אפרכסת

תת-אלוף במילואים אופיר לויוס התגייס לסיירת מטכ״ל, עבר לאגוז ומצא את מקומו הפיקודי בגולני. ללא קשר לאמונות טפלות (שמוצאן בדת אחרת), פ 13, הגדוד, לא היטיב איתו. פעמיים, כמפקד פלוגה וכסמג״ד 13, נפצע - בשריפה בסלוקי, כשניספו חמישה מחייליו, ובמורג שבעזה, שם קטע מטען חבלה את רגלו מעל לברך.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משדר לויוס מרץ פעיל ולוחמני של מי שנפגע בגופו אך לא ברוחו. הוא לובש מכנסיים קצרים החושפים את ימינו התותבת ומספר על הבדיחות המשפחתיות שתמציתן עסקים כרגיל בלי רגל.בין המפקדים בגולני שהרשימו אותו הוא מונה את ארז גרשטיין, צ׳יקו תמיר, שמואל זכאי ויואב ירום, קודמו ורעו לנחישות לתפקד ולפקד למרות קטיעה. לויוס היה מציאותי דיו להכיר במגבלותיו כמוביל גדוד חי״ר וכתחליף נאות קיבל פיקוד על יחידת טילי הנ״ט של חיל-התותחנים, מיתר.כקצין החינוך הראשי התמודד עם שאלות נחיצותם של חיל החינוך וגלי צה״ל ועודו תומך בהמשך קיומם. הוא אינו מגן על תופעות שליליות ואף מגונות בהתנהגות חיילים והרמות שמעליהם מאז 7 באוקטובר, אך מעדיף לציין את החיוב שבהתאוששות הצבא מהמפולת ואת דבקות היחידות והלוחמים במשימותיהם, אף שאינו מכחד, ״המלחמה גם משחיתה״, לויוס, הגאה במיזוג שהתממש בו בין לטביה לתימן, פירסם ספר שירה ולאחרונה גם פרקי חיים, צבא, פציעה ואובדן, ״עיוני, השתדלתי: מארג זכרונות, מפגש וקרב״. לצד עיסוקיו האזרחיים הוא ראש מטה האוגדה החדשה 96, המאבטחת את החלק הצפוני של גבול ירדן ונשענת על גילאי חזרה מאוחרת לשירות מבצעי במילואים.אולפן: דודי דורהםעריכה: יעל בדרשי

בכל דור ודור, מאז ששלוות יחסי לבנון עם ישראל הופרה בעקבות מלחמת ששת הימים, צצות בירושלים ובתל אביב הצעות לאכיפת שקט בגבול הצפוני. האויבים מתחלפים - פלסטינים, סורים, שיעים - והבעייה שורדת כל גלגול.לשלמה מופז, אלוף-משנה במילואים ויוצא מערכי השטח, המחקר והקישור (נספחות צה״ל בוושינגטון) באמ״ן, אין אשליות. מופז, אחיו הצעיר - ב-11 שנים - של הרמטכ״ל ושר הבטחון לשעבר, אינו זקוק לריענון זכרונו ובקיאותו. הוא היה שם, בלבנון, בהרפתקה הקודמת והמתמשכת, ומפוכח מכדי להאמין שפתרון העימות עם חיזבאללה מותנה בהחלטה ישראלית לשחרר את ניצרת חילות האוויר והיבשה.בשיחה שנייה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, שנה וחצי לאחר קודמתה בסתיו 2024, מדבר מופז - כיום מנהל מכון (אלוף מאיר) עמית למחקר טרור ומודיעין - על יעדים מציאותיים לעומת מחירים מופקעים בהתלבטויות הממשלה והמטכ״ל לנוכח הצלחת חיזבאללה להתאושש ולהוות איום שמימושו תלוי גם בטהרן ובוושינגטון ולא רק בקרייה ובביירות.מבצע צבאי שתכליתו פירוק מושלם של חיזבאללה מנשקו, מזהיר מופז, אינו יכול להסתיים בדרום לבנון. הוא בהכרח יתרחב צפונה ומזרחה מגיזרת הליטני, לכיבוש ביירות ובקעת הלבנון ולמעשה המדינה כולה. למהלך כזה, שמחירו הפנימי והבין-לאומי בלתי-נסבל, אין היתכנות. נצחונות מוחלטים יפים רק כסיסמת כובעים של חסידים שוטים. בלי היענות ישראלית לפתיחות התקדימית של ההנהגה הפוליטית בלבנון להסדר מדיני, גם פרק זה במסכת המופקת שוב ושוב מאז שנות ה-70׳ יסתיים בבכי.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

קצין משרת בצה״ל שלושה עשורים ויותר. עומד בכל ציפיות המערכת. לוחם. מצטיין. מסתכן. בולט. מפקד פלוגה, סיירת, גדודים, חטיבות, אוגדות. שלושה תפקידי תת-אלוף, בשדה ובמטה. לבסוף, אלוף במטכ״ל. פיסגה, אבל לא הפיסגה הכי גבוהה. יש לפחות עוד רכס אחד, אם ירצה הרמטכ״ל. וכשאינו רוצה, התחנה הבאה - בקו״ם.מדוע? לאביב כוכבי פתרונים. אמיר אבולעפיה היה מקובל עליו, מוערך ואף מקורב, כששניהם שירתו בתפקידים צמודים בחטיבת המבצעים, כוכבי כתא״ל ואבולעפיה כאל״מ. זמן מה היו זה לצד זה כאלופים במטכ״ל של איזנקוט. אבל כשכוכבי התמנה לרמטכ״ל, סגולותיו של אבולעפיה הדעתן, המסרב להתיישר לפי הבוס, היו למגרעות בעיניו. מינוי מתבקש לאלוף פיקוד, במרכז או בדרום, לא ניתן לו. כוכבי רצה בו רק כאזרח.לא נורא, רבים יוצאים לדרך ורק מעטים מסיימים אותה כאלופים, אך ההחמצה מערכתית עוד יותר מאישית: צה״ל הכשיר קצין עשרות שנים, בחן אותו כראש אגף במטכ״ל, ראה כי טוב וכשיר למיצוי יכולותיו בתפקיד אלוף שני - ובגחמת רמטכ״ל (או לעתים שר בטחון, מול רמטכ״ל שלא התעקש) נחסם. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אבולעפיה על מסלולו הצבאי בלבנון, בשטחים, בנח״ל, בחטיבת התכנון, באוגדות משוריינות, בראשות אג״ת (שכלל אז ועכשיו שוב את החטיבה האסטרטגית).בין חוויותיו: חיכוך עם הפרועים שבמתנחלים בעת פיקודו על חטיבת בנימין. הוא סירב להתרפס בפניהם. מפקדיו, יאיר גולן ונעם תיבון, תמכו בו.לתודעה הציבורית פרץ כשחקר במכללה לבטחון לאומי תופעה אירגונית הפוגעת בתיפקוד צה״ל - שתיקת הקצינים לנוכח עמדות מפקדיהם, כי דיבור אמיץ המאיים על הקו האחיד אינו מועיל לקידום. בתום לימודיו, כשהוא כבר מח״ט הנח״ל, התפרסם המחקר כמאמר ב״מערכות״ ועורר הדים. לכאורה, התקדמות אבולעפיה עצמו בעשור הבא סתרה את מסקנת המחקר - עד שכוכבי הנמיך עליו את התקרה.כאלוף במילואים עודנו מחובר לשטח בתפקיד בכיר בפיקוד המרכז. הוא השתתף בתחקירי השב״כ אודות הפיגוע בצור ב-1982 וכשלון ההתרעה ב-7 באוקטובר. אבולעפיה נמנע מהתבטאויות פוליטיות, אך ניחוש מציאותי יציב אותו בסביבת איזנקוט.אולפן: ג׳רמי פורטנויעריכה: יעל בדרשי

קצין משרת בצה״ל שלושה עשורים ויותר. עומד בכל ציפיות המערכת. לוחם. מצטיין. מסתכן. בולט. מפקד פלוגה, סיירת, גדודים, חטיבות, אוגדות. שלושה תפקידי תת-אלוף, בשדה ובמטה. לבסוף, אלוף במטכ״ל. פיסגה, אבל לא הפיסגה הכי גבוהה. יש לפחות עוד רכס אחד, אם ירצה הרמטכ״ל. וכשאינו רוצה, התחנה הבאה - בקו״ם.מדוע? לאביב כוכבי פתרונים. אמיר אבולעפיה היה מקובל עליו, מוערך ואף מקורב, כששניהם שירתו בתפקידים צמודים בחטיבת המבצעים, כוכבי כתא״ל ואבולעפיה כאל״מ. זמן מה היו זה לצד זה כאלופים במטכ״ל של איזנקוט. אבל כשכוכבי התמנה לרמטכ״ל, סגולותיו של אבולעפיה הדעתן, המסרב להתיישר לפי הבוס, היו למגרעות בעיניו. מינוי מתבקש לאלוף פיקוד, במרכז או בדרום, לא ניתן לו. כוכבי רצה בו רק כאזרח.לא נורא, רבים יוצאים לדרך ורק מעטים מסיימים אותה כאלופים, אך ההחמצה מערכתית עוד יותר מאישית: צה״ל הכשיר קצין עשרות שנים, בחן אותו כראש אגף במטכ״ל, ראה כי טוב וכשיר למיצוי יכולותיו בתפקיד אלוף שני - ובגחמת רמטכ״ל (או לעתים שר בטחון, מול רמטכ״ל שלא התעקש) נחסם. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אבולעפיה על מסלולו הצבאי בלבנון, בשטחים, בנח״ל, בחטיבת התכנון, באוגדות משוריינות, בראשות אג״ת (שכלל אז ועכשיו שוב את החטיבה האסטרטגית).בין חוויותיו: חיכוך עם הפרועים שבמתנחלים בעת פיקודו על חטיבת בנימין. הוא סירב להתרפס בפניהם. מפקדיו, יאיר גולן ונעם תיבון, תמכו בו.לתודעה הציבורית פרץ כשחקר במכללה לבטחון לאומי תופעה אירגונית הפוגעת בתיפקוד צה״ל - שתיקת הקצינים לנוכח עמדות מפקדיהם, כי דיבור אמיץ המאיים על הקו האחיד אינו מועיל לקידום. בתום לימודיו, כשהוא כבר מח״ט הנח״ל, התפרסם המחקר כמאמר ב״מערכות״ ועורר הדים. לכאורה, התקדמות אבולעפיה עצמו בעשור הבא סתרה את מסקנת המחקר - עד שכוכבי הנמיך עליו את התקרה.כאלוף במילואים עודנו מחובר לשטח בתפקיד בכיר בפיקוד המרכז. הוא השתתף בתחקירי השב״כ אודות הפיגוע בצור ב-1982 וכשלון ההתרעה ב-7 באוקטובר. אבולעפיה נמנע מהתבטאויות פוליטיות, אך ניחוש מציאותי יציב אותו בסביבת איזנקוט.אולפן: ג׳רמי פורטנויעריכה: יעל בדרשי

כשיוסי היימן היה באחת מארבע תקופותיו בבית-הספר לקצינים, מצוער למ״פ למג״ד למפקד בה״ד 1, נרצח ראש הממשלה ושר הבטחון, הרמטכ״ל לשעבר, יצחק רבין. היימן הזדעזע וחלק את רגשותיו עם פקודיו. אחר כך ספג זעזוע נוסף: התברר לו שבגדוד בית-הספר למ״כים, תפקיד קודם שלו כמפקד, אחד ממפקדי הכיתות תחתיו היה הרוצח יגאל עמיר.בשיחה כפולה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר תת-אלוף במילואים היימן על ילדותו ונערותו במשפחה דתית בחיפה ובישיבת נתיב מאיר בירושלים, שבוגריה היו מראשוני האלופים חובשי הכיפות במטכ״ל (חוץ מהרבנים הצבאיים הראשיים). היימן עצמו הסיר את כיפתו בשירות החובה שלו, כשנתקל בצעירים חילוניים איכותיים והסיק שלהתנשאותו של הנוער הדתי אין יסוד.היימן עבר מהנח״ל לגולני והיה שם קצין מבצעים חטיבתי, קצין אג״ם, סמג״ד ופעמיים מג״ד, הכל בתקופת השהות הלחימתית בלבנון (ובאינתיפאדה בשטחים). הוא היה מראשוני הקולטים של קצינות מבצעים ונאבק בהתמדה באפליה ובהדרה של נשים, בצה״ל ובאזרחות.כמפקד חטיבת בנימין, האחראי לבטחון האוכלוסיות הישראלית והפלסטינית כאחת, התעקש לאכוף את החוק ודרש מהממונים עליו בהירות במדיניותם כלפי מאחזי-פרא. גישתו הובילה למחלוקות עם ענפים מתנחליים במשפחתו ולתרעומת של נציגי המתנחלים בכנסת.היימן התקומם על מינוי דוד זיני לראש השב״כ, פירסם את דעתו השלילית ושיגר אותה לזיני, שהגיב בהסכמה עם אבחנת היימן אך לא עם מסקנתה המעשית. אחרי שלושה תפקידים בדרגת תת-אלוף (מפקד אוגדה 98, קצין חי״ר וצנחנים ראשי וראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון) וראיון עם בנימין (בלי שרה) נתניהו כמועמד למזכירו הצבאי פרש היימן מצה״ל ונענה להצעת ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, להתמנות למנכ״ל העיריה. שם נתקל במציאות פוליטית בעייתית, בעיקר מרגע שברקת התחיל לכוון לירושת נתניהו בראשות הממשלה.כמנכ״ל אשל-ג׳וינט נשאב היימן לאחת הסוגיות החשובות ביותר של העולם - וישראל - במאה הנוכחית: הטיפול בבני 70, 80, 90 ויותר. כמו בצבא, גישתו לנושא ולאחריותו משלבת מקצועיות וערכיות. אין לו נטייה לפוליטיקה, אך ספק אם יש בזירה הציבורית מנכ״ל-בכוח מתאים ממנו למשרד הרווחה.אולפן: הילה ספקטורהופק באדיבות יונתן הסן, TV7

כשיוסי היימן היה באחת מארבע תקופותיו בבית-הספר לקצינים, מצוער למ״פ למג״ד למפקד בה״ד 1, נרצח ראש הממשלה ושר הבטחון, הרמטכ״ל לשעבר, יצחק רבין. היימן הזדעזע וחלק את רגשותיו עם פקודיו. אחר כך ספג זעזוע נוסף: התברר לו שבגדוד בית-הספר למ״כים, תפקיד קודם שלו כמפקד, אחד ממפקדי הכיתות תחתיו היה הרוצח יגאל עמיר.בשיחה כפולה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר תת-אלוף במילואים היימן על ילדותו ונערותו במשפחה דתית בחיפה ובישיבת נתיב מאיר בירושלים, שבוגריה היו מראשוני האלופים חובשי הכיפות במטכ״ל (חוץ מהרבנים הצבאיים הראשיים). היימן עצמו הסיר את כיפתו בשירות החובה שלו, כשנתקל בצעירים חילוניים איכותיים והסיק שלהתנשאותו של הנוער הדתי אין יסוד.היימן עבר מהנח״ל לגולני והיה שם קצין מבצעים חטיבתי, קצין אג״ם, סמג״ד ופעמיים מג״ד, הכל בתקופת השהות הלחימתית בלבנון (ובאינתיפאדה בשטחים). הוא היה מראשוני הקולטים של קצינות מבצעים ונאבק בהתמדה באפליה ובהדרה של נשים, בצה״ל ובאזרחות.כמפקד חטיבת בנימין, האחראי לבטחון האוכלוסיות הישראלית והפלסטינית כאחת, התעקש לאכוף את החוק ודרש מהממונים עליו בהירות במדיניותם כלפי מאחזי-פרא. גישתו הובילה למחלוקות עם ענפים מתנחליים במשפחתו ולתרעומת של נציגי המתנחלים בכנסת.היימן התקומם על מינוי דוד זיני לראש השב״כ, פירסם את דעתו השלילית ושיגר אותה לזיני, שהגיב בהסכמה עם אבחנת היימן אך לא עם מסקנתה המעשית. אחרי שלושה תפקידים בדרגת תת-אלוף (מפקד אוגדה 98, קצין חי״ר וצנחנים ראשי וראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון) וראיון עם בנימין (בלי שרה) נתניהו כמועמד למזכירו הצבאי פרש היימן מצה״ל ונענה להצעת ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, להתמנות למנכ״ל העיריה. שם נתקל במציאות פוליטית בעייתית, בעיקר מרגע שברקת התחיל לכוון לירושת נתניהו בראשות הממשלה.כמנכ״ל אשל-ג׳וינט נשאב היימן לאחת הסוגיות החשובות ביותר של העולם - וישראל - במאה הנוכחית: הטיפול בבני 70, 80, 90 ויותר. כמו בצבא, גישתו לנושא ולאחריותו משלבת מקצועיות וערכיות. אין לו נטייה לפוליטיקה, אך ספק אם יש בזירה הציבורית מנכ״ל-בכוח מתאים ממנו למשרד הרווחה.אולפן: הילה ספקטורהופק באדיבות יונתן הסן, TV7

