טראשטוק | Trashtalk

פרק בונוס - גילי וגיא לב מקולנוע בובות התארחו בפרק של "תולדות המיניות" על הבמאי הגרמני הפורה רוזה פון פרונהיים 1971 רוזה פון פרונהיים יצר סרט דוקומנטרי שהדליק את הקהילה הגאה הגרמנית הצעירה כמו אש בשדה קוצים. גרמנים יצאו מהקולנוע והקימו ארגונים גאים שמאליים ברחבי המדינה. איך עושות קולנוע שמניע פוליטית את ההמון? שהוא סקסי, מעניין ומצחיק - ומגויס למטרה בלי פשרות? סיפורו של הקולנוען המחתרתי, "מפחיד הבורגנים", רוזה פון פראונהיים, שהלך לעולמו בדצמבר האחרון

מה יהיה עם כל הפוסט מודרניזם הזה שמעיב על העולם בו אנחנו חיים? רק מפריע לעשיית סרטי טראש לא במתכוון, כמו שבעבר היו עושים מלא. בעוד פרק ששלפנו מהארכיון של 2023 והוקלט בסופ"ש ההיסטורי של הברבנהיימר, באה להתארח באולפן מיכל שומן האגדית בשביל לדבר איתנו על תופעת קאלט מודרנית שנוצרה בלי להתכוון - הסרט האלמותי - אני, טוניה. צללנו בפרק לעולמות הווייט ראש האמריקאיים ולאחת מהפרשיות שהסעירו את המדינה האזינו וגלו האם בסוף שני הצליח לעשות דאבל אקסל! עריכת סאונד: אמיר גלמן >

אוסטרליה היא מדינה ויבשת יפה ומרתקת אך גם אפלה מאוד, ולא רק כי היא הבית לפחות או יותר כל החיות המסוכנות בעולם. ההיסטוריה האפלה שלה, הגירוש והשעבוד של הקהילות הילידיות, ולאורך השנים גם הבית של פשעים ברוטליים וקשים - הפכו אותה גם לכר פורה לז'אנר האימה עם הטייק הייחודי שלהם. בפרק הגנוז שלפניכם מ2022 דיברנו על שני סרטי אימה אוסטרליים משנות השמונים עם אופי יותר פולקלוריסטי שמנסים באמצעות הגיבורות שלהן לצלול לעומק האפילה האוסטרלית. התכנון להמשך הוא להקליט עוד פרקים על אימה אוסטרלית, ובכוונה פתחנו עם שני סרטים פחות מוכרים אך שמהווים הקדמה מעניינת לטייק האוסטרלי על אימה. שאאוטאאוט לתום שובל ואורי דביר, עריכת סאונד: אמיר גלמן >

סוף הניינטיז ותחילת שנות האלפיים היו תקופה מוזרה מאוד לאנושות - החלפה לאלף חדש, באג אלפיים היסטריות המוניות שלא נגמרות. ודווקא בשנים האלו בדיוק החל לסחוף את חובבי האימה מסביב לגלובוס סרטי האימה היפניים של אותה התקופה, שמהר מאוד כונו J-HORROR. לראשונה הז'אנר הכה נפוץ ופופולרי ביפן הצליח גם לפרוץ למיינסטרים האימה העולמי. שורה ארוכה של סרטים הכו בהלם את הצופות.ים בהם, כשהם משלבים פעמים רבות בין אסתטיקת ארט-האוס מובהקת אך לא מוותרים על החולניות הז'אנרית והדימויים הקיצוניים המאפיינים אותה. בפרק שלפניכם, שהוא גם תחילתה של סדרה על אימה יפנית בפודקאסט, נדון בשניים מהסרטים הבולטים והמוכרים של האימה היפנית של אותה התקופה - "אודישן" מ-1999 של טקאשי מייקה ו"מועדון ההתאבדות" של סיון סונו. דרכם נגלה מה ייחד את סרטי האימה היפניים של התקופה וכה כבש את הצופים, נתוודע לחרדות העמוקות של החברה היפנית שהניעו את עשיית הסרטים וניכשל בכך שלא יכאב לנו פיזית יותר מדי בזמן הצפייה בכמה מהסצנות בסרטים האלו. עריכת סאונד: אמיר גלמן >

אחרי הרבה זמן שלא הקלטנו ולקראת החזרה להקלטות, התכנסנו כאילו כלום לא קרה לפרק רגיל של טראשטוק. אך במקום זה הוא התגלגל לשיחה אישית מאוד על תחושות ורגשות, על הסיבות לכך שאנחנו לא מקליטים ובקריאה למאזינות.ים שמרימים אותנו וממשיכים לשאול מתי נחזור להקליט עריכת סאונד: אמיר גלמן >

פרק בונוסססס כבר תקופה שגילי מתארחת לפרקים בפודקאסט "אוכלי סרטים" עם המלצות סרטים מהירות והפעם - סיכום חודשי יוני יולי עם ליעד הרמן ונטלי דוברז'ן ---- עוד פרק של ״סרטים מן המרתף״ עלה! והיום - גילי פורת מארחת את ליעד הרמן בשנית, ואליו מצטרפת נטלי דוברז'ן - מנהלת האירועים של קולנוע "פרינס צ'ארלס" בלונדון! דיברנו כמו תמיד על סרטים שאף אחד לא מכיר - ושכולם חייבים לראות! אז איך הסרטים ״שיר אשיר בגשם״, ״12 המושבעים״, ״אקזיסטנס״, ו-״מגנוליה״, קשורים לרשימת הסרטים שהגענו אליה?? 👻

פרק בונוסססס כבר תקופה שגילי מתארחת לפרקים בפודקאסט "אוכלי סרטים" עם המלצות סרטים מהירות ולא מוכרות והפעם - סיכום חודש מאי עם ניצן ויין ---- כל פעם, חברתנו גילי פורת מהפודקאסט "טראשטוק" מספרת לכם ולאורח.ת מיוחד.ת על סרט שאף אחד לא מכיר ושכולם חייבים לראות. והיום במרתף, ניצן ויין – עורך הדיגיטל ומנהל הקהילה המדהימה שלנו! והפעם: בהקשר ל"ג'וג'ו ראביט" – The Apple, מיוזיקל דיסטופי ביזארי מ-1980 (והסרט האהוב ביותר על גילי). 🍎 בהקשר ל"The Substance" – שיחה על טראש, גוף, מגדר, יופי מסוכן, והמלצות לשריפת מוח בפרקים נבחרים של "טראשטוק". בהקשר ל"משימה בלתי אפשרית" – ניצן צולל לSpy Kids ומסביר למה הוא ההפך הגמור מטום קרוז, וגילי מביאה את Barbarella – מרגלת חלל שלא משאירה הרבה לדמיון 🚀 ולפרק על "הבוגר" – המלצה על Slums of Beverly Hills, סרט התבגרות פרוע, אישי, ומלא... לב תחתון. 🩲 כל זאת ועוד... במרתף 🎬🕳️

