לטייל בקלילות

דעאל הוא מסוג האנשים שמשאירים אחריו.כשהוא נכנס ומעמיק הוא גם רוצה להעביר הלאה.כך זיהה, בצדק, שחששות רבים מרתיעים מטיילים מלצאת להרים. כמו רוב הפחדים בחיים, הם מונעים בעיקר מחוסר וודאות. אנחנו לא יודעים המון דברים על ההרים, בטח כישראלים הרגילים לגבעות מאד קטנות. דעאל לקח את החוויה ופירק אותה למכנה המשותף הפשוט ביותר בטרקים - בקתות, או מה שנקרא, טרק עם לינה מסודרת. זה טרק לכל דבר אבל מפשט מאד את ההתנהלות ומשחרר הרבה קשיים וחרדות. בסיפרון קטן, אסתטי ונעים, דעאל אורז פנימה מדריך קצר ומדויק על הפרטים היבשים ביציאה לטרק בקתות. בשפה קולחת ופשוטה הוא מטמין בסיפרו גם תורה שלמה ופילוסופיה על המהות, הסיבות והחוויה ומנסה לגרום לכם פשוט לצאת להרים. בפרק 75 של הפודקאסט "לטייל בקלילות" ניפגשתי עם דעאל שלו כדי להכיר אותו, להבין איך חווית ההרים והבקתות משתלבת בחייו וגם כמובן לדבר על הסיפרון ומה שעומד מאחוריו. האתר של דעאל - קישורקופון הנחה off10 - מקנה 10% הנחה על הספר

אל עזרא התוודעתי ביו טיוב. שם בכלל קוראים לו אקסטרה אולטראלייט, שזה שם השביל שלו. כמו שמקובל באמריקה על השבילים הארוכים.עזרא הוא איש מיוחד. מעבר לעובדה שהוא מדבר בצורה הכי ברורה שנתקלתי ומאד קל להבין אותו, יש כאן הזדמנות נדירה להבין את הראש והנפש של אדם שהחליט שמהות חייו היא פשוט ללכת בשבילים ארוכים שוב ושוב.בערוץ שלו ביו טיוב, הסירטונים שלו משכו אותי הרבה יותר מכל יוצר תוכן אחר בתחום. הוא לא מחפש להתחנף לאף אחד, הוא לא מספונסר ולא מקבל מימון. בהתחלה הוא קצת עיצבן אותי אבל בסוף משהו תפס אותי בישירות שלו, בדרך המאד ברורה שהוא מציג את האמת שלו, גם אם היא לפעמים מלאה בסתירות. אם מקשיבים לעומק מבינים גם את הסיבה לסתירות. עזרא לא מציג דרך אחת לאולטראלייט ואפילו לא בהכרח אומר מה הכי נכון, אלא מנסה להתוות הגדרה כללית ותפישת עולם בגישה המאד מינימליסטית שלו. הוא מכסה את עולם ציוד האולטראלייט מתוך ניסיונו העשיר ולאחרונה החל להציג פודקאסט מצולם המראיין דמויות שונות שעשו שבילים ארוכים ומביא את תפישת הציוד הקל שלהם. בסירטונים שלו הוא מקפיד להזכיר שהניסיון שלו מבוסס על הליכת אלפי מיילים רבים...אבל מה בדיוק הוא עשה? זה נשאר קצת מסתורי.לאחר שהסקרנות שלי התגברה החלטתי לראיין אותו, להציץ קצת אל האישיות מאחורי רשימות הציוד הקל והנימוקים המפורטים ולהבין מיהו עזרא.כך גיליתי יהודי חם, לא סתם קוראים לו עזרא (אמא יהודיה עם קשר לחב״ד) שגם היה בארץ ואפילו מזכיר ומתלהב ממערת הקמח. יותר מזה, גיליתי אדם רגיש עם תפישה פילוסופית מרתקת על הליכה בשבילים ארוכים מאד.עזרא בחר בדרך חיים של ללכת על שבילים ארוכים והיא חלק בסיסי במהות שלו - הוא לא אדם שחי חיים רגילים ומדי פעם יוצא לטייל - הוא אדם שמרכז חייו הוא הליכה ממושכת, לאורך שנים - ויש לזה מחירים כבדים לצד רווחה נפשית גדולה.דרך עזרא הבנתי יותר את מהות המשיכה של האמריקאים לשבילים הארוכים שלהם וחוסר עניין במה שקורה ברוב המקומות האחרים בעולם ולמדתי עוד המון דברים קטנים - מה זה ווילדרנס אמיתי בעיניו, למה לוקח חודשים להיכנס למצב הנפשי הנכון בהליכה, למה ה-pct הוא השביל הכי מדהים בעולם ולמה הוא שונא דיינימה או DCF.האינסטגרם של עזרא: https://www.instagram.com/ezrajohnson6/ערוץ היוטיוב של עזרא https://www.youtube.com/@ExtraUltralightפריטי הציוד המומלץ של עזרא:תיקי Palanteפונצ׳ו טארפ Gatewood Capeקווילטים של Enlightened Equipment להשיג בארץ בחנות של Plan My Treksחולצה מגינה מרוח של Montbell דגם Tachyon

בסוף לא ניפגשנו למסע גבולות. מזג אוויר קצת קיצוני של סוף החורף וסתם המלחמה הזאת שלא נגמרת ומקשה להוציא אירועים, במיוחד בצפון - הביאו לדחיה ללא עתיד ברור של המסע הזה.מה זה בכלל מסע גבולות? מי זה יוסי אשור, שיוזם פרוייקטים כאלה? על זה בכל זאת תוכלו לשמוע בפרק הנוכחי של ״לטייל בקלילות״. יוסי הוא יזם של מסעות מיוחדים שמתחילים ונגמרים בגישה המיוחדת שלו לאנשים. זה מתחיל בסיפור על שביל ישראל, היום ולפני 30 שנה ומסתיים בטיולי גברים, שיש הקוראים להם טיולי גברים בעירום. לכאורה, צריך להיות פה דיסקליימר על התוכן שאתם עשויים לשמוע פה בפרק. אולי זה לא מתאים לכל אחד. יש פה אזכורים ומילים שהן לא תמיד במיינסטרים. אבל בפועל אין פה כלום יוצא דופן שלא נמצא בחיים. שום דבר בוטה או מוגזם מעבר לדברים שמעסיקים אותנו גם ככה בחיים שלנו ויוסי פשוט לוקח את זה ושם את זה על השולחן. יותר נכון, שם את זה בטבע, דרך טיול. בשיחה שלנו, יוסי מתאר, בין השאר, בשפה פשוטה ומאד ברורה את התהליך הזה ומה קורה במהלך טיולי הגברים שלו.באתר של יוסי תוכלו למצוא את כל המידע - על מסע גבולות, טיולי גברים וגם הספר ״זקופים״, שיוסי כתב

שלי, רק בת 24, מתכננת לעצמה מסע שאין עוד כמוהו.היא בחיפוש אחר מסע ירגיש לה ייחודי ומיוחד והיא תופרת לעצמה חוויה במונגוליה שמשלבת מסע סוסים, מסע אופנועים ולבסוף מסע רגלי הררי.בכל אלה, כמעט מדי יום, שלי לא עוברת יום אחד רגוע וכל מה שיכול להשתבש, משתבש. גם מה שלא יכול להשתבש - משתבש. בין אוסף של משברים שלי מוצאת את הנחישות והרצון שלה - להיות דווקא במקומות האלה, לא לוותר ולהמשיך בחוויה הספציפית שלה בלי לתת לשום דבר לעצור אותה. זה כולל רעב, חוסר במים והתייבשות, סוס שבועט ברוכבת שלו, התרסקויות בלי סוף על אופנוע, כולל פציעה שדרשה טיפול ללא הרדמה בבית חולים. בין כל אלה נוצרו חיבורים מופלאים עם אנשים זרים שכל מה שמחבר אותם יחד זה מסע משותף בארץ פראית. כל אלה ועוד עד לחוויה הנופית האולטימטיבית בחלק הגבוה של מונגוליה וטיפוס על הפיסגה הגבוהה ביותר במדינה.מסע מסמר שיער אולי, שעזר לשלי לגלות את עצמה ואת המקום האמיתי שגורם לה להרגשת חופש אינסופי.

יש משהו מרתק באנשים שלא מוכנים לקבל את הגבולות של התקופה שלהם.בתחילת המאה ה־16 העולם עדיין לא היה ברור. המפות היו חלקיות, האוקיינוסים מלאי סימני שאלה, והמרחקים עצומים ומאיימים.ובתוך המציאות הזאת קם אדם אחד, פרדיננד מגלן, והחליט שיש דרך אחרת.לא להקיף את העולם בשביל תהילה.לא לשבור שיא.אלא למצוא מעבר.הפורטוגלים שלטו בדרך המזרחית אל איי התבלינים סביב אפריקה. מגלן, שעבר לשרת את הכתר הספרדי, האמין שאפשר להגיע לשם דווקא מערבה. למצוא מעבר נסתר בדרום אמריקה, ולפתוח שער אל אוקיינוס שלא הופיע באמת על המפות.זו הייתה מחשבה כמעט חצופה. בלי ודאות, בלי הוכחות, רק אמונה עיקשת שהעולם גדול יותר ממה שחושבים.אבל יש רגעים בהיסטוריה שבהם אדם אחד מחליט ללכת עד הקצה. לא עוד מסע, לא עוד גילוי, אלא הימור מוחלט על הבלתי נודע.סטפן צוויג, בספרו על מגלן, לא מספר רק על מסע ימי. הוא מספר על אובססיה, על עקשנות, על אדם שמסרב לעצור גם כשהצוות מתמרד, כשהרעב מכרסם וכשהאופק נבלע בערפל.מגלן עצמו לא חזר הביתה. אבל המסע שלו שינה את תפיסת העולם לנצח.בפרק הזה של “לטייל בקלילות” נצא בעקבות החיפוש הזה. לא אחרי תהילה, אלא אחרי דרך.וכדי לצאת למסע הזה אני מארח היום את גילי חסקין, מטייל, מדריך אגדי או מיתולוגי אם תרצו וגם חוקר תרבויות שמקדיש שנים לחקר מסעות גדולים בהיסטוריה. יחד איתו ננסה להבין מי היה פרדיננד מגלן, מה באמת קרה במסע המטורף הזה, ואיך חיפוש אחד אחרי מעבר נסתר הפך למסע ששינה את העולם.האתר של גילי חסקין - בקישור כאן

