משלבים זוגיות ומשפחה בפרק ב’ עם גלית ואמיתי

פסח בפתח, והוא מביא איתו מורכבות בזוגיות ובמשפחה בפרק ב'    קונפליקטים טבעיים של נפרדות לעומת ביחד, של מחוייבות לילדים לעומת מחוייבות זוגיות, של שונות בינינו בהרגלים, בדפסוים ובמסורות השונות בין המשפחות   שנים שאנחנו מלווים הורים וזוגות בפרק ב' בתקופות של חגים כדי לדעת שאלו יכולות להיות תקופות מאוד מציפות רגשית ומתוחות, כמו שהן יכולות להיות מאוד מחברות ומקרבות;   כדי שניצלח אותן בטוב, ונצא עם חוויה זוגית ומשפחתית שרק תחזק ותעמיק את הביחד שלנו, ואת החיבור עם הילדים, אנחנו רוצים כזוג להתנהל יחד. לקבל החלטות, לעשות בחירות, לתמוך אחד בשנייה ולהשאר צוות וחברים.   איך נכון לעשות את זה כשאנחנו לא בהכרח מרגישים אותו דבר? כשאחד מאיתנו חושב שצריך לעשות כך מול הילדים והשני אחרת? כשלא ברור לנו הפתרון שיתאים לכולם, כי אי אפשר להיות בשני מקומות בו זמנית בליל הסדר    בפרק הזה, אנחנו מסתכלים על השבועייים של החג, ועוזרים לכם להבין איך להתייחס לשאלות שעולות, לקונפליקטים שמציפים, ואיך להתנהל ברמה הזוגית בתוך האילוצים, כדי שהחג זה יהיה תקופה טובה שרק מחזקת ולא מפרקת.   מספיק ותקחו תובנה אחת או טיפ אחד אנחנו את שלנו עשינו ומכל הלב 

  יש מחשבה שמשפחה משולבת היא משפחה שבאה מתוך בחירה, הלא לא נולדנו אליה, היא תוצאה של בחירה שלנו כזוג ליצור אותה, ואנחנו דווקא באים ואומרים הפוך: גם משפחה בפרק ב' כמו בפרק א' לא בוחרים  מה זה אומר? איך זה יכול להיות? ומה המשמעות של זה בחיים שלנו? בפרק המיוחד הזה שהקלטנו במיוחד ליום המשפחה אנחנו מביאים אליכם 10 תובנות שלא תשמעו בשום מקום אחר, מרגשות, מרתקות, מרחיבות את החשיבה על מה זה משפחה משולבת, מחוברות לחיים האמיתיים של זוגיות בפרק ב'.  

משפחה משולבת עם ילדים מתבגרים או בוגרים זה נושא, כי הם כבר עצמאים ולא בהכרח רוצים להצטרף לחיבור הזה? איך מתמודדים כשהם אומרים לנו: "לא רוצים לגור יחד, לא רוצים לבוא, זו בחירה שלך אנחנו מכבדים שמחים שטוב לך אבל לנו זה לא מתאים". ? אי אפשר לכפות עליהם או להכריח אותם,.  זאת התמודדות מורכבת בהורים ביולוגים - איך נכון להגיב? לשחרר אותם? להתעקש?  האם לוותר על הזוגיות, לייצר הפרדה בין החיים עם הילדים והחיים הזוגיים? ומה קורה מנקודת המבט של ההורה המשלב שאלו לא ילדיו הביולוגים?  זה אתגר ששנינו מתמודדים איתו יחד, ולכל אחד מאיתנו חלק בדרך שבה נבחר לנהל את זה ולתמוך אחד בשנייה. על האתגר המורכב הזה, אנחנו מדברים בפרק, ואנחנו ממליצים להקשיב לו עד הסוף בתשומת לב.  אנחנו מכירים את המורכבות, ואנחנו גם יודעים איך זה כשמוצאים את הדרך והיא נכונה וטובה לכולם, וכמה סיפוק ונחת יש שם, ולכן שילבנו בפרק גם דוגמאות מהחיים באמיתיים שלנו ושל בני זוג שליווינו 

יש את המקום המתסכל, הכואב הזה שבו אנחנו מנסים לדבר על גבולות, על איך להתנהל בחיים שלנו, והשיחה הופכת להיות לריב זוגי. במקום להשאר בשיחה עניינית על הנושא אנחנו עוברים לדבר אחד על השני. אני אראה לך כמה אתה לא בסדר, אתה תראה לי כמה אני לא בסדר. אנחנו נביא "הוכחות" וצדקות מהעבר, נגיד דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם בהכרח, ולפעמים נקצין רק כדי שדעתינו תשמע. אנחנו בעיקר מאבדים במקום הזה, את הנימוס האנושי ואת ההקשבה. למה זה קורה בפרק ב'? איך זה שויכוח על גבולות, שמתחיל כשלאחד מאיתנו משהו מפריע, הופך לריב זוגי? מה הרקע הייחודי לזוגיות פרק ב' שעומד מאחורי הדינאמיקה הזוגית זו? ומה אנחנו לא רואים שאם היינו רואים אפשר היה למנוע את הריבים האלו, שרק מרחיקים בינינו? בפרק מרתק אנחנו מדברים על איך הנסיבות הייחודיות של פרק ב' מייצרות את הדינמיקה הזו של ריב, ומהם המנגנונים הרגשיים שמנהלים אותנו, וגם נותנים 2 טיפים לשינוי הדפוסים האלו. זה פרק חשוב לכל מי שבזוגיות פרק ב', בכל שלב של הקשר ובהתמודדות מול כל שיחה על "גבולות" בהקשר לילדים, לכסף, לגרושים, למשפחות מורחבות.

המקומות האילו שבהם אנחנו לא מסכימים בינינו בזוגיות שלנו בפרק ב'. לפעמים אלו דברים גדולים לפעמים דברים קטנים של החיים. אלו בד"כ קונפליקטים שקשורים לילדים בצורה כזו או אחרת, לגרושים או לכסף, ולפעמים אלו נושאים שקשורים רק לזוגיות עצמה. אנחנו מוצאים עצמינו רבים על אותם נושאים שוב ושוב, לא מצליחים להגיע לפתרון. התחושה היא שאין הקשבה או הבנה בצד השני. אנחנו מרגישים שלא רואים אותנו, שאנחנו בתחתית העדיפויות. אנחנו מתוסכלים, כועסים, לפעמים צועקים את התסכול חזק יותר, לפעמים מתרחקים.  אנחנו בתקיעות, וזה לא עושה טוב לזוגיות בינינו.  את המקומות האלו אנחנו רוצים לפתור, ללמוד להתקדם מתוך האי הסכמות האילו, בדרך שתהיה טובה גם לי וגם לך.  אין לנו אפשרות אחרת אם אנחנו רוצים להיות יחד, לבנות חיים משותפים, להיות צוות, להיות זוג, להיות הורים, וגם לייצר משפחתיות עם הילדים שלנו.  אז בפרק הזה אנחנו מתארים את הדרך החשיבה שתאפשר לנו לפתור את אי ההסכמות האילו, להעמיק את השיח בינינו, להפוך אותו לאפקטיבי ומחבר, ולמצוא אפשרויות חדשות לפתרון, כדי שנוכל לצאת מהתקיעות ומהלופים החוזרים ונשנים ולהתחיל להתקדם צעד אחד בתוך החיים שלנו.  צעד שיתן לנו יותר ויותר בטחון אחד בשנייה, תחושת מסוגלות, רוגע, הרגשה שאנחנו שותפים, שאנחנו יחד, ושמה שחשוב לכל אחד מאיתנו מתקיים.

התחושה הזו שבה בן הזוג לא נותן לי גב כשהילדים שלו אומרים עליי או מתייחסים אליי לא יפה, במובן שהוא אינו עומד מולם ומעמיד אותם במקום, היא תחושה קשה. יש בדידות במקום הזו, תחושה שאתה לא בוחר בי אלא בילד, תחושה שאין לי מקום, שהכבוד שלי לא מובטח, אפילו תחושה של חוסר מוגנות. ולהיות במקום כזה בתוך זוגיות פרק ב', להרגיש לבד וללא גיבוי זו תחושה קשה במיוחד בפרק ב' כשהילדים לא משותפים שלנו. אנחנו מרגישים פגועים לא רק מהילד או מהילד הלא ביולוגים, אלא מהציפיות הלא ממומשות שלנו מבני הזוג לשים גבולות, לדרוש מהילדים שלהם משהו מאוד ברור וחד משמעי מבחינתינו.אלא שבפרק ב' כמו בפרק ב', המציאות היא לא סימטרית אחד מאיתנו חווה את הקושי הזה של התייחסות לא נאותה מצד הילד של השני, בעוד האחר לא חווה את אותו קושי, אנחנו רגילים לפתור בעיות מול הילדים בצורה שונה, אנחנו נושאים איתנו מטעני עבר שונים;ויש גם את הבדידות שלי כבן זוג בתוך המקום הזה, שבו אני נדרש לעמוד מול הילד שלי ולשים לו גבול כשאני לא בטוח שזה הדבר הנכון, או אני יודע שזה נכון אבל זה לא עובד מולו כמה שניסיתי.איך מתמודדים במקום הזה? איך האתגר הזה של ילד או ילדה שמתנהלים בצורה לא נאותה הופך למשהו שמנוהל על ידינו כצוות, ולא כמשהו שמרחיק בינינו? בפרק הזה אנחנו נוגעים בעדינות בקונפליקט הזה, מרחיבים את ההתבוננות עליו, ואת הבנת הדרך לפתור אותו. זה פרק חשוב, נוגע, אמיתי וכנה, ואנחנו ממש מזמינים אתכם להקשיב לו. 