ב-1949 אירגן האמן הרב-תחומי החשוב והנודע ז'אן קוקטו את פסטיבל הסרטים המקוללים הראשון בהיסטוריה בעיירה ביאריץ בצרפת. במהלך ימי הפסטיבל הוקרנו סרטים שלדעת המארגנים הביקורת והקהל התעלמו מהם בהפגנתיות ובבוז, אך בעיניהם היה מדובר ביצירות מופת נסתרות. כמה מהסרטים שהוקרנו באותו פסטיבל נחשבים כיום לאבני דרך קולנועיות מהחשובות בהיסטוריה. עם השנים המונח של הסרטים המקוללים השתנה ונהפך להיות שם נרדף לסרטים שההפקה שלהם הייתה כאוטית עד בלתי אפשרית וכשהם כבר יצאו הם נקטלו לחלוטין גם על ידי המבקרים ולרוב גם בקופות. רק שהפעם רבים מהסרטים האלו באמת נשכחו וכמעט ולא נגאלו על ידי אף אחד. בפרק שלפניכם התמקדנו בשני סרטים מקוללים - הראשון הוא "עלילות סאות'לנד" הרבוד והסבוך של ריצ'רד קלי ("דוני דארקו") שנחשב לפיאסקו מהדהד עד היום, והשני הוא "סקידו" (1968) של במאי הוליווד הקלאסית המוערך אוטו פרמינגר שהוא אחת ההזיות הכי גדולות שהוליווד הוציאה מידיה אי פעם. האם ניתן לגאול את הסרטים המקוללים ויש להם בכלל ערך? האם היום ניתן ליצור סרט מקולל? ומה זה אומר על סיניפיליה ואהבה לקולנוע? עריכת סאונד: אמיר גלמן >

פרק בונוסססס כבר תקופה שגילי מתארחת לפינות קצרות בפודקאסט "אוכלי סרטים" עם המלצות סרטים מהירות ולא מוכרות והפעם - סיכום חודש אפריל בתוספת יאהלי אנג'ל ---- כל פעם, חברתנו גילי פורת מהפודקאסט "טראשטוק" מספרת לכם ולאורח.ת מיוחד.ת על סרט שאף אחד לא מכיר ושכולם חייבים לראות. והיום, לפרק הראשון של אוכלי סרטים שעובר מבחן בכדל, גילי מארחת את יאהלי אנג'ל - צלע אחת מצמד המפיקות של אוכלי סרטים! הפעם, בהקשר לפרק של "מופע טוטאל", יאהלי ממליצה על הסרט "The Devil's Carnival" והמשכו "Alleluia! The devil's carnival", סרטי מיוזיקל מופרעים על הגיהינום ועל משלי איזופוס..?! 😈🤡 בהקשר לפרק של "הכל בכל מקום בבת אחת", גילי ממליצה על "איש האולר" - סרט בו דניאל רדקליף משחק גופה מפליצה, ומשם זה רק נהיה מעניין יותר! 🔪🏝️ ובהקשר לפרק "דודג'בול" שהיה אמור לעלות ולצערנו הרב הפך לפרק אבוד, גילי ממליצה על "תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה" - אמריקאים עושים קומדיית אירוויזיון על צמד זמרים איסלנדים כושל. 🎤🧝🏼‍♀️ שאלנו ושוחחנו: איך מעבירים מסרים חתרניים דרך קומדיות? למה קאמפ וטראש זה כזה כיפי? ולמה לגילי אסור להיות אחראית על האירוויזיון?! כל זאת ועוד... במרתף 👻

בטקס האוסקר האחרון כולם נהיו לפתע מושיעיה ומציליה של דמי מור. ההפסד שלה בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר באוסקר, העביר אנשים על דעתם. אך אנו בעצם באנו לשאול ולתהות - מה קרה בדיוק שדווקא עכשיו, אחרי עשורים של תפקידים רבים, לכולם נהיה פתאום כל כך אכפת מכבודה של דמי מור? או במילים אחרות, איפה לעזאזל רבים מהמתלוננים על ההפסד היו כשהיה כל כך אופנתי וקל לזלזל בה ובסרטים בהם השתתפה לאורך השנים? בפרק הספיישל שלפנינו הלכנו בכוונת מכוון כמובן על כמה מהתפקידים המייצגים ביותר של מור וגם על אלו שלכאורה יותר קשה להגן בה עליהם, ולומר "שם היא בטוח לא ראויה לאוסקר!". דווקא דרך התפקידים שהיא והפרסונה שלה הכי מזוהים עימם צריכה להתחיל ההערכה למשחק ולקריירה של אחת הכוכבות הגדולות שהיו בהוליווד, ונדמה שאף אחד לא יודע עד היום איך לבלוע עד הסוף. וכן, ניסינו בין היתר גם לעשות את הבלתי אפשרי ולהגן גם על "סטריפטיז". בהצלחה לכולנו. עריכת סאונד: אמיר גלמן >

פרק בונוסססס כבר תקופה שגילי מתארחת לפינות קצרות בפודקאסט "אוכלי סרטים" עם המלצות סרטים מהירות ולא מוכרות והפעם - על מערבונים בתוספת ניתאי דגן ---- העיר הזאת לא גדולה מספיק בשביל שני הסרטים האלה 🤠🔫 כל פעם, חברתנו גילי פורת מטראשטוק מספרת לכם ולאורח מיוחד על סרט שאף אחד לא מכיר ושכולם חייבים לראות. והיום גילי מדברת עם ניתאי 😍 בפרק מערבונים המיוחד גילי וניתאי מדברים על הסרטים ״תנו לגופות להשתזף״ ו״ג׳וני גיטאר״. בסרט הצרפתי ״תנו לגופות להשתזף״ פושעים מגיעים לעיירה נטושה שנמצאת תחת שליטת אומנית אנרכיסטית מסתורית. על ״ג׳וני גיטאר״ נאמר שהוא מלודרמה פסיכו-סקסואלית שמתחזה למערבון, והאם באמת צריך לדעת עוד? אז… מתי ניתאי וגילי פגשו את המערבונים בפעם הראשונה? מה הופך סרט למערבון? ולאיזה מקצוע גילי עושה הסבה? כל זאת ועוד... במרתף. 👻