כשמלאו לאהוד (אודי) ערן שבעה ימים התכבד יצחק רבין בהחזקתו בידיו, בעוד המוהל עושה את מלאכתו. המאורע, המשמח לקרואיו הבוגרים, התקיים בוושינגטון, שם כיהנו רבין כשגריר ואביו של העולל, עמוס ערן, כיועץ לענייני הקונגרס.אודי, לפיכך, ינק את ההתעניינות בבטחון ובמדינאות ממש מיומו הראשון, או לכל היותר השביעי. כשבגר היה ללוחם וקצין בגולני,  חוקר בזירת המעצמות (״כל העולם״) באמ״ן ועוזר ליועץ המדיני (תת-אלוף צבי שטאובר) בלשכתו של ראש הממשלה אהוד ברק. הוא למד משפטים, עם התמחות בלשכת היועץ אליקים רובינשטיין, אך מסלולו העיקרי הוא מדע המדינה, אסטרטגיה ויחסים בין-לאומיים. תחנותיו: תל אביב. קיימברידג׳, ברנדייס, הרווארד, אמ.אי.טי, סטנפורד, ברקלי, חיפה.מג״ד 51 בגולני, בהיות ערן קצין-המודיעין הגדודי, היה ארז גרשטיין - דמות ייחודית בסיירת, בחטיבה וביחידת הקישור ללבנון, שבפקדו עליה נהרג ממטען-נפץ של חיזבאללה. לבקשת משפחת גרשטיין התפנה ערן מכל עיסוקיו בבוסטון, טס ארצה והקדיש חודשים לכתיבת ״תמצית געגוע״, ספרו על גרשטיין ולבנון - אחד משני חיבורי חובה, לצד ״מלחמה ללא אות״ של משה (צ׳יקו) תמיר, על התקופה וחייליה.לעתים לבדו, בפעמים אחרות עם מומחים נוספים, חוקר ערן את סיבות הכשלון המודיעיני האסוני של 7 באוקטובר. ההצלחות הטכנולוגיות והמבצעיות סיחררו לדעתו את צמרת אמ״ן, לאחר המערכה בלבנון ב-2006 וככל שנמוגה סכנת הפלישה של צבאות מדינות ערב, והורידו את המשימה הבסיסית של המודיעין הצבאי במסגרת תורת הבטחון - אספקת התרעה מפני מלחמה ממשמשת ובאה - למורד הרשימה, כדי כך שנשחקה ונזנחה. אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

כשהנער אברהם בר דוד השאיר מאחור עם משפחתו את רומניה ונקלט בבאר שבע, בדרכו למסלול מקצועי ופיקודי בחיל התותחנים, לא עלה בדעתו שיום (כיפור) יבוא ושפת ילדותו תסייע לו במלחמה.ההזדמנות לכך צצה ברמת הגולן באוקטובר 1973, כשאילתר תקשורת קרבית בהולה עם יחידות נוספות שנערכו להפגיז עמדות צבא סוריה. סא״ל בר דוד, מפקד התותחנים הפיקודי בצפון, ידע שהשיחות מצותתות וכי המידע מועבר בו ברגע למטרות המיועדות. הוא מצא חיילים דוברי רומנית והעביר באמצעותם את הפקודות. אלוף הפיקוד תהה אם קצין הארטילריה שלו איבד את שפיותו, אך אלוף אחר, מחיל האוויר, הרגיע אותו. בתום המלחמה קודם במהירות בדרגות ובתפקידים עד לתת-אלוף, קצין תותחנים ראשי.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר בר דוד כיצד לימד עצמו, עם חבריו, עברית; על צה״ל של שנות ה-50׳ וה-60׳; איך הוצב בתפקידים והוחתם על המשך שירותו גם כשהעדיף להשתחרר; ומדוע אין להאשים את מחשבי התותחים בשגיאות התותחנים.הוא היה שותף לקליטת טילי לאנס, שלא הצדיקו את ההשקעה בהם, ואילו נשאל אם יש סיכוי לאספקה אמריקאית של טילי פרשינג היה משיב בשלילה ודאית, כי כחניך בבית-הספר לתותחנות (ולטילנות) של הצבא האמריקאי ידע שזרים נחסמים מגישה לכל מה שמדיף ניחוח אסטרטגי, שם נרדף לראש-קרבי גרעיני.אחד מקודמיו, אריה לוי, שלאחר מלחמת יום הכיפורים הועלה לדרגת אלוף - נדיר אם גם לא יחיד בתותחנים - כראש אגף האפסנאות, היה במלחמה עוזר ראש אג״ם, לצד סגן הרמטכ״ל ישראל טל. באחד הרגעים הקודרים ביותר במלחמה היו אנשי-צבא שהפריחו רעיונות על גבול הטירוף. לוי, דמעות בעיניו, הזעיק את טל לסכל את ההצעות המסוכנות. האירוע אמנם סופר, אך בר דוד ששוחח עליו עם לוי מוסיף לו פרט חשוב - כוונת המציעים היתה להתמקד בעיר כלשהי במדינת אויב, כדי לזעזע את השלטון בה להניח את נשקו.בר דוד הנמרץ נחשב לקתמ״ר אהוד ומצליח, אך דרגה מובטחת של אלוף לא פיתתה אותו להישאר בצבא שבפיקוד הרמטכ״ל רפול. הסיבה, שלא שש לחלוק עם מפקדיו, היתה כלכלית: לא היה די בשכרו כתא״ל לממן לימודים אקדמיים לארבעה בנים.עשור אחרי פרישת בר דוד מצה״ל נרצח בבריסל מכר קנדי מתקופתו בתותחנים - המהנדס הקנאי לתותחים, ג׳רלד בול, שחלם לירות פגזים - אולי גם גרעיניים - למרחק מאות קילומטרים ולשגר לוויינים לחלל מלועות תותחי-על. במותו פעל בול בשירות סדאם חוסיין ובעולם מיהרו לייחס את ההתנקשות בו למוסד. בר דוד אינו מתנדב לפזר את הערפל.אולפן: ג׳רמי פורטנויעריכה: יעל בדרשי

לאחר כשלושה עשורים כעיתונאי פעיל - פלילים, מפלגות, משפט דמיאניוק, וושינגטון - עבר שלמה רז מצד המסקר לצד המבקר, או לפחות דוברו של המבקר. הוא התמנה לדובר משרד ביקורת המדינה וניהל את קשריו עם העיתונות בתקופות המבקרים מיכה לינדנשטראוס ויוסי שפירא.רז התגייס לסיירת גולני בשנים שבין מלחמות ההתשה ויום הכיפורים. ב-1973 ולאחריה, עד לתום שירותו הסדיר, היה מפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה בגדודי החטיבה והתוודע לרובאים הרגילים, כביכול, שהתגלו לו כמקצועיים ונועזים לא פחות מלוחמי הסיירת המהוללת.העיתונות קסמה לו, אף שלקראת גיוסו העדיף יחידה קרבית נבחרת על גלי צה״ל. זמן-מה עבד בתחנה הצבאית וממנה עבר לקול ישראל ולטלוויזיה. בפרק מעניין במיוחד שידר מוושינגטון, בשנותיהם של  שני נשיאים, שלושה ראשי ממשלה ושלושה שגרירי ישראל.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משחזר רז איך כדובר משרד הביקורת ראה איך עמיתיו לשעבר בעיתונות מתפקדים מול טיפוסים שונים כלינדנשטראוס ושפירא, התאכזב מההטייה בסיקור פרשת הרפז ושמע את נתניהו ״צורח בטלפון״ על מבקר שהעביר עניין מסויים ליועץ המשפטי לממשלה. זהו אותו נתניהו שנתקע לצערו, בגילגולו העיתונאי של רז, ללא אמצעי תשלום לפרעון חשבון הקפה. רז מבכה את גלישת מוסד המבקר במדרון האיכות והממלכתיות, תחת אנגלמן שהתמנה בעליל כמתניהו של נתניהו. כשלעצמו, הוא אומר שבמגעיו הדוברותיים עם עיתונאים מעולם לא שיקר, רק לא תמיד נידב תשובה למה שלא ידעו לשאול.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

שני אלופי-משנה ברבנות הצבאית התמודדו בסוף המאה הקודמת על תפקיד הרבצ״ר. שניהם הפסידו: הוקפץ מעליהם סא״ל לתא״ל. אחד מהשניים מצא פיצוי מקורי: ״התמניתי לרב הראשי של ׳פיצה האט׳,״ ניחם את המאוכזבים.עו״ד אביגדור פלדמן, שסירב לפני שנים למועמדות לבית המשפט העליון, צבר כאן בסדרה השואפת לאין-סוף ותק המזכה אותו, אם יחטא בשגעון קטנות, בכהונת היועץ המשפטי ל״אפרכסת״. בביקור עונתי נוסף הוא ממחיז לאמיר אורן את הזירה המשפטית-פוליטית ומתקשה למצוא בה מועמדים לשבחים. הוא אינו מתפעל מעורכי-הדין המופיעים בעתירות לעליון וגם לא מהשופטים.כך גם במשפט נתניהו, שם מתממשת תחזיתו של פלדמן בדבר הנזק שהנאשם מסב להגנתו בכל עת ששפתיו נפתחות ומגיחות מהן מלים. הערכתו של פלדמן מאוזנת: לדעתו, מצד אחד נתניהו אינו עד טוב, ומצד שני אינו שקרן טוב.תמרון שנועד לאתגר את פלדמן להססנות צדקנית בסוגיית החסיון שבין פרקליט ללקוחו, אם הפרתו וחשיפת סוד העשוי להפיל את ממשלת נתניהו מתנגשות בחובה המקצועית של שמירת הסוד, מתרסק אל תשובתו הנחרצת: כן, בנסיבות הגורליות והנדירות של סכנה לקיום מדינת ישראל וכשנתניהו ותומכיו מתנכרים לחוק, יילך החסיון לעזאזל.צפירת ארגעה: היה וייפול נתניהו, בעזרת פלדמן או בלעדיה, תיפול איתו לדעת פלדמן גם ההפיכה המשטרית - זאת הפיכה הפיכה.על סוד אחד שומר פלדמן בקנאות עד לפרסום ספרו הבא: זהות הרוצח בתעלומה הבלשית שחיבר. הקוראים, הוא מגלה, יגיעו לפתרון לפני הבלש. זה אולי לא הוגן, אבל אצל פלדמן אין מיתאם הכרחי בין סופר לסוף-פר.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

מאז פרישתו מצה״ל כאלוף-משנה באגף המודיעין נותר יואב בן דוד קשור בעולמות הסוד. הוא ניצח על חשיפה לציבור של מסמכים מסווגים בארכיון צה״ל, פעל בצוות שהופקד על הטיפול במסמכים הכמוסים של ועדת אגרנט והשתתף בוועדות השגה של פסולי-סיווג על החלטות שב״כ למנוע מהם גישה לסודות - ובכך לפגוע בסיכויי העסקתם במוסדות בטחוניים.עד אז טיפס בן דוד בהתמדה לחוד המידרג של קציני הבטחון בצה״ל. כראש מחלקת בטחון מידע היה קב״ט הצבא, או בלשונו של הרמטכ״ל שהעניק לו את המינוי, אמנון ליפקין שחק, ״ראש השב״כ של הצבא״. מאחר ששחק היה ידיד קרוב של ראש השב״כ יעקב פרי, זאת ככל הנראה היתה מחמאה.בטחון שדה שודרג מענף בדובר צה״ל - שהתואר הפנימי שלו באמ״ן היה ראש בה״ס, מחלקת בטחון והסברה - למחלקה נפרדת בראשות אל״מ וכשהשדה מעודכן למידע. לפני שבן דוד התמנה לרמחב״ם היו קציני הבטחון של המטכ״ל, האמורים לפקח על התנהגויות חריגות המסכנות את הצבא, מעורבים לעתים בעצמם בפרשיות, מ״ליל הברווזים״ של בהלת הגיוס המדומה ב-1959 לתככי משה ״וחצי״ לוי - במקרה קרוב משפחתו של בן דוד - נגד דן שומרון.בספרו ״סודות מהכספת״ ובשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר בן דוד איך הגיע למערך מחב״ש/מחב״ם, לאחר שגדל בנהריה, הצטיין במתמטיקה, ויתר על שירות ב-8200 כי לא הובטח לו שם מסלול קצונה וחזר ליבשה באמצע קורס חובלים בגבור עליו מחלת ים.מהמזבלות עתירות המסמכים של אוגדה 36 בגולן ועד לקרייה בתל אביב נחשף בן דוד למציאות האפורה והעכורה של הצבא, בתוכו ובמימשקו עם הפוליטיקה. כשנתניהו גילה בכנסת לעולם - ולכן גם לסורים - את המסמך שהוכן באגף התכנון לשחק, לקראת שיחותיו בוושינגטון עם מקבילו מדמשק שיהאבי, הוטל על בן דוד למצוא את המדליף לראש הליכוד, יריבו הפוליטי של רבין. החקירה שללה את תפוצת המסמך במטכ״ל, כמקור הזליגה (כי אזרח, בכיר במשרד ממשלתי, קיבל את החומר וכידרר אותו עד לנתניהו), אך בהזדמנות חגיגית זו אושרה הצעת בן דוד לריענון בדיקות הפוליגרף לקצונה הבכירה ולמשרתים בתפקידים רגישים.בן דוד מספק גם תמצית מורה נבוכים ליחסי מחב״ם עם מצ״ח, השב״כ, המלמ״ב (הממונה על הבטחון במערכת הבטחון - ועדה לאנרגיה אטומית, תעשיות ועוד) והצנזורה הצבאית. עדין במיוחד המגע בין רמחב״ם לרמטכ״ל, כי מה שנודע לקציני הבטחון על אלופים ומועמדים לקידום לדרגתם יכול לקפד את שירותם, אף שהסיבות האמיתיות יוסוו בדיוני השיבוצים בהערכות מקצועיות.המערכים האסטרטגיים והמודיעיניים של ישראל, כמו גם יחידות מיוחדות ומבצעים מתוכננים, הוגדרו כליבת הסוד והוקפו במשמרות של מידור, הסתרה, הונאה וסיכול פרסום, אבל ב-7 באוקטובר התברר שהמסוכן באויבי הקב״ט הוא הרב״ט - חייל זוטר, לוחם או אפסנאי, המתעד את עצמו ברשתות החברתיות עד לזרא, או לזרים. מכפלה זו של הטכנולוגיה באופנה סיפקה מודיעין הרה-גורל לחמאס, לחיזבאללה ולאיראן. אולפן: ג׳רמי פורטנויעריכה: יעל בדרשי