יש משהו בקירבה לעשורים עגולים של גיל שמוציא מאיתנו אתגרים לא צפויים. אריאל ליברמן, לא פריק של טרקים, בעל היסטוריה ממוצעת ביותר בתחום הטיילות - מצא את עצמו בלב המלחמה, מפלס את דרכו לעבר אתגר גיל 60. בלי יומרות, בלי הכנות עצומות, בלי ציוד מאד מושקע הוא תיכנן כמו מתוך חלום את הדרך שלו אל שביל האפלאצ׳ים - השביל המועדף פחות משלושת השבילים הארוכים באמריקה.אריאל לא התייחס לזה כטיול אלא קודם כל כאתגר אמיתי. כשהוא הגיע פתאום לנקודת היציאה - הוא אפילו לא היה בטוח שזה באמת קרה לו. מה פתאום עכשיו מסע של 5 חודשים?במשך תקופת המסע הוא היה מפרסם תמונה פה, תמונה שם וממעט מאד במילים. תמיד הראש המחייך שלו עם עוד נקודת ציון במספרים. בלי הרבה מילים. כך הכרתי אותו. כשהוא חזר מהשביל המילים הכתובות החלו לצאת ממנו וכך גיליתי שיש לו סיפור לספר. בשיחה בינינו למדתי ששביל האפלאצ׳ים מוקף בקהילה אדירה שמהווה את לב השביל. התמיכה של מטיילים אחד בשני ושל הסביבה המקומית במטיילי השביל - היא אדירה וייחודית כל כך לארצות הברית. מה גילה אריאל על עצמו ועל הדרך שלו בהליכה של חודשים ארוכים? 152 ימים של מסע והם מתועדים יום אחרי יום בערוץ היו טיוב של אריאלמוזמנים להציץ גם שםhttps://www.youtube.com/@flounderoutofwaterפרק 70 של לטייל בקלילות, גם אנחנו סוגרים עשור של פרקים על סיפורי מסעות - הנה הפרק החדש יוצא לדרך

תמיד נחמד להציג את המסעות מהצד הכיפי או ההרפתקני שלהם. זה מייצר סיפור טוב. אבל הסיבה שרובנו יוצא למסעות היא גם הסיבה שאפשר להפוך את העולם הזה לכלי טיפולי מצוין. השימוש במסעות כדי לייצר סביבה ייחודית המעניקה לצעירים כלים לחיים דרך האתגרים אותם הם חווים, הולכת והופכת נפוצה יותר.הסיבה שכל כך הרבה אנשים נמשכים וגם חוזרים לחווית המסעות היא תהליך שהנפש שלהם עוברת. אנחנו מנתקים את עצמנו מיומיום, משגרה ויוצאים למרחבים של טבע, משהו ב"תבשיל" הזה פועל עלינו ומוציא אל פני השטח המון תחושות, רובן טובות. זה סוג של סם אם תירצו, לאוו דווקא בקטע ההתמכרותי, אלא ברמת ה-High שהוא מכניס אותנו. כבר עשרות שנים שהסם הזה, או אולי התרופה, משמש בדרכים שונות למטרות טיפוליות - הגישה הזאת, Adventure therapy, היא כלי אדיר שעושה טוב לבניית חוסן ומסוגלות וגם להקניית כלים לחיים לנוער בסיכון.רועי מנדל גילה שהרצון לשלב מסעות בחייו, הוא הרבה יותר מ"סתם" לצאת לעוד טרק. הוא בחר לעזוב את עולם הטק המנצנץ ומשרה נחשקת באמדוקס ולדלג אל השטח, שם כיוון את עצמו להובלת מסגרות שונות ובניית מומחיות בתחום הטיפול בשטח. המסע הוביל אותו לפינות חדשות שאיפשרו לו כנראה להגשים סוג של יעוד. בדרך הוא עושה טוב להרבה צעירים וגם לעצמו.

אחת המנטרות שאנחנו חוזרים עליה לא מעט היא ״בטרק הדברים מסתדרים״. אם תישאלו את ג׳ייסון טסלר הוא יגיד שזה לא רק בטרק, איכשהו החיים מסתדרים. אבל לא סתם. הם מסתדרים באוסף לא מתוכנן של התרחשויות. לא סתם המשפט שאני שומע מג׳ייסון הכי הרבה במהלך הזמן שניפגשנו הוא ״אבל אני ממש לא תכננתי שככה הדברים ילכו״. שום דבר לא מתוכנן אצל ג׳ייסון אבל זה סיפור מדהים על איך הובילו אותו החיים בדרך לא מתוכננת לאינספור אירועים שמהותם חופש מוחלט ובחירה בחיים של נדודים ואי וודאות.העוגן של ג׳ייסון ומה שהניע אותו לספר את הסיפור שלו הוא ״חוג אלעד״ המיתולוגי. התארגנות יחודית של אנשים שהולכים, והולכים רחוק. דרך המפגש שלו עם אותו חוג, ג׳ייסון גילה את ההליכה, גילה את חווית הלבד וגילה שהחופש נמצא במרחק החלטה בלבד.אצל ג׳ייסון דבר מוביל לדבר ושום דבר לא באמת מוביל לדבר הבא. זהו אוסף של סיפורים שכנראה לא נגענו בקצהו, אבל גם מה ששמעתי ממנו מרגש עד מאד והופך את החוויה שלו למסר חיובי שרוצה להגיד לכם דבר אחד - תתחילו ומשם הדברים יקרו מעצמם.קישור לחוג אלעד https://www.hugelad.com/

איך אפשר להציג את בועז לנגפורד?כשמסתכלים על הרפרטואר שלו, קשה להאמין שמדובר רק ב-38 שנה. מגוון הפעילות שלו הוא עצום. לפני אי אלו שנים הוא הגיע במקרה, כגיבוי חירום, להדריך מסע שהיה מרגש בשבילי, אל פיסגת ג'בל ראם. הוא השאיר בי רושם חזק אבל עם השנים קצת קשה לזכור מה עמד מאחורי הרושם הזה. בשיחה של שעה הכל חזר אלי בבום.בועז הוא מספר סיפורים מחונן, יש לו עברית נדירה וידע כל כך עצום. תוך כדי שיחה למדתי מה המקור לכל זה, איך הכל התחבר באישיות כל כך מיוחדת. בועז הוא אדם שכוח פנימי גורם לו להעמיק עוד ועוד בשטח והוא לא מצליח להרגע אלא אם מלאכת המחקר שלמה. זה מה שהפך אותו לגיאולוג, המסיים בקרוב את הדוקטורט שלו, מערן מחונן ופשוט איש אשכולות.שעה קסומה שהיה קשה להתנתק ממנה.למה ויתר בועז על נסיעה לגיאורגיה ברגע האחרון?איך ניגשים למחקר קניונים בארץ זרה?למה היה צריך לחלץ את עצמו עם רגל שבורה בקניון נידח?איך קניון באורך קילומטר אחד הופך למסע הישרדות אמיתי?מה מגלים כשדוחפים ידיים לקירות של מערה?עוד ועוד סיפורים שקלחו להם בצורה כל כך מרתקת.

ירון צרפתי יוצא ממש עוד מעט לאתגר ענק של 66 יום בניו זילנד. תיכף תישמעו איך ומה. ב-4 בינואר 2026 יעלה ירון לטיסה ארוכה לניו זילנד. יומיים אחרי, באמצעות טיסת פנים ומונית הוא יעמוד בנקודה הצפונית ביותר במדינת האיים הדרומית הזאת ויתחיל את מסעו הארוך דרומה, מסע שימתח על פני יותר מ-3000 ק"מ. ביום הראשון הוא יצעד או ירוץ כ-12 ק"מ אבל כל מה שיבוא לאחר מכן לא יהיה קרוב אפילו ליום הקליל הזה.החלטנו להיפגש קודם היציאה ולדבר על ההכנות שלפני, ההיערכות, המחשבות והחששות. השאיפה היא שכשיחזור ירון מהמסע שלו ניפגש ונסכם את החוויה, נסגור את המעגל בראיה לאחור, בעקבות הפרק ש"לפני".מה שקרה במהלך הפרק היה קצת מפתיע מבחינתי. כאחד שדבק ומאמין בהצטיידות הנכונה, בהיכרות של הציוד לפרטי פרטים והתאמה מדויקת של ציוד לאתגר, עמד מולי אדם שלא זוכר את שם היצרן של מרבית הפריטים שלו, בטח לא את משקלם המדויק וגם לא פרמטרים חשובים נוספים. מודה שהייתי קצת בהלם בהתחלה. אחרי ההקלטה והזמן שעבר עד העריכה חשבתי לא מעט על ירון והדרך שלו. הוא מגיע ללא ניסיון משמעותי במסעות בדד רגליים, בטח לא כאלה בסדר גודל כזה, הוא בעצמו מעיד "אני פוחד פחד מוות", אבל באותה נשימה גם אומר שהכי קל זה לא לעשות. ירון מעביר בעיני את הרוח האמיתית של יציאה למסעות, בטח מסעות בדד. הקבלה של אי הוודאות, ההליכה קדימה למרות החשש ואמונה טובה ושקטה בעצמך וב"למה שלך". בסופו של דבר המנוע האמיתי למסעות ארוכים הוא אתה עצמך, לא הציוד שלך ולא התפאורה מסביב. הציוד חשוב, ויכול להיות ההבדל בין חוויה טובה לכזאת פחות טובה. במקומות מסויימים בעולם זה גם יכול להיות הבדל של חיים ומוות. אבל, זאת הזדמנות יפה להעמיד במבחן את הפרופורציה בין רוח האדם והמניע הפנימי שלו להצטיידות ולניתוח המדוקדק של הפריטים שיש לקחת לדרך. למרות שלל העיצות והמידע שהעברתי לו, גם אחרי ההקלטה, נראה שירון יוצא לדרך בדיוק עם מה שהתכוון בלי לזוז ימינה ושמאלה. יש לו את הדרך שלו ולשמחתי, לפחות לפי התכנון שלנו, אנחנו נשב יחד גם אחרי שיחזור. נבין מה עבד טוב ומה לא עבד ואולי נקבל תשובה מוחלטת לשאלה - מה הדבר שהכי נדרש כשאתה יוצא לדרך ארוכה ומאתגרת שכזאת. קישורים:מעקב בלייב אחרי ירון באפליקציה FarOutאתר השביל בניו זילנדקישור לאפליקציה הרשמית של השבילפרויקט הפסגות של קיליאן ג׳ורנט שהזכרנו בשיחה