בחיים שלנו כזוג בפרק ב' שחי יחד עם הילדים שלי, שלך או של שנינו מפרק א', יהיו ארועים חד פעמיים של הילדים, ארועים שמתרחשים פעם אחת, אי אפשר לקיים אותם בנפרד, והם מביאים איתם מורכבות, ודילמות שלא הכרנו לפני כן, ולא בהכרח ברור לנו איך להתנהל בתוכן. את הפרק הזה הקלטנו בעקבות פוסט שהעלה לפני כמה ימים בעמוד העסקי שלנו וקיבל מאות תגובות. הפוסט היה על מקרה ספיציפי, אבל הויראליות שלו הייתה כל כל גדולה ומפתיעה, שהחלטנו להקליט על זה פרק.בפרק הזה אנחנו מרחיבים ומעמיקים את ההתבוננות על הקונפליקטים שעולים כשמגיעים ארועים חד פעמיים שקשורים לילדים או לנכדים. אין דרך אחת נכונה, אבל יש צורת חשיבה ותובנות שחשוב לאמץ, כשאנחנו מגיעים לארועים כאילו, ושואלים את עצמינו מה נכון לנו.איך נכון לגשת לדילמות כאילו?מה חשוב לזכור?ממה חשוב להמנע? מזמינים אתכם להקשיב עד הסוף.

לא צריך להתנצל על הרצון שלנו לחבר בין האהבות שלנו: הזוגיות והילדים, ולחלום על תחושת משפחתיות וביחד כולם, השאלה היא איך עושים את זה.איך עושים את זה בדרך שגם מכבדת את בחירות הילדים (בטח כשהם בוגרים), שיודעת לנווט בין להקשיב לצרכיהם, אבל גם לדעת להוביל.ואיך עושים את זה בדרך שתביא אותנו בסוף לתוצאה, אבל עם להנות מהתהליך בזמן שהוא קורה, ועם לדעת שאנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים, ויש לנו שקט ובטחון פנימי כהורים. בפרק הזה אנחנו מתארים 3 טעויות שחשוב כל כך להמנע מהן, כדי לא לפגוע בתהליך של שילוב זוגיות ומשפחה, כדי להצליח.ואתם בטח יודעים, לפעמים שינוי קטן בחשיבה יוצר הבדל גדול 

האם זה נהיה קל יותר מתישהו? ככה התחילה השיחה שלנו איתם בקליניקה, זוג אהוב ומוערך. האם תהיה פחות דריכות? האם זה יהיה זורם, טבעי, קל? השאלה הזו הביאה אותנו להקליט את הפרק הזה. לענות עליה ממקום כנה, אותנטי, מתוך מסע אישי ומקצועי מעל לעשור. מהו אותו מינדסט שלא רק יביא אותנו לאן שאנחנו רוצים, אלא גם יעזור לנו להרגיש שכבר עכשיו קל, שכבר עכשיו זה לא רק קשה, אלא להיפך? מהו המיינדסט היחיד שיאפשר לנו כזוג, כהורים לעבור יחד את הדרך ולהנות ממנה, בעוד אנחנו לא תמיד עושים את מה שקל או פשוט לנו? זה לא פרק רוחני, זה פרק מעשי, אמיתי, נוגע, מתוך הבנה והיכרות עמוקה של מורכבות החיים בפרק ב', אבל מתוך אמונה אמיתית שלכולם זה אפשרי, ושאהבה, זוגיות ומשפחה זה משהו שכולנו ראויים לו.

התיישבנו להקליט פרק מאוד חשוב, עם תובנות לחיים לכל זוג בפרק ב', רגע לפני שמתחילים חגי תשרי. פרק שחובה לשמוע! אפשר שהתקופה הזו של החגים תהיה טובה ומצמיחה. אפשר שנצא ממנה מחוזקים, עם חוויות מהנות, עם חיבורים טובים עם הילדים, ואפשר שלא.   אפשר שהאינטנסיביות עם הילדים, החופשות מבה"ס, המפגשים עם המשפחות המורחבות ייצרו מתח, ריחוק, מטענים וכעסים.   ותראו, אילו לא ימים שגרתיים, הולך להיות חודש לא פשוט, עם המצב במדינה עם המילואים, עם מצב הרוח, עם חוסר הודאות.   ודווקא משום כך יש לנו אחריות כהורים וכזוג להוביל את החודש הזה הכי טוב שאנחנו יכולים יחד, גם עבורינו גם עבור הילדים.   מה שתשמעו בפרק הוא מתוך נסיון של שנים רבות בחיים יחד כזוג וכמשפחה משולבת, וכמי שמטפלים, מאמנים ומלווים הורים ובני זוג בפרק ב' הרבה שנים, שרוצים לשלב בין זוגיות וילדים, ולבנות משפחתיות חדשה.

  לכבוד טו"ו באב התיישבנו להקליט פרק על זוגיות ארוכת שנים בפרק ב'. זוגיות של 5, 6 ,8, 10 שנים ויותר, זוגיות שבאה מבחירה, ממחוייבות, והיא תהליך של התבגרות יחד.   לא היה לנו מובן מאליו לעצור ולתת תשומת לב לתאריך כמו ט"ו באב, כי איך אפשר לחגוג אהבה, או לדבר עליה, כשהאחים שלנו נאבקים על חייהם במנהרות? אבל חשבנו שזה נכון למרות הכל, רגע לתת התייחסות לתאריך הזה בלוח השנה, ויצא פרק מפתיע עם הרבה תובנות על זוגיות בפרק ב'.  נכון שזוגיות תמיד מצריכה השקעה, תשומת לב, טיפוח, במיוחד כשהיא ארוכת שנים, אבל יש כמה מאפיינים בפרק ב' שהופכים את המסע הזוגי ארוך השנים לייחודי מסוגו.  תקשיבו לפרק הזה עד הסוף, מבטיחים לכם שיאמר המשפט ותיפול התובנה שתהיה בדיוק מה שהייתם צריכים לשמוע עכשיו. מאחלים לכולנו להמשיך לאהוב, לבנות, ליצור, לסלול את יצירת חיינו המשותפת כזוג וכהורים לילדים, כי אחרי הכל לא סתם נפגשנו, לא סתם זה סיפור חיינו.   באהבה גדולה מאיתנו 💜

נניח שיש לנו מערכות יחסים עם הגרושים שעובדת לנו, יותר או פחות אבל עובדת והיא כולה לטובת הילדים, ואז נכנס בן אן בת זוג לחיים שלי. אנחנו רוצים להמשיך להחזיק מצד אחד את היחסים האילו שיצרנו עם הגרושים, ומצד שני להתקדם בחיים שלנו ולבנות זוגיות ושותפות אמיתית חזקה ורצינית. אלא שבדיוק בנקודה הזו אנחנו נתקלים בקונפליקטים שלא היו שם קודם, כשלא היינו בזוגיות, כשלא היתה לנו עוד מחוייבות ואהבה שנכנסה לחיינו, כמו שחלמנו ורצינו. כמעט כמו כל דבר שקורה בחיים שלנו בפרק ב', גם פה אנחנו לראשונה מתמודדים בתוך שינוי נסיבות, ושינוי מטבעו מעלה קשיים ודילמות טבעיים ונורמלים. השאלה היא לא האם זה אפשרי עבורינו ללמוד איך גם לנהל יחסים עם הגרושים, וגם זוגיות בלי צורך לרצות, או לוותר על משהו, השאלה היא איך?  בפרק הזה אנחנו מתמקדים בנקודת המבט של ההורה הביולוגי. אותו הורה שנמצא באמצע בין המחוייבות שלו לילדים ולכן לקשר עם הגרושים, לבין המחוייבות לזוגיות, ולצרכים ולרצונות גם של בן או בת הזוג, כי גם הם לגיטימיים. התובנות בפרק מהותיות להבנה ולהפנמה כדי להצליח לנהל את המורכבות הזו.