כשאין נביא בעירו, אחראים לכך לעתים תושבי העיר, אך מעל כולם ראש העירייה, שאוזנו אטומה לנבואה או שקנאתו בנביא גוברת על שיקול דעתו. יואב סגלוביץ, ניצב בדימוס במשטרה, לשעבר ראש אגף החקירות והמודיעין, משרת ציבור בעור חבר-כנסת, היה בממשלה הקודמת רק סגן-שר. מפלגתו, יש עתיד, או בהקשר זה יש תור, שיגרה לתפקידי שרים כוחות כבירים ומרשימים ממנו, כגון יואל רזבוזוב. הסגן עלה על שריו והיה לבולט בנציגי יש עתיד ברשות המבצעת, בזכות ניצוחו על צוות בין-משרדי למאבק בפשיעה הבין-ערבית. לפי הכלל העתיק, על כל מעשה טוב בא עונש, הושאר לקראת בחירות 2022 במושבו העורפי. הרשימה לבחירות הבאות טרם הורכבה ולא ברור היכן יוצב בה, במקום גבוה כיאה עם כיוון לממשלה או במורד המדרגות הנעות אל מחוץ לכנסת.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר סגלוביץ על מצבה העגום של משטרת ישראל שהיתה למשטרת בן גביר, על היחסים במרובע יועמ״ש-פרקליט המדינה-מפכ״ל-ראש אח״ם, על המחמאה הטעונה שהרעיף עליו ידידו מנסור עבאס בהציגו אותו כמועמד מושלם - אם כי לא זמין - לשמש גשר יהודי לרשימה ערבית, על חקיקת ההפיכה המשטרית (הפיכה וניתנת לתיקון, אך בינתיים נמשכת) ועל הסיכוי להסכמות בין ראשי מחנה אנטי-נתניהו.בעיני רבים, סגלוביץ הוא המועמד הטבעי לתפקיד השר לבטחון הפנים בממשלה שקברניטיה צפויים להיות איזנקוט ובנט, ליברמן ולפיד. אין בכך שום ערובה להתממשות הנבואה. על ראשי המתנגדים לנתניהו להתעלות תחילה, באיוש רשימותיהם ובתיאום ביניהם; להיגמל מפסילת עבאס, כשותף המבטיח רוב לממשלה ולא רק גוש חוסם; ולנצח בבחירות.אולפן: ג׳רמי פורטנויעריכה: יעל בדרשי

עד לקיץ שעבר היה אלוף-משנה ד״ר יניב וולפר ראש מחלקת מיגון במטה פיקוד העורף, תפקיד העושה את מי שמשקיע בו ארבע שנים מומחה מוביל לא רק לתקנים וחומרים הנועדים לסוכך על אזרחי ישראל מפני פגיעתם הרעה של אמצעי-לחימה המופעלים נגדם, אלא גם למאבקי אירגון ותקציב בין הגורמים השונים העוסקים בתחום.בשיחת זום מאותגרת תקשורת ממקום שהותו בנכר מספק ד״ר וולפר ל״אפרכסת״ תמצית של מוסף מיגון למלחמות איראן ולבנון. הוא חולק עם אמיר אורן מסקנות ועצות, תולדת שני עשורים בפיקוד העורף, באשר לשיטות המועדפות להתמגנות מפני טילי חיזבאללה ומשמרות המהפכה.בין השאר מדגיש וולפר את חשיבותם של חדרי מדרגות וחללים פנימיים אחרים - למעט של מעליות - ואומר כי מוטב שתלמידים ימצאו בכיתותיהם, בסמוך למקלטי בתי הספר, ולא בבתיהם המוגנים פחות. הוא עונה גם לקושיותעל קסדות במכוניות ועל מיגוניתניהו, הנגררת הבלעדית של האישיות המאובטחת.לדברי ד״ר וולפר, אחד הליקויים הבסיסיים בפעולת ממשלות ישראל לשיפור מיגון העורף הוא קוצר הטווח של התכנון והתקצוב. להחלטות שתוחלת החיים של מימושן שנה בלבד תועלת דלה.נוצר באולפן TV7 בירושלים, באדיבות יונתן הסן.עריכה: הילה ספקטור

צעדיו הראשונים של נמרוד שפר בפוליטיקה מתונים, בתוכן ובסגנון, כמו צעדיו האחרונים בצבא, כאלוף מחיל האוויר במטכ״ל, אלא שאין לטעות בו - הוא מביע את עמדותיו בתקיפות ״רהוטה, לוגית ונבונה״, כדבריו בהקשר קרוב. כך, בדומה למסעותיו מהרי ירושלים לשפלת החוף על אופנועו, אמנם גם הוא טייס כמו טום קרוז ב״טופגאן״, אבל זהיר, שקול ולא טווסי, יותר דומה באיפוקו למפקדו של קרוז.בשיחה - לא ראשונה; הקודמות מצורפות - עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר שפר על צה״ל של השנים האחרונות, באיראן ובלבנון ובשטחים; הדור החדש במטכ״ל; חיל האוויר במעבר מתומר (בר) לעומר (טישלר); גיחות קרביות של קצינים בכירים למשימות מסוכנות.שפר, שבהיותו ראש אגף התכנון השתתף בגיבוש מצעים אסטרטגיים לצבא ולמדינה, אינו נלאה להדגיש את חשיבות השלום עם שכנותיה של ישראל, כרכיב חיוני בבטחון. כך מצרים וירדן וכך גם, מסתמן עכשיו, לבנון - אם הממשלה תשכיל לנצל את ההזדמנות.הוא חריף בביקורתו על אלוף פיקוד המרכז בלוט ועל הרמטכ״ל זמיר, הנוקטים בסבילות ואף ברפיסות ביחסם לטרור היהודי נגד פלסטינים בגדה המערבית. שפר מצפה מקצונה בכירה - אם לא מכל חייל בשירות חובה - לפעול באומץ לב אזרחי, לפי מצפן ערכי ובנאמנות לחוק.כמתמודד על מקום ברשימת הדמוקרטים  בבחירות הקרובות מתוודע שפר לקהלים חדשים. הוא משבח את חברי-הכנסת שהגיעו לדמוקרטים מהעבודה ואת העומד בראשם, יאיר גולן, שאותו הכיר בהיותם ראשי מחלקות מבצעים ואחר כך כאלופים במטכ״ל.שפר מקדם בברכה את הכללת מפלגתו של מנסור עבאס בברית הפוליטית שלפי הסקרים צפויה לנצח בבחירות ושולל את צירוף הליכוד, גם בלי נתניהו, לממשלה. נתניהו בודאי פסול, אך אין לפטור מי מחבריו לסיעה מאחריותו להפיכה המשטרית, ל-7 באוקטובר ולכל הרעות שנפלו על ישראל בגלל הממשלה הנוכחית.אולפן: ג׳רמי פורטנויעריכה:: יעל בדרשישני הפרקים הקודמים עם נמרוד שפר: https://open.spotify.com/episode/383lFHI4ahoJGywLUW19uR?si=1uu048FRQii1ZTT0pYUyswhttps://open.spotify.com/episode/6cisoop7EfNICGo03gbCgU?si=PSA-WZ2zT9eTDK0kyNo1_A

מאז שפציעה בברך אילצה את חלוץ הפועל ירושלים איל רוזובסקי לגנוז את חלום הכדורגל המקצועני עבר ראשו מנגיחות - ומתכנון מהלכים במגרש - למשפטנות, תחום המתעל לכיוון אחר את נטייתו להתנצח ולנצח, בהתקפה ובהגנה. כפיצוי מסויים, הוא מתמיד בריצות בוקר ובצעדות ערב.השקפת עולמו מובהקת, שמאלה - במונחי תקופת האופל של נתניהו, הרחק שמאלה - מהמרכז. כסטודנט, הוא נזכר בחיבה, היה עוזרו הפרלמנטרי של ח״כ מרדכי וירשובסקי. החשיפה לכנסת לא הדביקה אותו בשאפתנות פוליטית, אך הוא אינו מסתיר את דעותיו, בין השאר נגד ההפיכה המשטרית של נתניהו ולוין.כמתמחהו של השופט מנחם אלון התוודע  לעבודת בית-המשפט העליון, בשנות נשיאותו של שמגר. פעמיים, לימים, רצו בכירות במערכת, נשיאת העליון בייניש ושרת המשפטים לבני, במועמדותו לעליון. הוא נעתר ברצון והגיב בנדיבות - ״התמנו שופטים ראויים״ - כשהעיסקה בין חברי הוועדה לבחירת שופטים פסחה עליו. רוזובסקי גם היה חבר, ובפועל הקול ששבר תיקו, בוועדת האיתור ליועץ משפטי לממשלה, כשהמועמד שזכה במינוי היה וינשטיין.רוזובסקי נכלל כיום, בעיני עמיתיו שהם גם מתחריו ואינם פזרני מחמאות, ברשימה מצומצמת מאד של טובי הליטיגטורים בדורו, כשליטיגטור מהדהד מגלדיאטור וטרמינטור. בין לקוחותיו הידועים: אהוד אולמרט (טלנסקי ב׳), אבי בניהו (פרשת הרפז), אולג דריפסקה, יאשיהו פינטו, אליעזר (צ׳ייני) מרום (תיק 3000 - שימוע ששיכנע לבטל טיוטת כתב אישום).בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ אומר רוזובסקי על משפט נתניהו שאינו צופה הסדר טיעון שהתביעה תוותר בו על הרשעה בהפרת אמונים - הנושאת לרוב עונש מאסר - ועל הרחקת קלון מחיי הציבור, ואם נתניהו יתעקש לסרב לכך, יימשך המשפט עד תום. חנינה, הוא מציין, אפשרית רק לנוכח הרשעה וקביעת עבריינות; אין סתם כך ביטול משפט. ממושבו ביציע מעריך הסניגור המנוסה שעדותו של נתניהו לא סייעה לו; יתכן ש״הוא אף קבר את עצמו״ במו פיו.כסניגור צבאי, סגן-אלוף במילואים, מייצג רוזובסקי את הרמטכ״ל הקודם הרצי הלוי, כעת בפני מבקר המדינה אנגלמן - שהתנהגותו השרירותית מקוממת את הלוי ובא-כוחו - ובהמשך, כמקווה, בפני ועדת חקירה ממלכתית. שלא כנתניהו, הלוי אינו מתנער מחלקו כמפקד הצבא מ-7 באוקטובר. אחריותו, לדבריו, גלומה מטיבעה בסמכותו של ראש המטה הכללי, בלי לגרוע מחלקם של אחרים בממשלה, בצה״ל ובשב״כ. בתיק הלוי רוזובסקי אינו מקצוען בלבד. ניכרות בו חיבה והערכה להלוי כאדם וקצין מוסרי ומתייסר.אולפן: אמנון האס                                                                                                              עריכה: יעל בדרשי

כשהעורכת יעל בדרשי צפתה בסגן-אלוף במילואי הצנחנים מיכה עשת מתאר את זוועות המלחמות שחווה, ב-1967 ו-1973 ו-1982, צף בהכרח בתודעתה שם הסרט  ״קרב רודף קרב״. ואכן, הקרבות רודפים, ותיקי הקרבות רדופים.עשת אינו מתרפק על האירועים. הוא מספר את פרטיהם בענייניות שאינה מטשטשת את יחסו לאחראים למחיר הדמים. ״מאחורי מיתוסים - מתים לא מעטים; אתוסים - אחרי אסונות״, הוא מנסח מציאות מפוייחת.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משחזר עשת את קרבות חטיבת הצנחנים 55 בירושלים, יחד עם שתי חטיבות, 10 ו-16, שנדחקו לשולי התהילה. עשת, שנפגע אך המשיך בלחימה, בהסתערות ובתנועה ליעדים הבאים, מתווה את דרך האש והחללים - גבעת התחמושת, בית-הספר לשוטרים, שער האריות, הר הבית - ומשוכנע שאפשר היה גם אחרת.אין לו אהדה עודפת לאנשי-צבא שאפתנים פוליטית - משה דיין, מוטה גור. כאילו לא היה די לגדודו, 66, בזירה העירונית של ירושלים, נקלע לקרב מיותר ונואש בזירה עירונית שונה, סואץ, בשלהי מלחמת יום הכיפורים; שם גם נפצע וכמעט לא שרד. הוא מאשים בהסתבכות האומללה את הדרגים הממונים על הגדוד - המח״ט, מפקד האוגדה, דיין.כבעל מניות בהעברת הכותל המערבי מידיים ירדניות לריבונות ישראלית יצא עשת לקרב נוסף על השריד החיצוני האחרון מבית המקדש, על זכותן של נשים להתפלל בו. הסיוע האווירי שלא הוזמן ביוני 1967 לטובת הצנחנים הגיע הפעם מהיהדות הרפורמית האמריקאית. ועוד שינוי: זהו שירות מילואים שממנו עשת וחבריו אינם רוצים, אינם רצים, להשתחרר - משימה רודפת משימה.אולפן: ג׳רמי פורטנויעריכה: יעל בדרשי

ד״ר אייל חולתא אינו הישראלי הבכיר שבאילן משפחתו יש גם ענף - או גזע - איראני. מפאת גילו, 50, קדמו לו בכך שאול מופז, דני חלוץ ואף שמעון פרסקי-פרס; אבל לחולתא הזדמן להתמקד בתיק האיראני יותר מכל הנזכרים לעיל, בתפקידיו במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ובמטה לבטחון לאומי בשנות המעבר של בעיית איראן משולי הבמה הבטחונית למרכזה.חולתא התחיל בטכנולוגיה והוסיף לה את האסטרטגיה. לפני כעשור וחצי הגיע לראשות אגף במוסד וכיהן בדרג בכיר זה, בשני תפקידים, בשנות הרמס״ד תמיר פרדו ויורשו, אם כי לא חביבו, יוסי כהן. נפתלי בנט, שלא היטיב להכירו, התרשם ממנו והציע לו את ראשות המל״ל, שהמחזיק בה הוא גם היועץ לבטחון לאומי של ראש הממשלה, הקבינט ולכאורה של הממשלה כולה.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר חולתא על רקעו המשפחתי, הפרסי-הולנדי בדור הסבים; נטייתו למדעים; התלבטותו בין קורס טיס ל״תלפיות״; התמיינותו למוסד והגעתו לשם כקצין טרי בן 21 בשנתו הלפני-אחרונה של דני יתום. הוא משבח את הרמס״ד הבא, אפרים הלוי, את פרדו וכהן ומעל כולם את מאיר דגן, על תרומתו למוסד ולו אישית, כשדירבן אותו להרחיב את אופקיו בשנת הלימודים של תוכנית וקסנר בהרווארד. כמי שהיה מעורב, עוד בעשור הראשון של המאה, במעקב אחר תוכנית הגרעין באיראן ובעבודת המטה לסיכולה בישראל, קובע חולתא ש(1) למערכת המבצעית - ובראשה חיל האוויר והמוסד - לא היתה אז יכולת מספקת להרוס את הגרעין האיראני ולכן (2) אמרה אמת לדרג הפוליטי - נתניהו, ברק ועוד ששה שרים - בשיקוף המצב, אך (3) נערכה לביצוע החלטת סיכול, אם תתקבל בדרג המדיני, ולא היתה מחבלת בה.הוא גאה, אומר חולתא, בהיותו משרת ציבור, לא פוליטי, ואינו רואה ב״פקיד״ כינוי גנאי. על סמכותו של הדרג המדיני להחליט אינו חולק; מקוממת אותו תופעתסירובם של המחליטים, ובמיוחד נתניהו, להחליט.מתצפיתו המעורבת כראש המל״ל בממשלותיהם קצרות הימים של בנט ולפיד נותרו אצלו רשמים חיוביים מהשקעותיהם בהיערכות הצבאית-מוסדית לפעולה נגד איראן. בלעדיהן, לא היתה היכולת המשולבת, המודיעינית-מבצעית, מבשילה לרמת הביצועים במלחמת 2026.לנתניהו אינו סולח על התנכרותו להפצרות ראשי המל״ל לשעבר - חולתא היה הטרי מכולם - להתעשת לנוכח הסכנה הבטחונית המוחשית שבהפיכה המשטרית. צחי הנגבי, פוליטיקאי ולא מקצוען, לא הצטרף אליהם. מינויו היה חטא נוסף של נתניהו.עתידות: בממשלה שלאחר נתניהו יוצע שוב לחולתא תפקיד בכיר, ההולם את כשרונותיו והשקפותיו, בשירות הציבורי - והוא ייעתר.נוצר באולפן TV7 בירושלים, באדיבות יונתן הסן

