת לאיבוד" ובתחושת הזרות שאנו חווים במקומות המוכרים לנו. הוא מגולל את הסיפור מאחורי יצירת "ויהי בוקר" לפי ספרו של סייד קשוע, ומתאר את ההתמודדות עם אתגרי התעשייה. לקראת סיום, קולירין חושף שני פרויקטים חדשים – בימוי הגרסה התיאטרלית של "ביקור התזמורת" בכיכובם של ששון גבאי ומירי מסיקה, וסרט עצמאי חדש בשם "כמה הערות על המצב" שיצר עם תלמידי משחק. שיחה מרתקת על יצירה אותנטית, חזרה למקורות, והתענוג הפשוט של עשיית קולנוע "בלי מפיקים על הראש".

עידן הובל, במאי "מנתק המים" ו"10 חודשים", מתארח בפרק השלישי של "סינמה ללא שו"ת". בשיחה כנה עם אבי לודמיר, הובל חושף את הסיפור המפתיע שהוביל אותו לעולם הקולנוע - מרצון לשחרר אביה של חברה מהכלא בוועד לאהבה שהתגלתה במקרה. "נס בבית שמש", ומדבר על האתגר המתמיד של יצירת מקורית בתעשיית הקולנוע הישראלית העכשווית.

דוד וולך, במאי "חופשת קיץ" ו"דניאל אויערבאך", מתארח בפרק השני של "סינמה שו"ת". בשיחה עמוקה עם אבי לודמיר, וולך מספר על המסע שהוביל אותו מעולם הישיבות אל מרכז הבמה של הקולנוע הישראלי. הוא משתף בתובנות מאחורי יצירת סרטיו, ומגלה את הקשר המפתיע בין "חופשת קיץ" ל"דקלוג" של קישלובסקי. במהלך השיחה עולה הדמיון המסקרן בין משחקו לזה של אסי דיין, והוא מדבר בכנות על ההחלטה לגלם את התפקיד הראשי ב"דניאל אויערבאך". וולך מסביר את רעיון ה"היפר-יהודיות" שמלווה את יצירתו, משתף בחוויותיו כיוצר החי בין תל אביב לפריז, ומשרטט תמונה מורכבת של מצב הקולנוע הישראלי העכשווי. בסיום, הוא חושף את החיפוש המתמשך אחר הפרויקט הבא שירגיש, כדבריו, "כמו אהבה ממבט ראשון".

תום שובל, אחד היוצרים המובילים בקולנוע הישראלי, מתארח בפרק הבכורה של "סינמה שו"ת". בשיחה מרתקת עם אבי לודמיר, שוב חושף את הסיפור המטלטל מאחורי הסרט החדש "מכתב לדוד", דמות הקולנוע בדוד קוניורפושחק חלושן מסרטו "הנוער" שנחט ב-7 באוקטובר "חולה על הסרטים כמו הוא".