המסכה - דור 2

ספונטני ולא צפוי.חיזרתי קצת אחרי נורית קריבשתבוא להתראיין אצלי בפודקאסט.והיא?הייתה קצת מהוססת.קבענו ליום למחרתופתאום היא מסמסת ליאולי תבוא היום ? אני אוהב להכות בברזל שהוא חםאז באתי מעכשיו לעכשיו.לא לפני שעשיתי שיעורי בית והכנתי שאלות כמו כל מראיין רציני.למה נורית ?שאלה אותי תמר.יש בה משהו מרתק בעיניי אמרתי לה.השילוב בין המותג של NUשכולו שלמות של טעם טוב יופי וצבעוניתלבין הסרטונים שהיא מעלה לרשתנטולי כל מניירה וחפים מכל נסיון לייפות את עצמה או את המציאותהשילוב הזה פשוט ריתק אותי.מי שייש בו שילוב כזהחייב להיות בן אדם שמעניין לדבר איתו.ולא זה לא פשוט לפתוח עסק חדש בגיל 60וזה מצריך המון אומץונותן מצד שני המון סיבות לקום בבוקר.ומה עם המסכות ?אלו שהסירה, אלו ששומרות ואלו שעדיין לא.מסתבר שהתשובה הרבה יותר מורכבתובעיקר כנה ואמיתית.את השיחה המרתקת ביננו אני משאיר לכם פשוט ללחוץ playהיא מפתיעה, כנה ולא צפויה.

דברים שלמדתי משירלי יובל יאיר : הפודקאסט שלה ״ להנות מהדרך ״ הוא בעצם פגישה ושיחה על חווית החיים של המרואייןהמסננת או במילים אחרות מצפן המרואיינים שלה הוא  הסקרנות שלה.ממאיר שליו היא למדה על אומנות הסבלנות וזה שריר שהיא שוקדת לטפח אותו.היא אומרת על עצמה  בהקשר של המטפלת ש - אתה מטפל כמו האדם שאתהוגבולות הטיפול משמעותיים בעיניה בעיקר מצידו של המטופלכי לפני ואחרי הכל היא לא האישיו בטיפול.היא מתקוממת על זה שרואים בה את נושאת דגל החיוביותהיא יודעת גם לשבת בתוך העצב ומנגד מצלמת לתודעה שלה כל הזמן את הטוב.יש לה קהילת שרירים מאוד מפותחת שעוזרת לה בתוך עולם של גם וגםוהרשות להיות בעולם הגם וגם זה חסד שקיבלה מהבית שגדלה בו.אומרים עליה שהיא יודעת ללמד לעומק בקלילות ושזו אחת המחמאות הכי שוות שקיבלה.חוץ מזה דיברנו כמובן על מסיכות ולמרות שהייתה שם התנגדות בהתחלההיא התפוגגה כשהחלפנו את הדיבור על מסכות בדיבור על שינוייםאלו שהסכימה לקבל אותם, ואלו שקשה לה לוותר עליהם.השהייה תחת מסכת הגבס הייתה מקום מוכר לה למה ?כי הוא בעצם גרם לה שהות במקום שטוב לה איתו - בתוך עצמה.ואז התהפכו קצת היוצרות  ומבלי משים ואולי כן שירלי התיישבה לכמה דקות בעמדת המראיינתנו, סוג של התגשמות חלום שעזר לי גם להבין ולהסביר   את הסיפור שלי עם מסכת הגבסומה בעצם הפודקאסט הזה בשבילי .ודיברנו גם עוד  על האושר והאישור שלצידו ובשביל זה שוט תלחצו  פליי ומקווה שתהנו . תודה שירלי על שיחה לא מובנת מאליה בכלל.