לא צריך להכביר מילים - כולנו עייפים מהשבוע האחרון, ולא ברור עדיין לאן זה הולך. הילדים בבית, האינטנסיביות, היציאה מהשגרה, השהייה יחד פתאום, והזוגיות שלנו שצריכה לתפקד בתוך כל הימים הכאוטים האילו.  אילו ימים של חוסר ודאות, מתח ודאגה. אנחנו מנסים לנהל חיים שפויים בתוך מציאות לא שפויה, ואת כל אחד מאיתנו זה תופס בשלב אחר בחיים הזוגיים והמשפחתיים שאנחנו בונים צעד צעד. חשוב שנזכור שבמציאות לא סבירה, כל התנהגות היא סבירה 😀  איך אפשר לצאת מהימים האילו בטוב? עם תחושה שאנחנו חזקים ומסוגלים ולא חלשים ומפורקים? עם תחושה שהצלחנו לשמור על מה שיצרנו, ועל מה שעוד ניצור יחד? עם אויר לנשימה ועם ביחד שישמור עלינו?  ריכזו בפרק הזה כמה טיפים וככמה למידות מהותיות לימים האילו.  אנחנו פועלים לפיהם בעצמינו בשבוע האחרון, וזה עוזר לנו להתמודד בטוב וברוגע במצב הזה.  האזנה נעימה מכל הלב,  גלית ואמיתי ❤️

מה הטעויות שאנחנו עושים בפרק ב, מול הילדים של בני הזוג? מהו מקור הסמכות ההורית שלנו במשפחה משולבת מול הילדים של בני הזוג? איך בונים סמכות נכונה במשפחה משולבת? על כל אילו ועוד.. אנחנו מדברים בפרק החשוב הזה.  פנו לכם 30 דקות של שקט, והצטרפו אלינו לשיחה הכל כך חשובה הזו בפרק ב האזנה נעימה

מה הניסים שאנחנו רוצים לייצר בחיינו בפרק ב'? מה הדבר שעוד לא קרה שנראה לנו היום כמו נס, אך אנחנו מייחלים לו ומשתוקקים אליו? האם נס חייב להיות משהו גדול ורב רושם? אולי דווקא פעולות קטנות שעד היום לא הצלחנו לעשות הן הנס הגדול? אולי החיים המורכבים שלנו הם תוצאה של הרבה ניסים קטנים? איך לייצר את הניסים האילו או איך להתקדם אליהם בדרך אפקטיבית ומעצימה? כזו שתעשה לנו טוב, שנהיה גאים בעצמינו ובפעולות שלנו. ואיך לעשות את זה כבר בשבוע הקרוב, שהוא שבוע של חג? ימים של חג חג מביאים איתם הרבה משפחתיות, ארועים עם הילדים, בילויים בימי החופש מבה"ס, מה שאומר הרבה הזדמנויות, אך אינטנסיביות שעלולה גם לייצר מתחים וקונפליקטים. אנחנו רוצים לייצר ניסים, כבר השבוע ובכלל, וכמה טוב נרגיש עם עצמינו כשנצליח לייצר את התוצאה הזו. בפרק המיוחד הזה אנחנו מדברים על 5 השאלות שיאפשרו לנו לייצר ניסים בחיינו, במקומות שאולי עד היום לא הצלחנו בהם, או הצלחנו פחות ממה שרצינו. ניסים שלנו כזוג, או נס שלי עם עצמי מול משהו שהיום קשה לי איתו. מזמינים אתכם להאזין, לרשום, להטמיע וליישם, כי אילו כלים מהותיים לדרך של כולנו, בחג הזה ובכלל.

בהמשך לפוסט האחרון שפורסם בקבוצת הפייסבוק שלנו, עורר הדים רבים ברשת ובפרטי, הקלטנו את הפרק הזה.  הוא מדבר על הדרמות שאנחנו מייצרים לפעמים, בריבים וברגעים של חוסר הסכמה. הדרמות שמצד אחד משיגות את המטרה, כי שמנו את העניין במרכז ועכשיו מדברים עליו, ומצד שני יש להן מחירים. המחשבה שלדרמות אין מחירים, או ששווה לשלם אותם כדי להשיג את התוצאה, היא מחשבה ששווה לבדוק אותה שוב.  זה נכון בין אם הזוגיות שלנו חזקה ויציבה, ובין אם היא פחות כזו. זוגיות בפרק ב' מתנהלת בתוך מציאות שיש בה ממילא הרבה לחצים, אתגרים רגשיים, ופוטנציאל לחוסר בטחון וחוסר ודאות. זו זוגיות שהיא כולה הזדמנות אחת גדולה לאושר, וכולה באותה מידה שברירית, מעצם היותנו כבר הורים לילדים, ומעצם היותנו למודי ניסיון בחיים. לא צריך להיבהל מהמצב הזה, לא צריך לפחד מאתגרים, לא צריך להיכנע לפחדים.  כן צריך למצוא דרך להיות טובים יותר ויותר בתקשורת הזוגית בינינו, להבין מה מניע אותנו בקונפליקטים, מה משרת, מה לא, ואיך אפשר אחרת. זו לא פריבילגיה זה הכרח, וזו הסיבה שהקלטנו את הפרק הזה, והוא כל כך חשוב להקשבה עד הסוף. לצמוח, להשתפר, לשאול שאלות, להרחיב את המודעות, ללמוד עוד דבר על עצמכם ועל בני הזוג שלכם שאולי לא ידעתם, ולהתחזק עוד ועוד בדרך המשותפת שלכם יחד. תקשיבו לפרק הזה, הוא יעזור לכם במסע המיוחד והאמיץ שלכם 🙏

אנחנו מכירים את הזוג המיוחד הזה כבר לא מעט שנים, אבל את מה שהם עברו כזוג בפרק ב' בשנה האחרונה, אף אחד לא יכול היה לצפות או לנחש, גם לא אנחנו, שמכירים כל כך טוב את העולם של זוגיות ומשפחה משולבת.אז כשנפגשנו והקשבנו להם, מהר מאוד היה ברור להם ולנו שצריך להקליט פה פרק מיוחד בפודקאסט. פרק שידבר על המקום הזה של להיות זוג בפרק ב', כשבן הזוג (או בת הזוג) יוצאים למילואים לתקופה ממושכת.מה האתגרים? מה החוויה שכל אחד מהם חווה בתוך ההתמודדות הזו, שהיתה חדשה גם להם? איך המציאות שבבת אחת מקבלת טוויסט משפיעה על הזוגיות שלהם? על המשפחה המשולבת? על החיבור עם הילדים? איך עוברים את התקופה הזו כזוג? מה שומר עלינו? מה לומדים ממנה? איפה אנחנו מתחזקים? ואיך חוזרים חזרה לחיים של אחרי המילואים? אילו חלק מהנושאים שעלו בשיחה שהקלטנו יחד איתם. שיחה פתוחה, רגישה ואמיתית, עם הרבה ערך, תובנות וחכמה. יצאנו אמיתי ואני נשכרים ומרוגשים מהפרק הזה, בטוחים שגם אתם.

הקלטנו פרק על סליחה בפרק ב'. סליחה היא דרכה של אהבה. במקום בו אין סליחה אין אהבה. ולא, לא פשוט תמיד לסלוח לעצמינו, לסלוח לבני הזוג, לסלוח לילדים שלהם, לילדים שלנו. לסלוח כי לא קמנו בבוקר עם כוונה לפגוע במישהו, אין לנו אג'נדה לייצר אוירה לא נעימה בזוגיות, או לקדש מערכות יחסים מתוחות עם הילדים. אנחנו באמת רוצים חיים שקטים ורגועים שיש בהם זוגיות שממלאה אותנו, שמייצרת לנו בטחון וודאות. אנחנו רוצים להרגיש שהגענו הביתה, שיש מקום לצרכינו ורצונותינו. אנחנו רוצים להביא את עצמינו במיטבנו לשילוב הזה – שמחים, אוהבים חומלים, ואנחנו רוצים לדעת שגם לילדים שלנו טוב בבחירה הזו, והם מרגישים רצויים, אהובים ושייכים.  זה כל מה שאנחנו רוצים, גם אם לפעמים אנחנו לא מוצאים את הדרך לשם. טועים, נופלים, מנסים, נכשלים. אז לסלוח לעצמינו לפני הכל ולסלוח לבני הזוג, לילדים, אבל האם סליחה לבדה מספיקה?  מה עוד צריך כדי להתקדם, לייצר שינוי, להפוך את החיים שלנו יחד לטובים יותר ויותר?  תקשיבו לפרק הזה, הוא מעצים, הוא חשוב. דיברנו בכנות, בפתיחות, על סליחה ומשמעותה בתוך המורכבות של זוגיות בפרק ב' ומשפחה משולבת.  האזנה נעימה