פרק בונוסססס כבר תקופה שגילי מתארחת לפינות קצרות בפודקאסט "אוכלי סרטים" עם המלצות סרטים מהירות ולא מוכרות והפעם - על הסרט ויואריום בתוספת ליעד הרמן ---- מה אם המופע של טרומן היה סרט אימה בכיכובו של ג׳סי אייזנברג? מה אם היו עושים רימייק אירי-דני-בלגי ל-Village of the Damned? מה אם היה מותחן פסיכולוגי בהשראת משבר הנדל״ן ודוקו על ציפורים? מה אם כל אלו היו סרט אחד הזוי במיוחד??!! כל שבוע שני, חברתנו גילי פורת מטראשטוק מספרת לכם ולאורח מיוחד על סרט שאף אחד לא מכיר ושכולם חייבים לראות אותו. והפעם, ליעד הרמן דורדר למעמקי המרתף כדי לשמוע את גילי אוכלת את ויוואריום! אז מה הופך את הסרט הזה להזיה חסרת תקדים? מה הופך אותו בכל זאת לממש שווה צפייה? ואיפה אפשר לצפות בו בארץ?? כל זאת ועוד... במרתף. מוהאהאהאהא 👻

פרק בונוסססס כבר תקופה שגילי מתארחת לפינות קצרות בפודקאסט "אוכלי סרטים" עם המלצות סרטים מהירות ולא מוכרות והפעם - על הסרט הישראלי סופו של מילטון לוי בתוספת כליל חיון ---- תמיד רציתם סרט ישראלי שהוא מעין אנטי תזה לסנדק? כל שבוע, חברתנו גילי פורת מטראשטוק מספרת לכם ולאורח מיוחד על סרט שאף אחד לא מכיר ושכולם חייבים לראות אותו. והפעם, התפקידים מתהפכים כשכליל חיון מספר לכם ולגילי על "סופו של מילטון לוי", דרמה חברתית במסווה של סרט פשע מ-1981, בבימויו של נסים דיין ובכיכובם של דב'לה גליקמן ואושיק לוי! איך המשבר הכלכלי של סוף שנות ה-70 מקבל ייצוג נדיר מסוגו בסרט? איך הדמויות הראשיות דומות לכולנו? ומה הפתרון לייחד סרטים בתוך הקולנוע הישראלי? כל זאת ועוד... במרתף. 👻

שנות התשעים הביאו עליהם בשורות, שינויים ומהפכות רבות בקולנוע האמריקאי. אחד העיקריים שבהם היא הנסיקה חסרת התקדים של הקולנוע העצמאי שגם העז לגעת בהרבה יותר ישירות ותבונה בשורה של סוגיות חברתיות ומיניות בוערות במיוחד. אחד מהנציגים הבולטים ביותר של התקופה הוא ללא ספק גרג אראקי, שפרץ משום מקום עם סרטים מפוצצים באסתטיקה ניהיליסטית, קווירית ומחרמנת במיוחד, כזו שמגדירה קוליות ואת החוויה של להיות צעיר. מבקר הקולנוע, המתרגל באוניברסיטה וחברנו היקר דולב אמיתי הגיע לטראשטוק לדבר איתנו על הקולנוע של אראקי ועל אחת התקופות הכי מרתקות בקולנוע האמריקאי של העשורים האחרונים. דיברנו על טרילוגיית האפוקליפסה הפרובוקטיבית של אראקי ועל "עור מסתורי" המצלק והבלתי נשכח ועל הצורה יוצאת הדופן שדרכה הוא עוסק באונס ופגיעות מיניות. הצטרפו אלינו לשיחת מרתקת ודמיינו פסקול שוגייז ברקע! עריכת סאונד: אמיר גלמן >

חלק שני בקרוסאובר על קולנוע קווירי עם הפודקאסט "תולדות המיניות" - והפעם דותן וענת התארחו אצלנו בפרק על הסרט "שיניים" של מיטשל ליכטנשטיין משנת 2007! הסרט אשר הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים סאנדנס ולאחר מכן הופץ בהקרנות נבחרות נכנס עמוק לליבנו, וגם לאיברים נוספים, ובעזרתם של דותן וענת חזרנו למקור המיתוס של ה"וגינה דנטטה" ולעשור שלפני תנועת ה"מי טו" במטרה לסקור את הפנינה שהיא הסרט הזה צפו בסרט ובואו להאזין לפרק שמהלל את הלבניות של חיפה הו, ויש גם מיוזיקל שיצא השנה באוף-ברודוויי!

פרק בונוסססס חלק ראשון בקרוסאובר על קולנוע קווירי עם הפודקאסט "תולדות המיניות" - והפעם התארחנו אצלם בפרק על קנת' אנגר! קנת׳ אנגר היה קולנוען נסיוני פורץ דרך, רכילאי שקבר לגיא פינס וכשף מאגיה אפלה. סיפורו של ההומו הכי מעורבב ודחוי בהוליווד, שרב עם כולם, ריכל על כולם והשפיע אמנותית על כולם - מבמאים ועד רוצחים סדרתיים.

החיים מצחיקים אז צוחקים, במיוחד אם זה הומור יהודי פרוע אירחנו בפרק את כליל חיון - תסריטאי ופאן בוי של האחים צוקר בשביל לדבר על הסרטים בפרספקטיבה אחרת לאחר מותו של ג'ים אברהמס בחודש שעבר דיברנו בין השאר על "טיסה נעימה", "סודי ביותר", "חטיפה נעימה" ועוד שלל אזכורים צפויים ופחות צפויים

חברות וחברים, פרק ספיישל לפנים! קרוס אובר מיוחד ומטריף חושים בו גילי התארחה אצל "אוכלי סרטים" המהממים ודיברה על קולנוע גאה והפסטיבל הגאה ספציפית שמתחיל ביום חמישי! אז מה הופך סרט לגאה? איזה סרטים יהיו בפסטיבל? איך ניתאי וארנון קשורים לגילה גולדשטיין?! וכמובן כמובן - המווווון המלצות!!

מה עוד צריך בחיים חוץ מקצת אבל פררה וזואי לונד

כולנו יודעים שנערות ונשים הן לרוב הקורבנות המיידיים בסרטי אימה, אבל קארין קוסמה ואנה בילר יצרו שני סרטים שהפכו את היוצרות לחלוטין. ב"גופה של ג'ניפר" ההיקסמות והאובססיה לגוף הנשי מגיעים לשיא מצחיק ומעוות, ועמוק מכפי שנראה במבט ראשון. "מכשפת האהבה" מפרק את הדרך שבה הקולנוע ואנחנו מעדיפים לדמיין מיניות נשית. ניתחנו את הסרטים האלה ושאלנו למה לעזאזל כולם שנאו את מייגן פוקס, האם יש כוכבי אימו שלא פגעו בקטינות, והאם באמת התקדמנו מגדרית בשנים האחרונות. כל זאת ועוד נושאים רבים נוספים בפרק שלפניכם, שבו דור צח ושיר קנובלר (סטודיו חתול תקול, הפודקאסט טיפשעשרה) שבים להתארח!