סביר שלא ידעתם שהקנצ׳אנג׳נגה הוא ההר השלישי בגובהו בעולם. העובדה היא שזה לא משנה, הטרק אל הבייס קאמפס שלו הוא נידח, רחוק ולא נוח להגעה אבל הוא בהחלט טרק ייחודי ומלא את כל פלאי נפאל - נהרות אדירים, יערות גשם וכמובן פסגות עצומות מכוסות לבן. יוני ברון היה ההשראה שלי לצאת לטרק המדהים והארוך הזה - כעת, משחזרתי, זאת הזדמנות מעולה לשבת עם יוני שנסע בעונה אחרת, להשוות רשמים ולחזור לדבר על טרקים בנפאל ועל הקנצ׳אנג׳נגה בפרט.קישור לסוכנות המומלצת שלנו לטיול בנפאל - The Great Adventure Treks

הפרק הזה הוא זווית אחרת. משהו שהתחיל בנקודה אישית - ה-Cairngorms הוא פאר הטבע הסקוטי, איזור עצום שהוא רק טבע פראי, חופשי, בעל עושר של פלאים והפתעות. הזדמנויות השיטוט שם, כפי שמאפשרת תרבות הטיול הסקוטית, הן אינסופיות ממש. בפעמיים שעברתי שם, הקיירנגורמס השאיר בי חותם עמוק.הספר של נאן שפרד, פורצת דרך בתחום כתיבת הטבע, בסקוטלנד ואולי בכלל - הוא שיר אהבה לטבע ולכל מה שמרכיב אותו. הוא במיוחד שיר אהבה לקיירנגורמס ונוגע בכל פלאיו בדרך יוצאת דופן. לא לחינם זכתה נאן שפרד בכבוד השמור לגדולי אומה ותמונתה היחודית, המזכירה אינדיאנית משוטטת, ילדת טבע, מתנוססת על שטר של 5 לירות שטרלינג. תעודת כניסה להיכל ייחודי של אנשים שנטועים עמוק בתרבות של ארצם.כשניגשתי לספר בשפת המקור נתקלתי בקושי עצום לקרוא אותו, אף כי אני דובר אנגלית טובה. זה היה מתסכל. לכן התלהבתי ממש כשגיליתי שהיצירה המפוארת הזאת תורגמה לאחרונה לעברית. תום דולב, שדווקא אינו טייל קלאסי ואפילו לא היה בסקוטלנד הוא האיש שתירגם את הספר לעברית ומנגיש לנו את הקושי שלו בשפה, שלפחות לי, זורמת יותר. ההיכרות שלו עם הספר עמוקה והדרך בה הוא מתאר ומפרט את הקסם של הספר מרגשת ממש, בשפה שלו ובשקט שהוא מנתח את היצירה ומסביר אותה בצורה צלולה.זכיתי לשבת עם תום שהתראיין לראשונה על הספר שהעסיק אותו חודשים ארוכים וזמין עכשיו לכולנו. לא, זה לא פודקאסט על ספרות, אולם כל חובב מסעות יכול להתרשם מעומק השיטוט, עוצמת האהבה לשטח הפראי, יכולת ההתבוננות המדוייקת.  לרוב, אנחנו חולפים במסע בשטח במהירות יחסית גבוהה, מספיקים לטעום רגעים קצרים משבילים חדשים שרק הכרנו. "ההר החי" מראה לנו איך ניתן להעמיק בשטח, לא להפסיק להתפעל ולשלב בין המסע החיצוני לזה הפנימי בצורה שרק מחזקת את הקשר שלנו לסביבה הקרובה אלינו. מסע יכול להיות ארוך וממושך גם אל מה שנמצא ממש לידינו, סביבת הבית. ההר החי - לרכישה באתר ״עברית״ההר החי - לרכישה באתר הוצאת אסיה

חלק נכבד מהתמונות במסע שלהם נראה כמו תמונות של ביקור משפחתי בכפר אצל הדוד האלבני, אבל עוז ובנצי עברו בסך הכל חוויות אירוח עמוקות וחמות כמיטב המסורת הבלקנית וזה חלק משמעותי בהרפתקה שלהם על אחד השבילים הארוכים בבלקן High Scardus Trail.כמו במקומות אחרים בעולם, מדינות מגלות שלהנגיש שביל ארוך בהרים ולתת לו שם הוא מתכון טוב להביא תיירים שרק מחפשים את השביל הבא.מה זה ה-High Scardus Trail איך בכלל מבטאים את זה ואילו חוויות אתם צפויים לפגוש לאורכו? עוז ערן ובנצי קוסובסקי רק חזרו משם והם לוקחים אותנו למסע שלהם ולשלל האירועים המדליקים וגם מסמרי שיער שעברו על השביל. כמו כל הליכה מרובת ימים, הרבה דברים קורים בדרך תוך כדי הליכה ארוכה ומונוטונית של שעות בכל יום.כמה קשה השביל? איזה אוכל תמצאו לאורכו? אילו אפשרויות אירוח יש שם? ועוד פרטים שהעבירו לנו יותר משעה של שיחה והמון צחוקים.לקינוח החברים דילגו אל האולימפוס שהיה לא רחוק כדי לקבל חוויה מטורפת של טיפוס לפסגה הגבוהה ביוון ישר אחרי שלג ראשון.

"השלטים מזהירים ממבחר סכנות: שדות מוקשים, כרישים" כתבה חוקרת הכרישים המפורסמת ד"ר יוג'יני קלארק, "אולם אם הייתי צריכה לבחור אתר אחד בעולם לצלול בו, זה היה ראס מוחמד" - פיסקה זאת מתוך כתבת ענק ראשונה על דרום סיני בנשיונל ג'יאוגראפיק שמה את אזור הצלילה המדהים הזה בים האדום על מפת הצלילה העולמית ופרצה סכר למפעל תיירות צלילה אדיר שבעצם אחראי לו אדם אחד עיקרי, הווארד רוזנשטיין.זהו סיפור על מסע חיים, לא מסע נקודתי מנקודה לנקודה פיזית. מסע הסטורי של חלוציות על ציר הזמן שהביא סטודנט אמריקאי צעיר וציוני להשתלשלות אירועים שנראה שהתרחשו לגמרי במקרה. זהו סיפור שמראה איך תעוזה עשיה וחזון קודחים דרך חששות ופחדים, צעד צעד, להקמה מאפס של פעילות בתחום אאוטדור חדשה לחלוטין שנגעה וריגשה אלפי אנשים, התמקדה ושילבה שמירת טבע והתפתחה בצל תהליך השלום האזורי בין ישראל ומצרים בשנות ה-70. הווארד, בצניעות גדולה, מכחיש קצת את החושים העסקיים החדים שלו, אבל פעם אחר פעם הוא ניווט והמציא את עצמו מחדש, גם לאחר שהעסק הפרטי שלו נמחק עקב פינוי סיני והשלום. מי שחווה פעם מסע שיט בצלילה, על ספינה שכל יעודה הוא לקום בבוקר, לצלול ולאכול וחזור חלילה, במשך ימים, דרך אתרי צלילה מרהיבים, כדאי שידע שהווארד רוזנשטיין היה בין הראשונים לעגן את הקונספט ולהוציא מסעות מרהיבים שנימתחו לאורך כל הים האדום ועד סיישל.למרות שהשיחה לקחה אותנו לאורך הדרך כולה, קריאה בספר של הוארד המלווה בצילומים מדהימים ויצא בעברית לא מזמן, מראה כמה נגענו בקצה של הסיפור ואפשר למצוא שם פרספקטיבה יותר עמוקה על שלל האירועים שהתרחשו תוך כדי הקמת המרכז הימי הייחודי שלו, Red Sea Divers.קישור לרכישת סיפרו של הווארד רוזנשטיין: ״אוצרות, ספינות טרופות ושחר הצלילה בים סוף״קוד הנחה לרכישת הספר ״לטיילבקלילות״ בתוקף עד 10.11.25