הבחירה בזוגיות על חשבון הילדים היא אחד הקונפליקטים המרכזיים, והמורכבים של פרק ב, משום שאין לנו באמת אפשרות לבחור! אנחנו רוצים למצוא דרך לשלב ביניהם, מבלי שאף אחד ישלם את המחיר, ואנחנו גם מבינים שבחיים האמיתיים, לכל בחירה שלנו יש מחיר, ומישהו צריך לשלם אותו. אנחנו מוצאים עצמנו בסיטואציות של קונפליקטים: בין הערכים שלנו כבני זוג, לבין הערכים שלנו כהורים, בין מה שאנחנו רוצים, לבין הפחד שלנו ממה יקרה אם... אילו קונפליקטים שאולי מורכבים לנו ריגשית, אבל במרבית המקרים אנחנו מצליחים לפתור אותם עם עצמנו, משום שכל המרכיבים של הקונפליקט נמצאים אצלנו. האתגר המורכב יותר מגיע מהשונות שיש ביננו, ומזה שהילדים לא משותפים. מזה שיש שונות בדפוסי ההורות שלנו, בדפוסי ההתקשרות הזוגיים שלנו, ובגישה החינוכית שלנו. ואז שהפתרון שלנו לקונפליקט שונה מהפתרון של בני הזוג, למשל כשבסיטואציה מסוימת אנחנו חושבים שהזוגיות או המשפחה המשולבת בעדיפות, אבל בני הזוג חושבים שהילדים בעדיפות, או חושבים כמונו אבל שזה לא הזמן, שלא עכשיו, או שלא "חייבים" אז נוסף לאתגר מימד זוגי.  כי בתוך הקונפליקט הריגשי האישי, אנחנו נדרשים לקבל את השונות הזו, ולסמוך אחד על השני. לסמוך שהזוגיות חשובה לשנינו, שהמשפחה והחיבור חשובים לשנינו, שהילדים חשובים לשנינו, שיש לנו כוונה משותפת, ושאנחנו רוצים בסוף יחד את אותם הדברים. אנחנו רוצים זוגיות שבה אפשר לדבר על הכל, לשתף בכל הפחדים, ולזכור שכל מה שקורה ברגע הזה, הוא לא "הכל" ולא "תמיד" הוא לא "סימן" ולא עדות לשום דבר, חוץ מאשר לעובדה הפשוטה, שאנחנו 2 אנשים שונים. בפרק הזה אנחנו מדברים על הקונפליקט של הבחירה בזוגיות על חשבון הילדים, מאיפה הוא מגיע, ואיך מתמודדים 🙏

  חגי תשרי הם זמן של "המשפחה", זמן של הרבה יחד עם הילדים, של חופש, של בילויים,  זמן של התחדשות, של צמיחה, של התרגשות ושל התכווננות, לקראת השנה החדשה. בזוגיות פרק ב, ומשפחה משולבת, תוקפת החגים מביאה איתה גם עומס.   עומס של אירועים עם משפחות מכל הצדדים,  עומס של אילוצים שאיכשהו צריך למצוא פתרונות יצירתיים     וגם עומס ריגשי כי יש הרבה זמן משותף עם הילדים,  וגם כי לפעמים קצת מציפות אותנו רגשות צער, כאב ואשם  של מחשבות על "מה אם...?", ו"אילו רק...?"  בפרק הזה אנחנו מדברים איך להתנהל נכון יחד,  כזוג וכשני הורים במשפחה משולבת מול כל האילוצים,  כדי שהשנה הזו תהיה השנה שבה עשינו עוד צעד משמעותי  בחיבור הזוג והמשפחתי שלנו ושל כל הילדים      

אם יש משהו שיכול לפרק זוגיות בפרק  ב', אילו הדעות שיש לנו אחד על הגבולות שיש או אין לילדים של בני הזוג.  לפעמים נחשוב שלילדים אין גבולות, או שההורים שלהם (הביולוגים) לא מציבים להם גבולות.  זה מתחבר להרגשתנו לריצוי, לויתור, לפחד להתעמת עם הילדים, ואנחנו נקבל חיזוקים לכך מכל מיני דברים שנקרא ברשתות, או מאנשים אחרים. המחשבה הזו עלולה להפוך לשיחה פנימית בינינו לבין עצמינו, ולנושא בינינו לבין בני הזוג, ובלי שרצינו אנחנו עלולים למצוא עצמינו בריבים בלתי נגמרים עם בני הזוג בעניין הזה, ולפעמים אף בתחושות שליליות כלפי אותם הילדים הללו שאין להם גבולות.  אז אנחנו רוצים רגע לעצור ולשאול:  אולי אנחנו מפספסים משהו?  אולי הדרך שבה אנחנו מסבירים לעצמינו ולבני הזוג את המציאות בהקשר הזה, רק פוגעת בנו?  יכול להיות שאנחנו במו ידינו שמים לעצמינו מקלות בגלגלים בדרך שבה אנחנו תופסים ומתקשרים סביב העניין הזה?  הגיוני שנחשוב אחרת, הגיוני שיהיו לנו דעות שונות על גידול ילדים, אלא שכדי שנוכל באמת לחיות עם השונות הזו, אנחנו חייבים להרחיב את היכולת שלנו להתבונן על הדברים, לראות עוד אפשרויות וללמוד לדבר את הפער בצורה אפקטיבית ומקדמת.  הפרק הזה יעסוק בכך, והוא רלוונטי לכל מי שנמצא בזוגיות פרק ב' ובכל שלב.  מזמינים אתכם בחום לפנות חצי שעה ולהקשיב לו.

תקופת הקיץ והחופש עלולה להיות מאתגרת עבורנו כהורים ובני זוג בפרק ב'. לא תמיד, לא כל הזמן, יש הרבה הזדמנויות וכיף בתקופה הזו, אבל יש נסיבות שעלולות לאתגר אותנו, ושווה להבין איך להתנהל בתוכן:  הילדים של בני הזוג שנמצאים יותר, הלו"ז היומי של הילדים שמשתנה, זמני שהות שלא בהכרח קבועים, חופשות, בילויים משותפים, נפרדות, וגם הוצאות כלכליות גבוהות יותר.  תוסיפו לכך את המצב במדינה שלא מוסיף לשקט הנפשי שלנו, והנה מתכון לחודשיים של מתחים, מריבות, סיר לחץ, ואנרגיה לא טובה ולא נעימה.  זה נכון במגורים משותפים וגם במגורים נפרדים - כל צורת מגורים והאתגרים שלה בחודשים האלה. אז בתוך כל זה אנחנו רוצים שתהיה לנו יחד, ברמה הזוגית, יכולת להתנהל גם כהורים, גם כבני זוג וגם כמי שמחברים משפחות. יכולת וכלים לעזור לעצמינו כדי שנוכל להגיע לסוף החופש במקום טוב, רגוע, עם תחושה שעשינו כמה צעדים קדימה ולא הלכנו לאחור.  בפרק המיוחד הזה, ריכזנו למידות, תובנות וכלים מהותיים, מניסיון רב שנים של עבודה עם הורים וזוגות בפרק ב,  ומניסיוננו כמי שגידלו 6 ילדים בכל הגילאים בחודשים האלו.  מספיק ותיישמו רק חלק ממה שתשמעו, מבטיחים לכם שתגיעו לתחילת שנת הלימודים הבאה עם תחושה של סיפוק, עם חוויות טובות, עם חיבור משפחתי וזוגי שיתהדק יותר, ועם אנרגיה לעתיד.   

  אנחנו לא נוכל לחיות יחד במשפחה משולבת עם הילדים בלי להרגיש שיש לנו מקום, בלי להרגיש שמה שחשוב לנו מתקיים. וזה הגיוני, כי במשפחה יש 2 תפקידים - הורים וילדים.  ילדים אנחנו לא, אז אנחנו הורים.    אבל מה זה אומר להיות הורים במשפחה משולבת? במה זה בא לדי ביטוי? במקום הזה רבים הולכים לאיבוד, לא מצליחים לצקת את התוכן הנכון והמתאים למונח הזה שנקרא "הורות משלבת" או "הורה משלב".  הורות משלבת היא לא חינוך הילדים של בני הזוג, אבל היא גם לא מקום של ויתור עצמי, זו יצירה ייחודית לפרק ב' שיש להבין אותה, לבנות אותה. היא מצריכה שיתוף פעולה בינינו ההורים, והרחבה של דפוסי החשיבה, כי מעולם לא היינו במקום הזה, ואנחנו גם שונים בינינו בדפוסי ההורות. כל אחד מאיתנו מגיע עם דפוסי ההורות שהוא רגיל אליהם מפרק א' או מבית ילדותו, והדפוסים האילו אפילו עובדים לנו מול ילדינו, אלא שאז אנחנו מחפשים להתנהל יחד כהורים בבית אחד, איך זה מתחבר?  בפרק הזה אנחנו עונים על השאלה הזו.  אנחנו מדברים על הורות משלבת, על השונות בינינו, ועל איך מייצרים דפוסי הורות משלבת שטובים לשנינו, כי אם לא נדע לייצר את זה נמשיך להסתובב בבית עם תחושה שאין לנו מקום, ואנחנו לא נרגיש את מה שחשוב לנו להרגיש כהורים במשפחה הזו. 