שמו של הבמאי האוגנדי אייזק נבוואנה כבר יצא למרחקים בחוגי אוהבי הטראש והקאלט ברחבי העולם - סרטי האקשן המחתרתיים ודלי התקציב שלו צברו פופולריות עצומה בקרב חוגי מעריצים נאמנים, וגם הגדירו בדרכם מחדש איך ספקטקל קולנועי צריך באמת להראות. אורי יעקובוביץ' הוא מהמעריצים האדוקים ביותר של סרטיו, וביחד עם מיה רודיך הם יצאו להגשים חלום ולצלם סרט אקשן ראשון מסוגו בתולדות הקולנוע הישראלי בבימוי שלושתם. התוצאה, שתוקרן בפסטיבל לסרטי סטודנטיות וסטודנטים בת"א ביום חמישי הקרוב, הוא סרט אקשן רווי תפניות ופעולה שמממש את האיחוד ההיסטורי המתבקש בין ישראל לאוגדנה מאז ימי הקונגרס הציוני השישי! אורי הגיע להתארח אצלנו בפודקאסט וביחד עם גילי (שני נשאר תקוע בלונדון כי איראן עוד לא תקפו) הם צללו לפילמוגרפיה של נבוואנה, לסודות מעשיית הסרט ולחברות שהתרקמה בין כולם.

הכל התחיל כשליטן לשינר (מבקרת קולנוע, אשת שיווק, והאיט גירל הנוכחית) הביאה שני בקבוקי יין לאולפן ומשם יצא פרק שמאגד שלושה סרטים בהם השחקנית האמריקאית פייפר פראבו שורפת את המסך - אבודות והוזות, אימג'ן מי אנד יו ("קליק") וחופשיות על הבר. בחצי סשן טיפולי וחצי זעם קדוש אנחנו פותחות על העלילות, המשחק, למה מגיע לנו גם קומדיות רומנטיות טראשיות להט"ביות, איזה סרט שינה את חייה של ליטן והפייס קארד שלה. *הפרק מוקדש לזוהר אורבך 3>

כמו הרבה מאוד שמות שמבקרי קולנוע צקצקנים העניקו למגמות קולנועיות ושמטרתם הייתה לזלזל בהם, כך גם נולד הכינוי של קבוצת סרטי "הקיצוניות הצרפתית החדשה" שהחלו לפרוח בשלהי שנות התשעים והגיעו לשיאם בתחילת שנות האלפיים. אחד אחרי השני החלו לצאת מצרפת בעיקר סרטי אימה גרפיים וקיצוניים במיוחד שזעזעו את הפסטיבלים ברחבי העולם וגרמו לכמה צופים רגישים להתעלפויות לא מעטות במהלכם. אבל מה בעצם עמד מאחורי אחד הגלים הז'אנריים המשפיעים ביותר בקולנוע של ימינו? אילו חרדות ופחדים הם מבטאים והאם הם מוגבלים רק לצרפת?, והאם הוא בכלל מדובר במגמה מכוונת או בצירוף מקרים של גל של סרטים שיצאו במקריות מוחלטת אחד לאחר השני? בפרק התמקדנו בשני סרטים - ב"בפנים" של אלכסנדר בוסטילו וג'וליאן מורי שנחשב לאחד משיאי הז'אנר ושלאחריו מספריים כבר לא ייראו לכם אותו הדבר בשום צורה, וב"ממזרים" של קלייר דני שלכאורה לא נחשב כחלק מהגל אבל בעינינו לחלוטין כן. מוזמנות ומוזמנים לפרק גרפי ואלים במיוחד! >

ברוח התקופה והימים הקשים שעוברים עלינו - גם כמובן וכידוע ברמה הכי אישית שיש - החלטנו להקדים פרק שתוכנן במקור להיות במספר עגול וחגיגי פשוט כי הבנו שזהו הזמן המתאים והראוי ביותר עבורו. כל אחד מאיתנו בחר חמישה סרטי טראש וקאלט שבזכותם נפלנו לקסם הממכר והבלתי נגמר של העולמות המופרעים ביותר שהאמנות השביעית יכולה להציע. יצא פרק אמוציונלי ומלא תובנות שבו בין היתר גם הצלחנו גם להבין מה היו הרגשות והסיבות שדרדרו אותנו עד הלום. מוזמנות ומוזמנים לנחש בתגובות את הסרטים, בפרק שהסרטים בו נעים מהחולני והמעוות, ליופי ולביזאר. יהיה כיף. >

> לפני 25 שנה ב31.03.99 האדמה רעדה ומיליוני פמיניסטיות לעתיד ראו את עצמן על המסך, קיבלו אישור להיותן הן בצורת דמות צינית שאוהבת אוכל תאילנדי, שירה פמיניסטית ומוזיקת בנות עצבנית - קאט סטרפורד בגילומה של השחקנית ג'וליה סטיילס בסרט "10 דברים שאני הכי שונאת אצלך". בשביל להתמודד עם המגה תופעת עיבוד שייקספיר הזאת שירן ברי הגיעה לאולפן בבית אריאלה בשביל לחקור עוד מהסרט שעיצב את ילדותה. תמצאו כאן - תגלית מדהימה של גילי על הסרט, מקור לסצנות אייקוניות מהסרט "ילדות רעות", פסקול מדהיםםםםםםםםם, והרבה הרבה כיף~~

> נדמה כי לא היה יוצר קולנוע בישראל שספג קיתונות של בוז, זלזול והתנשאות כמו ג'ורג' עובדיה. בו בזמן גם נדמה כי כמעט ולא היו יוצרים ישראליים שדמו לו - החל מסגנונו המלודרמטי המכוון והלא מתנצל שפנה באופן מוצהר וישיר לקהל הרחב ולרכבת ההרים הרגשית שהוא מבקש לחוות בצפייה בקולנוע, ועד שיתוף הפעולה שלו עם גדולי הכוכבים של אותה התקופה. כמעט כל סרטיו של עובדיה לאורך שנות השבעים זכו למספרי צופים חסרי תקדים במונחים של הקולנוע הישראלי, וזאת למרות ואולי אף בגלל הביקורות הארסיות והקוטלות. אך האם יש ממש בטענות כלפי סרטיו של עובדיה? האם הם באמת חיקוי של מלודרמות פרסיות ומצריות בעברית ותו לא? בפרק שלפניכם צללנו לכמה מסרטיו הגדולים של עובדיה על מנת ללמד עליו סנגוריה ולעמוד על חשיבותו הרבה בתולדות הקולנוע הישראלי. "אריאנה", "נורית", "נערת הפרברים", "שרית" הם ארבעת הסרטים המרכזיים עליהם דיברנו. ואיך לעזאזל הגענו למסקנה שעובדיה הוא גם במידה רבה יוצר ניסיוני מרתק? כל התשובות הללו ועוד בפרק שלפניכן.ם!