מה זה אומר לצאת לטרק כשאתה בעצם כבר נווד בשוטף, מעל 20 שנה? כלומר לא חי במקום אחד ונודד גם ככה בין מדינותיהונתן וייס מצא את עצמו ממשיך את הטיול אחרי צבא ברציפות עד גילו הנוכחי - 46. במהלך התקופה גילה את חווית הטרקים והתגלגל, לגמרי במקרה, אל השביל הארוך הפופולרי בעולם.ה-PCT הוא אחד השבילים הארוכים שתפס חזק במיוחד וגם חזר לא פעם בפודקאסט. אבל איך זה יוצא שמישהו עושה אותו פעמיים???בכל זאת מדובר בשביל של מעל 4000 ק״מ שיש להקציב לו כ-5 חודשים שלמים. יכול להיות שכשאתה נווד בבסיסך הדבר הזה מתאפשר יותר בקלות וכך מצאתי את עצמי משביע את סקרנותי לגבי החוויה הכפולה הזאת.יהונתן מדבר על ההבדל בין החציות, על איך התגלגלו חייו לחוויות שונות ואיך בודהיזם מתחבר לכל זה.בין לבין הוא בחר להקדיש זמן לפרוייקט כתיבת ספר על חוויותיו מהשביל. זה לא עוד ספר מסע על הדרך, אלא אוסף של סיפורים קלילים, זוויות ראיה ייחודיות במילותיו שלו ״אם השביל בדמכם או אתם חולמים על הרפתקאה שכזו ואם זה הסגנון שלכם, אז הספר הזה יכול להיות מעניין״הספר אמנם באנגלית בלבד אבל הוא בהחלט קליל וקולחקישור לרכישה באמזון

לכבוד פרק ה-60 אני מארח שוב את יחיאל מרצבך, הפעם במסע הפרטי שלו לקולורדו. זהו מסע חצי פילוסופי המהרהר הרבה בבדד מול החברותא, בקשיחות של השביל, בהבדל בין טרק אמריקאי לכזה באירופה. יחיאל, מנוסה כבר בטרקים בפורמט יחיד יוצא הפעם לקרקע לא מוכרת ורחוקה. מסתבר שלא צריך לחצות את כל אמריקה כדי לפסוע בשבילים הארוכים שלה אלא אפשר גם לדגום חלקים משבילי הפאר בלב הטבע של קולורדו - הקולורדו טרייל וה-CDTיחיאל תיבל את סיפוריו והירהוריו בקטעים מתוך הספר ״מסעותי עם צ'רלי בחיפוש אחר אמריקה / ג'ון סטיינבק״ספר שכל כך תואם לסצינה ולתפאורה.קישור לסיפור הדרך של יחיאל

״אמא, ישו הגיע״ - זה רק אחד המפגשים של יאן כהן המכנה את עצמו בכלל ״טורמן״, Tour man. ויאן אכן בטור ארוך ומי ידע את סופו...אם הייתי צריך לשים כותרת אחת על המסע של יאן, המתגלגל כבר שנים מצפון אמריקה אל קצה דרומה - הייתי מתמקד במפגשים שלו עם אנשים, בדרך המיוחדת שהוא מתחבר אל אלה שמכניסים אותו, זר גמור, לביתם.כשהמסע זורם אצלך בדם במשך שנים וממשיך להניע אותך קדימה בכל סיטואציה, אתה מגיע ליצירתיות שמאפשרת לך לעבור...שנתיים למשל, בלי לשלם פעם אחת על לינה, לאסוף אוכל מפחים, לבקש מאנשים עזרה בגובה העיניים, לישון בכיף בשירותים הציבוריים - רק כי זה מחסה מהקור.יאן הגיע לאופניים די במקרה, בלי לדעת אפילו לתקן פנצ׳ר, בלי לחשוב הרבה על מה שהוא הולך לעשות. אבל כשהמסע טבוע בך, הדרך לוקחת אותך קדימה במעין שרשרת של חיבורים שספקת עוד ועוד אנרגיות להמשיך.בפרק 59 של הפודקאסט ״לטייל בקלילות״ דיברתי בצורה מקרטעת עם יאן כהן, אי שם בפרו. פרק ראשון שהוקלט בסלולרי, באיכות מביכה שהשתפרה פלאים באמצעות הטכנולוגיה של היום. איש שנודד בלי סוף ומביא פרספקטיבה מיוחדת משלו למסעות.

ינון אלרואי הוא דוגמה להרבה דברים אבל אם נסכם את זה במשפט אחד - הוא מראה שליכולת להשתנות וללמוד עולמות חדשים, אין גיל.בגיל 55 משהו שינה אותו ולקח אותו לדרך חדשה שמאז ועד היום לא מפסיקה לקחת אותו להרפתקאות וחוויות חדשות. שיאה של הדרך שלו היא היציאה לטרק בדד ראשון בגיל 62 ואת זה הוא בוחר לעשות במסלול לא שגרתי תוך לקיחת אתגרים ולימוד דרכים חדשות לטייל - ממש לטייל בקלילות. הפעם בגיאורגיה.

באחד הרגעים בשיחה שלנו, יונת אומרת...איזה ״מזל״ שלי זה קרה אחרי שהספקתי לחיות חיים שלמים כרואה. כאילו שאפשר לקבל את זה בשקט, את העובדה שאתה מתעוור בשיא חייך אי שם בחלק האחרון של שנות ה-50 שלך. זאת דוגמה מייצגת בעיני של יונת, שרואה את החיובי ורואה את מה שכן ולא את מה שחסר. את כל זה היא מתבלת ביכולת תיאורית שמשאירה אותי מלא פליאה. אולי זה הפיצוי של אובדן ראיה שהופך את היכולת המילולית לכל כך מפורטת, אולי זה בכלל טבעי אצלה - מה שבטוח, לשמוע את יונת מתארת את החוויות שלה זה מרתק. יונת לא מטיילת בקבוצות עוורים, ולא חותרת בקייאק עם עוד מישהו. היא עושה את הכל ״רגיל״. יחד עם זה, היא לא מתכחשת לקושי ולצורך שלה בעזרה. כל זה הוא הבסיס ל״מנוע״ שלה, שמביא אותה להמשיך ולחוות את המסעות שלה בצורה הכי חזקה שאפשר.

איל חלפון הוא במאי, תסריטאי וסופר. באמתחתו שני פרסי אופיר (האוסקר הישראלי) על התסריט הטוב ביותר. ריספקט.בנוסף כתב ארבעה ספרים, אחד מהם הוא סוג של ספר מסע על דרכו בשביל ישראל.מי אם לא איל, חובב טרקים (שאינו מטייל מספיק, לדבריו), מתאים לדון בנושא כבד משקל כמו ספרי מסע. בדקנו את הסוגיה מה זה בכלל ספר מסע, איל הציג כמה סופרים גדולים בתחום ואת ספרי המסע שלהם והביא נגיעות קטנטנות של קטעים מתוך הספרים. גלשנו לכיוונים שונים ודיברנו על סיפרו העתידי העוסק גם הוא במסעות (פיקטיביים) בעולם וקינחנו בקטע מדברי מתוך קונגלומרט, סיפרו האחרון של איל.ספרים שניסקרו:מסע חיפושים - עם חברים, באמצע החיים, לאורך שביל ישראל - איל חלפוןWild - Sheryl StradeA Walk in the Woods - Bill BrysonThe Placed in Between - Rory StewartThe Old Ways, Underland - Robert Macfarlaneהרים ונהרות לעולם - דן דאורקונגלומרט - איל חלפון

בואו נשים את זה ישר על השולחן, אורן וניצוץ עשו את הפיסיטי. לאט, אחרונים מכולם, אבל סיימו אותו - בלי להיות טיילי על ובלי ניסיון עצום בטרקים. חצי שנה של הליכה רציפה על השביל הארוך החזק בעולם.אבל הסיפור האמיתי הוא הזוגיות המופלאה שלהם והיכולת לצלוח סיטואציה אינטנסיבית של חצי שנה של להיות אחד עם השני סביב השעון.איך הם הצליחו לעשות את זה ולהישאר יחד. ללא ספק הפרק הכי מצחיק של הפודקאסט. נישארתי עם רצון עז לחבק אותם חזק.

הדרך של דן ליאור הובילה ממסע למסע. הגילוי של מסעות רגליים בטבע הביא אותו להבנה שזה המקום שלו וחלק משמעותי מחייו יהיה כרוך בטבע ושהייה בחוץ. אל כל אלה הוא חיבר את הצילום. בעבודה עצמית סיזיפית הוא בנה לעצמו שפה צילומית ונראטיב אישי שמייצג את הרצון שלו לתעד בדרך ייחודית משלו. עולם התיעוד של הרפתקאות קצרות גילגל אותו אט אט אל הסיפור העיקרי של חייו שלקח 6 שנים תמימות כדי להשלים אותו. מסע בפני עצמו שמרכזו מרדף אחרי סופות טורנדו בתא שטח שכוח אל באמריקה, מקום המושך אליו רודפי סערות, החזקות ביותר על פני כדור הארץ. מדובר באנשים שמחפשים באובססיה את הטורנדו הבא ומשקיעים משאבים אדירים ותשוקה בלתי ניגמרת על פני שנים, כדי לרדוף ולהגיע למרחק נגיעה מסופות אדירות. דן ליאור הפך תוך כדי המסע בעקבות הטורנדו לצידו של מייקל, גיבור הסרט שלו, לצלם של סרט תעודי באורך מלא, כשמצא בעצם את הסיפור המתאים לגמרי במקרה.כדי להכיר את שפת הצילום של דן ממליץ להציץ בערוץ הסרטים שלו, שם תוכלו לראות חלק מהסרטים המוזכרים בפרק.Www.vimeo.com/danlior

ברשימת אנשי הקשר שלי בטלפון, אלעד בצלאל מופיע כ״אלעד איש הקור״. מה שסיקרן אותי באלעד, מתחילת ההיכרות שלי איתו - היא המשיכה הלא ברורה (לי) למקומות כל כך קיצוניים אקלימית. אלעד בוחר לצעוד באיזורים ארקטיים, בהם טמפרטורות של מינוס 20 הן בשיגרה.מה מושך את אלעד למקומות האלה, מה נדרש כדי לשרוד בתנאים כל כך קשים ואיך זה שונה מטרקים ״רגילים״. על כך שוחחנו בשיחה מרתקת שפורסת לה בצורה סדורה את אישיותו המיוחדת של אלעד ודרך שלו אל הקטבים.