לפעמים נדמה לישהיא מדברת אותי בלי מיליםמתחת לשנינו כמו זורם נהר קדום וארכיטפינהר ששנינו שטנו בומכירים בו כל עיקול ופנייהנהר הלינה המשותפת.אוריין מעידה על עצמהשהמסע שלה בעולם הזההוא לספר סיפוריםהיא לא מפחדת לחטטגם בפצעים הכי כואביםויש לה דרך מיוחדת משלהרצופת הומור ושנינותשמסייעת לקורא לחיות אותם ואיתםללא כאב ואפילו עם חיוך.לפני כמה שנים היא חזרה ארצה אחרי רילוקיישן ארוךישר לתוך אמהות הלינה המשותפתופתחה חלום רחבלמקום שהיא מעידהשאין אמא אחת שדומה לשנייהזו רק התפאורהשהייתה כמעט זהה.האנשים העתיקים שבעולם הזהמרתקים אותהוהיא מקבלת מהםהצצה לעתידשיש גם שם עוד תקווה.בדרך היא העניקה לכולנו את בלהואת ההצצה לזוגיות ארוכת שניםשנגמרת בחשכת הדמנציהובשאלה - מי פה ?עכשיו היא עם ספר חדשהסיפור של כרמןרק מלקרוא את הפרולוג של הספראני מאיץ בכם לרוץ ולרכוש אותובחנות הספרים הקרובה.אוריין היא אשה של סיפור ומסעעם כל סיפור היא נעה ונדה בארץנוטעת משמעות ותובנהוהיא למדה מהמסעלא פחות מהכתיבה עצמה.מזמין אתכם.ןלהאזין לפרק הזהמבטיח שתצאו ממנו עם כמה תובנותוגם עם חיוך על השפתייםהאזנה נעעמהעדו 

נועה הייתה ״המורה״ שלי לצילוםאמצע שנות ה 90 החוג לצילום במכללת הדסה בי״ם היה המקום ללמוד בו צילום.הרבה מים עברו בירדן ובכל מקום מאזואיכשהו ממרחק השנים והגיליםשמרנו על קשר.לקח זמן ובסוף אזרתי אומץושאלתי אותה אם תסכיםלשיחה איתי בפודקאסט והיא ישר הסכימהואני נכנסתי ללחץ.קודם עשינו מסיכת גבסשהינו בה.יותר נכון נועה שהתהואני צילמתי את ההשתהות.אחר כך ישבנו לשיחהעל מה דיברנו ? על הלימודים בהדסהמה זה הוראה בשבילהורק זה כבר היה מרתק.משם עברנו לדבר על יצירהעל התהליך והחופש ליצורעל המרחק אליו היא לוקחת את הצילוםלמחוזות רחוקים מאוד מכאןושבעצם יש להם מקום בכל מי שמתבונן ביצירות שלה.וכן דיברנו כמובן גם על מסכותלפעמים הרגשתי כאילו היא מדברת אותירק הרבה יותר עמוק.כנראה שזה לא סתםשנשארנו בקשר ממרחק השנים.מזמין אתכם לצלולאיתנו לשיחה הזאתזו שיחה שצריך לקחת מרחב בשבילההיא הולכת במחוזותשיש בהם קצב אחר.האזנה נעימה.

החיפוש אחרי הלבובעיקר - הנכונות לפתוח אותו.הפודקאסט הזה נערךבתצוגת היחיד של יוראי ליברמן ביפו.על הקירות בתערוכה שנקראת solo.תמונות שמסכמות יותר מ 20 שנה של חיפוש.חיפוש אחרי זהות ושייכות.דיברנו כמובן הרבה גם על צילוםאבל הלב של הראיון נמצא בכלל במקום אחרבתוך הלב של יוראי .הסדרה הכי מרגשת בתערוכה שלונמצאת בקומה השנייהצילום איטי  - קוראים לה.ולא אין שם אפילו אדם אחדאת אנשי כל העולם תוכלו לפגוש בקומה התחתונהאת יוראי ואת הלב הענק שלוזה שנפתח עכשיו יותר ויותרתפגשו בסדרה הזאת.הסדרה הזאת  תתפוס אתכם חזק בלבואז תעשה עוד סיבובאת החומות שבנה סביב הלב שלו.אלו שבנה במשך שניםמאחורי העדשה שלו שחבקה עולם.כששאלתי אותו על החוויהמאחורי מסכת הגבס אמר : תראה מצד אחד לקחת את הזהות שלימצד שני הייתי שמח להשאיר אותה לפעמים בצד.מזמין אתכם להיכנס איתי ועם יוראילתוככי הלב שלו.זה מסע ששווה להקשיב לו. 