מגורים יחד בפרק ב' מעלים פחדים, זה קורה לפני שעוברים לגור, יחד וזה קורה גם אחרי. "אני מפחדת שכשיהיה קשה הוא יקום ויעזוב, זה כבר קרב כמה פעמים" אמרה לי מישהי השבוע.  "אני מפחדת שזה לא יצליח, כי כשאנחנו רבים הוא מסתגר ומתרחק לכמה ימים ואני מרגישה לבד" סיפרה לי מישהי אחרת לפעמים הפחדים קשורים לתחושה הזו שמישהו מנהל לי את החיים, הגרושים או אחד מהילדים.  יש בעצם משהו חיצוני שהוא לא בשליטתי, אבל משפיע עליי.  יש את הפחד מכך שלא נצליח להרגיש "בבית" במגורים יחד, נרגיש במתח, בדריכות, הולכים על ביצים, ואולי זה כבר נוכח בחיים שלנו,  ויש את הפחד שלא נמצא את הדרך להתמודד עם ההבדלים שיש בינינו בגישות הורות, בתפיסות חינוכיות.  אז חשוב להגיד, הפחדים האילו, (וזו רק רשימה חלקית 😊) הם לגיטימיים, אין מה להתכחש להם, לבטל אותם, או להתייסר מהם.  להיפך ככל שנצליח להכיר בהם, לשים אותם על השולחן, לדבר אותם עם בני הזוג שלנו, נעמיק יותר ויותר את היכולות שלנו לייצר פרק ב' יציב, בטוח, מאושר.  הלא ברור לכולנו שיש פחדים הישרדותיים, אמיתיים, הבאים להגן עלינו ולשמור על חיינו, אבל חלק גדול מהפחדים שלנו הם לא  באמת כאילו, הם רק מחשבה או סיפור שאנחנו מספרים לעצמינו, והם אינם בהכרח האמת.  בפרק הזה אנחנו מדברים על איך מתמודדים עם הפחדים הייחודים לפרק ב'. ממליצים בחום להאזין ולתת לתובנות להופיע, כי חבל שנפרד או נחיה בקושי רק כי לא ידענו לטפל בהם.

אנחנו נריב בינינו, נפגע אחד מהשנייה, נגיד בעת הריב דברים שלא בהכרח התכוונו אליהם. זה יהיה קשור לילדים, לגישות השונות שלנו, לתחושות של כל אחד מאיתנו לגבי התיעדופים של בן הזוג.  יש מספיק סיבות ונסיבות שיאתגרו את הזוגיות שלנו, ויכוחים ואי הסכמות שיהפכו לריב זוגי, ואנחנו נמצא עצמינו כועסים, מרוחקים, לפעמים יעברו יום יומיים וגם יותר. אז ייצאים מזה?  איך חוזרים מריב לזוגיות?  למה זה כל כך קשה?  לאן בדיוק צריך לחזור ולמה? על השאלות והאילו ונוספות אנחנו עונים בפרק הכנה והאמיתי הזה. אנחנו מתייחסים לזוגיות שלנו בפרק ב', שמייצרת אתגרים רגשיים עבורינו כהורים כל אחד לילדיו. כל מה שאנחנו מדברים עליו בכלל, מדריכים, כותבים ומטפלים לא מנותק מההקשר הייחודי של זוגיות בפרק ב', כי יש הקשר ייחודי. זו לא זוגיות פרק א' שבה אנחנו ילדים לאותם הורים. זו זוגיות בוגרת, בשלה, מדוייקת יותר, אבל גם מאתגרת יותר. מזמינים אתכם לקחת מהפרק הזה את מה שיחזק אתכם,  שיאפשר לכם נקודות מבט וזויות ראייה נוספות, ויתן לכם כלים למסע המשותף שלכם כזוג ששואל שאלות, ומחפש את הדרך לבנות את חייו.

ברור שאין מה להשוות בין האהבה שלנו לילדים לבין האהבה הזוגית, ולכאורה אין "תחרות" בין השניים. האמנם? ומה קורה אם אנחנו כן מרגישים את זה? מה זה אומר עלינו? על הקשר בינינו?  אז אנחנו פה כדי להגיד: הקונפליקט שבין הילדים לזוגיות נוכח וקיים בפרק ב', ואל תרגישו לא נח אם זה מה שאתם חווים. זה טבעי, אולי בלתי נמנע, וכל מי שיטיף לכם אחרת כנראה לא מכיר את המורכבות של פרק ב'.    יותר מזה אנחנו לא נרצה כזוג לפתור את הקונפליקט הזה. כן כן לא טעינו, אנחנו נרצה לתת לו מקום, אפילו לשמר אותו, כי אם נפתור אותו, נשאר לבד - או שנשאר עם הילדים שלנו ללא זוגיות, או שנשאר עם בני הזוג ללא ילדים. השאלה היא לא איך פותרים אותו אלא איך מתנהלים איתו, או איך אנחנו שנינו יחד מנהלים אותו, כדי לצמוח יחד ולמצוא את הדרך שתעשה לשנינו טוב ותייצר ודאות ובטחון.

הזוגיות שלנו עומדת בפני אתגרים בתוך החיבור הזה.  אנחנו מוצאים עצמינו נלחמים על הצדק, על האמת שלנו, נעלבים, נפגעים.  האינטראקציות עם הילדים מיצרות עבורינו מהמורות רגשיות, שהם חלק מהחיים במשפחה משולבת.  לפעמים מצליחים יותר, לפעמים פחות, אבל ברור שיש לנו את כל המשאבים והיכולות להגיע לאן שאנחנו רוצים.  למקום שבו אנחנו מתנהלים ברוגע, בבטחון, בשקט פנימי, בידיעה שאנחנו עושים נכון, ושאנחנו יחד בכל מה שהחיים יביאו איתם.  בפרק שהוקלט בימים לא קלים אילו, אנחנו מדברים על המלכודת שמעכבת אותנו בפרק ב' מלהגיע לשם.  מלכודת שמשאירה אותנו "עבדים" לתפיסות ולמחשבות שלא מאפשרות לנו לראות עוד אפשרויות עבורינו.  מלכודת שמשאירה אותנו בסופו של יום בתחושה של לבד בתוך החיבור הזה, ולא לזה התכוונו.  מהי המלכודת הזו?  ומה העקרונות שאם נדע ליישם נצא לחופשי,  נהיה בני חורין להגשים את החיים המאושרים והשלמים שאנחנו ראויים להם  ומסוגלים להם יחד, כהורים לילדינו, כזוג וכמשפחה משולבת.

חג הפסח הוא הזדמנות מעולה לחוויה משפחתית מחברת. ויחד עם זאת, במשפחות משולבות, הוא גם עלול להיות אתגר ריגשי מורכב.  אתגר אחד הוא סוג של אאוטינג, כלומר את פסח נהוג לחגוג במסגרת המשפחה המורחבת, אז כל מה שקורה אצלנו בתוך הבית - הילד הזה שאיתו קצת קשה, הילדה הזאת שיש לנו ביקורת על ההתנהגות שלה, או בני הזוג שמתנהלים בגישה שונה משלנו, כל זה עלול לעלות בארוחת החג, ולפעמים עולה חשש איך זה יתקבל במשפחה המורחבת שלנו, ו"מה יגידו"...  אתגר נוסף נובע מהשונות בין המשפחות המורחבות, ומכך שבמשפחה משולבת, זאת "המשפחה" רק של חלק מאיתנו. בני הזוג ובעיקר הילדים שלהם עלולים להרגיש זרות, או מבוכה, במקום שאמור להיות הכי "משפחה". בפרק הזה אנחנו מדברים על האתגרים, ואיך להתנהל יחד כזוג ומשפחה משולבת, כדי שבחג הקרוב נצליח ליצור חוויות משפחתיות מחברות לנו ולילדים האזנה נעימה 💜

אחוז הזגות שמתחברים בפרק ב' ולא מצליחים להשאר יחד בסופו של דבר, גבוה מאוד, הרבה יותר מאחוז הגירושין בפרק א'. המחקרים מדברים על 70%!  רק 30% מהזוגות מצליחים לייצר זוגיות מאושרת, ומשפחה משולבת שהיא בית, ומקום של שייכות ובטחון להם ולילדים, לכל החיים.  איך זה קורה? מה הסיבה שזוגות לא מצליחים למצוא את הדרך?  התשובה היא ששום דבר לא מכין אותם לשינוי שחייב לקרות במעבר מהחיים שהיו קודם, לחיים של עכשיו.   שינוי ב 3 מישורים:  בדפוסי החשיבה, בדפוסי ההתקשרות, בדפוסי התקשורת.  בפרק  החשוב הזה אנחנו מדברים על כל אחד מהשינויים שצריך ללמוד לעשות במעבר מפרק א' לפרק ב', ובמעבר מחיי רווקות לחייים של ביחד עם ילדים שהם לא שלי.  השינויים האילו הם מהותיים להצלחה, וכשיודעים באמת לעשות אותם נכון ולגדול איתם, אנחנו יכולים להיות בטוחים שיש לנו את היכולות לבנות יחד את החיים שאנחנו רוצים, ולנצח את המספרים. 

