נקודה למחשבה

מכירות זה כנראה התחום השנוא עלי מכולם כשאני מדברת על היותי בעלת עסק. אף פעם לא אהבתי את זה אבל היום אאין לי כל כך ברירה ואני חייבת ללמוד את זה וגם להתחיל לאהוב את זה. בשביל זה התחלתי לקחת שיעורים ולעשות סימולציות עם חבר טוב שלי שהוא אומן מכירות וכבר שנים קורע את התחום ומלמד אנשים איך מדברים את השפה הזרה הזאת. פרק שהתחיל כתרגול שיגרתי הפך להיות פינה שתהיה קבועה. אני לומדת מכירות ואתם לומדים ביחד איתי. בצחוק, בכנות, עם כל השיט. מי יודע, אולי בסוף נהפוך לכרישים? 

אנחנו בוחרים את ההורים שלנו. ככה מספרים בתורת הסוד. אז מה זה אומר? אם אני בחרתי בהם לפני 30 שנה איך זה משפיע על החיים שלי היום? וויכוחים, ריבים, חילוקי דעות בינינו לבינם זה לא תוצר מקרי. זה כאן כדי שנלמד משהו. אז מה זה קיבינימט? פרק ספונטני על מאורעות הסופש, דיון סתמי עם אמא שלי שהפך לשיעור חשוב לחיים. 

אדנפז הגיעה אלי לפגישת יעוץ שהפכה לראיון קצר ומלא פלפולים, פגשתי אותה בפעם הראשונה וגיליתי בן אדם מיוחד והרבה יותר עמוק ממה שהאינסטגרם מאפשר באמת להכיר. הפרק הזה הוא שיחה ספונטנית ולא צפויה על ראש עסקי, על יצירת תוכן ועל השאלה המעניינת, איפה נכון להוציא את העומקים שלי החוצה? 

יוצרי תוכן יעידו שככל שתעשו את זה יותר - תהיו טובים בזה יותר. אבל מה הבעיה? שהניסיון מביא איתו ציפיות. אנחנו מרגישים צורך לעמוד באיזה רף מסויים שכל ירידה ממנו תיחשב כישלון. אז איך מתמודדים עם רגעים של יציאה מאזור נוחות מבלי להכנס לחרדת כישלון? איך משתלטים על ההתרגשות ומתעלים אותה להתפתחות?

בתחילת הדרך של ״אימפריית אמהות״ הקלקטתי בלי לעשות חשבון. פשוט פתחתי מיקרופון ומה שבא בא. והרבה אמת הגיעה. עם הזמן והניסיון נאלצתי להתכנס לחוקים וכללים יותר מסודרים שהוציאו קצת מהספונטניות והקלילות שביום יום. הפרק הזה הוא תזכורת לכיף שבלשתף. איך סדרת בנות אמריקאית לימדה אותי שיעור על הציפיות הלא הגיוניות שלי מהחיים?