השפיעו על "אפרכסת" עם כמה שאלות קצרות - https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אלוף-משנה דורון מיינרט קיווה להיות תת-אלוף, מפקד אוגדה. זאת היתה ציפיה סבירה - הוא אהב את חיי הצבא, היטיב לפקד על גדוד וחטיבה ובהיותו סמח״ט 7 אחד המג״דים היה איל זמיר, שהתקדם מאז בארבע דרגות נוספות.אלא שלמיינרט היתה בעייה רפואית קשה בפיו - הוא לא הצליח, ולא התאמץ, לסגור אותו. הבעת עמדותיו נגד נזקי כיבוש האוכלוסיה הפלסטינית סימנה את מיינרט כמחולל צרות. בכירי הצבא העדיפו אותו דומם, או באזרחות. ״איש עקרונות, מוצק, לא מתגמש,״ מתאר אותו אחד מעמיתיו, המעריך ומחבב אותו אך שתק בדרכו מעלה.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר מיינרט, יליד קיבוץ בן השיטה, איך נקטע שירות הקבע שלו - ובהמשך, שירותו במילואים בחטיבת המבצעים, בהוראת אהרן חליווה - כשהתמיד בהתבטאויתיו, אף שלא חילחלו לעבודתו המקצועית בתכנון מהלכים מלחמתיים בחזיתות איבה. ליבת השיחה היא המציאות המקוממת בגדה, שם מנסה מיינרט לסייע לפלסטינים המותקפים בידי פורעים, כשפיקוד המרכז, משטרת מחוז ש״י והשב״כ מסייעים למתנכלים, במעשה ובמח

אמיר אורן, נלי מרקמן ואורי רמתי נפגשים בסלון של בן גוריון לשיחה  על בן־גוריון ותפיסת הביטחון שעיצב תפיסה שנולדה אז וממשיכה להשפיע על חיינו גם היום.מתוך הפודקסט "בסלון של בן-גוריון"

אפרכסת עם מנהל הלחימה - באש, במקרה ייחודי זה - של בסיס רמת דוד, אורן לשם, על ״עשן ואי-ודאות״ באירוע השריפה בכרמל בדצמבר 2010. רצף האירועים, האילתורים, ההחלטות, ממלאי התפקידים; חיל האוויר במעבר משיגרה לחירום; מיקומם הנכון של המפקדים, של הממונים על המפקדים ושל הממונים על הממונים. שיחה שנייה עם סא״ל במילואים  לשם ממערך הלוחמה האלקטרונית, סגן מפקד טייסת התעופה בכנף 1 שבעמק יזרעאל בהתרגש האסון.בסיפור, המשמש גם תשתית ללקחים כלליים בניהול משברים : הכבאים, סמלות המבצעים, מפקד טייסת התעופה, מפקד הכנף, מפקד חיל האוויר, נתניהו, ברק, טייסי הכיבוי הזרים ועמיתיהם המקומיים, תחרות היוקרה הרוסית-אמריקאית וגם מטוס יחסי הציבור המתקרא סופר-טנקר.אולפן: אמנון האסעריכה: עופר בדרשי

אורי סביר היה איש משרד החוץ שלאחר פרישתו משירות המדינה ניסה לקדם את השקפת עולמו, שביטויה המובהק היה תהליך אוסלו, כחבר כנסת מטעם מפלגת המרכז שהשתתפה בממשלת אהוד ברק.ערן עציון, עוזרו של סביר בהיותו מנכ״ל משרד החוץ בתקופת השר פרס וסגנו ביילין, לא רק מעריך מאד את תיפקודו של סביר - בלי לומר זאת במפורש, הוא גם הולך במידה ידועה בדרכו. לקראת הבחירות לכנסת יודיע לאן פניו מועדות, אך הכיוון די ברור. כשעציון מתאר את עצמו כ״דמוקרט״ ומתייג-מסייג כ״דמוקרט ליברלי״, לא קשה לנחש היכן נמצא ביתו הפוליטי, במפלגה ששמה כולל אחד משני המונחים ושאינה מתקראת ״הליברלים״.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר עציון את מסלולו והשקפותיו. נער רחובותי, לוחם בשלדג - מסרב לספר על מבצעי היחידה בשנותיו בה, למעט להעלאת יהודי אתיופיה - ואז סטודנט וצוער בשירות החוץ. לימודי המזרח הרחוק, בדגש על סין, סימנו לו את הכיוון, השגרירות החדשה בבייג׳ינג. להפתעתו נשלף בידי סביר ללשכת המנכ״ל ולעמדת תצפית מעורבת במגעי השלום עם הפלסטינים וסוריה.אף ששנותיו כקונסול בחוף המערבי היו נעימות ופוריות, הן הרחיקו אותו ממרכז העשייה, אליה שמח לחזור כשעוזי דיין הזמינו לפעול לצידו במועצה לבטחון לאומי. הוא נשאר במל״ל, עד לסגנות הראש, בימי אפרים הלוי, גיורא איילנד ואילן מזרחי, כשלמרות הצורך והחקיקה והשינוי מ״מועצה״ ל״מטה״ הלך המל״ל והתרוקן מהתוכן שנועד לו, במיוחד כשהגיע אליו, בחסד נתניהו ובשאיפה להתקדם משם לראשות המוסד, יוסי כהן.עציון הפיח חיים בחטיבת התכנון של משרד החוץ. לאכזבתו, נתקל תכופות בפלישתם של ראשי זרועות המודיעין לתחום התכנון ובחריגתם מהערכות להמלצות.הוא משוכנע ביכולת המדינאות האמריקאית-ערבית-ישראלית להתגבר על מכשול נתניהו. אחרי שנות מחאה, התנגדות ומגעים עם גורמים אזוריים ועולמיים, לא יפתיע אם יפעל להשתלב בדרג הפוליטי או בתפקיד מקצועי בכיר, לקידום השקפותיו.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

בארבע מלחמות - ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים ולבנון - היה נעם שפירא איש יחידת האיסוף המרכזית של חיל-המודיעין, ששינתה באותן שנים את מספרה מ-515 ל-848 ושוב ל-8200. שפירא התחיל שם כמש״ק וסיים כרמ״ט, ראש מטה 8200, אלוף משנה - גם דרגתו כמפקד יחידת האיסוף הגלוי, חצב.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שפירא, המופקד כיום כגימלאי על מורשת 8200 וגילגוליה, עד לש.מ. 2 - חיקוי של MI הבריטי, שירות מודיעין (צבאי) 2 - בתש״ח, על שירותו ביחידה ואירועי מפתח בתולדותיה. בעודו מקווה להחזיר את עטרת החבצלת ליושנה, הוא פועל להנציח אותה ולשתף בקורותיה את פרחי המודיעין, ילידי האלף השלישי.שפירא מתאר את עידן העילויים, דוגמת סגן-אלוף שאול שמאי, מפענח המידע המוצפן כתוצאת חושיו ובקיאותו; את המעבר בראשות אמ״ן מאהרון יריב לאלי זעירא ובפיקוד 8200 משלמה ענבר ליואל בן פורת; את הימים הגורליים לקראת מלחמת יום הכיפורים, במתחים בין האיסוף למחקר לראשות אמ״ן; ואת 6 באוקטובר 1973 ב״בבל״, הבסיס המופצץ של היחידה ברכס אום חשיבה שבסיני. ״כשהאנטנות נפגעו בפצצות המצריות - הקליטה השתפרה״.בשנים המיידיות שלאחר המלחמה ואף בעשורים הבאים כמו הוטמעו הלקחים, אך ככל שהתקדמה המאה ה-21 הם נשכחו, בביטול יחידת ״חצב״ ובהזנחת משימת-העל של 8200, ההתרעה, לטובת מודיעין-למטרות. ותיקי קצונת המודיעין שמעו את דור צאצאיהם מתפארים ביכולתם לדעת באיזה חלון בביירות להכניס איזה טיל ולאיזה חדרון עומד לפנות מנהיג חמאס. ״בספטמבר 2023 התרברב ראש אמ״ן שהוא יודע מה עושה סינוואר בכל רגע ומתי הוא הולך לשירותים״. אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

לשיחה עם עו״ד יהושע רזניק על חוויותיו ותובנותיו ב-50 שנות פעילות כמשפטן, מחציתן בתביעה ומחציתן בהגנה, אין די בשעה. בתוך סד זמן זה נדחס רק חלק, המעורר רצון להרחיב ולהוסיף.רזניק הגיע לפרקליטות המדינה אחרי שירות צבאי ביחידת ״אגוז״, במחלקת ההיסטוריה במטכ״ל ובסיוע לאיתור נעדרי מלחמת יום הכיפורים. כשייצג את המדינה בפני בית-המשפט העליון התוודע לסגנונות השונים של הנשיאים אגרנט וזוסמן. ברבות השנים הגיע לתפקיד המשנה לפרקליט(ת) המדינה לפלילים.דומה ששיא התנסותו כתובע היה תיק דרעי. לאמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר רזניק על המקרה המוזר של אסתר ורדרבר, האם המאמצת של יפה דרעי, שלטענת הגנת דרעי תרמה עם בעלה כסף רב - ממקורות אפופי סימני שאלה - לזוג דרעי. מכונית נהוגה בידי מקורב של מקורב דרסה את ורדרבר למוות ובכך נמנעה הבאתה לעדות במשפט. שלילית במיוחד היתה התרשמות רזניק מאורח חייו של דרעי, שר פנים בסוף שנות ה-20 לחייו.כך כתובע. כסנגור הגן רזניק על פקיד משרד ראש הממשלה עזרא סיידוף, שהואשם יחד עם שרה נתניהו בתיק המעונות. על אורחותיה וסגנונה של נתניהו יש לרזניק דעה.השופט מנחם מזרחי, הנוטה חסד למקורבי נתניהו במחיר הפיכת החלטותיו במחוזי, זכור לרזניק מפעילות הדדית בעבר. גם בהיותו בפרקליטות, אומר רזניק, היתה למזרחי ״נטייה סנגוריאלית״. רוב השיחה כובש רזניק את המזג הג׳ינג׳י המסתער שאיפיין אותו לפנים, אך לקראת הסוף (הארעי?) הוא משחרר אותו מחרצובותיו, כשמוזכרים יריב לוין ומעלליו. אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

המחזור של גדי שמני בצנחנים, מחזור ביקור סאדאת בירושלים, הפגיש אותו עם בני גנץ, עופר שלח, אליעד שרגא, דוד (צורי) צור, ניר ברקת ואיתן כבל. רשת קשר מועילה, אך גם תשתית לתחרות עתידית.קצת יותר מ-20 שנה אחר-כך, והוא בפיסגת הצנחנים כמפקד החטיבה הסדירה 35, היו בין מפקדי הגדודים תחתיו ארבעה אלופים לעתיד - יוסי בכר, מוטי ברוך, איתי וירוב ואהרן חליווה. חמישי, אמיר ברעם, היה מפקד הסיירת. נעם תיבון, שאותו מינה שמני למפקד אוגדת איו״ש בהיותו אלוף פיקוד המרכז, היה סגנו בגדוד.כדי להשלים את סיפור שושלת הצנחנים התמנה שמני, בתפקידו הראשון משלושה כאלוף, למזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריק שרון, שעלילות יחידותיו בפעולות הגמול פירנסו את דמיונו של הילד הירושלמי גדי, בנו של איש כוחות הבטחון - משמר הגבול, משטרת ישראל, שב״כ.שמני, שהיה תמיד מהפתוחים והלבביים במפקדי השדה של דור לבנון והשטחים, משבח בעיקר אותם קצינים - הרצי הלוי, למשל, מח״ט 35 כשהצנחנים נכללו באחריות פיקוד המרכז - שהצטיינו ביושר, קור רוח ואמירת דברים כהוויתם למפקדיהם, ״בלי אימת ממונים״.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ דוגם שמני מעט ממסלולו כמפקד ארבע פלוגות וסיירת, מג״ד 890, אלוף משנה בארבעה תפקידים, ראש חטיבת המבצעים ונספח צה״ל בוושינגטון. הוא מספר על הטבח בסברה ושתילה מזוויתו המיקרית ביציע, על רגע גילוי הכור הגרעיני בסוריה ועל התמודדותו עם האלופים איזנקוט, גנץ, גלנט ומזרחי על תפקיד הרמטכ״ל.מאלפות במיוחד תובנותיו של שמני בשתי סוגיות - תרדמת צה״ל, בהשראת נתניהו, בשנות קניית השקט מחמאס בכסף קטארי, והחילוף האסוני של נתניהו ברעיון הבידול של פתח-גדה מחמאס-עזה: במקום חיזוק הרשות הפלסטינית והחלשת אירגון הטרור, להיפך. כצפוי, ממי ששילב יכולות ניהוליות עם הבעת עמדות, גיששו אצל שמני ראשי מפלגות, מהם שהיטיבו להכירו בצה״ל. לא, תודה, השיב; אישית אינו מעוניין בכך, ויש די והותר קצינים בכירים הבולטים כיום בפוליטיקה - שלושה, שאין לו ספק ביושרת שניים מהם, שלא היו איתו בפלוגת נוב׳ 77. אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

פרופסור אילן שדה מעיד על עצמו, בכנות מחוייכת, שהתואר ״טראבלמייקר״ אינו גורם לו עוול. הוא דעתן ולעומתי, בוטה ולוחמני. קרבותיו מתועדים באוניברסיטאות ובבתי המשפט.כשמוניטין זה לפניו מגיע שדה לאפרכסת ומציג גירסה נינוחה ומפוייסת יותר. לאמיר אורן הוא מספר על יוזמתו לכרות תעלה מסמוך לים התיכון, מהגבול הצפוני של רצועת עזה (או משלוש גזרות אחרות) מזרחה, אל ים המלח, בקעת הירדן, הממלכה - בהקשר המימי, כמעט הממלחה ההאשמית, מוכת הצמאון - ואף לצפון סעודיה.איש הנדסת החשמל, המתמטיקה ומדעי המחשב מסביר להדיוטות את תחשיב התועלת שבהובלה, הפלה והתפלה של מים רבים, הרותמים לטובת האנרגיה את כוח הכבידה. הוא מבחין בין התעלה שלו, תיכון-מלח, מד-דד, לגירסה הראשונה של יובל נאמן, שאילוצים פוליטיים ומדיניים הפכו למד-דד-רד, עם ים סוף, עד לגניזתה.שדה מתנגד לתחנות כוח גרעיניות, כי לדעתו נזקן הבריאותי והסביבתי גדול מתועלתן.  לא חייבים להסכים איתו - ואכן מאמציו לשכנע את המחליטים מאתגרים כחפירה לרוחב מדינת ישראל - אך רעיונותיו מעניינים כחומר למחשבה, כולל הקפת רצועת עזה בתעלה כמכשול מפני פלישה, בנוסח מצודות ימי הביניים.אולפן: אמנון האסעריכה: עופר בדרשי