> חברות וחברים, בהתרגשות גדולה מאוד אנחנו מגיעים לפרק שישים, וכיאה לפרקים עגולים ויפים שכאלה אנחנו חוזרים לאבני דרך קולנועיות, קאלטיות, טראשיות והשילוב של שניהם! הפעם חזרו אלינו שני חברינו היקרים אוהד עמיחי ודניאל בלום כדי להעלות באוב את אחד מהלהיטים היותר שנויים במחלוקת של השנים האחרונות, הלא הוא "מטריקס 4: התחייה" של האחיות וושובסקי מה שכמובן היה כבר תירוץ לדבר על כל סאגת הסרטים המהפכנית בכללותה. ניסינו לענות על השאלה האם היה עוד להיט בסדר הגודל של מטריקס שהצליח לשנות את פני הוליווד והבלוקבסטר, על האופן בו סצנות הפעולה המרהיבות יוצרות חוויה שהיא לא פחות מחוץ-גופית וגם צללנו לפילוסופיה המאוסה יותר או פחות שהסרטים מציעים. ואז הגענו לדבר על הסרט הרביעי וכצפוי all hell breaks loose (או יותר נכון רק אצל שני). הצטרפו אלינו לציון דרך מרגש בתולדותינו וקחו את הגלולה האדומה (כן, היינו חייבים מה לעשות). עריכת סאונד: אמיר גלמן

> בפרקים בפודקאסט עד כה דיברנו על טראש, דיברנו על קאלט, דיברנו קצת על מה שביניהם, אבל מילה אחת ויחידה שתמיד עמדה לנו על קצה הלשון עוד לא אוזכרה כמו שצריך - קאמפ! ועל כן לפרק אייקוני והיסטרי במיוחד על שני סרטים גדולים מהחיים - "מה קרה לבייבי ג'יין?" ו"אמא יקרה" (מאמי דירסט) - הבאנו מגרמניה את המומחה בתחום - ד"ר ניר פרבר, ששב להתארח אחרי שהיה פה בפרק 21 על ספרינג ברייקרס! בשני הסרטים הנבחרים האמנות מחקה את המציאות והמציאות את האמנות בכך שג'ואן קרופורד, כנראה הדיווה הגדולה והמאיימת ביותר של הוליווד הקלאסית, משחקת וממחיזה בפנינו קטעים שונים מחייה מלאי הדרמה והזוהר. דיברנו עליה, על היריבות המרה עם בטי דיוויס (שגם זכתה להיות מסופרת לאורך עונה שלמה בסדרה "אויבות"), על פיי דאנאוויי שגילמה אותה (וזכתה לשלל פארודיות) ומה זה אומר להיות כל כך גדולה מהחיים. האזינו לפרק בשביל לגלות יחד מה זה בכלל קאמפ, איך משיגים בובה אנושית ענקית בצורה שלכם, והאם אפשר לאמץ ילדים ולהישאר בחיים! עריכת סאונד: אמיר גלמן

אין זה מפליא ש"אש הולכת איתי" אינו זכה בזמן אמת לאותה הערכה חסרת תקדים לה זכתה "טווין פיקס", עת שודרה וחוללה מהפכה של ממש בטלוויזיה האמריקאית. ב"אש הולכת איתי" לינץ' זונח כמעט לחלוטין את ההומור הייחודי והביזארי שהיה סימן ההיכר של הסדרה, לטובת צלילה מצמררת וברוטאלית להתעללות המינית שחווה לורה פאלמר מאביה. יובל פרנס-מדר יצא איתנו למסע הרגשי והנפשי האפל והקשה בנפשה ותודעתה הרדופים של אחת מהדמויות האייקוניות ביותר בטלוויזיה ובקולנוע האמריקאיים של העשורים האחרונים. דנו במעמדו המשתנה של הסרט לאורך השנים, בדימויים הרודפים והלא מרפים של לינץ' והעלנו השערות מהו בדיוק לעזאזל החדר האדום המסתורי.

"הבמאי הכי גרוע בכל הזמנים" ו"הסרטים הכי מגוחכים שנוצרו אי פעם" הם רק צמד מהתארים להם זכה יוצר הקולנוע המושמץ בהיסטוריה, אד ווד. אך האם זה באמת נכון? ובעיקר מהי ההגדרה הקולנועית לגרוע או רע וכיצד היא מתעצבת? חברות וחברים, הגענו לאחד הפרקים ההיסטוריים של הפודקאסט וליוצר שסרטיו הם מציוני הדרך החשובים בקולנוע הטראש ובהתפתחותו והיווצרותו של המושג עצמו. כפי שכבר הבנתם לא רק שבאנו לסנגר על ווד, אלא גם הגענו נחושים מתמיד להוכיח מדוע מדובר בבמאי חשוב שתרומתו היא מעבר לאיזוטריה ולתפיסות מתנשאות של אנשים שמה שחשוב להם מקולנוע זה אך ורק נראות ועלות ההפקה. דיברנו על שני הסרטים הסמינליים ביותר של ווד - "גלן או גלנדה" החלוצי בהרבה מאוד רמות ו"תוכנית 9 מהחלל החיצון" שהיא מעין פארודיה לא מודעת ומעין סיכום של סרטי המד"ב של שנות החמישים, עם כמה רגעים שמבהירים באופן לא מודע ולכן מדהים עד כמה הקולנוע הוא על זמני. וכמובן שדיברנו גם על "אד ווד" של טים ברטון ששב ושם על המפה המלוא האהבה את דמותו.

פרק קצת חריג ומיוחד במחוזותינו - שני היה עמוס בעבודת לקטורה אז גילי ניצלה את הסיטואציה ואירחה את יאיר הוכנר, מייסד ומנהל הפסטיבל הגאה מזה 18 שנה, לשיחה על אהבות קולנועיות, הקריירה שלו כבמאי, תעשיית הקולנוע הישראלית ולמה בעצם אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. לא לדאוג, לקראת הסוף יש גם המלצות לפסטיבל שיפתח ממש בעוד שבוע ביום חמישי ה21.12! עריכת סאונד: אמיר גלמן