לתכנן טרק זאת עבודת נמלים של פרטים טכניים שעבור חלק מהאנשים מהווה כבר את אחת החוויות בדרך לטרק.במשך שנתיים בהם אנחנו פועלים לעזור לאנשים לצאת לטרקים עצמאיים על ידי ליווי בתכנון הטרקים - אני ויחיאל מרצבך צברנו המון ידע וניסיון שהתווסף ליכולת הבסיסית שלנו לתכנן את הטרקים של עצמנו.מסתבר שלתכנן לאחרים זה לא כמו לתכנן לעצמנו - צריך להיות יותר יסודיים ולהשאיר קצת פחות מהלא ידוע. בפרק הזה בעקבות הצעה של אחד המאזינים אנחנו פורשים עבור כולם המון טיפים ומידע חשוב שיעזור לכם לתכנן לבד את הטרקים שלכם.רוצים לקבל עיצה או להיעזר בנו לתכנון הטרק שלכםplanmytreks.comבפרק דיברנו גם על המוצר המדליק של קוביות דלק מוצק שמשמשות תחליף לגז שאפשר לקחת במטוסקישור לחנות של Esbit בארץ

יש שיגידו שיורם חן פיצח את השיטה. יש פה יותר נכון הרבה שיטות - הוא בעצמו מגדיר את עצמו כאחד שיודע בעיקר להיות בחוץ ואת זה הוא עושה ברגל, על אופניים וקשור לכל מני מצוקי סלע.כך מצא את עצמו מסתובב כל פעם ביעדים חדשים, חוקר מסלולים שלא עשו לפניו וסולל את הדרך לאנשים באו אחריו או באו איתו. יותר מזה שהוא אוהב הרפתקאות, מסתבר שהוא אוהב לקחת אנשים ולהראות להם את הדרך.אבל בדרך כלל זה לא יהיה משהו שגרתי ומיינסטרימי, הראש שלו רוקח המצאות כל פעם מחדש.כך הוא תר את הגלובוס אבל מרכז הכובד שלו נע בין המדבר הישראלי להרים הגדולים של צפון איטליה, שעדין מהלכים עליו קסם גם אחרי שנים רבות.כל זה הוא רק תפאורה, רצינית אולי, למשימה הגדולה של חייו - לתת לאנשים מיוחדים את ההזדמנות להראות שגם הם יכולים - ממש כמו כל אחד אחר. תגידו לו שזה בלתי אפשרי וזה רק מדרבן אותו למצוא את הדרך.

בפרק היובל (!!!), 50, אני מארח את גיא שילה, האיש שהקים קהילת ענק של מעל מאתיים אלף איש ואישה שאוהבים את סיני. היא אכן מכונה קהילת אוהבי סיני ותוכלו למצוא אותה בפייסבוק.גיא נטש עובדה של עורך דין כדי להתחבר למה שבאמת מלווה אותו כל חייו וזה המסעות לסיני. רוב הישראלים יגיעו לחופי סיני, אולם האהבה של גיא מתחלקת בין החופים וההרים העצומים של סיני בהם הוא משוטט מילדותו.במשך השנים יצר קשרי ידידות ייחודיים עם הבדואים של דרום סיני שהינם חלק בלתי נפרד מהמסעות שלו אליהם הוא לוקח הרבה מטיילים אחרים.גיא שב וחוזר פעם אחר פעם לסיני על כל גווניה ונראה שהרעב שלו לחצי האי המופלא הזה אינו נעלם.בפרק לפנינו הוא פורש את כל הקשר המיוחד שלו עם סיני על כל חלקיהקישור לקהילת אוהבי סיני

שחר אלוש הוא טרקר אולטימטיביהוא מזקק את החוויות לצורה הגולמית ביותר שלהן ולא נרתע מהתנסויות לא פשוטות. כל דבר מרכיב את החוויה שלו.מן הראוי להוסיף פה אזהרת טריגר לכמה מהסיפורים שלו שמציגים בצורה באמת אותנטית עד כמה הוא לוקח את החוויות שלו רחוקיש לו יכולות פיזיות נדירות ואדירות שמגיעות כדי לשרת את התאווה הבלתי ניגמרת שלו לגמוע קילומטרים ולייצר מסעות שבנויים לאוו דווקא על מסלולים שמישהו אחר תיכנן. הוא יקח מפה, ילמד אותה לעומק וימצא את המסלול הכי טוב בשבילו שיקח אותו לרוב לפיסגת ההר הגבוה ביותר במדינה שהוא מבקר בה - ויש 100 מדינות כאלה שעברו תחת רגליו.בפרק הזה הוא מצליח להעביר יפה עד כמה חוויות תלויות אך ורק בשרשרת של אירועים ייחודית שמתרחשת בצורה חד פעמית במהלך הטרק שלך. שום דבר לא יהיה דומה לזה ואין טעם להשוות טרקים על בסיס מדינות או מסלולים אלא רק לפי צבירת הסיפורים וההפתעות שקרו בדרך - יש לו מאות כאלה

לפעמים נראה שטרקים בהרים מיועדים רק למיטיבי לכת. ההרים הם באמת משהו שבמיוחד לנו, ישראלים, נטולי תרבות הררית מפותחת, נראים קצת מאיימים, בטח דורשים ניסיון והבנה - כי זה מאד שונה מהתוואי הטופוגרפי השכיח בארץ.רז פישביין אימבר רואה את זה אחרת. במקום לדאוג לאלה המסוגלים במילא לפתור לעצמם את הבעיות ההרריות, הוא החליט להנגיש את הדרך דווקא לאלו שאינם ספורטאי על, אלה שנמצאים פחות בכושר שיא, אלה שאוהבים ללכת, אבל בקטנה.כשרז גילה את חווית הטרקים בין בקתות באירופה הוא כל כך התלהב מהקונספט, שהחליט שחשוב להביא לשם גם אנשים שלא יודעים איך לעשות את זה בעצמם.מהיותו סופר יסודי, הוא חיבר הבנת מפות עמוקה לסיורי עומק בשטח ובנה טרקים מקוריים בין בקתות שיאפשרו ימים יחסית קלים עם טיפוס מצטבר צנוע בסביבה שתהיה בטוחה גם להלכים ״לא מקצועיים״.במקביל הוא הלך את ה-PCT לכל אורכו, ברצף, בגיל 50, וגם עזב עבודה יציבה ברפאל לטובת הדרכת טרקים. למרות מה שנכתב כאן, הוא גם הראשון בעולם להוציא קבוצות מאורגנות למקטע היפה ביותר על ה-PCT ובהחלט אחד הקשים. איזור הסיירה נבאדה ההררי, על ה-John Muir Trail, טרק קשוח ללא נקודות הצטיידות, שדורש נשיאת ציוד במשקל 15 ק״ג על הגב כולל ציוד שינה מלא. אם נראה לכם שאף אחד לא יבוא לזה, אז השנה תהיה כבר הפעם השניה שהוא ממלא משתתפים למסע הקשה הזה בקצה השני של העולם.האתר של רז:Raz-bashvilim.co.il

אלירן דה מאיו מביא איתו אותנטיות וחיבור לטבע שעלולים להרים גבה אצל אנשים שיראו או ישמעו אותו.העניין הוא שאני מכיר אותו מספיק שנים כדי להרגיש ביטחון מוחלט בלהביא אותו אליכם כמו שהוא: פשוט, שקוף, מאמין במאה אחוז בדרך שלו, אפס שרלטנות ולב ענק. מה זה ענק? עצום. הוא לא מתיימר לתת שום דבר קסום או פלאי וגם העובדה שלא סיים תיכון או למד בצורה מסודרת לא מפריעה לו להציע דרך. אין בדרך הזאת שום ביטחונות מלבד העובדה שמדובר במעל עשור של פעילות תחת הפורמט המכונה "בית הבריאות" בקיבוץ תובל והמון אנשים שעברו, התנסו וצברו חוויות משנות חיים במסגרת הזאת. הם גם ספגו משהו מהדרך הזאת שלרוב גם נישארת איתם לאורך זמן, בחזרה לשגרה.אלירן דוגל בדרך שהיא עקבית אולם פשוטה להפליא ומכילה עקרונות בסיסיים וטבעיים שחוללו אצלו שינויים כבירים, כך שהוא התמסר אליהם בצורה מוחלטת ורואה בזה גם שליחות אמיתית להעביר את זה הלאה. הכל מתחיל מתחושת חופש וחיבור בטבע, המשמש כלי עיקרי בריפוי או הקלה. ריפוי של מה? מגוון של בעיות שאנשים מגיעים איתן אליו. הצטרפו אלי לשעה של שיחה עמוקה עם אלירן דרך ההתנסויות שלו, שהחלו במסעות מטורפים בגולן והביאו אותו למקומות של חופש מאילוצים שלרוב נראים לנו כורח - אכילה ושתיה למשל. על פי אלירן לא חייבים מסעות עומק מסובכים ועתירי קילומטרים כדי להפיק הרבה מכוחות הטבע. הכנסה של כמה אלמנטים פשוטים לחיי השגרה שלכם, תעשה כבר את הקסם שלה. בית הבריאות בתובלhttps://home.demayo.co.il/כתבה על טיול תאנים של אלירןhttps://outpanel.co.il/golan-figs/