הנער מוני חורב, כדורגלן ושחיין ובליין, היה ללוחם נחוש ולמפקד חושב ממחלקה ועד אוגדה. תת-אלוף במילואים חורב הוא גם חוקר-מלומד, דוקטור שהתעמק בתהליכי בניין הכוח והפעלתו במערך היבשה בצה״ל וניסח את תובנותיו בספרו ״חדשנות מול קיבעון״, בהוצאת מודן/מערכות/משרד הבטחון.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר חורב על שנות המלחמה והשהייה בלבנון ועל התלבטותו בין תפקיד קצין האג״ם של גולני - שבעקבותיו צפוי לו פיקוד על גדוד בחטיבה - לבין הצמחה והסדרה של גדוד טרי בחטיבה חדשה המוקמת יש מאין, 84, הלא היא גבעתי, מפשירת המורשת הקפואה שהשאירה חטיבה 5, גבעתי של תש״ח והחומש הראשון של שנות ה-50׳ עד שפורקה וגדודיה פוזרו בין גולני לשריון.חורב הציץ בגבעתי המחודשת, התאהב ולא הביט לאחור, בלי לנתק את חברותו מהקצינים שאיתם טיפס על סלעי לבנון ושלבי גולני. הכומתה הסגולה ליוותה אותו גם בבואו לפקד על גדוד צוערים בבית-הספר לקצינים, תפקיד שלישי מארבעה בבסיס שבמצפה רמון.בין הקצינים שהוביל להסמכה, כחניך מצטיין, היה הרצי הלוי מהצנחנים. חורב שופע שבחים להלוי ולבכירים אחרים (רונן בר מהשב״כ, אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן) שהיו בעמדות המפתח ב-7 באוקטובר, כי לדעתו לא היו בצה״ל טובים מהם ו״גם לי זה היה קורה״.הערה אישית זאת אינה סותרת את ביקורתו המנומקת על תהליכי החשיבה, התיכנון והפיתוח בשני המישורים הצבאיים - בניין הכוח, בראייה עתידית אפופת ערפל, והפעלתו המשועבדת להווה, איומיו ואילוציו המיידיים. הביקורת עוסקת בעיקר בצבא, אך מעליו נמצא הדרג הפוליטי, המתחמק מהכוונת הדרגים המקצועיים, ושחורב מייחל לריענונו בדמויות אחרות.שבועות מעטים לאחר כניסתו לתפקיד מח״ט גבעתי נהרג החייל ינאי שושן באימון לקראת תעסוקה בלבנון. גדודו של שושן הוצב בחטיבה מרחבית, שלא תחת פיקודו של חורב, אך הפרקליט הצבאי הראשי החליט להעמיד גם אותו לדין באשמת גרימת מוות ברשלנות. זאת היתה חוויה קשה ומבגרת, שליוותה את חורב בעודו מפקד על בה״ד 1, והסתיימה בזיכוי מהדהד.תמיד, ובמיוחד לאחר 7 באוקטובר ושנתיים בעזה, מורגש בצה״ל חסרונה של קבוצת ותיקים מנוסים, נטולי סמכות ואחריות אך בקיאים באירועים ותהליכים מזוויות שהדור החדש טרם פגש, כמסגרת להתייעצות תקופתית פוקחת עין ומציפה פיקפוקים הפטורים מהצדעה לדרג העליון. במועצה כזאת, אילו הוקמה, חורב היה חבר טבעי; וגם בסגל ועדת החקירה הממלכתית, לאחר הבחירות, כדאי להקצות לו מושב.אולפן: אמנון האסעריכה: עופר בדרשי

אורן לשם על לוחמה אלקטרונית בחיל האוויר הישראלי ובצבא ארה״ב, הודו-פקיסטן ורוסיה-אוקראינהסא״ל במילואים אורן לשם רומז יותר מאשר אומר ומסתיר יותר משהוא מגלה. לשם, כיום יועץ לניהול במצבי משבר, פתוח מאד בניתוח אירועים במעורבות מדינות זרות וסגור בהבטים המקומיים, שברובם טרם נחשפו.שירותו של א״ל במערך הל״א המוטס זימן לו מבצעים ותפקידים רבי עניין. הוא אינו מתפתה להודאה פומבית בדבר השתתפותו, כך או אחרת, במשימות הכור הצפון קוריאני בסוריה, תחבולות מול חיזבאללה ומטרות בלב איראן.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר לשם את התרבות האירגונית ותהליכי קבלת ההחלטות בחיל האוויר ומציין את ההבדלים בינו לבין האוויריה הצבאית הגדולה שמפעילים האמריקאים - גם נגד איראן.בלי להמעיט מכשלונו של חיל האוויר ב-7 באוקטובר, במסגרת המפולת הכוללת של הממשלה, הצבא והמודיעין, הוא משבח את יכולתם של מפקדים, מערכים וגופי-מטה להתעשת, להתמסר, לתכנן ולבצע פעולות מורכבות מתימן עד טהרן. הוא גאה במעורבות השקטה, הסמויה מהעין, המקדימה והמלווה של צוותי הל״א במבצעים המתפרסמים בחלקיהם הרועשים. הטייסים הגאוותנים, שבהסתכנותם אינו מזלזל, הם כיום לא אחת ״סבלים של פצצות״, הוא עוקץ בחיבה.בחלק השני, בקרוב, על חיל האוויר בתנאי  ״עשן ואי-ודאות״.אולפן: אמנון האסעריכה: עופר בדרשי

זה לא התחיל ב-7 באוקטובר. היו עוד אוקטוברים לפני 2023 ואף לפני 1973.מעטים סיפורי האמת המגיעים לשיאם באופן כה מרגש, מזעזע ומצמרר. תקיפת המשחתת ״אילת״ מול פורט סעיד, טביעתה ומותם של 47 מ-199 אנשי צוותה, תוארה רבות ועמדה גם במוקד מחלוקת עיקשת בין הקברניט יצחק שושן למפקד חיל הים שלמה אראל. גם מגילת הציון-לשבח שהוענק לסג״מ אריה מרמרי ושהומר בהמשך לעיטור המופת מנתה את כל פעולותיו העילאיות באותה יממה ארורה, 21-22 באוקטובר, ארבעה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים שהשאירה את חיל הים מבוייש, כדברי מרמרי, לנוכח הצלחות כוחות האוויר והיבשה.אך לא דומה קריאת המסמכים למראה עיניים ולמשמע אוזניים. מרמרי מתאר את החוויה הנוראה באופן כה משכנע, עובדתית וריגשית, עד שאין יכולת להישאר אדיש לא רק למסכת העתיקה של  ״אילת״, אלא גם לתובנות העכשוויות המזדקרות ממנה.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר הקצין הימי בדימוס - דודנו של עורך ״הארץ״ לשעבר, חנוך מרמרי - על שנותיו בחיל הים, שהסתיימו כשהעדיף כסגן-אלוף להשתחרר מעולו של מח״י שלא העריך, בלי להמתין קצת לגיל הקיצבה. הוא השתתף בקרב ספינות הטילים במלחמת יום הכיפורים והיה רל״ש עם צל״ש לצד אלוף ביני תלם ומפקד האנייה ״מעוז״ ובסיס החיל באשדוד, אך הכל מתגמד מול השיגרה השאננה שהיתה לביעותי אסון מיבצעי, פיקודי ואנושי מול חוף סיני ושהפיקה ממנו כוחות שלא ידע שגלומים בו.״צלחה עלי הרוח,״ מתמצת מרמרי את הרגעים שהפכו קצין זוטר בן 22, בתחתית התורן, כמעט באווירת המרד על הבאונטי, למושיע הכרחי ואז למסוייט עשורים. זהו סיפור של נוקשות וטיפשות, פחד והתעלות, שיתוק וגבורה, הקרבה והשקעה - שלו, של לוחמים ששרדו או ניספו, של טייסי מסוק החילוץ וצוותי הרפואה בחוף - המלמד על הרוח הישראלית, לרע ולטוב, אז והיום.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

מעטים הקצינים הלוחמים בצה״ל, אמר לאחרונה גדי איזנקוט, שעברו יותר התנסויות קרביות, הסתערויות ופציעות, מאילן הררי, חברו מגולני וגם כיום.תת-אלוף במילואים הררי, שלמחרת ה-7 באוקטובר התגייס לסייע בייצוב חטיבת הנחל (כבר לא נח״ל) שאיבדה את מפקדה, הוא נציג מובהק של דור המלחמה והשהייה בלבנון, 1982-2000. התחיל כקצין זוטר, המשיך כמפקד פלוגה וגדוד ובתפקידי מטה בגולני וסיים שם כמפקד החטיבה המערבית 300 באוגדת הגליל וכמח״ט הנחל בעת אסון המסוקים, גדול אסונות צה״ל עד ל-7 באוקטובר,,כאשר מתוך 73 חללי התנגשות היסעורים והתרסקותם היו 30 נחלאים.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר הררי על רקעו המשפחתי - אב שורד שואה ומפקד בצבא מ-1948 עד סמוך למלחמת יום הכיפורים ואם בת קיבוץ מלכיה; ילדות בשכונת קציני צה״ל מעוז אביב ובשבט הצופים במקום (כעת בצופי ראש העין); ויתור על ההצטרפות לחבריו בגרעין הנח״ל לאורטל לטובת גולני, החטיבה של אביו.הררי מתאר את העול המשימתי הרצוף בלבנון ואת הרגלי החיים בכוננות מתמדת, ״לישון בג׳יפ בבגדים ובנעליים״ כי התקפת חיזבאללה על מוצביהם עלולה לבוא בכל רגע, בכל שחר. כמג״ד, הוא ניהל את הקרב העז ביותר, והקטלני מכולם לאויב השיעי; וכמח״ט נדרש לאזור את כל תעצומותיו לטפל במשפחות השכולות ובלוחמים ההמומים.כתת-אלוף התנסה בקשרים עם רשויות מקומיות כראש מטה פיקוד העורף (ואחר כך כראש העיריה הממונה בלוד וכמנכ״ל עיריית ראש העין) והיה קצין חינוך ראשי. ניתן להבין מדבריו על גלי צה״ל שבנסיבות אחרות מהעכשוויות, הנגועות בפוליטיקה, היה תומך ברמטכ״ל שיחליט לסגור את תחנת השידור ״כמו כל חטיבה או טייסת״.שבע שנים, בעיקר בתקופות בני גנץ, גדי איזנקוט וסגניהם, כיהן כמבקר צה״ל וערך עשרות ביקורות כשירות וכוננות. הוא משבח במיוחד את איזנקוט, גם על עמדתו הערכית הנחרצת בפרשת אלאור אזריה.אכזבתו של הררי מכשלון הצבא, על כל דרגיו (למעט הלוחמים), ב-7 באוקטובר, מרה ועמוקה - בלי לפטור מאחריות עליונה את הממשלה. בעיניו אין תחליף לוועדת חקירה ממלכתית; ובה בעת להתגייסות של צעירי ישראל לתקן את שנשבר, בצה״ל ובכלל.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

בשנותיה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים עסקה דיתה פרוז׳ינין במאות תיקים ומתוכם החשיבה במיוחד עשרות החלטות שכתבה, אך שמה ייקשר תמיד בתביעה אחת שנדונה ב-2015, הוכרעה לפני עשור, בפברואר 2016 ועשתה אותה לגיבורה הכמעט אלמונית של ההתמודדות עם חומת השתיקה סביב מעללי משפחת נתניהו.השופטת פרוז׳ינין קראה, שמעה, ראתה ושקלה אז מסמכים ועדויות בפרשת תביעתו של אב הבית במעונות משפחת נתניהו בבלפור ובקיסריה, מני נפתלי, נגד משרד ראש הממשלה, שהפר התחייבות לקלוט אותו בקביעות בשירות המדינה. נפתלי התלונן גם על סביבת העבודה, בניצוחה של גבירת המשפחה, שרה נתניהו. הד לקובלנת נפתלי נשמע בתביעת עובד נוסף, גיא אליהו.פרוז׳ינין התרשמה מאמינותו של נפתלי, מאכזבתו מהולכתו בכחש כדי שיואיל לעבוד בבתי נתניהו ומההעסקה הפוגענית בבלפור. היא לא השתכנעה מגירסתה הנגדית של שרה נתניהו. בין השאר, האמינה לאחת העובדות, אתי חיים, שסיפרה כיצד התפרצה עליה אשת ראש הממשלה. בנימין נתניהו, שהיה נוכח באירוע ושתק, לא התנדב לבוא לבית הדין כדי לתמוך בגירסת אשתו; סיבותיו עימו. לנפתלי נפסקו 170 אלף שקלים מאוצר המדינה - לא מארנקה של משפחת נתניהו - וגם אליהו פוצה בכ-100 אלף שקלים. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתארת פרוז׳ינין את דרכה מנעורים בתל אביב ושירות צבאי בגלילות ללימודים בירושלים ובמצ׳סוטס. רק בסוף שנות ה-30 לחייה למדה משפטים ונמשכה לתחום דיני העבודה. בהמשך עברה מעריכת דין ומסיוע להפקת חומרי בית הדין לתפקיד רשמת ומשם לשופטת, לסגנית נשיאה ולנשיאת בית הדין בירושלים.לצד השופט המקצועי בבתי הדין לעבודה יושבים נציגי עובדים ומעסיקים. פרוז׳ינין מתארת את היתרונות והחסרונות בשיטה זו, כמו גם בכללים המאפשרים לעובדים לייצג את עצמם בלי להסתייע בעורך-דין. היא מודה שנטתה לחמול על המקופחים, אך לדבריה לא היתה לכך השפעה על החלטותיה.תיק מני נפתלי היה חלוצי בשתי סוגיות. בזכות החלטת פרוז׳ינין בעדו נפרץ סכר ההגנה המוחלטת - גם של פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי שהתערב בכל עניין הקשור בנתניהו - על משפחת השלטון. דו״ח מבקר המדינה על מעונות נתניהו וחקירת המשטרה שהולידה כתב אישום והרשעת שרה נתניהו, בהודאתה בהסדר, לא היו באים לעולם לולא גיבוי פרוז׳ינין להתעקשות נפתלי. פרוז׳ינין ונפתלי הם לפיכך מלוחמי החוד במאבק בעד עובדים מוחלשים ונגד הסיאוב, הרקב וההשתררות בצמרת המשטר.הסוגיה השנייה שהובילה פרוז׳ינין היא החשבת העסקה פוגענית כהתעמרות בעובדים. בכך הקדימה גם את החקיקה המתמהמהת. ״עובדים חסרי אונים נאלצו לעבוד שעות רבות מאד כשהם חשופים לדרישות מוגזמות, להעלבות ולהתפרצויות זעם,״ כתבה על סבלם של נפתלי, חיים, אליהו ואחרים תחת שרה נתניהו, והוסיפה, ״יש להצטער על שבחרה להכפיש באופן חמור כל כך עובדים לשעבר ללא בסיס ראייתי מיזערי״.אדם אחר, במקום דיתה פרוז׳ינין, היה מתפתה לזעוק, ״שקרנית ומעלילה״, אבל המקצוע, המעמד והאופי שיכתבו את המסקנה העממית לקביעה המאופקת ״הכפישה קשות, ללא בסיס ראייתי מיזערי״. בעינה נותרה התעלומה, איך החכם באדם, בעלה של המכפישה התובענית והמתפרצת הזועמת, לא ראה, לא שמע, לא ידע.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