מהו סוד הקסם של דוני דארקו גם בחלוף 22 שנים? מדוע הסרט העגמומי על הנער הסכיזופרן המופנם וחובב הפיזיקה ממשיך לקסום לכל כך הרבה צופות וצופים חדשים? אלו רק שתיים מהשאלות שניסינו להשיב עליהן בפרק שלפניכם, שעם הזמן הולך והופך לתופעת קאלט יותר ויותר גדולה. לשם כך הבאנו את הבמאית בת סער רביב, אוהבת גדולה של הסרט וחברתנו מלימודי הקולנוע לנסות לפענח את גודל התופעה, ואיך היא מתקשרת לסרטה הקצר "צילום משפחתי" לכשהתמודד לפני כשנתיים בתחרות הסרטים הקצרים של פסטיבל ירושלים, ושיש לכן.ם הזדמנות נדירה לצפות בו בלינק מיוחד למאזיני הפודקאסט! האזינו לפרק על סרט שבאופן מעניין מתאים גם לימים העגומים העוברים עלינו - דוני דארקו מזוהה עם אסון פיגועי ה-11/9 ולא רק בגלל המטוס שמתרסק לבית המשפחה בתחילת הסרט. זהו סרט שחוזר לשאלות קיומיות בסיסיות בתקופה של אסון נורא. וראוי לציין שדיברנו על הגרסה המקורית ולא על גרסת הבמאי המתועבת! עריכת סאונד: אמיר גלמן --------- לינק לסרט של בת סער, "צילום משפחתי" - https://vimeo.com/738947829 סיסמה - FamilyP

אחרון העצמאיים הוא המוטו של שודד הבנקים המיומן והמזדקן צ'ארלי ווריק. זהו מוטו שגם הולם - ולא במקרה - את דון סיגל הבמאי האגדי של הסרט. לא ניתן לטעות בסוג הגיבורים שממלאים את הפילמוגרפיה הענפה של סיגל - גיבור שהוא בדרך כלל הגבר שבגברים, אינדיבידואליסט קיצוני וציני עשוי ללא חת שאינו מוצא את מקומו בחברה ולא סומך על אף אחד מלבד עצמו. אך בו זמנית גיבוריו תמיד ניצבים בפני איום ושבר קיומי פנימי וחיצוני שמעמת אותם הן עם חרדות מודחקות היטב והן עם ערכיהם החקוקים בברזל שמועמדים למבחנים לא פשוטים. וכל אלו מעורבים כמובן עם העשייה הקולנועית הקינטית, מלאת האדרנלין והאקשן המשובח. לצורך הדיון על סיגל חוזר אלינו חברנו יקיר הפודקאסט הד"ר שמוליק דובדבני, או מבקר הקולנוע של YNET בשבילכם וגם מורה יקר ואהוב בשבילנו (וכנראה שגם עבור כמה וכמה מהמאזינות והמאזינים). גילי לצערנו לא הרגישה טוב, ואנחנו מקווים ששני מילא את מקומה בצורה ראויה (אם לא נשמח לתלונות רשמיות בפרטי!). בואו לשמוע אותם מדברים על במאי ששניהם אוהבים מאוד, ועל דמותו של צ'ארלי ווריק ומדוע הוא בעצם מעין קינה מלנכולית ומשעשעת כאחד לסוג של גיבורים בקולנוע האמריקאי שכבר לא ישובו יותר. עריכת סאונד: אמיר גלמן

חברות וחברים, מאזינות ומאזינים. אלו זמנים קשים מאוד לכולנו, וכמו שאתם בוודאי יודעות גם עבור הפודקאסט שלנו באופן הכי אישי שיש - שני כידוע הוא בן קיבוץ בארי שנכח בו בזמן הטבח הבלתי נתפס וניצל ביחד עם בת זוגו רוני. אחרי חשיבה משותפת ומרובה החלטנו לחזור בקצב איטי ומדוד לשגרה של העלאת הפרקים. אסקפיזם חשוב מאוד בימים כאלו ואם נוכל לגרום לכן.ם כמה רגעי נחת בצורת הפרקים והמלצות על הסרטים, עשינו את שלנו. בחרנו לחזור עם ספיישל דאבל פיצ'ר סרטי SNL, וכל זה בזכות האורחת והחברה הסופר מגניבה שלנו, אשת הסאונד המטריפה אורי אריאל! דיברנו על הקלאסיקה האלמותית "האחים בלוז" - כולל טינופים הכרחיים על ההמשך הנורא "האחים בלוז 2000". אבל הסיבה העיקרית לשמה התכנסנו הוא אהבתה הרבה של אורי לסרט קצת פחות זכור ומוכר של חבורת SNL וכמובן כל כך שלא בצדק. אנחנו מדברות כמובן על "סופרסטאר" בכיכובה של אהבתנו מולי שאנון. תאמינו לנו שמדובר באחת הקומדיות הארסיות והיותר חסרות רסן על סרטי נעורים בכלל ועל התקופה הנוראית שהיא גיל ההתבגרות שכולם משום מה מתייחסים אליה בערגה בפרט. מוזמנות ומוזמנים להאזין ולברוח קצת מהמציאות! עריכת סאונד: אמיר גלמן

מתרגלים חזרה איטית לשגרה, צעד אחר צעד, ובשביל להעלות חיוך קטן בזמנים קשים אנחנו מעלים גם כאן (למקרה שלא נחשפתם עד כה) את הפרק של הפודקאסט דיסני-פורמציה בו זיו הרמלין-שד"ר אירח אותנו בשביל לדבר על הסרט "שישי הפוך" - שידוע גם בתור אחד הסרטים הכי טראשיים שדיסני הוציאו! *ניתן לעקוב אחרי זיו ודיסני-פורמציה (שכבר הגיע לפרק 91!) בכל הפלטפורמות בהן אתם שומעים את הפודקאסטים שלכם מקווים שתהנו

מאזינות, מאזינים - פרק מיוחד, אישי מאוד ומרגש לפניכן.ם! כמו לרבות ורבים מכן.ם, גם לנו - שני וגילי - יש אובססיה מוזיקלית רבת שנים עם ענבל פרלמוטר, המכשפות וקורין אלאל. לכן, כשהוקרן בבכורה בדוקאביב הסרט הזוכה והמוהלל "אם זה נגמר" של שרון לוזון ואביגיל שפרבר לא היה לנו ספק שבלתי נמנע להזמין אותן ולדבר עליו! נדמה כי ככל שעוברות השנים ההתעניינות וההילה סביב דמותה של פרלמוטר רק הולכים ומתעצמים, וכך גם האופן בו היא מהלכת קסם וכשפים על המעריצים הוותיקים מחד ואילו שנחשפים ליצירתה לראשונה מאידך. "אם זה נגמר" מתייחס לדמותה של ענבל באהבה והערכה מפוכחות שאינן מייפות את החלקים הקשים בסיפורה, זאת בעיקר באמצעות התוודעות ראשונה מסוגה ליומניה האישיים. רגע לפני שהסרט זכה באופיר (לא באמת רגע, זה כבר קרה לפני כמה חודשים אבל זרמו איתנו!), התיישבנו לדבר עם צמד הבמאיות שרון לוזון ואביגיל שפרבר על סרטן שנגע לנו במקומות עמוקים בלב ובנפש. זהו לא עוד פרק רגיל של טראשטוק - ישר כשהתיישבנו והתחלנו לדבר על הסרט - עוד לפני שההקלטה הייתה אמורה להתחיל לקרות - פשוט נסחפנו בדיון עליו עם שרון ואביגיל. באיזשהו שלב הבנו שחבל ופשוט התחלנו את ההקלטה, ולמעשה זהו הפרק שתשמעו פה. שיחה ספונטנית ולא מתוכננת כבדרך כלל. יכול להיות שזה קצת גולמי אבל זה לגמרי מתאים לרוחה של ענבל. מקוות שתהנו! עריכת סאונד: אמיר גלמן