העולם מתחלק ל 2   :מי שמכיר כבר את יאנה דרום - פשוט מכורומי שלא מכיר ?  - זה רק עניין של זמן.בפודקאסט ויתרתי על ההצגה העצמית הרגילהוהצגתי אותה דרך 5 מילים  :הומורכנותישירותנגישותאותנטיות לראיין את יאנה זה לא פשוטלא בגללה, היא מרואיינת מושלמתאלא בגללי , כי אחרי הכל היה לי אתגרלהוציא מהראיון הזה דברים שעוד לא שמענו.דיברנו על אופנה { כי איך אפשר בלי  }על  ליצור תוכן באופן ספונטני וללא מאמץגילינו ביחד  שלמוזיקה יש ערך מרפאואת המסכה של הציפיות החברתיות ממנההיא כבר הייתה שמחה להוריד.וכן דיברנו גם על עמישחקן המשנה הקבוע בסרטונים שלהועל המסר שהיא בעצם מעבירה דרכועל יחסים , קבלה והכלה בזוגיות.מזמין אתכם לצלול איתנו לתוך הפרק הזהמקווה שתמצאו בו גם כמה עצות טובות לקחת חייםכי אחרי ולפני הכלישנה דרום זה שמחת חיים בערמות.האזנה נעימה.

האיש שלא מפחד מהפחדעידו איזק הוא איש של ניגודיםשמתיישבים כולם באישיות שלובסדר מופתי.בטבעי שלו הוא איש של טישירט שחורה בארוןמצד שני כשתפגשו אותוזה יהיה בחליפה נוצצת ואקסטרווגנטיתכזאת שלא הייתה מביישת את פרדי מרקורי או אלטון ג׳ון הוא מעיד על עצמו ששנים הוא עטה על עצמו מסכההוא קורא לה עידו המניאק.אחרי 10 שנים הוא פתאום שאל את עצמואיפה הוא, העידו הזה שהוא מכיר.וככה בשנייה שהוא הוריד את המסכה הזאתשל המנייאקהוא התחיל לפרוח.הוא מגדיר את עצמו כ star ופייר הוא הכי כוכב בעולם.מה שמאפשר לו לשחרר את חרצובות לשונובלי שאף אחד יכעס עליו.עידו איז׳ק זכה לגדולבבית מדרשו של רון קדמיוגם היום אחרי 20 שנההם עדיין חברי נפש.לפני שנים הדר גולדמן אמר עליו :  1 - אתה מראה לי את העתיד 2 - אתה אפילו לא יודע מי אתה.הוא עשה מהפכה בצילם בארץכשהפך את הצילום בסמרטפון שלולאומנות של ממש.זו שיחה בין שני צלמיםשהדמיון בינהם הוא השם כמובן , קודם כל.פה נגמר הדמיון ומתחיל העניין האמיתי.אנחנו שונים אחד מהשני מאודומצד שני, שירי בן ארי חיברה בינינו לא אחת.אז אם זה נשמע לכם התחלה של שיחה מעניינתמזמין אתכם להקשיב לנו. על יצירהעל שינוייםעל לא לפחד מהפחדבטח לא מנפילות.האזנה נעימה.