ב-5 בינואר 2006, בשעת ערב, סר מנהל לשכת ראש הממשלה דובי ויסגלס לביתו של הרמטכ״ל, רב-אלוף דני חלוץ. בחודשים הקודמים פונתה עזה, הוקמה - מתוך הליכוד ועם פורשי העבודה בראשות פרס - מפלגת קדימה והתרחש אירוע רפואי מדאיג שאריאל שרון שרד. ביום הביקור של ויסגלס אצל חלוץ היתה מתיחות בטחונית מול עזה ותוכננה פעולה רגישה בגיזרה נוספת.עוד ויסגלס מסב אצל חלוץ, שניהם מקורבי שרון, וראש הממשלה מטלפן לרמטכ״ל. ויסגלס שמע רק את הצד של חלוץ. בתום השיחה אמר טייס-הקרב המנוסה שניכר בקולו של שרון שאינו כשורה. ברקע ריחף הזכרון הטרי של האירוע הרפואי בדצמבר. ויסגלס, שנפרד משרון באותו אחר-צהרים, לא היה שותף לדאגת חלוץ. עוד הם מדברים, ובערוץ המאבטחים מגיע דיווח על אישפוזו של שרון, ללא קום.כחלוף 20 שנה משחזר ויסגלס פרקים ופכים במסכת שרון, מדיוני ועדת כהן לסברה ושתילה ומשפט הדיבה נגד ״טיים״ עד להגעתו המאוחרת והמפתיעה לראשות הממשלה, בדגש על עידכון השקפתו המדינית לאור נסיבות חדשות.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר ויסגלס את יחסו של שרון לפקודו מהצנחנים, רמטכ״ל מלחמת לבנון רפול איתן; למשה דיין; לגדי איזנקוט; ולבנימין נתניהו. שרון העריך את נתניהו כיריב פוליטי חזק בליכוד - והתכוון לסגת מהתמודדות על ראשות המפלגה אילו נתניהו החליט להתמודד נגד אהוד ברק על ראשות הממשלה - אך לא כטוען להנהגה בטחונית ומדינית. הוא ייחס לו נטייה לבהלה כשנדרש קור-רוח.תכונה בולטת נוספת של שרון, לדברי ויסגלס היתה אחריות לפני מעשה ולאחריו: לשלוח את זולתו להסתכן רק כאשר התנסה אישית במשימות דומות ולהודיע שהוא - ולא הכפופים לו שתוכניותיהם אושרו בידיו - אחראי לתוצאות. עד כדי כך, שסירב להשתמש בראיות ובטענות שלדעת ויסגלס היו מזכות אותו בחקירת הטבח בסברה ושתילה, אך מגוללות את הנטל לכתפי רפול. אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

יום חם אחד בקיץ 1969 החליט קצין חי״ר וצנחנים ראשי, תת-אלוף רפול איתן, לצאת לגבול לבנון כדי לבדוק מקרוב איך צה״ל ומשמר-הגבול מפעילים שם כלבים. רפול חיפש מעקפים לשמרנותו של הצבא הכבד והמשוריין. הכלב, כאמצעי-לחימה, היה מעקף כזה. הרמטכ״ל חיים בר-לב, לא התלהב, לא מהכלבים ולא מרפול. החיה הארבע-רגלית של בר-לב היתה סוס.חזונו של רפול התגשם רק בהגיע גל פיגועי המיקוח בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים ואיתם, זה יובל, גם ההכרה ביכולות הייחודיות של הכלב, אפו ואופיו. יקיר חג׳אג׳, מקצוען כלבים כלוחם, מפקד ומאלף ב״עוקץ״, חד ורהוט, תיעד יחד עם ליה להבי, גם היא מלוחמות היחידה, את דרכם של כלבי צה״ל ומפעיליהם אל חוד הפעילות הצבאית בספרם ״ההולכים בראש״. הולכים, משמע כל צמד בשש רגליים וזנב אחד.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מבהיר חגאג׳ שההצלחה לא שינתה את סדרי העולם: עדיין מותר האדם מהכלב. חג׳אג׳ מדבר על כלבי ״עוקץ״ ברגישות אך לא ברגשנות. כשהפעלת כלב חוסכת חיי אדם במחיר חיי הכלב, שמחתו גוברת על צערו. 35 כלבים נהרגו במלחמת עזה. ב״עוקץ״ לוחמות - משתתפות במבצעים עם סיירת מטכ״ל ושלדג - לצד לוחמים וכלבות לצד כלבים. ביחידה, הוא מספר, נערכים לאיום האמברגו: אם מדינות כבלגיה יאסרו על ייצוא כלבים לצה״ל, יאפשר מאגר הידע שנצבר ב״עוקץ״ לספק אמצעי-לחימה מהסוג הנובח - או לא, החרישי - מתוצרת הארץ.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

האלוף במילואים אילן שיף היה ״צבאי ראשי״ בשלושה תפקידים מרכזיים - תובע, סניגור ופרקליט - ואז גם נשיא בית-הדין הצבאי לעירעורים ושופט מחוזי, סגן נשיא. מסלולו זימן לו מפגש עם פרשיות רבות שעוררו ויכוח משפטי ועוד יותר מכך הד ציבורי. ביניהן: טבח סברה ושתילה, קו 300, אסון צאלים ב׳.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שיף על חוויותיו כסניגורו של הרמטכ״ל רפול איתן בפני ועדת החקירה הממלכתית לטבח סברה ושתילה. רפול לקח את סגן-אלוף שיף לפגישה במסעדה בג׳וניה עם מפקדי הפלנגות, ביניהם רב-הטבחים אלי חבייקה. הרוצחים הלבנונים ניראו כה תרבותיים, כה אירופאים, התרשם שיף, עד שבנקל אפשר היה להתפתות להאמין לפני מעשה שידם לא תהיה במעל. (אמנם רושם כזה השאירו בשנות ה-30 גם גרמנים, רוסים ואחרים).ועדת כהן המליצה לממשלת בגין לסיים את כהונת רפול במועדה - לא להאריך (לשנה ששית) ולא לקצר (בחודשיים) - ושיף ראה בכך הישג חלקי, בהשוואה להדחת שר הבטחון אריק שרון וראש אמ״ן יהושע שגיא. רפול, מכר ותיק של שרון, הזהיר את שיף לאחר פרסום הדו״ח מפני עורמתו של שרון.כשהוקמה ועדת האלוף במילואים מאיר (זרו) זורע ואיש השב״כ יוסי גינוסר לחקירת פרשת קו 300 (מערכה ראשונה) התמנה שיף מטעם צה״ל ליועצה המשפטי. הוא חש בצרימות מסויימות, אך נדהם לשמוע, במערכה השנייה, שגינוסר, ראש השב״כ אברהם שלום, יועציו המשפטיים ועמיתיהם תיאמו גירסאות והערימו על זורע ועליו.שיף היה הפצ״ר בחקירת צאלים ב׳, שהזרימה נהר של דם רע בין הרמטכ״ל אהוד ברק, האלוף עמירם לוין וראש אמ״ן אורי שגיא. בתום תפקידו היה למשפטן השני בדורו, אחרי בן-ציון פרחי, ששודרג לאלוף כנשיא בית-הדין הצבאי לעירעורים. הוא גם מברך על קידום הפצ״ר, במאה הנוכחית, לאלוף.מה שמביא את שיף לדבר על פרשת הפצ״רית, אבל רק על המעטפת, בלי להיכנס לליבה. הוא מחבב ומעריך את יפעת תומר ירושלמי ומשער שבפרשת שדה תימן פעלה תחת לחצים גדולים. בפרסום הסרטון המראה את אנשי כוח 100 לא היה לדעתו פסול, אילו התבצע לפי הפקודות, באמצעות דובר צה״ל.חבל ששיף אינו בהרכב שופטי נתניהו (ודומה שלמרות כשירותו המובהקת, כאלוף-פצ״ר-שופט צבאי ואזרחי-ותיק ועדת כהן, גם לא יהיה חבר ועדת החקירה ל-7 באוקטובר). ראש ההרכב שם, רבקה פרידמן-פלדמן, היא כסגנית נשיא בית משפט מחוזי שווה בדרגתה לשיף טרם צאתו לגימלאות.ביקורתו המנומקת אם גם המנומסת של שיף כלפי פרידמן-פלדמן, עודד שחם ומשה בר-עם מתמקדת בשני הבטים - קצב הדיונים ולחצם של השופטים על התביעה לסגת מאישום השוחד. כדי לזרז את המשפט ראוי לקיים אותו גם בפגרה, אומר שיף, וההצעה לפרקליטות לסגת מהשוחד - קודם זמנה ובלי שבמקביל הוצע להגנה להודות במירמה והפרת אמונים - היתה טעות טקטית שפגעה בסיכוי להשגת הסדר טיעון המבוסס על ויתורים הדדיים. אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

כשאמריקאי מסוגו של דונלד טראמפ שומע על ה״סטריפ״, הוא חושב יותר על לאס וגאס והרבה פחות, אם בכלל, על עזה. כשטראמפ נדרש לעזה, מפאת תפקידו, הוא הגיב במונחים הצפויים של איש נדל״ן, מלונות ובתי הימורים ושעשועים, בהתאמה המתבקשת, חוף ים במקום מדבר, ולכן ריביירה.שנה אחר כך, שש שנים לאחר שהחתים את נתניהו וגנץ על תוכנית המדינה הפלסטינית שתחליף עם ישראל שטחים, אזורי ההתנחלויות בגדה המערבית תמורת חלקים ממערב הנגב, שינה טראמפ את טעמו ומינה את עצמו למשגיח הראשי על עזה. תהפוכה נוספת בטלטלה רבת הדורות העוברת על הרצועה הקטנה הדחוסה בין ישראל, מצרים והים.ד״ר אור לביא תיעד את גילגולי עזה בספרו ״הרצועה המקוללת״. האיפיון מחייב: ומה אם מחר יימצאו שם נפט, זהב, אורניום, יהלומים או מחצב שהאנושות עדיין אינה מודעת לחיוניותו והקללה תהיה לברכה?כמו בלאס וגאס, הסיכוי להצלחת הימור פרוע קלוש. עזה תמשיך להיות עזה. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר לביא את תולדותיה ונד לגורלה. טוב לא יצמח ממנה; לכל היותר תעוקר סכנתה, אם תיכלל בהתקדמות מדינית כלל-אזורית.במסעו על פני יחסיה של עזה עם ישראל - צבאית, מדינית, חברתית, כלכלית - נע לביא מתקופת הקמת המדינה (ועוד בטרם, כשהוקמו ישובים בנגב) למלחמת 1948, להסתננויות ולפעולות הגמול, למימשל הצבאי המצרי, לארבעת חודשי הכיבוש במבצע ״קדש״ וכך הלאה, בדגש על ששת העשורים שמאז ששת הימים ועל המעבר מאש״ף/פתח ואוסלו לחמאס ול-7 באוקטובר.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

אלוף-משנה במילואים צור קרן, כמו רבבות מעמיתיו בקצונה ומיליוני ישראלים לאורך העשורים, קשור לצה״ל בכל נימי נפשו,  כואב את פצעיו ומייחל לריפויו. כלוחם בלבנון, כקצין חי״ר, כמומחה לייעוץ לניהול אירגונים במצבי משבר ועכשיו גם כאביהם של בנים בשירות הקרבי או על מפתנו הוא מבכה את מפולת ה-7 באוקטובר ואינו מתנחם בהישגים מקצועיים מסויימים של צה״ל והמודיעין בשנתיים הבאות.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מנתח קרן את מצב הצבא לקראת 7 באוקטובר ומאז - אירגון שמרני, מעודד צייתנות ומרתיע ביקורת. כמי שליווה את מטה פיקוד הדרום וכוחותיו בפינוי עזה בקיץ 2005 ובמוצאיו הוא הודף כטענת סרק את תליית קריסתה של אוגדת עזה, לנוכח מתקפת חמאס, בפינוי הרצועה. הסדק היה הסד״כ: תריסר הגדודים שאיבטחו את גבול מערב הנגב בפיקוד האוגדונר כוכבי בתום הפינוי דוללו עד שכוכבי העביר את תפקיד הרמטכ״ל להלוי לשניים וחצי, פחות מרבע, בלי עתודות ובלי עומק.קרן קרוב למי שהיה אלוף פיקוד הדרום בתחילת האלף, דורון אלמוג, כיום יו״ר הסוכנות היהודית. מהכרותו עם הסוכנות ואנשיה בשנים האחרונות הוא מפתיע ביחסו החיובי אליהם ולמאמציהם להפוך על פניה את מגמת הקליטה-פליטה, המתבטאת במאזן הגירה שלילי.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

כך, עם הקור ועם הרוח, אמור להישמע טייס ישראלי בקרב אוויר: הספק גבוה, דופק נמוך, ללא הרמת קול, תדר מאופק, ממוקד ומקצועי.האלוף במילואים עמיקם נורקין, מפקדו ה-18 של חיל האוויר (2017-22), שוקל את מילותיו ואינו יורה אותן בתפזורת. נורקין, שהיה מהטובים במפקדי החיל בכמעט שמונת העשורים לקיומו, אינו אומר פומבית יותר ממה שהוא מתכוון לשדר לשומעיו. אם יש לו תוספות והבהרות, ימתין עד לכיבוי המצלמה והמיקרופון.כך, למשל, הוא עונה בשלילה מוחלטת על השאלה האישית המסקרנת ביותר, האם ייענה להזמנה כלשהי - היכולה לבוא מידידו ולשעבר מפקדו, גדי איזנקוט - להשתבץ באחת הרשימות לכנסת בבחירות הממשמשות ובאות. שתהיה זאת רשימת מרכז, ברור מההכרות עם נורקין, כולל בראיון כפול איתו כאן בקיץ 2023, כחודשיים לפני 7 באוקטובר. ״לעולם אל תאמר לעולם לא״, הוא אומר על הפיתוי הפוליטי, אבל לא עכשיו, לא השנה. ניחוש לא כל כך פרוע: בממשלה הבאה, אם איזנקוט שר הבטחון - נורקין מנכ״ל, וכמו מח״א קודם, דוד עברי, הרבה יותר ממנהל משרד, רמנכ״ל.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ נדיב נורקין במחמאות כלפי ארבעה ממפקדי חיל האוויר - קודמו אמיר אשל, יורשו תומר בר, מח״א המיועד עומר טישלר ודן טולקובסקי משנות ה-50׳. הוא גם מוצא מלים טובות לרמטכ״ל איל זמיר ולקודמיו הרצי הלוי ואביב כוכבי, בנוסף לאיזנקוט.גישה חיובית זאת לאישים מרכזיים במערכת אינה מקהה את חוד ביקורתו, גם העצמית, ״בושה ומבוכה״, על הכשלון הנורא ב-7 באוקטובר ומקורותיו. הוא מדבר על חיל האוויר ויחסיו עם הפיקודים המרחביים - דרום, מרכז, צפון - והמטכ״ל; על שיכלול המטה המבצעי של חיל האוויר ביוזמת אשל; ועל תיפקוד הצבא וקהילת המודיעין במבצע הביפרים נגד חיזבאללה, בהשמדת נכסי הצבא הסורי בקרוס מישטר אסד ובמערכה נגד איראן.בשנותיו כמח״א התמודד נורקין עם כוכבי, שלא השלים עם העובדה שבפיקוד הבכיר יש עוד קצין מוכשר, תקיף ודעתן, עם זרוע שלמה תחתיו, להבדיל מכוחות היבשה; אלוף שהיה יכול גם להיות מועמד לרמטכ״ל, לא פחות מוצלח מהלוי וזמיר. כעת, אחר כל הדברים האלה, נורקין משטח את המסמרים. אמנם בר לא שותף בשיח בין הלוי, אלוף הדרום פינקלמן, ראש אגף המבצעים בסיוק וקציני המודיעין, אבל הבעייה העיקרית, בנוסף לתרחיש המזולזל של ״חומת יריחו״, היתה פרשנות המידע ולא מחסור בו. לכן, קובע נורקין (שלא עודכן בתוכנית פלישת חמאס בהיותו מח״א), גם אילו העירו משנתם את מפקד חיל האוויר, שר הבטחון גלנט או נתניהו, לא היה בכך כדי לשנות דבר.כמח״א, במעבר בין פיקוד אירופה של הצבא האמריקאי לפיקוד המרכז, עסק נורקין הרבה בדיפלומטיה צבאית - אזורית (מזרח ומערב) ומעצמתית. הוא מפתיע בסירובו להיבהל ממכירת מטוסי F-35 אמריקאים לסעודיה, כחלק ממחיר נירמול היחסים בין ריאד לירושלים ועשור לאחר קליטת ה״אדיר״ בחיל האוויר הישראלי; ולא יתרגש אם המחיר יכלול גם אופק מדינתי רחוק לפלסטינים.נורקין הוא בעליל משרת ציבור הנחוץ למדינת ישראל, באוויר או בקרקע, בדרג הנבחר או המקצועי. כטייס, הדגיש תמיד את חשיבותו העילאית של העיתוי  המדוייק. בחלוף בחירות 2026, כשהאיומים - לא בהכרח מבחוץ - חמורים מתמיד, יתברר אם גם הפעם תיזמן נכון.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