מאזינות ומאזינים - הכינו את בגדי העור, האופנועים ושילוב מוזר מאוד של תנועות ריקוד מהפיפטיז והאייטיז - טום קודי שב העירה והוא זועם מתמיד! "רחובות לוהטים" של וולטר היל הענק היה כישלון קופתי לא קטן בעת יציאתו לאקרנים ב-1984 - היה בו שילוב מטורף, כיפי והזוי של עשייה אייטיזית טהורה ובו בזמן הוא גם מאוד נראה והרגיש כמו הרפתקת רוקנרול ונעורים אבודה משנות החמישים. צילום, עיצוב אמנותי ועריכה שהם בו בזמן מעין הרפתקת קומיקס קלאסית אך גם מעשייה קודרת ואפלה בהרבה עם המון שירי רוק משובחים שחותמים את הנופך המיתי לסרט שכבר מזמן הוענק לו התואר "ככה זה מרגיש להיות צעיר". דיאן ליין היא יפהפיית העיר הנחטפת עם הקול האלוהי, מייקל פארי הוא האקס החתיך והמיוסר השב להצילה וויליאם דפו הוא החוטף ומנהיג חבורת האופנועים המרושע שעוטה על פניו את אחת ההבעות הקריפיות שידעה האמנות השביעית. אחד מאוהבי הסרט הגדולים ביותר הוא לא אחר מאשר הבמאי, הקומיקאי והאושייה עמית איצקר שהגיע לדבר איתנו על הסרט, על ימיו כנער בספריית הוידאו בגבעתיים ועל עוד הרבה יותר מכך! עריכת סאונד: אמיר גלמן

סוף סוף הגענו לרגע המיוחל - הדיון בבג"ץ על ביטול עילת הסבירות! חחחחחח סתם לא, לאיזה בדיוק פודקאסט אתם חושבים שהגעתם?! לרגל פרק 50 תמצאו אצלנו רק אסקפיזם מתוק בצורת פונפונים. חזרנו בזמן לשנת 2000, לרגע המכונן בחיינו בו צפינו בסרט אל-מותי בשם "מעודדות צמודות" ששינה את כל התפיסה שלנו לגבי עידוד, פמיניזם וגזענות. ואל תשכחו ילדים - זאת לא דמוקרטיה, זאת עידודו-קרטיה! **הפרק הוקלט במאי

כפודקאסט שחרט על דגלו את בשורת הטראש, הקאלט והשוליים הקולנועיים, לא היה לנו ספק שנגיע ליום בו נהיה חייבים לגעת בסגנון מעורר המחלוקת מכולם, אך גם אחד הנחקרים מכולם - (דמיינו חצוצרות גרנדיוזיות ברקע) הפורנו! וכמובן שבחרנו בשניים מהסבנטיז, היישר ממה שנחשב כתור הזהב של הפורנו בקולנוע ובשני סרטים ייחודיים שניסו כל אחד בדרכו שלו לקחת את הסגנון המושמץ למחוזות הגותיים ופואטיים יותר ואחד מהם הוא אף קומדיה מטורפת ושנונה מאוד. הבמאי המוכשר והחבר היקר דניאל בלום הגיע לדבר איתנו על האוצר הנחבא "משוואה אל לא נודע" (Equation to an Unknown) הצרפתי של פרנסיס סאבל ועל מה שנחשב לאחת הקלאסיקות החשובות והגדולות בפורנו "הפתיחה של מיסטי בטהובן" (The Opening of Misty Beethoven) של רדלי מצגר. "משוואה אל לא נודע" הוא יצירת פורנו גייז שמסתורין רב שורה עליה, אך גם יופי אכזרי ובוטה שכולל כמה מהסצנות היפות ביותר שהקולנוע הפורנוגרפי ידע. "הפתיחה של מיסטי בטהובן" הוא עיבוד שאינו פחות ממבריק ל"פיגמליון" של ג'ורג' ברנרד שו והוא נחשב לאחד משיאי השיאים של הקולנוע הפורנוגרפי האמריקאי בסבנטיז. אתן.ם מוזמנות.ים להאזין לפרק מעורר מחשבה שבאופן טבעי עורר שלל נושאים וסוגיות פרובוקטיביות יותר ופחות, אך בעיקר זהו ניסיון שלנו להסתכל ברצינות על מה שנחשב לז'אנר המושמץ ומעורר המחלוקת מכולם.

אוהבות מטאל ואימה? גדלתם על קריידל אוף פילת' (אבל לא מגלים לאף אחד)? זה הפרק בשבילכן.ם! שיר קנובלר ודור צח מהפודקאסט "טיפשעשרה" צללו איתנו לסרט מוזר במיוחד מתחילת שנות ה-2000. דני פילת', כוכב המטאל השנוי במחלוקת, התכוון ליצור אנתולוגיית אימה. בפועל "קריידל אוף פיר", שיצא ישירות לווידאו, מפעיל קשת רחבה מאוד של רגשות - שאף אחד מהם אינו פחד. אז למה הרבה מעריצים נהנו ממנו, וגם אנחנו? כל התשובות בפרק, ועל הדרך תקבלו שיעור מקוצר במטאל ורגעים שבהם שני גילה את הגותיקה המודחקת שבמעמקי נפשו /m\ עריכת סאונד: אמיר גלמן *************************** כל הפרקים של טיפשעשרה: https://sptfy.com/OHta ובואו לפרק הלייב שלהם, שבו יתארח יוצר זבנג אורי פינק! חמישי 17.8, 19:30, הסלון העירוני בבית אריאלה. כניסה חופשית :)