השיחה הזאת עם ויוי תיקח אותך 30 שנה אחורה למקום שבו הכל התחיל.והיא תיקח אותך קדימה לדבר הבא של ויוי שקורה ממש עכשיו.בין לבין זו שיחה אינטימיתעל אוטנטיות, על יצירה, על מחסומים ואיך אפשר לעבור  אותם.ודיברנו כמובן על מסיכותעל אילו שהוסרו ועל כאלו שמעולם לא חבש.נפגשנו כשהיינו עלמים  אי שם בשנות ה20לכאורה אין כמעט דבר שמחבר ביננובפועל יש ביננו חיבור בלתי מוסבראינטימי ועמוק.באורך פלא שכזה לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי במילים של ויוי.מתרגש למצוא שוב ושוב את אותו המכנה המשותףזה שמחבר ביננו בזרם תת קרקעיכמעט בלתי נראה.לפעמים באמצע השיחהבא לי להגיד לויוי - תשמע זה לא פיירכי כשאתה כזה מוכשרהעולם אולי נראה אחר לגמרי.ומצד שני יש בה, בשיחה עם ויוימזוודה של תובנות לחייםשאם רק נדע להקשיבלקול הפנימי שלנונחייה אולי את החיים האלו ביותר שלווה ונחת.בין לבין דיברנו עוד על מלא דבריםובשביל זה כדאי לכם ללחוץ -play    האזנה נעימהאם אהבתם - שימו איזה לייק תעשו subscribeואם בא לכם לשתף במילים או במחשבותבכלל תבוא עליכם הברכה.

מסע הגיבורה של נדיה גורנשטיין.ההיכרות בינו הולכת הרבה שנים אחורהנדיה הייתה הארט דיירקטורית ואנוכי הצלם. של הקמפיינים המאוד מושקעים ושונים שצילמנו ביחד לסיגל דקל.אני זוכר כבר אז ירידה לפרטים ועומקיםשלא הכרתי כמותם לא לפני ולא אחרי.בשנים האחרונות נדיה במסע הגיבורה שלהמסע חוצה תרבויות ויבשותבין אומנות יפנית להקשרי תרבות סובייטים.מסע שיש בו חיפוש של זהותבין זרות לישראליות.למסע הזה יש מחירוהוא גם מפחיד לעיתים.אם תשאלו את נדיה אין בה חרטהלהפךהמסע שלה  מרתק ואין בו רגע דל.זה מסע של הגשמהשל קול פנימי עצמתי שקורא לה פשוט לקום וללכת.השיחה שלנו, כמו נדיה היא שיחה עמוקהיש בינו אפילו קווי השקה פה ושם.מזמין אתכם להקשיב לשיחה הזאת לכל אחד מאיתנו יש את מסע הגיבור שלוואולי ההקשבה הזאתתחזק אתכם לקום ולהתחיל ללכתלצעוד בשביל הגיבורה שלכם.האזנה נעימה.

זו שיחה על הבקשה להיות בשמחה.על דיוק ולמה כל כך חשוב לדייק.על השאלה למה אנחנו צריכים לאסוף אינפורמציה על עצמנו.עדי מגדירה את עצמה כעוף מוזרכאחת שההוויה שלה היא להדהד לאחרים את עצמם.היא הכי עצמה שהיא בתנועה החופשית שלהורק היא יודעת כמה זה משחרר.שיחה עם עדי היא שיחה אינטנסיביתהיא בסקרנות ובפליאה אין סופייםוהיא לא תיתן לך לברוח.עדי אומרת שאין תפל כי גם בתפל יש מלאות.השאלה שגרה בתוכה כבר שנים היא מי אני ?ויש בה נואשות להמשיג את עצמה לעצמה.לראות את המובן מאלין והתיעוד שלו היו שנים ה - דבר שלה.אם תשאלו אותה מה הדרייב שלה - היא תגיד לכם אמת.ושם בדיוק במקום הזה - נולד פועם.אם תבקשו ממנה את עצת הזהב שלההיא תגיד לך - דע את עצמך.ושמה , רק שתסמוך על הקול הפנימי שלךשמה הפצע נרפא ואפשר להתקדם לדבר הבא.מפחיד ?תלוי את מי שואלים.אם תשאלו את עדי ותקשיבו לפרק הזהיש מצב שתתחילו מסע חדש על עצמכם.מוזמנים.