מכירים את זה שהילדים לא רוצים לבוא למשפחה של בני הזוג?או לא רוצים שהם יבואו אלינו?  לא בא להם להיות אורחים, או לא בא להם לארח.  ולפעמים אנחנו שכל כך רוצים שיהיה טוב, שיווצר חיבור, שיהיה נעים וביחד,  מייצרים בלי שתכננו, לחץ ודרמה שרק מגבירים את ההתנגדות של הילדים.  אז מה הגישה שתאפשר לנו כהורים, לעזור לילדים שלנו להרגיש בנח יותר ויותר?  איך לגרום להם לשתף פעולה, ולרצות להיות חלק מהחיבור בין המשפחות?  בפרק הזה אנחנו מאירים כמה תובנות מהותיות עבור בני זוג והורים בפרק ב'.  תובנות שברגע שמיישמים אותן ומתחילים לפעול לפיהן,  מגלים איך הן משחררות אותנו ואת הילדים מלחץ וממתח,  ואיך החיבור בין המשפחות הופך לטבעי ולפשוט יותר ויותר. וכשהדברים מתחילים להתנהל בטבעיות ואנחנו מובילים אותם בבטחון וברוגע,  אנחנו יכולים לדעת שמה שאנחנו רוצים יקרה, הילדים יתחברו, ואנחנו בדרך הנכונה.  האזנה נעימה  ואל תשכחו שיש לכם יחד את כל המשאבים לייצר כל תוצאה רצוייה בחייכם. זו הנחת יסוד להתחיל ממנה, זו נקודת המוצא. מכל הלב גלית ואמיתי ❤

מאוד ברור בפרק א' מתי אנחנו נהיים משפחה.  מחליטים לחיות יחד (חתונה או לא), מביאים ילדים ואנחנו משפחה. אין שאלות בעניין.  כששואלים אותנו מי המשפחה שלנו, התשובה מאוד ברורה.  מתי זה קורה בפרק ב'?  מתי אנחנו נהיים משפחה משולבת ואיך בדיוק?  האם חייבים ילדים משותפים? האם חייבים להתחתן? האם חייבים לגור ביחד?  אנחנו כבר נגיד לכם את הסוף:  אפשר להיות משפחה גם אם לא התחתנו,  גם אם אין לנו ילדים משותפים וגם אם אנחנו לא גרים יחד,  כי משפחה היא משהו אחר בפרק ב' והיא מתחילה מנקודת מוצא אחרת. את הפרק הזה הקלטנו במיוחד ליום המשפחה שחל השבוע,  כי אנחנו יודעים עד כמה פרק ב' יכול לאתגר את הדפוסים  וצורות החשיבה שהיינו רגילים לחשוב בהם,  ועד כמה נדרשת התבוננות רחבה ושונה בהקשר הזה.  אנחנו גם יודעים שהמקום הזה  שבו אנחנו מרגישים בטחון, יציבות ודאות ושייכות,  מה שמשפחה מייצרת,  הוא אפשרי עבוינו ועבור הילדים שלנו. הוא אפשרי עבור כולנו. האזנה נעימה ויום משפחה שמח לכולם גלית ואמיתי.

אנחנו לא תמיד מצליחים להפריד בין התחושות שלנו לילדים של בני הזוג, לבין האהבה והקשר הזוגי בינינו. האנטי שיש לנו, הפגיעות הכעס, הדחייה, כל אילו מחלחלים גם לזוגיות בינינו.  "אני לא אוהבת את הבן שלו, ומרגישה שלא מצליחה בגלל זה לאהוב אותו כמו פעם" היא סיפרה לי בכנות השבוע.  או מישהי אחרת ששיתפה: "הבת שלו מניפולטיבית, מפונקת והוא לא רואה את זה. זה גורם לי להתרחק ממנו"  ויש עוד סיטואציות שבהם אנחנו מרגישים (וזה לא מגדרי) שהיכולת שלנו לאהוב ולהיות בקירבה ובאינטימיות עם בני הזוג שלנו נפגעת בגלל התנהגות הילדים שלהם והתחושה השלילית שהם מעוררים בנו.  סיבה נוספת לתחושת הריחוק שאנחנו מרגישים, והקושי לאהוב ולהביע חום לבני הזוג שלנו, זו גישת החינוך שלכם ודעתינו עליה:  "הוא מרצה, לא שם גבולות, אני כועסת עליו לא עליהם, וזה מוריד לי ממנו, אני לא מעריכה אותו"  השאלה איך מפרידים? האם צריך להפריד? האם אפשר בכלל?  כי כן יכול להיות שיהיה לי יחס מסוים לא חיובי כלפי הילד שלך, ואני לא אצליח להשאיר אותו מחוץ לזוגיות, במיוחד עם הילד הזה פוגע בי.  וכן, יכול להיות שיש בי אכזבה ממך על הבחירות החינוכיות שלך, וזה יכנס לקשר בינינו.    בפרק הזה אנחנו נוגעים בעדינות במקומות האילו, ועוסקים בחיבור הזה שבין תחושותינו כלפי הילדים  והזוגיות שלנו:

לדעת "לריב נכון" זו מטרה בזוגיות, בוודאי בזוגיות פרק ב' בה הריבים הם הרבה פעמים על הנושאים הכי רגישים בחיינו – הילדים שלי, שלך. "הכל טוב אצלינו אנחנו רק לא יודעים לריב" אמרה לי מישהי השבוע, ואנחנו שומעים את זה כל הזמן ממטופלים שמגיעים אלינו.  מה זה אומר לריב נכון? איך נדע שאנחנו רבים נכון? מה תהיה ההוכחה שלמדנו לריב נכון?  האם אתה ואני מבינים את התוצאה הרצויה באותה הדרך?  ונניח ולמדנו לריב נכון, והתקשורת בינינו מצויינת, האם יש לנו את כל מה שצריך כדי להצליח בזוגיות הזו של פרק ב'?  זוגיות שמזמנת לפתחינו התמודדויות שונות, קונפליקטים רגשיים, נסיבות חיים שכשלעצמן מאתרות טכנית לפעמים, ואם לא, למה עוד אנחנו זקוקים? בפרק המיוחד הזה אנחנו מדברים על הדברים האילו, שמים זרקור על מה שחשוב, ומעיזים, כמו תמיד, לשים את האמת על השולחן, ולשאול שאלות מאתגרות.   

מחוייבות לזוגיות שלנו בפרק ב' היא עוגן, היא בסיס לחיבור בינינו. זה נכון בפרק א', זה אוויר לנשימה בפרק ב'.  כשאנחנו מרגישים שבני הזוג שלנו מחוייבים לזוגיות כמונו, כשיש לשנינו תחושה של מחוייבות הדדית ואין לנו ספק לגביה, יהיה לנו הרבה יותר קל לפעול, להתקדם, לעבור את מה שצריך.  מחוייבות מייצרת בטחון, רוגע ואמונה שיחד נוכל לכל. לעומת זאת כשמופיע ספק - האם בני הזוג באמת מחוייבים לזוגיות בינינו? אנחנו מתערערים. כשאנחנו לא מרגישים שיש מחוייבות אז מגיעים הפחדים, התסכולים, הריחוק.  מחוייבות "אמיתית" נמדדת לא כשקל ונעים ונח, אלא דווקא כשלא נעים ,כשצריך לעשות צעדים שלכאורה לא היינו עושים אם לא היינו יחד, צעדים שמאתגרים אתנוו, ובפרק ב' יש לא מעט אתגרים רגשיים, ומעל כולם הילדים, המחוייבות שלנו אליהם.  בפרק החדש שהקלטנו אנחנו מדברים על המקום הזה של מחוייבות לזוגיות בפרק ב

מכירים את זה שאחד הילדים של בני הזוג מתנהג אליכם בצורה לא ראויה? מדבר לא יפה, מקלל, מתחצף או פשוט מתעלם? אנחנו נעלבים, מתעצבנים, התנהגות כזו ומילים כאילו לא מקובלות עלינו.  אנחנו מצפים מבני הזוג שלנו לטפל בכך, לדבר עם הילד, לשים גבול, לתת עונש. לדאוג שזה לא יקרה שוב. מבחינתינו הדרך לטפל בכך מאוד ברורה.  אבל מה עם בן הזוג שלנו חושב אחרת? מה אם הוא לא מוכן לטפל בכך? או מוכן אבל לא מצליח? מה אם הוא לא נותן לנו גיבוי כמו שחשבנו? איך זה משפיע על הזוגיות שלנו ואיך באמת נכון להתמודד במקרים כאילו? הפתרון, כמו בהרבה מקרים בפרק ב' 😊 מורכב יותר מרק לקבוע שהתנהגות הילד לא ראויה, ולצפות מבני הזוג לטפל בכך. הוא מצריך התבוננות רחבה יותר וחשיבה זוגית משותפת.  בפרק הזה אנחנו מתארים את המורכבות ומציעים את הדרך להתמודד, בלי להכנס למאבקים בזוגיות, ובלי להעמיק את המאבק עם הילד.

אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי - שינוי של תודעה לאומית, שינוי של קונספציה ביטחונית ומדינית,שינוי של מסגרות חשיבה בתוך מדינת ישראל, וברמה הגיאופוליטית.   בתקופה שבה כשמעגלי השייכות הרחבים שלנו מתערערים, חשוב יותר מתמיד שנחזק את מעגלי השייכות הראשונים שלנו - את הזוגיות והמשפחה שלנו. חשוב שנבנה יחד, חוסן זוגי שמחזק אותנו, את תחושת המסוגלות שלנו, ואת החיבור המשפחתי שיצרנו. בפרק הזה אנחנו מדברים על ארבע השאלות שבונות ומחזקות את החוסן הזוגי שלנו בפרק ב, במשפחה משולבת. האזנה נעימה 🙏

המדינה שלנו במלחמה, אנחנו במצב הכי לא נורמאלי שחווינו אי פעם, אין לנו כרגע וודאות כמעט בשום תחום בחיים,  לפעמים אנחנו אפילו לא יודעים איפה נישן הלילה, או מה נעשה מחר בצהרים. הגיוני שבמצב כזה נמקד את האנרגיה שלנו ואת תשומת הלב שלנו,  בכל מה שקרוב אלינו, שבהישג ידנו ובשליטתנו - בבית שלנו ובמשפחה שלנו. ואז כתוצאה מכך, כשאנחנו זוג בפרק ב שגרים בנפרד: ▪️ תשומת הלב והאנרגיה שלנו ממוקדת בבית ובילדים שלנו. ▪️ הקשב למה שקורה בבית של בני הזוג יורד. ▪️ הצורך שלנו לגונן על הילדים שלנו עולה.  ▪️ תחושת ה"לבד" שלנו גוברת, כי בני הזוג לא נמצאים איתנו פיסית בבית,  הם לא תמיד זמינים, ולא תמיד פנויים עבורנו ריגשית,  ▪️ בסופו של יום, האנרגיה שנשארת לנו בשביל "זוגיות" נמוכה בפרק הזה אנחנו מדברים על האתגרים המנטלים והריגשים של מגורים נפרדים במלחמה,  ועל איך לחזק את החוסן זוגי שלנו במצב הזה.  

שבת אחה"צ, הבית שקט, אין ילדים...  אמיתי ואני תכננו לצאת יחד להליכה בשדות עם הכלב - בילוי זוגי, רומנטי וספורטיבי.  אנחנו עומדים בפתח הדלת, ולפתע נכנסת "החיילת" שלי, אחרי שלא ראיתי אותה כל השבת,  אני יודעת שהיא תשאר לשעה, שעה וחצי לכל היותר,  ואני מתה לדבר איתה, ולשמוע כל מה שעבר עליה בשבועיים האחרונים אבל קבעתי עם אמיתי... מה אני עושה עכשיו? במהלך החיים יחד בזוגיות ומשפחה משולבת ישנם אינסוף רגעים קטנים כאילו של בחירה מה נכון? מה יותר חשוב? למה אני נאמנה? למה אני מחוייבת? את מי אני צריכה לרצות? ומי ישלם את המחיר? יצאנו להליכה, וכשחזרנו הקלטנו את הפרק הזה 😀

בפרק הזה אנחנו משתפים אתכם, איך פיתחנו המלך השנים האחרונות את השיטה והמודלים המקצועיים שלנו,  שמאפשרים לבני זוג בפרק ב, להצליח להגשים זוגיות ומשפחה משולבת מאושרת. זהו תהליך יצירה מרגש, שבו שזורים אינסוף אירועים, חוויות ואתגרים מהזוגיות והמשפחה הפרטית שלנו,  ומתוך החיים של זוגות רבים אחרים שפגשנו במהלך השנים הללו.  זהו תהליך מקצועי שלוקח אירועים ואתגרים ספציפיים, ממדל אותם, והופך אותם לכלי עבודה אימוניים-נלפיסטים שמתאימים לכל מי שחי את העולם הריגשי המורכב של זוגיות פרק ב ומשפחה משולבת האזנה נעימה גלית ואמיתי 💜

זהו אחד הפרקים החשובים שהקלטנו עד היום, משום שהוא נוגע באחת הנקודות הרגישות והנפיצות במשפחה משולבת בפרק ב'.  אחד הפחדים הגדולים בפרק ב, זה שהילדים שלנו ישלמו את "המחיר" של הזוגיות שלנו.  כהורה ביולוגי אנחנו צריכים לסמוך על בני הזוג שהם לעולם לא יפגעו בילדים שלו, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף. בעצם אנחנו רוצים מהם תחושת ביטחון שמתי שנזהה שהילדים שלנו נפגעים ובקש לעצור, הם יעצרו מייד  ומצד שני, כהורה משלב אנחנו רוצים להרגיש בשליטה. אנחנו לא רוצים ללכת על ביצים, לא רוצים שהילדים של בני הזוג "ינהלו" לנו את החיים, או יכתיבו לנו מתי עושים מה ועם מי. אנחנו רוצים שההורה הביולוגי ידאג שהילדים שלו או שלה, יבינו ויקבלו את המקום שלנו ב"הורים במשפחה המשולבת". אנחנו לא תחליף לאבא או אמא שלהם, אבל צריך להיות לנו מקום של הורה במשפחה. בפרק הזה אנחנו מדברים לעומק על הקונפליקט הזה ואיך מתמודדים איתו ריגשית וזוגית האזנה נעימה גלית ואמיתי 💜

לכאורה זה היה צריך להיות החלק הפשוט של פרק ב, אנחנו מגיעים עם ניסיון בזוגיות, במגורים משותפים, עם רגישות, וכל כך הרבה משאבים...  אנחנו בוגרים יותר, מודעים יותר, עברנו כבר כמה דברים בחיים... אין לנו ילדים משותפים (לפחות בתחילת הדרך), יש לנו ניסיון עשיר בהורות בגידול ילדים, עשינו כבר את מרבית ה"טעויות", אנחנו מכירים את הילדים שלנו, יודעים מדיוק מה עובד ומה לא עובד איתם. יש את לנו את כל הסיבות להאמין שבפרק ב נעשה את זה הרבה יותר טוב... אבל איכשהו, באופן קצת מפתיע,  הנושא הזה של גידול ילדים במשפחה משולבת,  (בטח במגורים משותפים),  מקפל בתוכו את אי ההסכמות הכי גדולות,  ואת ההתמודדות הריגשית הכי מורכבת.  סטטיסטית, זאת הסיבה מספר אחת שבגללה בני זוג בפרק ב נפרדים.  בפרק החדש בפודקאסט, אנחנו עוסקים בדיוק בשאלה הזאת.  בשאלה למה דוקא נושא החינוך וגידול הילדים,  הופך להיות זירת המחלוקת המרכזית בפרק ב' מה יושב שם בעומק?  איך בדיוק נוצרת המורכבות הריגשית,  של ההורה הביולגי, של בן או בת הזוג ושל הילדים. למה כל כך קשה לנו, לנהל שיחה כמו 2 הורים, בנושאים שקשורים לחינוך וגידול הילדים?   האזנה נעימה גלית ואמיתי 

וואו כמה שהנושא הזה טעון לעיתים, אבל כמה חשוב לדבר עליו!  לשים אותו על השולחן, לא לברוח מהשיחה הזו גם היא לא נעימה,  כי אין אפשרות להתקדם יחד, אם לא נמצא את הדרך שלנו.  ואתם בטח יודעים ששיחה על כסף היא לא רק על מספרים, ואולי בכלל לא עליהם,  אלא היא שיחה של צרכים, של רגשות של פחדים, של אמונות שאנחנו נושאים איתנו שנים.  ואתם גם חווים בוודאי את התחושה שמה שקיים באופן טבעי בפרק א' – המחוייבות שלנו אחד לשנייה ולילדים שלנו, לא ברור מאליו כלל בפרק ב'.  אז מהי הדרך הנכונה לנו? איך נמצא אותה בתוך נסיבות חיינו? אנחנו מניחים בפרק הזה כמה עקרונות חשובים לדבוק בהם כשבאים לבנות את הדרך הכלכלית שלנו,  אנחנו מציגים את המודלים העיקריים הרווחים להתנהלות כלכלית בפרק ב'. ואנחנו מציעים לכם דרך חשיבה אפקטיבית להתנהל מול כסף, שתחבר ביניכם, תעצים אתכם, ותאפשר לכם לבנות חיים רגועים ובטוחים יחד.  האזנה נעימה.