בשלב מסויים בחייו, אמיר פלג לא יכול לשאת את הסבל של עבודה משרדית והוא הולך לכיוון שידע שמביא לו ריפוי לנפש - רק שהוא הופך אותו לאט למקצוע ומקים חברה למסעות. אמיר מנסה לייצר טיולים מיוחדים. כאלה שאנשים שאינם חובבי טיולים מאורגנים ירצו לצאת אליהם.הוא מספר על הדרך ועל חלק מהיעדים המיוחדים שיצר והפך למסעות שאליהם הוא מוציא אנשים. תוך כדי השיחה הוא חולק מידע מרתק על כמה מהמקומות שהוא אוהב במיוחד: מונגוליה, בהוטן ורואנדה.האתר של אמיר:https://www.amir-peleg.com/טוטם הזאב: סיפור ממונגוליהhttps://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=961545הסרט סוכני האושר - תיעודי על בהוטןhttps://www.cinema.co.il/event/%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8-%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91-2024/

זה היה הקול הפנימי של אוהד שלקח אותו דווקא לאירוע הספציפי הזה. כך הוא מסביר בסוף הפרק. ואיזה קול זה היה...המסע או המירוץ לאלסקה, R2AK, הוא אירוע הקורא תיגר על מוסכמות סדורות בתחום השיט. לרוב, אירועים גרנדיוזיים על גבי כלי שייט מדוגמים וסופר יקרים לעומת האפשרות המחתרתית כמעט לצאת במסגרת אירוע לחצייה ארוכה של 21 יום על מה שכמעט יכול להיחשב ל...רפסודה. וכל זה, ללא מנוע (אסור) וצורך הכרחי לחתור חלקים נכבדים מהדרך.למה אי אפשר לעמוד על הרגליים אחרי 21 יום?איך משכנעים את המארגנים שעם הרבה תשוקה, גם יורד ים מהים תיכון יכול להתמודד עם האוקייאנוס?מי זה מיסטר איקס?אוהד שפריר מספר בקול צלול והמון רגש על הדרך שלו לצלוח מסע כמעט בלתי אפשרי שהוא מצד אחד התמודדות אדירה עם תנאי קיצון ומצד שני חלק מהרכב אנושי מיוחד שחובר יחד לעשות משהו שדורש לב גדול והמון אמונה: בעצמך, בים ובפלטפורמה עליה אתה שט.קישור לאתר האירוע:https://r2ak.com/קישור לסירטון על אוהד שהופק באירוע:https://www.youtube.com/watch?v=F8VLU_KEj5k

המלחמה עשתה ליאיר עובד סדר בראש. החיים קצרים וכדאי לזרום עם התשוקות שלנו. מכאן הוא החליט להתמקד באהבה שלו להדרכה, אנשים וכמובן טרקים. מכל הסוגים.יאיר מראה שגם בגיל מאד צעיר אפשר ללמוד לטייל נכון, לצאת גם עם פחדים ופשוט להתמודד איתם ובעיקר להאמין בעצמך ובדברים שטיבם להסתדר.הוא מדבר על הדרך שלו להתנסות בציוד איכותי, הרשימה של 20 השבילים היפים בעולם של נשיונל ג׳יאוגרפיק שעומדת במרכז החלומות שלו ובעיקר הוא מלא התלהבות מדבקת ששווה להקשיב לה.הציוד המומלץ של יאיר:תיק Atom Packs 30אוהל Durston X-mid 2 Proמזרן Big Agnes Rapid SLכרית Nemo Filoקווילט של Katabatic Gearרוצים להתייעץ עם יאיר עובד?זה הפרופיל שלו בפייסבוק

לפני 12 שנה כשנחשפתי לסיפור המדהים של שקלטון לא האמנתי שעברתי את רוב חיי הבוגרים בלי להתוודע למסע יוצא הדופן הזה. בלעתי ספרי מסע והרפתקאות בלי שזכיתי להיכרות עם הבריטי עתיר היכולות הזה. גם היום זה כנראה סיפור המסעות המדהים ביותר וכנראה חלק מזה היא העובדה שעדיין רק מעטים שמעו עליו. הרבה זמן חלמתי להוציא פרק שיספר את סיפורו של שקלטון. רציתי להביא אורח מיוחד שיודע עליו המון וקיבלתי זכות גדולה לארח את דנדן בולוטין, איש עתיר זכויות, ידע ומסעות בפני עצמו. איש עם לב ענק ויכולת לספר סיפור בצורה יוצאת דופן. דנדן מרצה מוכשר על שלל נושאים ואחד מהם הוא שקלטון. מעבר לסיפור האישי שלו שדיברנו עליו באמת בקצרה (כי רק לזה אפשר להקדיש פרק או שניים) דנדן שטח את הסיפור המופלא של מסעו של שקלטון מכל מני זוויות משעשעות ומיוחדות ויצר את החיבור האישי שלו לדמות הענקית הזאת בצורה שתשאיר אתכם שמוטי לסת. לדנדן ערך בויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%93%D7%9F_%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9F האתר של דנדן וכל הפרטים על החווה ואפשרויות האירוח https://www.dandanbolotin.co.il/ רוצים להזמין את דנדן להרצאה? כדאי לכם!! https://www.dandanbolotin.co.il/blank-7 הספר המומלץ בעברית על הסיפור כולו - אנדיורנס https://www.e-vrit.co.il/Product/9114/

זה פרק שלא ממש רוצים לעשות. איך אומר יניב - אני אתחיל מהסוף - עידו נהרג בשביעי באוקטובר. לכאורה אין עוד מה להוסיף, כי זה באמת יכול להיראות כמו הסוף. אבל יניב, שלהבת והמשפחה בוחרים לקום בבוקר, אפילו עם חיוך. המשימה שיניב שם לעצמו, כמו כל כך הרבה הורים לצערנו, היא להביא לעולם את הסיפור של עידו. המילים הקשות הן ״להנציח״. והוא עושה את זה נהדר. בסיפור בהיר וישיר הוא מגולל את הסיפור של עידו, את האהבות שלו, אחת מהן היא הנהיגה. וכך, יחד עם משפחת גרוטראלי, הם יוצאים למסע לזכר עידו, מסע שעידו לא הספיק לעשות בגרוטאה שרכש. זאת דרך יפה גם להציג את המפעל הזה שנקרא ״גרוטראלי״. מסעות בשטח באמצעות כלים שהם הכי רחוקים מרכבי שטח. רעיון שכבר כמעט 10 שנים מתנהל באינטנסיביות ומביא אוהדים רבים לתחום והרבה פעילויות חברתיות. תודה לחגית זיידנר, ״מנכלית הגרוטראלי״ על החיבור הזה ונתינת הבמה ליניב קישור לדף הגרוטראלי

קשה להגדיר את רום בן אליהו או את מה שעשה. אלה אולי ארבעה מסעות בסיפור אחד ואולי סיפור על אדם חסר פחדים, אבל לא באמת. אדם שיודע ללכת עם הפחד שלו ולקחת אותו למקומות שיעזרו לו. יש שיגידו חסר אחריות ואני אומר - אחד שיודע לטפס על קירות שעוצרים את רוב האנשים, אדם שכבר בגיל 24 היה בעל סקרנות שדחפה אותו עוד ועוד קדימה למקומות פיזיים ונפשיים שרוב האנשים לא יגיעו אליהם במשך חיים שלמים. זה סיפור שיראה לכם פיקטיבי בחלקים- רק שיש תמונות שמתעדות הכל. שיחה מרתקת עם רום, שהתשוקה לחיים מניעה אותו בצורה יוצאת דופן קישור לבלוג של רום: https://romboblog.blogspot.com/

בייקפאקינג הוא בעצם פורמט של ״טרקים עם אופניים״. המבנה דומה, מעמיסים על ה״כלי״ את כל מה שצריך להישרדות במשך מספר ימים ופשוט מתקדמים בשטח לאורך שבילים ניפלאים. לפעמים זה לקחת עליך ציוד שינה מלא ולהיזרק בשטח ובפעמים אחרות זה יכול להיות רכיבה מצימר לצימר ביעד אירופאי מהמם. אבל זה לא הסיפור - יותר מאשר אלעד בכר הוא רוכב או בייקפאקר, הוא בהחלט מנוע של קהילות. זה משהו שבוער בו וזה פשוט עובד לו. הוא רותם מאות ואולי אלפי אנשים למעין גוף אחד מלוכד אבל גם אוסף של אינדיבידואלים. יחד הם מארגנים אירועי רכיבה של מספר ימים המאפשרים את חווית היחד וגם את הסולו בעת ובעונה אחת. הוא בנה פורמט מנצח שמושך אליו חובבי בייקפאקינג מכל רחבי הארץ, לאירועים קצרים וגם לכאלה ארוכים מאד. אחד הדובדבנים בקהילה הוא הדרך בה הם עוטפים רוכבים חדשים וחסרי ניסיון ומכניסים אותם בעדינות לתוך התחביב והפורמט עד שהם מתמכרים והופכים לרוכבים נלהבים. הקהילה שותפה לכל המפעלים והיא תומכת ודוחפת דרך, למשל, אתר כמו bikepacking.co.il יחד הם יוצרים מסלולים משותפים, משלבים את הכח של גורמים מסחריים ומקימים אירועים שכל אחד מהם הוא הפנינג קטן של אהבה לשטח, לאופניים ולקהילה