9 דברים  על טל טנא צ׳צ׳קס. 1- בגיל 10 היא הרימה פיל 2 - לא מפחיד אותה להיות על אי בודד 3 - היא פוחדת מנחשים 4 - הים הוא ה ״ zone״  שלה 5 - העסוק בגבר שבאשה ובאשה שבגבר הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה שלה 6 - היא מתהלכת בעולם עם ראש כחול { תרתי משמע }  7 - יא אומרת על עצמה - ״ אני צעצוע״ אני דגל ״ 8 - היא הייתה רוצה ללמוד להשען יותר, לנוח על כתף אוהבת 9 - בראיון הזה היא הפכה ממש למיצג בתערוכה שלה. לראיין את טל היה אתגר לא פשוט, לא כי היא מתראיינת קשה- להפך  האתגר היה לפתוח איתה את נושאי השיחה למחוזות אחרים.למה ? כי היא נושאת אג׳נדה מאוד ברורה בעולם הזההיא אקטיביסטית חברתית, יצירתית ומוכשרת ברמות אחרותודווקא בגלל זה , בגלל לא מעט פודקאסטים אחרים שהשתתפה בהם היה לי אתגר לפתוח מקום אחר, חדשכזה שעוד לא דובר על האשה עם הראש הכחול. האם הצלחתי ? את השאלה הזאת אני כבר מפנה אליכם לי יש תשובה ובכל זאת התשובה שלכם היא זאת שחשובה כאן מה אתם אומרים  ? 

היא מתהלכת בעולם ללא הגדרה היא הכל ולא כלום היא חיה לא מווסתת שמקשקשת בזנב כל היום.בכל מקום  במאורה שלה וגם עליה כתוב - do touchיש בה אש, היא נולדה אש,נכנסה לכל מאורה אפשרית ויצאה פחם יש בה גבר, יש בה אשה, יש בה חיה.הגוף שלה ביקש פורקן, כזה שירפא אות ההיא מודעת לזה שהיא יכולה להיות חריגה היא ערה ברזולוציה עמוקה היא לא אוהבת את האנושות אבל מאוהבת באנשים יש בה פחד ללכת מאוד חשופה בעולם היא למדה לבחור בזוגיות ולא להצטרך ולהזדקק לה.אין לה sרך אחרת לחיות את הדברים האלו ואולי בעיני אנשים אחרים זה אמיץ בעיניי שלה - זה אויר.

ברוכים וברוכות הבאות לפודקאסט המסכה דור 2 ונעים מאוד עדו לביא  מי אני ?  פוטותרפיסט , מרצה ומנחה סדנאות בארגונים, מבכירי צלמי האופנה והפרסום בארץ ויוצר הפודקאסט  הזה - המסכה. מסכות גבס מרתקות אותי בשנים האחרונות ולמרות היותי מן סלשר שכזה הפרוייקט הזה - פרוייקט המסכה הוא הדבר שלי . ויש לפודקאסט הזה גלגול חדש דור 2 קראתי לו ובדור הזה שלו אני הולך לפגוש יוצרות ויוצרים מכל מיני תחומים להניח  איתם ואיתן את מסכת הגבס על פניהם לצלם אותם  עם המסכה , להסיר אותה, ולתעד את כל התהליך ומשם כשכל החוויה עוד טרייה על הגוף והנשמה נצלול לפודקאסט. ביחד ננסה לברר את המנוע שמאחורי היצירה שלהן מה הדרייב הזה שאיתו הם קמים כל בוקר וכן נדבר גם על מסיכות. אלו כבר הסרנו אלו עדיין משרתות אותנו ואלו היינו רוצים להסיר ועדיין לא. האזנה נעימה עדו לביא.