  אז מצאת בן או בת זוג מדהימים... יש שם אהבה שלא ידעת בכלל שאפשרית בעולם - והנה היא לא סתם אפשרית, הוא אפשרית עבורך!  בשלב מסוים אנחנו פתאום מבינים את זה - זכינו!  יש לנו תחושה של התרוממות רוח, של מסוגלות מאוד גדולה.  יש לנו ביטחון וודאות מאוד גדולים, שאנחנו בזוגיות שנכונה לנו, שאנחנו בדרך הנכונה,  שאנחנו הולכים לחיות יחד עוד שנים קדימה,  וברור לנו שלילדים שלנו יש חלק בכל הדבר הזה.      אנחנו מבינים שלחבר משפחות זה תהליך, אנחנו מבינים שזה לוקח זמן,  אנחנו גם מבינים שכל ילד מגיע עם הרגישויות שלו, והאישיות שלו.      אנחנו גם מאמינים שחייבת להיות דרך לחבר את כל הדבר הזה יחד,  ואנחנו מאמינים שנמצא את הדרך שנכונה לנו ולילדים שלנו.      ואז משהו משתבש...  לפעמים קורה הדבר שממנו הכי חששנו,  לפעמים קורה הדבר שבכלל לא חשבנו עליו,  אבל בחיים כמו בחיים, משהו תמיד קורה!      אנחנו יודעים איפה אנחנו מתחילים, בד"כ גם יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע,  אבל הדרך לשם מפתיעה. זה לא בדיוק הדרך שרצינו והתכוונו,  זאת לא הדרך לה ציפינו. לפעמים זה ילד אחד שמתנגד לחיבור,  לפעמים זה אחד מאיתנו, שמוצא את עצמו באיזה קושי ריגשי לא צפוי מול הילדים,  לפעמים זה הגרושים או ההורים, שמיצרים התנגדות אצל הילדים.  ואז השאלה הגדולה היא: איך אנחנו מתמודדים?  בפרק הזה אנחנו מתמודדים עם השאלה הזאת.   מה עושים, שמה שרצינו שיקרה, לא קורה?  שהציפייה שלנו שהילדים יתחברו לא מתממשת כמו שחשבנו?  איך מתמודדים כשהילד של בן הזוג מתנגד אלי או לילדי?  איך מתמודדים שהילד שלי הוא הילד שמתנגד?      

עימותים בין בני הזוג לילדים שלנו הם אחד האתגרים הריגשיים המשמעותיים בזוגיות ומשפחה משולבת.  לא פשוט לראות את בני הזוג נפגעים מהילדים שלנו,  ואולי אפילו מורכב יותר לראות את הילדים שלנו נפגעים מבני הזוג.  יש בני זוג שבוחרים למנוע את העימותים האילו, ע"י כך שההורה הביולוגי יתווך את התקשורת בין הילדים לבני הזוג,  ויש כאילו שאפילו נמנעים ממעבר למגורים משותפים כדי למנוע את העימותים הללו.  הורה שמרגיש שהילד שלו נפגע, יעשה כל מה שנדרש כדי להגן עליו - זו תגובה אוטומטית,  אלא שהתגובה האוטומטית הזו, לא בהכרח משרתת אותנו בשילוב של זוגיות ומשפחה בפרק ב  בפרק הזה אנחנו מדברים על החשיבות לאפשר לבני הזוג שלנו תקשורת חופשית וישירה עם הילדים שלנו,  גם כשזה מגיע לעימות בניהם,  ועל המחיר שאנחנו משלמים על התיווך והניסיון למנוע את העימותים הללו.  יש מקומות שבהן אנחנו רוצים למנוע התערבות של בני הזוג,  אבל במרבית המקרים אנחנו צריכים לעצור את האוטומט שלנו ולזוז הצידה,  כדי לתת למערכת היחסים בין בני הזוג לילדים שלנו להתפתח ולהבשיל 

במשפחה משולבת בפרק ב, קיימת אפליה ריגשית מובנית, כלומר ברמה הריגשית אנחנו מעדיפים את הילדים שלנו על פני הילדים של בני הזוג. אנחנו מבינים את זה, וזה אפילו הגיוני כי ככה בני אדם מעוצבים. יש איזשהו מימד בקשר הביולוגי בין הורה לילד, שלא קיים בשום קשר אחר. אז מתי זה נהיה בעיה? זה נהיה בעיה שאני כהורה יודע שנכון להתיחס בצורה שווה לכל הילדים אבל ריגשית משהו חוסם אותי, ואני מוצא את עצמי מופעל או מגיב בצורה אוטומטית ובלתי רצויה.  וזה נהיה בעיה שאנחנו כהורים, רואים את הילד שלנו מקבל יחס לא שוויוני לכאורה מבני הזוג שלנו, או מהילדים שלהם. 2 המקרים מורכבים ברמה הריגשית מ 2 הצדדים - גם הצד של ההורה שהילד שלו "מופלה", וגם בצד של בן הזוג "המפלה" וברור שבגם בצד של הילדים, כלומר לכל המעורבים כאן, הסיטאציה מורכבות ברמה הריגשית. בפרק הזה אנחנו מדברים על המורכבות הריגשית הזאת, ועד כמה חשוב לתת לה מקום בזוגיות, ולתת לה תוקף ולגיטימציה.  אנחנו מדברים על מיומנות זוגית כל כך חשובה בפרק ב, שמאפשרת לנו להתמודד עם האתגר הריגשי המורכב הזה יחד - כזוג, כדי שאף אחד מאיתנו לא ירגיש שהוא לבד, ושנינו נרגיש מוקשבים, ומובנים, ונדע שבזוגיות בינינו יש מקום לכל תחושה שאנחנו מרגישים.

תופעה מעניינת שגילינו בעבודה שלנו עם בני זוג בפרק ב:  כולנו רוצים להצליח לנהל שיחה זוגית אפקטיבית, בנושאים החשובים של ההתנהלות שלנו מול הילדים אחד של השני.  בתיאוריה אנחנו גם מבינים שזו מיומנות זוגית מהותית והכרחית להצלחה שלנו בשילוב המשפחות.  אלא שבחיים האמיתיים, יש נושאים מסויימים שבהם זה נראה פשוט בלתי אפשרי.  הנושא רגיש מידי... אי ההסכמה גדולה מידי... הפערים עמוקים מידי...  האם היה שימושי עבורכם ללמוד איך מנהלים שיחה זוגית מקדמת בנושאים הרגישים של הילדים?  אם היתה מיומנות זוגית שמאפשרת לתקשר את אי ההסכמות סביב הילדים,  בדרך שגם מחזקת את הזוגיות, וגם מייצרת פתרונות אמיתיים לאתגרים עם הילדים,  האם הייה רוצים ללמוד אותה?  הצטרפו אלינו לפרק הזה בפודקאסט,  שבו אנחנו מדברים על המיומנויות הזוגיות הכל כך חשובות הללו,  שהופכות את התקשורת בינינו לאפקטיבית, מקדמת ומקרבת, גם בנושאים הכי רגישים של פרק ב 

כל מי שיצא לחופשה עם הילדים במשפחה משולבת בפרק ב, מכיר את זה,  יש חופשות מדהימות שכולנו חוזרים מהם בהיי, בתחושה של חיבור וחיזוק היחד של המשפחה, חופשות שנותנות לנו הוכחה שאנחנו במקום הנכון ובדרך הנכונה,  ויש חופשות שחוזרים מהם בתחושת החמצה או כישלון צורב,  ולפעמים גם עם סימן שאלה גדול - איך מתקדמים מכאן?  גלית ואני עוסקים כבר הרבה זמן בשאלה הזו -  מה הופך חופשה משפחתית בפרק ב לחוויה של הצלחה לילדים ולנו?  האם בכלל זה 100% בשליטתנו בני הזוג, או שיש גם אלמנט של מזל?  אולי אנחנו תלוים ברצונם הטוב של הילדים כדי שזה יצליח?    אנחנו מאמינים שלנו בני הזוג, יש שליטה מלאה בכל מה שיקרה בחופשה המשפחתית.  פיתחנו מודל מובנה איך לתכנן יחד חופשה משפחתית בפרק ב, ואיך להתנהל יחד במהלך החופשה,  כך שכל זוג שיישם את המודל הזה, ישיג בדיוק את החוויה אותה הם רוצים להשיג בחופשה.    בפרק הזה אנחנו משתפים אתכם תכלס  איך אנחנו יישמנו את המודל הזה בחופשה המשפחתית החרונה שלנו, עם 4 מתוך 6 ילדנו,  ואיך הפכנו אותה לחוויה משפחתית שתחרט בזכרון שלנו ושל הילדים לתמיד, כחוויה חיובית מלכדת ומחברת.   

פרק חדש שהקלטנו במיוחד לתקופה של אחרי פסח. זהו החג הארוך הסתיים, ואנחנו שומעים מכם על המצב אצלכם. באים אלינו הורים לקליניקה ומספרים על תחושות טובות יותר או פחות, על אינטנסיביות של שהייה עם הילדים שהעלתה מתחים, על תחושות שנשארתי לבד כי בן הזוג העדיף להיות עם ילדיו, על מתחים שצפו בינינו, על חוסר בטחון איך אפשר להמשיך הלאה, וגם על חוויות טובות, מחברות ומגבשות.  כך או אחרת, אנחנו עם הפנים קדימה ולא משנה מה חווינו, ובד"כ יש גם וגם, אנחנו רוצים להיות מסוגלים להסתכל על הדברים בפרופורציה, ובעיקר לקבל החלטות נכונות, מושכלות ולא מתוך סערת רגשות או פחד.  בפרק הזה אנחנו מדברים על איך מתקדמים הלאה לאחר החג וחוזרים לשגרה, ואיך יוצאים ממצבי משבר או לחילופין מחזקים את מה שכן עבד.