יצחק רבין ושמעון פרס, היריבים במערכת הבטחון (אלוף ורמטכ״ל מול סגן השר) ובמפלגת העבודה (יוצא אחדות העבודה שהיה עם פרישת גולדה לבחיר מפא״י מול האיש המרכזי ברפ״י) ובממשלה (ראש הממשלה מול שר הבטחון ולימים להיפך ואז ראש הממשלה ושר הבטחון מול שר החוץ), נולדו לפני יותר מ-100 שנה.מעטים, מבין מי שראו אותם מקרוב, שרדו ואוגרים במוחם אוצר גדול של חוויות, זכרונות ומסקנות כמו עמוס ערן. בשנתו ה-90, שהיא גם שנת ה-50 למבצע אנטבה, מתארח מנכ״ל משרד ראש הממשלה בתקופת רבין לשיחה שלישית על עובדות ורגשות שהשפיעו על מדינת ישראל בשנים גורליות.ערן מספר לאמיר אורן ב״אפרכסת״ על הרמטכ״ל רבין, שהניח תשתית אישית לקשרים מיוחדים בין השגריר לעתיד רבין והנשיא לעתיד ניקסון; על מאמצי יהודים אמריקאים שהיו מקורבי הנשיא ג׳ונסון לשמור בידיהם מונופול של מתווכים על המגעים בין הבית הלבן והשגרירות; על החשוב בידידי ישראל בסנאט, ״סקופ״ ג׳קסון ומרכזיותו בהפעלת השפעתו של הקונגרס על מהלכי המימשל מול ישראל; ועל עלבונו של קיסינג׳ר, ממושיעי ישראל, לשמע קריאות הנאצה של מפגיני הימין.בזירה הפוליטית מתאר ערן את יחסי רבין עם אלון, מפקדו-לשעבר בפלמ״ח ובנגב שהיה לשר החוץ בממשלתו; עם אבן, שר החוץ בממשלת גולדה - ויריב גאוותן של השגריר רבין - שהתאכזב כשתיק החוץ נלקח ממנו; עם הרמטכ״ל מוטה גור, ראש מחלקת המבצעים במטכ״ל שבראשות רבין אך בעל-בריתו של פרס ומי שאיים להתפטר אם יקוצץ תקציב הבטחון; ופרס.למרות מתחים אלה, עבודת-המטה הבטחונית והמדינית בניצוח רבין התנהלה היטב, לדברי ערן. דוגמה בולטת: אנטבה. לא מפתיע היכן עומד ערן במחלוקת רבין-פרס מי אמר מה ומתי, באותו שבוע הפכפך, שבסופו הצליח ההימור על המבצע הצבאי, במחיר חמישה חללים; ושבסוף כל הסופים המיט על ישראל את בנימין נתניהו.זכרונות ערן, בעל-פה וכמקווה גם בכתב, הם נתונים חיוניים לכל מי שמבקש להתחקות אחר יחסי ירושלים-וושינגטון (וגם עמאן, קהיר ועוד) מאז אמצע המאה הקודמת ועוללות רבין, כשגריר וראש ממשלה בשירות מסור למדינת ישראל.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

הכל תלוי בגורם העיתוי. חבר של ערן זרחוביץ׳ השתחרר משירות החובה ופינה לחייל בעל כושר לקוי תקן בשק״ם של אחת מהיחידות במחנה סירקין, ליד פתח תקווה. לא סתם יחידה -*ה*יחידה. נתוניו של זרחוביץ׳ הלמו את המיפרט והוא זומן אחר כבוד לבוא בשערי התהילה.זרחוביץ׳ לא ידע זאת תחילה, אך ביחידת המודיעין אפופת החשאיות התמנה בעצם לתצפיתן האמון על איסוף מידע, עיכולו והכנתו לליטוש ולהפצה. הוא התבונן בחיי סיירת מטכ״ל מאחורי חלון השק״מיסט, שהתגלה לימים כחלון ההזדמנות להפנמת חוויות ולעיבודן היצירתי. שלושה עשורים אחר כך ובעזרת שותפיו לכתיבה ולמשחק - ובניצוח הבמאי בעז פרנקל - מוצגת התוצאה בשמונת פרקי הסדרה ״מטכ״ליסטים״ (יס), שזרחוביץ היה גם, בהצלחה, משגיח הכשרות על הרצף העלילתי שלהבשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר זרחוביץ׳ על ילדותו, נטייתו המוקדמת להומור ולמשחק - כולל חלום להשתלטות על עזבונם המערכוני של הגששים החיוורים - שנתקלה בתגובה מסוייגת בבית הוריו (פרנסה?! פנסיה?!!) ודרכו ההדרגתית לכתיבה וממנה להופעה. שירות הקנטינות והמזנונים היה לשפע קומדיות ומערכונים.סיירת מטכ״ל, כמו שלדג ושייטת 13, מגייסת איכויות (מה שאינו מחסן מתקלות וכשלונות) ונהנית מתנאים ייחודיים - לא בהכרח בשק״ם, אלא בפטור מהמטלות השוחקות של הגדודים ומהחיכוך עם השטחים והמתנחלים.״הסדרה,״ מדגיש זרחוביץ׳, אינה על הלוחמים, המתנשאים ביחסים המעמדיים (״אלים מול פועלים״) על חיילי המפקדה, המנהלה ותומכי הלחימה - ״היא על הג׳ובניקים״, על מי שמסתכל מלמטה למעלה על גיבורי-החיל, נערצי הבנות; ואולי יש לתקן את לשון ההווה ל״הסתכל״, כי ממרחק השנים והחיים מתעדכנת זווית הראייה והמצב משתנה ואף מתהפך. השק״מיסט השקוף, זנב לאריות, היה לשועל בכיר ואף לאריה בתחומו ברדיו ובטלוויזיה, בכלל זה בסיירת מטכ״ל של הסאטירה התקשורתית, ״ארץ נהדרת״, בעוד שדמותם של אנשי המבצעים הסודיים - אם הרמטכ״ל יואיל לתת אותם ליחידה ולא לשייטת 13 - דוהה במחוזות הערכים אפופי התככים. לאמור, יידע כל בן 20 כואב ומתוסכל וקודר אופק שבכוחו לממש את כשרונותיו ולכלכל את מעשיו כך שיהיה בן 50 מצליח, מרוצה ואם הולם את אופיו גם מצחיק.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

לאריק שרון, שהתמחה בהפניית עוקץ ארסי כלפי יריבים ואחרים, מייחסים טענה שלשלושה מפקדים מוערכים בצה״ל - יגאל ידין, יגאל אלון ויצחק רבין - לא הסתייע להימצא כמטחווי קליע מהאויב. שרון עצמו נפצע קשה בקרב לטרון, אך כמפקד הצנחנים בפעולות הגמול היו בין קציניו שהטיחו בו שנשאר לפקד מאחור ונמנע מלהתקרב איתם לקו האש.כך או כך, רבין ידע לפצוע, לא את האויב אלא אחד מחייליו, או נכון יותר לומר שלא ידע לא לפצוע. בסיום אחד מקורסי-הטיס ב-1966 ענד הרמטכ״ל את הכנפיים לנווט אורי דרומי. הוא הסתבך בטיפול בסיכה ודקר את דרומי, המשחזר את האירוע בחיקוי הוגן של רבין.הסג״מ היה לאל״מ בחיל האוויר ולמו״-עורך של כתבי-עת צבאיים ולאחר פרישתו ניהל את לשכת העיתונות הממשלתית בממשלת רבין. האם כשזומן לראש הממשלה ושר הבטחון כדי לשמוע ממנו הצעות עבודה הזכיר לו רבין, בפגישתם המחודשת, את תקרית הסיכה? העלאת אפשרות כזאת כרוכה בהתעלמות מוחלטת מסגנונו הענייני לחלוטין, הבוחל בפטפטת קלילה, של רבין.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר דרומי איך התוודע, מגובה פני השטחים, למציאות החיים הסבוכים והכבושים בין הים התיכון (נקודת הייחוס שלו בטיסות מבצעיות, כקורא הספר ״חוף האויב מנגד״) לנהר הירדן. בספרו הששי מתעמק דרומי בפרשת צרפת ומלחמתה במרד באלג׳יריה, שהסתיימה לכאורה בנצחון צבאי אך למעשה בהכרה מדינית - חברתית ודיפלומטית - בכורח הפינוי. הוא מצייר את קווי המיתאר של פעולות ממשלות צרפת ומושליהן הצבאיים באלג׳יריה, את שובו של דה-גול לשלטון כשהוא מבטיח למתנחלים הבנה אך מתחיל להכיר בחוסר התוחלת של המשך ההשקעה, את המורכבות של יחסי ישראל עם הקצונה הבכירה שהתאכזבה מדה-גול ואת לקחי צה״ל - למשל בראשות דן שומרון כרמטכ״ל - מסיכויי הפתרון הצבאי לאינתיפאדה.האם אלג׳יריה (גם) כאן? תשובתו של דרומי אינה מעודדת, אך גם אינה סופית. הכל בידי אדם, ולא הכל בידי הדם.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

בעשור האחרון מתוך יותר משלושה לשירותו במשטרה כיהן שחר איילון בחמישה תפקידים שונים בדרג הניצב. אם מוסיפים לכך גם עשור של שירות ציבורי מחוץ למשטרה, יוצא שמימש בזה אחר זה חמישה חלומות ילדות - להיות ספורטאי (ברמה עולמית, לגילו), לוחם, שוטר, כבאי (תיקון: לוחם אש) ונהג קטר (בערך; מנכ״ל הרכבת).דומה שאיילון מתייחס לשירות, לתפקידים ולמשימות ביתר רצינות מאשר לעצמו. באפריל 1989, במהומות בהר הבית - ״הר געש״, בלשונו - כאחת מנגזרות האינתיפאדה, ״גילה סגן-ניצב איילון אומץ לב״ שזיכה אותו בעיטור המופת של המשטרה וחשף את שמו לציבור האזרחי. איילון ממעיט: ״ירו גז מדמיע, מהגז התעלפתי, וכשמתעלפים מקבלים עיטור״. כשבעקבות המהומות הופרדה ירושלים מהמחוז הדרומי ושודרגה על קציניה למחוז, היה על איילון להמתין זמן-מה לקידום לניצב-משנה, ״אבל לא נורא, העיקר שהשכר והאוטו - במשטרה חשוב מאד האוטו- היו של נצ״מ.״בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר איילון על מסלולו מהפיגוע הנורא באולימפיאדת מינכן דרך הימ״מ ועד לרכבת. בכל מקום מצא עניין, אך ניכרת בו מידה מיוחדת של געגוע לשנות ה-80׳ הראשונות כקצין סיור במרחב ירקון, עם שוטרים ותיקים וקורטינות עתיקות ״שהותנעו בדחיפה במורד רחוב הרכבת״ ועבריינים שקיימו יחסי כבוד הדדי עם הבלשים שהתחקו אחריהם, עצרו אותם ולעתים העניקו להם ״מתנה״ - חבטה הגונה.הוא פינה מאחזים בלתי-חוקיים בגדה המערבית, תיגבר את משטרת התנועה, הספיק לפקד על המחוז הצפוני חודש בלבד לפני שנדרש לכהן כסגנו של המפכ״ל דודי כהן, עבר לפקד על מחוז תל אביב והפסיד ליוחנן דנינו בהתמודדות על תפקיד המפכ״ל, שהוכרעה בידי ליברמן, הבוס הפוליטי של השר - ניצב בדימוס וידידו של איילון - אהרונוביץ.אולפן: אוריין אדלניעריכה: יעל בדרשי

לתת-ניצב בדימוס יעקב (יענק׳לה, בפי כל) גרוסמן זכורות חוויות מתוקות, אבל לא מ-24 שנותיו במשטרה. כילד, ביקר את אביו בעבודתו במפעל השוקולד שבסמוך לביתם וזכה לחיבת העובדות, שהרעיפו עליו מיני מתיקה.עו״ד גרוסמן גוייס לתביעה המשטרתית בתקופה הטובה והחשובה ביותר של משטרת ישראל, לאחר מלחמת יום הכיפורים. בניצוחו של המפכ״ל שאול רוזוליו ובדירבון השר שלמה הלל (שהשיג מהאוצר תקציב מוגדל) נמשכו ליורשת הרדומה של המשטרה הבריטית צעירים נמרצים, ביניהם מי שהגיעו בתוך רבע מאה לצמרת המטה הארצי.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר גרוסמן איך היה מתובע לקצין חקירות, מה היה אחוז החוקרים היעילים ביחידתו ואיזה קצה-חוט חיפש חוקר מנוסה לנוכח קרבן אקראי, כביכול, של תאונת דרכים.גרוסמן התקדם ביחידה הארצית לחקירות הונאה כשהיתה ספינת הדגל של אגף החקירות, עם הקברניט בנימין זיגל ליד ההגה. בניגוד לדימויו, ששבר - יחד עם ריח הליזול - חשודים רכים, זיגל שהכיר גרוסמן היה קפדן ״יותר מכל שופט שלום״ בבקרת ידם הקלה של קציניו על הדק המעצרים.בין סיפוריו המרתקים של גרוסמן: על חקירות דרעי ומקורביו, תיק יעקב נאמן ופרשת מינוי רוני בר-און ליועץ משפטי לממשלה. בתפקידי אורח: צחי הנגבי וגדעון סער. כשגרוסמן גבה את עדות נתניהו, התקשה הנחקר לזכור פרטים, עוד בסמוך לאירועים. ממש כמו היום, כמעט 30 שנה אחר כך.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