שרשרת של משברים, אשר בראשם פוסט טראומה מימי הצבא, הביאו את רביד כהן לדרך שמטרתה, להגדרתו, ״לחזור להיות נורמלי״. אבל, יש משהו ב-DNA של רביד שמחפש דברים שאינם שגרתיים, אינם רגילים. הדרך של רביד, שהתגלתה לו כבר במסע של אחרי הצבא, היא אחרת לחלוטין וכנראה צריכה לעבור במסלולים שאחרים ממעטים לעשות. כך הגה רביד בראשו את המסע הנוכחי סביב הקוטב הצפוני. הקפה שלמה של מדינות החוג הארקטי, מקפץ ממדינה למדינה, לפעמים בדרך לא דרך וכך עובר בין מקומות שונים שהדבר היחיד המשותף להם הוא מיקום על קו רוחב משותף, קרוב מאד לקוטב הצפוני. הוא יצר תוכנית מפורטת שעברה לפסים מעשיים בקיץ 2024, וכך במשך ארבעה חודשים הוא נדד בין 8 מדינות, ממקד את עצמו בהרפתקה אחת או אולי יותר, נקודתית, בכל אחד מהמקומות, כדי לחוות אותם מקרוב. מפגשים אנושיים מרגשים ומפתיעים, התמודדויות ובעיקר חוויות ייחודיות שהרכיבו פאזל של מסע יוצא דופן. בימים אלה מוציא רביד אל סיפרו הראשון, ״הקצה״. רומן בדיוני, אולם כזה שנכתב מניסיונו האישי סביב ההתמודדות שצלחה יפה - להשאיר את הפוסט טראומה מאחוריו. אם תתרגשו מסיפורו כמוני, רביד ישמח אם תתמכו בפרוייקט הוצאת הספר שלו שמתקיים בחודש דצמבר 2024 דרך הדסטארט קישור לפרוייקט כאן: https://bit.ly/4i0mSvs

לדני תאוות חיים שיש מאחוריה אופטימיות אדירה. דני בהחלט טורף את החיים אבל הוא עבר דרך די מייסרת כדי להגיע ולהפנים את העובדה הזאת. הסיפור של דני הוא בלתי נתפש כמעט בכל קנה מידה, גם ללא עולם הטרקים שהיום הוא מאד מחובר אליו. הדרך שעבר מפציעה קשה במלחמת לבנוון הראשונה, עיוורון אל אחיזה בחיים בשתי ידים היא מופלאה ותשאיר אתכם משתאים או המומים. דני מגדיר את עצמו ״עיוור עם סימן קריאה״ ובתוך כל זה הוא בנה עולם שהוא חי ונהנה ממנו עד מאד עם משפחה מדהימה. ההיילייט של הפעילויות שלו ושל הפרק הנוכחי הוא עולם הטרקים שגילה רק לפני כמה שנים - שום דבר לא מפריע לו בדרך לחוות את מה שיש לעולם להציע. המלצה חמה 1 - תישארו עד סוף הפרק. דני מוכיח באמת שאין גבולות לרצון ובכלל כל מסר שלו יתן לכם פרספקטיבה טובה לחיים. המלצה חמה 2 - קחו לכם 19 דק׳ נוספות (אחרי שמיעת הפרק) וצפו בסרט הקצר שנעשה על דני השנה וזכה בפרס אופיר בקטגוריית הסרטים התיעודיים הקצרים ל-2024 https://www.youtube.com/watch?v=sjzIxi2QEJg

הפעם, לראשונה, אירחתי שני אורחים כדי לקבל כמה זוויות על הנושא ה״שנוי במחלוקת״ הזה - צילום סטילס. האם אפשר לשלב צילום בהליכה, בטרקים, במסעות או שהצילום הוא נושא בפני עצמו והדרך להתמקד בו היא לצאת למסעות צילום נטו (שהם יותר סדנאות מודרכות)? לימור צדוק - צלמת תרבויות ורוח אנושית ואילן שחם - צלם נופים, שניהם הגיעו לעולם הצילום מתוך תשוקה ולאוו דווקא כדרך חיים מקצועית שבחרו לראשונה. בסוף כולם אוהבים לצלם ולשתף ויש בנו את השאיפה להוציא תמונה ״טובה״. רק איך עושים את זה באמת? מה המחיר שצריך לשלם מבחינת ציוד, קשב והתעסקות בטרק כדי לקבל גם תוצאה מצולמת טובה? לימור ואילן מביאים את ה״אני מאמין״ שלהם בשילוב צילום במסעות, נותנים טיפים וכיוונים איך לשפר את העניין שאנחנו יוצרים בתמונות שלנו. אתר הבית של לימור https://limorzadok.co.il/ אתר הבית של אילן https://ilanshacham.com/phototours/

מה שחשוב לשיר אורן להראות זה לאוו דווקא שהיא פורצת דרך ייחודית או מפלסת סיגנון באמצעות כוחות על. להיפך: ״אם אני יכולה, כל אחת יכולה לטרק״ אומרת שיר, וזה לא בגלל שהיא מזלזלת בעצמה. דווקא מנקודת ההתחלה שלה, בה חשבה שזה לא בשבילה והיא לא מסוגלת, שיר החלה לפלס ולגלות את דרכה בעולם הטרקים. שלב אחרי שלב היא פרצה מחסומים, התגברה על מיליון חששות וכמו רבים אחרים התמכרה. בעולם לא פשוט ולא תמיד בטוח לאישה יחידה, שיר יוצאת גם לבד, מעמיסה על גבה ציוד מלא והולכת בדרכים מאתגרות ולא תמיד נוחות. היא לא נותנת לשום דבר לעצור אותה ולא מוותרת על מה שהיא באמת רוצה רק כי היא לבד. מהמקום הזה היא מנסה להראות את הדרך לאחרות באמצעות קהילת ה״טרקיסטיות״ המעודדת נשים נוספות לגלות את העולם המופלא הזה של טרקים ומצליחה לשלב גם עבודה בדרך מה שהופך אותה גם לנוודית דיגיטלית. שיחה נהדרת עם אישה אמיצה מלאה תובנות חיוביות. קישור לקהילת הטרקיסטיות בפייסבוק https://www.facebook.com/groups/womenyourwaytrek

דניאל קרן הוא אדם מעט חידתי. יש בו סקרנות גדולה והיא אולי הגורם המניע שלקח אותו להתנסויות שלו בכל קשת פעילויות החוץ. הוא נגע בכל כך הרבה דברים - מסעות ארקטיים בתנאי קיצון לקטבים, טיפוסי סלע אפיים, העפלה לפסגות הימאליה וטיפוסים אלפיניים ושלל מירוצים, בינהם מה שמכונה ״המירוץ הקשוח עלי אדמות״ בניו זילנד. מעבר לפעילויות החוץ הענפות הוא גם מתח את גבולות הפנים, בשהיות ממושכות במנזרים בודהיסטים, עשרות שנים של עיסוק באמנויות לחימה וכתיבת ספרים בז׳אנרים שונים המבוססים על התנסויותיו. אחד הדברים היפים אצל דניאל הוא החיבור של אנשים נוספים לפעילויות אם זה באמצעות קבוצת הריצה שלו שפעילה כבר 18 שנה ואם באמצעות מפעל ״מסעות דניאל״ המוציא אנשים למבחר מסעות ברחבי הגלובוס - לתרבויות, למקומות ופסגות - שוב, מתוך ארסנל ההתנסויות שלו. למידע נוסף חפשו על דניאל קרן בגוגל. תוכלו להתרשם מהאתר שלו https://danielkeren.com/ ערך הויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%A7%D7%A8%D7%9F

את אריק פגשתי במקרה בפירנאים מקרין את סירטו בבקתת הרים בה לנתי בזמן טרק קצר בהרים המדהימים האלה. זה לא דבר שכיח בבקתה בהרים. בסוף יום הליכה ואחרי ארוחת הערב אתה רגיל לצלול לשינה, אבל כשראיתי שהבחור שמקרין את הסרט הוא גם היוצר והסרט הוא בעצם עליו או יותר נכון על המסע המדהים שהוא עבר, נישארתי לראות. הסרט ״12 רסי הרים״ ריתק אותי. מצולם מדהים ומעביר את החוויה הייחודית של הליכה ארוכה בהרים. מדובר גם בפרוייקט מדהים שלא הולך בעקבות שבילים רגילים. חציה של 12 רכסי הרים באירופה, בינהם האלפים והפירנאים בתנאי קיצון לפעמים. אריק נצמד לעקרונות מסע בני קיימא שטבע לעצמו כדי להקפיד על שמירת סביבה ועבר חוויות עמוקות שרק חובבי מסעות אמיתיים יוכלו להבין. כדי להבין יותר לעומק את מה שהניע אותו ומה עבר עליו, ניפגשתי עם אריק לשיחה שהפכה לפרק הנוכחי בפודקאסט. הפרק אינו שלם ללא צפייה בסירטו של אריק ולשם כך לקחתי על עצמי להנגיש אותו לקהל הישראלי והסרט זמין באתר של אריק עם תרגום לעברית. תמיכה בסרט היא תמיכה בסביבה, במסעות ובאהבת הטבע. אריק מתפרנס מהקרנת הסרט ואני מזמין אתכם להיות שותפים. כדי לבצע הרשמה דרך האתר שהוא בצרפתית כדאי להשתמש בגוגל טרנסלייט - סך הכל התהליך די פשוט ותמורת כמה יורו בודדים תוכלו לצפות בסרט באיכות גבוהה. Les Douze Cimes באתר של אריק לאסקר https://cielmonbivouac.com/film.php?film=12_Cimes