מאבקם של שלושת בכירי השב״כ בחומת השתיקה והטיוח סביב מפקדם, אברהם שלום (אברום) בן-דור, חולל את פרשת קו 300. ראובן חזק, רפי מלכא ופלג רדי סירבו להתפתות לתמריצים ולהיכנע ללחצים. הם שילמו בקיפוד מסלולם, שהיה מביא לפחות אחד מהם לראשות השב״כ.קו 300, כשלעצמו, כבר סובב דרך שיגרה בין תחנותיו, 40 שנה לאחר שמלכא נדהם להיחשף אליו לראשונה ודירבן את חבריו להצטרף אליו למערכה על גילוי האמת ושיקום נשמת שירות הבטחון שאהבו. אלא שמעת לעת הוא נזכר בהקשרים עכשוויים, לא תמיד בנאמנות לעובדות או למסקנות.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר מלכא על ילדותו במקנס שבמרוקו, על המסע המפרך ארצה בהתעקשות אמו, על חוויות מרגשות וקשות במפגשים הראשונים עם מחוז חפצם ועל שירותו בצנחנים, שהביא אותו גם לקונגו וצבאה.אברום, שני עשורים לפני 300, הוא שגייס את מלכא ליחידת המבצעים של השב״כ, שלפני מלחמת ששת הימים הופעלה בעיקר במשימות סיכול ריגול סובייטי וחתרנות מדינית. המיומנות המרכזית של אנשיה ומפקדיה היתה מודיעינית ולא צבאית. לכן נקלעה לנחיתות בפעילות הראשונית נגד תאי הטרור בגדה, בקיץ 1967. רק בהמשך השתפרה והתמקצעה.  מלכא הגיע לראשות אגף המבצעים לפני צאתו לנהל את האבטחה הישראלית באירופה, בתחילת שנות ה-80׳. בשובו משם ולאחר שנת לימודים התמנה לראש אגף המינהל, תפקיד בכיר בדרגתו אך רחוק מהליבה הממודרת של פעולות השב״כ - חוקיות ואחרות.שנה וחצי לאחר סיפור המעשה של הריגת השבויים בדיר-אל-בלח נודע לו סוד הרעלת האווירה בשב״כ. ההמשך היה כמחזה של טרגדיה ישראלית, שהטובים בה מנצחים מוסדית אך מפסידים אישית.מלכא מדגיש שבשב״כ, בתקופתו, לא היו הוצאות להורג של פלסטינים (או לבנונים) שנלכדו או נכנעו: זה לא היה חוקי, לא מוסרי ולא תכליתי. לדעתו, באיומם של קושרי השב״כ להפליל את המדינה במשפטם בחשיפת סודות אורך ורוחב לא היה ממש, אף שהועיל להם להשגת חנינה - אחרי הודאה והרשעה.דוד זיני, כראש שב״כ, אינו זוכה ממלכא לאשראי רב, בגלל דלות רקעו המקצועי והבטים מדאיגים בהשקפת עולמו.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

שיחה עם אביגדור פלדמן לעולם אינה משעממת. תמיד אפשר לסמוך עליו, שינפיק תובנות בוטות ומקוריות, המגרות להסכים עם רובן.הפעם, במופע נוסף ב״אפרכסת״, מגלה עו״ד פלדמן לאמיר אורן שהוא מאמץ את ההמלצה הקדומה ומחפש את האשה. איזו אשה ומדוע, לא תעלומה גדולה, מתברר די מהר.אשר לגיבורים הקבועים בעלילה - פוליטיקאים, שופטים, פרקליטים, נאשמים; יריב לוין, יצחק עמית, שופטי נתניהו - פלדמן אינו חס עליהם, וגם לא על עצמו. לעולם לא ימכור לקוח, אך תמורת רעיון טוב לסיפור מרגש, מאלף ולבסוף גם מפתיע, יש על מה לדבר, והוא אכן מדבר.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

ב-4 בדצמבר 2015, לפני עשר שנים, והוא בן 75, מת יוסי שריד. בזה אחר זה כתב, דובר, ח״כ במפלגת העבודה, שר במרצ בממשלות רבין, פרס וברק, מהקולות הצלולים והרהוטים ביותר בפוליטיקה הישראלית לדורותיה.בעשור ללכתו מובא במלואו, כתריסר שנים לאחר הקלטתו, ראיון איתו לסידרה ״לא תשקוט הארץ״, על המלחמה שלא נמנעה - מלחמת יום הכיפורים. קטעים קצרצרים מהראיון שולבו בארבעת פרקי ״לא תשקוט״ (עמית גורן הפקות).במרכז השיחה עומדת האכזבה המרה מהמדיניות השלטת, שדחקה את עמדותיו של שריד למיעוט במפלגתו ולבסוף גם דחפה אותו החוצה, אך עוד יותר מכך מבליט הראיון, באופן מוחלט ויחסי גם יחד, עד כמה חסר שריד בחיי הציבור. בתוכן ובסגנון, בשנינות המושחזת ובכשרון התיאורי, סיפר שריד לאמיר אורן וצוות ההפקה על המדרון שהוביל ל-6 באוקטובר 1973. על פנחס ספיר וישראל גלילי, לוי אשכול ומשה דיין ומעל כולם גולדה מאיר וסירובה לשאת-ולתת עם אנואר סאדאת על החזרת כל סיני למצרים.שריד חזר בראיין לימים הרחוקים של שנותה-60׳ וה-70’, בניתוחים פוליטיים מהולים בחוויות אישיות, כולל המעשה בגיסו - ד״ר נחום ורבין, רופא מעוז המזח שהלך עם החיילים שהציל לשבי - ובקצין מצרי שאליו התוודע שריד בהפסקת האש שבתום המלחמה.10 שנים לאחר שנעקר ממשפחתו ומהנוף הציבורי נשמעות תובנותיו של שריד על הנהגות ומלחמות טריות, מפוכחות, נבואיות ועל-זמניות. כששאיפותיו האישיות מאחוריו והוא פנוי ומפוייס, זהו שריד בשיא כוחו, רמה אחרת מהמקובלת כיום בכנסת ובממשלה.(C) כל הזכויות שמורות ל״עמית גורן הפקות״

כפעילה למען שלום ושוויון בארץ שסועת סיכסוכים וכמחברת טורי דעה ב״ניו יורק טיימס״ ובכלי-ביטוי נחשבים נוספים, מירב זונשיין חיה בשני עולמות וביניהם. הישראליות והאמריקאיות טבעיות לה, כמו גם המעברים בין שתי מולדותיה והמתח הרעיוני בבית הוריה בין דמוקרטית ישראלית בהווייתה - בת לשגריר ותיק ובכיר במשרד החוץ - לרפובליקאי יליד מכסיקו שהתאזרח בניו יורק.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ היא מספרת על החוויות שעיצבו אותה, על השקפת עולמה, על העבודה מול מערכת עמודי הדעות בעיתון הנחשב בתבל, על מסקנותיה ממיפגשים עם פלסטינים ועל ציפיותיה המקצועיות, הפוליטיות והמשפחתיות.אולפן: אמנון האסעריכה: עופר בדרשי

האלוף בדימוס דן טולקובסקי, מפקדו החמישי של חיל האוויר ומהחשובים במניחי היסודות להצלחתו כזרוע האסטרטגית המרכזית, נולד ב-17 בינואר 1921. סיפור חייו גדוש אירועים שהוא מתאר ככתובים ב״יד המקרה״, מתל אביב ללונדון, מקורס טיס ב-RAF בדרום אפריקה למשימות קרביות בספיטפייר באירופה, מהקמת חיל האוויר לראשות המטה שלו ולפיקוד עליו, מהמעבר לעידן הסילון להשתתפות מטוסי הקרב והתובלה במבצע ״קדש״.  בראיון נדיר, ערב יום הולדתו ה-102, סיפר טולקובסקי לאמיר אורן על הוריו  לימודי ההנדסה בבירה הבריטית המופצצת, ״שירות האוויר״ שהיה לחיל; על משה דיין ויגאל ידין, היריבות מנוער בין הרמטכ״ל השלישי מרדכי מקלף לחמישי חיים לסקוב;  בן גוריון ושמעון פרס והדרך לכור הגרעיני בדימונה (אך על סודותיו הוא שומר בעיקשות); עזר ויצמן ומוטי הוד, שכל אחד מהם בתורו ״מת להיות מפקד חיל האוויר״; המיסטר של שנות ה-50׳ והאפ-35 של היום; הסכנה המרחפת על הדמוקרטיה הישראלית; ועל אורחותיו בתום 101 שנות חיים.   דן טולקובסקי, מבית הלורדים של ישראל ל״אפרכסת״.

סגן-אלוף אור בן יהודה לא ידעה שהיא כזאת. כשהתגייסה רצתה רק להיות לוחמת, לצעוד בדרכם של הוריה והוריהם, לשרת במסירות כמיטב יכולתה ולהשתחרר. להפתעתה, הצבא הפיק ממנה סגולות חבויות, שיכלל אותן ומיצה ממנה פיקוד חלוצי על גדוד חיל-רגלים. להלכה, יחידה בולמת חדירות ומסכלת הברחות בחיל הגנת הגבולות. בתוהו-ובוהו של המציאות גם כוח תוקף, מסתער ומנצח.סיפור לחימת גדוד קרקל, שלושה חודשים לאחר שקיבלה את הפיקוד עליו, בגיזרה שמדרום למאמץ העיקרי של פלישת חמאס ב-7 באוקטובר, היה בו ביום הארוך והארור ההוא לאירוע חשוב במורשת הקרב של צה״ל, שראשיו נכשלו ומיבנהו קרס אך שחייליו בדרג השדה, מטוראי עד אל״מ, הטילו את עצמם לתוך הפירצה. בן יהודה זיהתה את מרכז הכובד של האיומים והמשימות, אירגנה, הובילה, רצה אל האש והצילה עם לוחמותיה ולוחמיה את המצב בנקודת שבר: נקודת אור באפלה גדולה. לצד קצינים-לוחמים נוספים היתה למופת ואף למותג.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משרטטת בן יהודה את הרקע האישי, המשפחתי והמקצועי שהכין אותה לאתגר העילאי ההוא, שהתמשך לחודשי לחימה בחזית עזה. היא עניינית וצנועה - להבדיל ממצטנעת - מתוך הכרת ערכה והבנת מקומה בתמונה הכללית. רצינית, מרשימה, אוהבת את הצבא, עם כל פגמיו, ויחס זה מוקרן אליה בחזרה מסביבתה.כעת, כשגילה כפול מזה שביום גיוסה והיא על סף צירוף לשורות הקצונה הבכירה, היא אומרת שאילו ידעה אז מה שהיא יודעת כחלוף 18 שנה, לאחר כל מה שספגה וחוותה, היתה מכוונת אף גבוה יותר, למשל ליחידה כסיירת מטכ״ל; אבל בה בעת ברור לה שבזכות המאמצים וההישגים של חברותיה ושלה נפתחו בפני הדור הבא של המתגייסות תחומים חדשים ומאתגרים. היעד הבא: מח״ט. מפקדת חטיבה, אבל בפי החיילים ״המח״ט״ ולא ״המח״טית״, כפי שבגדוד היתה המג״ד. גם החטיבה לא תהיה תחנה אחרונה, הוכחה לכך שלמטכ״ל אפשר להגיע גם מקרקל.אולפן: אמנון האסעריכה: יעל בדרשי

בחירה חצי-מקרית בישראל כמקום להשתקע בו מחוץ למולדתו אוסטרליה הובילה את ג׳ייסון בלנקפילד לאתגרי השירות בצה״ל, ביחידה נבחרת, כחייל בודד - והוא אכן טעם הרבה מהשתיים, החיילות והבדידות. המדינה לא הצליחה לשמר רבים מהנקלטים שהיו במצבו, והם נפלטו.ג׳ייסון, סקרן ונמרץ, החליט לעסוק בתחום  טיפולי המשלב יזמות ורפואה. במוקד: מזור לסובלים מפגיעה - לא הפרעה - פוסט טראומטית. רבים, לא כולם, חיילים. מהם, רבים שהשתתפו, כמו ג׳ייסון עצמו, במלחמת 7 באוקטובר, אך יש גם ותיקי מלחמת יום הכיפורים, צאצאיהם ואחרים.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר ג׳ייסון את מסלולו האישי והמקצועי, בדגש על תקוותו לסייע לנפגעים למודי סבל, המכבידים על עצמם ועל סביבתם. זאת הזדמנות להכיר שותף מסקרן במעשה הישראלי, חלק מהדור המשרת, עמל ופועל ליצירת עתיד טוב יותר; אין לראות בה יומרה להמלצה על מוצר או שירות כלשהו.אולפן: אמנון האסעריכה: עופר בדרשי

לקראת הסידרה על מלחמת יום הכיפורים ״לא תשקוט הארץ״ (עמית גורן הפקות) ששודרה ב-2013, שנת ה-40 למלחמה, התייצב האלוף בדימוס אלי זעירא לשעה וחצי של ראיון מצולם. זהו גלם הראיון, שקטעים ממנו שולבו בארבעת פרקי הסידרה, הזמינים לצפייה ברשת.זעירא, ראש אמ״ן זה שנה באוקטובר 1973, מגולל את גירסתו לאירועי החודשים, השבועות, הימים והשעות שלקראת המלחמה. הוא מבחין בין אחריותו האישית והפיקודית לטעויות ההערכה ולכן גם ההתרעה, עד לבוקר יום ששי, 5 באוקטובר, לבין מה שאירע מרגע שהרמטכ״ל אלעזר, שר הבטחון דיין והממשלה בראשות גולדה החליטו להתייחס למצב המתהווה ביתר חומרה ולהניח שהמלחמה עלולה לפרוץ ביום כיפור - אך נמנעו, משיקוליהם המדיניים (והאחרים), מנקיטה בצעדים ממשיים ובמיוחד מגיוס מילואים.לאורך הראיון, שהשאלות בו מוטמעות לעתים בתשובות לטובת הרצף, משקף זעירא, יליד 1928, שהאריך ימים ונפטר בגיל 97, אופי וסגנון קרים ושכלתניים. רק לקראת הסוף מבצבץ מתשובותיו טפח ריגשי, כשהוא מתעקש לנצור בתוכו את תחושותיו בבוא חגי תשרי ומועדיו, בכל שנה.זעירא מספר כאן למראיין אמיר אורן, לבמאי עמית גורן ולצוות ״לא תשקוט״ על דיין - בניגוד קוטבי לגישתה הסלחנית של ועדת אגרנט, הוא קובע שהרמטכ״ל הרביעי של צה״ל בשנות ה-50׳ (כשזעירא היה אחד מראשי לשכתו) תיפקד במשרד הבטחון כרמטכ״ל-על - ו״דדו״ אלעזר, על הפלת המטוס הלובי ויירוט מטוסו של ג׳ורג׳ חבש (שאליו הוא מתייחס בטעות כאחמד ג׳יבריל, ראש ״חזית עממית״ אחרת) ועל פיקפוקו בדיעבד בסוכן הצמרת המצרי אשרף מרוואן.מי ששמו יקושר לעולם למישגים שביסוד המלחמה הקשה ביותר של ישראל לא התכחש לחלקו בהם, אך פעל לגדר חלק זה ולהצביע על אחריות הדרגים שמעליו ובמיוחד גולדיין - לא רק מתוקף עמדתם בפיסגת ההערכות וההחלטות (״מה הייתי? יועץ״), אלא מפני שהסתירו ממנו ולפיכך גם ממעריכי אמ״ן מידע גורלי על מגעים ואזהרות במשולש קהיר-וושינגטון-ירושלים ובכך שיבשו את יכולתם לשקלל ולאמוד.(C) כל הזכויות שמורות ל״עמית גורן הפקות״https://www.haaretz.co.il/misc/2003-09-26/ty-article/0000017f-e499-d804-ad7f-f5fbbf7e0000