בשנת 2009 לקראת יום ההולדת ה-60 שלו יוני בן שלום החליט לחצות את השלט הפנימי המכריז ״גבול לפניך״. יוני הוא אולי לא הראשון לצאת למסע של חציית יבשת אמריקה מהנקודה המיושבת הצפונית ביותר באלסקה (מפרץ פרודו) לדרום היבשת ואושואויה, הנקודת המיושבת הדרומית ביותר בדרום אמריקה, ארגנטינה. אבל, יוני ״תקף״ את הפרוייקט הזה ביסודיות שאין שניה לה, בתכנון קפדני ומדוייק ותיעוד סופר מפורט שאיפשר לי ולהרבה אחרים בזמנו, לעקוב בצימאון רב אחרי המסע המדהים שנמשך כ-7 חודשים ונמתח על פני עשרות אלפי קילומטרים. את המסע הוא תיעד על גבי אתר שהקים - הרפתקה דוט קום (harpatka.com) שהפך מאז לקהילה עצומה דרכה מתעדים רוכבי אופנוע ישראלים את המסעות הארוכים שלהם על גבי הגלובוס. יוני אינו מגדיר את עצמו כ״רוכב אופנוע״. הוא קודם כל הרפתקן, איש מסעות ואדם של מפגשים אנושיים. דרך הסיפורים שלו מקבלים שוב ושוב את זריקת האופטימיות הזאת של התקווה והאמונה שיש משהו בסיסי, חם וטוב בחיבור בין אנשים, במיוחד אלה הנמצאים במסע. יוני הירצה מאות פעמים על סיפורו האישי ומזמין את המעוניינים ליצור איתו קשר ולהזמינו להרצאות נוספות. אם אתם גם מתכננים מסע רכוב ארוך תוכלו ליצור איתו קשר -הוא זמין לדיבור והתייעצות ומספר הטלפון שלו: 0544-947489

מה מביא בחור צעיר, בקושי בן 30, ללכת למדינה לא שלו ולבנות בה שביל חדש שחוצה אותה לאורך מאות ובהמשך גם אלפי קילומטרים? שביל ארוך הוא לא משחק ילדים ויובל ילין יודע את זה ומביא חזון מרתק שהוא מתמיד בו כבר 3 שנים. הוא בדרך למפעל תיירותי מרשים שמחבר בין המטיילים, לשטח ולקהילות המקומיות. בחדרים אפלוליים הוא מדפדף בין ספרי מפות ענקיים מהתקופה הסובייטית ומחבר עמק לעמק, הר לעמק, לכדי שביל ארוך ומאורגן שהוא יוצא לבדוק כל מטר ממנו במו רגליו. איך הגיע לזה, מה הביא אותו לשם ומה הוא מתכנן להמשך. על כל זה הוא מספר לי בשיחה ארוכה שחושפת היסטוריית הליכה ארוכה שהתחילה די מוקדם. אפשר ליצור קשר עם יובל דרך האתר של שביל ה-KNT https://www.kyrgyznomadtrail.com/

הצורך לתעד תמיד סיקרן אותי. בעיני, במידה רבה, זו תעסוקה שגוזלת אנרגיה ומסיטה אותי מהמסע עצמו, מההתבוננות. כשמדובר בתמונות סטילס זה דבר אחד אבל צילום וידאו הוא משימה תובענית מאד ברמה המחשבתית ואצל רון גם ברמת משקל הציוד. ניפגשתי עם רון ברק שמשלב כבר שנים רבות בין אהבת ההליכה שלו לצורך האובססיבי ממש ליצר סיפור במסעות. אצל רון, אם ההליכה אינה מלווה בתיעוד ויצירת סרט, סרט ממש, הוא מרגיש פיספוס. בשיחה רון מספר על התהליכים שעוברים אצלו בזמן המסע, על החיפוש המתמשך לסצינות מצולמות, על הצורך והתשוקה לספר סיפור. אפשר לומר על רון שהוא ״צלם של פעם״, שמרני קצת בגישתו. אבל רון לא מצלם לשם פרס או להוכיח משהו - הצילום שלו לגמרי בשביל עצמו ועדין, הוא מצא את שביל הזהב שרותם את אהבת היצירה שלו, לפרנסה שמאפשרת לו להסתובב בעולם כבר כ-30 שנה ברצף, בתדירות שתעורר קינאה אצל רוב האנשים. אפשר לראות עבודות של רון בדף הפייסבוק שלו ״סרטים עם ברק״

סקיפריות יש לא מעט, אבל כמה באמת מהן מחזיקות סירה בבעלותן? לפי ליאורה לוי ממש מעט. אצל ליאורה כלום לא שיגרתי ואת המסע שלה אפשר לסכם רק בדרך אחת - הים הוא הקו המנחה של חייה והכל סובב סביבו, מהלידה. הסיפור של ליאורה הוא מסע איטי הבונה את עצמו שלב אחרי שלב למה שעוד יקרה בעתיד כנראה - חיים מוחלטים בים ונדודים על פני המים. בינתיים היא מתארת בצורה חדה ומדוייקת איך זה נראה כשהים זורם בעורקים... מוזמנים לבלוג של ליאורה - https://seaplusplus.co.il/

אתוס או Athos הוא ההר הקדוש המתנשא לגובה 2000 מ׳ ונמצא בקצה של הלשון המזרחית מבין 3 הלשונות של חלקידיקי, איזור הנופש הפופולרי ביוון. יש פער עצום בין החופש המשכר באיזורי הנופש ללשון השלישית, אתוס, השייכת לכנסיה היוונית האורתודוכסית. אתוס מתנהלת כישות ניפרדת, כמעט מדינה, עם צורך באשרת כניסה מיוחדת והמון הגבלות. מדובר בשטח נזירי וככזה הוא שזור מבני מנזרים מדהימים בני למעלה מאלף שנה. מתוקף היותו מסוגר כל כך עם הגבלות רבות - מדובר באיזור שאינו מתועד כמעט, בטח לא מבחינה ״טיולית״. לבנות מסלול הליכה רציף של 4 ימים היה בהחלט ללכת על המון אי וודאות וכך מתגלות אינסוף הפתעות. חשוב להזכיר שתחת מסך הציפורו ששתינו תוך כדי הקלטת הפרק, שכחנו לציין כי עובדה חשובה שגילינו במהלך הביקור היא שתוכנית ב׳ שלנו - במידה ונפספס את המעבורת האחרונה, לא ניתנת בפועל ליישום. הכניסה הרגלית לתוך חצי האי אינה אפשרית היות ויש גדר ארוכה שמונעת זאת. הדרך היחידה היא באמצעות מעבורת וכדאי לתכנן על זה היטב. תמיד אפשר גם לקחת סירה פרטית שתקפיץ אתכם לאחת הנקודות בחצי האי.

הקמינו דה סנטיאגו. קמינו - דרך. דווקא המסע הספציפי הזה, מסע עולי הרגל הנוצרי, הפך להיות סמל למסעות. דרך עולי רגל שלכאורה אין בה המון משותף לטרקים, למסעות טבע עוצמתי. הקמינו דה סנטיגו היא דרך פשוטה, עירומה מריגושים. איש אחד כתב - במקום בוא אתה לא הולך בטבע עוצמתי אתה צריך לפגוש בעיקר את עצמך. ואולי זו הסיבה שהקמינו, הדרך הפשוטה נטולת היומרות מצליחה לזקק את מהות המסע. גולן רייס לקח את כל התובנות האלה וברגישות מופלאה כתב מחשבות שהפכו למילים מרגשות שנוצקו לתוך ספר - ״בדרך לסנטיאגו״. אחרי 27 פרקים בא גולן רייס ועוזר לי סוף סוף לדבר לעומק על מהות המסע, לגעת בדברים קצת רוחניים ומופשטים יותר ולחבר את הכל לכדי רעיון אחד שעובר במשותף בין כל האנשים היוצאים למסעים בהליכה ברגל. קישור לספר של גולן ״בדרך לסנטיאגו״

יש אנשים שלוקחים את המסעות שלהם למקום קצת יותר מובנה. אתם יכולים להיתפס לזה שקוראים לזה ״מירוץ״ אבל בסופו של דבר כמו בכל מסע טוב, אתה בסך הכל מול עצמך. יוסי יהלום יצא גם הוא לפגוש את עצמו בחולות של הסהרה. להגיע למקום כל כך קיצוני כמו הסהרה זה בעיקר אפשרי במסגרת מובנית כמו מרתון החולות למשל, אירוע מיוחד שהוא אמנם מאורגן אבל חובה עליך כמשתתף לשאת את הכל עליך, אתה לא מקבל כמעט כלום מהמארגנים, בטח לא אוכל. המאמץ שמושקע בלהפחית משקל באירוע כזה שבכל זאת דורש קצת לרוץ כדי לעמוד במינימום, הא אדיר. המשמעות של ״כל גרם נחשב״ היא הרבה יותר אינטנסיבית מכל הפחתת משקל של מטייל רגיל. מה עובר עליך ב-7 ימים של חול אינסופי, דיונות, אפיסת כוחות ונפילה לתוך שינה תוך כדי הליכה/ריצה? יוסי ישב איתי לשיחת קצוות אמיתית. קישורים לדברים שמוזכרים בפרק: אופיר ורדי - רץ למרחקים ארוכים מאד שמספק אתר נהדר עם תיעוד של מסלולים וציוד יניב שושן ובית הספר לריצת הרים - מעביר בין השאר סדנאות לשימוש במקלות הליכה/ריצה וכמובן - מרתון החולות, האתר הרישמי

אבא של עומר נפגע במלחמת יום הכיפורים ובגיל 20 מצא את עצמו על כיסא גלגלים. בשלב מסויים עומר החליט שגם לאבא שלו מגיע טרק ״אחרי צבא״. מכאן צמח עסק חברתי בשם ״פאראטרק״, עסק עם מסר חברתי ענק המחבר בין אנשים שיוצאים לטרק ״כרגיל״ לכאלה שזקוקים למכשיר כמו הטרקר, הנותן להם אפשרות לחוות גם טרקים כמו טיפוס על הקלימנג׳רו. למעשה - כמעט ללא הגבלות. זה לא עניין של צד נותן וצד מקבל אלא טרק משותף. איך זה עובד? איך העסק צמח? מלא סיפורים מרגשים היו כאן. עומר בנה כאן דבר עם משמעות עמוקה. האתר של פאראטרק https://www.paratrek.org/