**** אזהרת טריגר - הפרק כולל דיון מפורט בכמה מהסצנות הקשות ביותר בסרט שכוללות אלימות מינית גרפית, הרג של חיות למטרות הצילומים ומן הסתם דיון באלימות קשה וגרפית ***** לא חסרים סרטים מעוררי מחלוקת בתולדות הקולנוע אבל נדמה לנו שאחד מאלו - "שואת הקניבלים" של הבמאי האיטלקי רוג'רו דאודטו מ-1980 - עדיין נמצא בליגה מיוחדת מפוקפקת משל עצמו. מה לא נאמר על סרט שעד היום ממשיך לזעזע עמוקות ולבחון את רפלקס ההקאה של הצופים בו? שוחטים בו חיות במיוחד לעיני המצלמה, האלימות המינית מוצגת באופן הכי גרפי ובעייתי שיש (וזה עוד ניסוח עדין) לא כל שכן האלימות שמגיעה לשיאה - כמה מפתיע - בסצנות קניבליזם שלא נראו עד אז על מסך הקולנוע. אך מעבר לכל אלו ולכל ההתנגדויות המוצדקות, מה בכל זאת יש ב"שואת הקניבלים" שהופך אותו ליצירה קולנועית חשובה ואפילו מכוננת בדרכה הנוראית והרחוקה שנות אור מהמושג מוסריות? לקחנו על עצמנו את המשימה המפוקפקת של לצלול לתוך מעמקי הסרט שמעמת אותנו בצורה הישירה ביותר שיש עם כמה מהמקומות הכי נמוכים שהאנושות יכולה להגיע אליהם (אם כי נדמה שהמציאות הארצית והעולמית שבחוץ מהווה תחרות לא פשוטה). שני משמש כסנגורו של השטן ומסביר למה למרות הכל מדובר ביצירה חשובה שהדימויים שלה נועדו להשמיד את עצמם ואת הצופים גם יחד, בעוד גילי שוקלת עד היום אם לסלוח לשני שהכריח אותה לצפות בזוועה ממנה נמנעה כל חייה. האם הפודקאסט ישרוד את השבר הענק שפרץ??? רק אם תאזינו לפרק תדעו!!

המונדיאל מתחיל עוד שבועיים וטראשטוק סופר מתרגשים לקראתו - אז הקלטנו פרק ספיישל לרגל המאורע! בפרק דיברנו על הסרטים "שחקי אותה כמו בקהאם" עם קירה נייטלי מ2002 ו"יש לה ביצים" עם אמנדה ביינס מ2006 ועוד אזכורים קטנים לסרטי ספורט נשים כמו "גברתי המאמן" עם גולדי הון מ86' וניסינו להבין מה כל המהומה התרבותית עם סרטי ספורט ומגדר, בדגש על כדורגל כמובן. דברים מאוד מפתיעים שלא חשבנו שיקרו לעולם ותוכלו למצוא בפרק הזה - שני מדבר על ספורט!, גילי מדברת על ההיסטוריה של כדורגל נשים באנגליה! נאמרו מילים כמו חלוץ ונבדל!

פעמיים ברצף דחה פול ורהובן את ההצעה לביים את "רובוקופ" לאחר שקרא את התסריט. מה לו - לבמאי מוערך, מופרע, הנודע בסרטים אלימים ונוטפי מיניות - ולסרט מד"ב על שוטר רובוט שתפקידו להשליט סדר מחודש ברחובות מלאי הכאוס של דטרויט? הייתה זו רעייתו מרתה שהפצירה בו לשקול זאת מחדש ושכנעה אותו שמדובר ביותר מעוד וריאציה על גיבורי על. השכנועים שלה עזרו והתוצאה היא אחת מקלאסיקות המד"ב והאקשן הגדולות של כל הזמנים, ובאופן מצמרר ואירוני סרט שמתאים כמעט כמו כפפה ליד למציאות הנאו-ליברלית הקיצונית שפורום קהלת מנסה להכניס למדינתנו. בשל כך זימנו לפרק שלפניכם את צביקה בר-נר היקר, איש רב פעלים שעובד גם כעורך בעיתון דה-מרקר. יחד איתו יצאנו למסע בנבכי התמות המרכזיות של היצירה האדירה והאהובה וקישורן לימינו אנו. לא השארנו אף אבן הפוכה - החל מהדיון בנאו-ליברליזם ובתהליכי ההפרטה המואצים שהגיעו לשיאם בתקופת יציאת הסרט בארה"ב של רייגן, דרך התמות הדתיות בהן הוא רצוף ועד העיצוב האמנותי והתחפושת האייקונית של רובוקופ. חברות וחברים, אתם.ן יותר ממוזמנות.ים לגלות איתנו מחדש קלאסיקה שנדמה כי רק נהיית יותר ויותר רלוונטית בחלוף השנים.

***** טראשטוק מסדר לכן.ם צפייה אלטרנטיבית וכיפית במיוחד ליום העצמאות! מעכשיו ולזמן מוגבל אתם יכולים לצפות בלינק המיוחד המצורף ב"חלום קוסטוריצה" של איל סיבי לו מוקדש הפרק! הלינק והסיסמה בתגובות! ****** חברות וחברים, חג עצמאות שמח! כמו בשנתיים הקודמות כך גם הפעם אנחנו עם ספיישל מיוחד של סרט ישראלי! והפעם אנחנו עם סרט מיוחד במיוחד (!!) שלדעתנו הצנועה לא זכה למלוא ההערכה והאהבה לה הוא ראוי כשיצא אי שם ב-2012. אנחנו מדברים כמובן על "חלום קוסטוריצה" של איל סיבי, שהוא בעל פוטנציאל בלתי מעורער ולא ממומש למעמד של קאלט מקומי. שכן מדובר בסרט קורע מצחוק, כנה להכאיב ועם פסקול צועני כיפי בקטע אחר. אה כן, ועל הדרך גם זכינו לשמוע קצת מאחורי הקלעים של הקליפ שיצר סיבי עבור להקת הדורבנים בשיא כוחם ל"שוב הדיסקו כאן"! כבר שלוש שנים שאיל, סטודנט עם תשוקה בלתי נגמרת לקולנוע, מאוהב בהילה, סטודנטית למשחק אותה הוא הכיר במקרה במהלך התכתבות בימי הזוהר של חדרי הצ'אטים באתר תפוז. כבר שלוש שנים שהוא מאוהב בה אך מתבייש ואינו מסוגל לבטא זאת בפניה. רק כאשר היא משחקת בסרטיו המופרעים ומלאי ההומור והפנטזיה הוא מצליח לתקשר אתה ללא כל קושי. לאחר שהוא מתאהב בקולנוע של הבמאי הענק אמיר קוסטוריצה, מחליט איל לצאת למסע במדינות הבלקן ולאתרו על מנת לבקש ממנו לשחק בסרט קצר שהוא עתיד לביים ובעיקר לבקש ממנו עצה כיצד לגשת ולהתוודות בפני הילה על רגשותיו. האם הוא יצליח במשימה? היה לנו הכבוד לארח בפרק את איל סיבי שדיבר איתנו על העשייה הייחודית של הסרט שכוללת שימוש מפתיע ומקורי במצלמות נסתרות, על התחושה המתסכלת מאוד של לשמור דברים בבטן ועל הפער המתסכל עוד יותר בין חלומות שאיפות ומציאות. וגם לשמוע המון וידויים עסיסיים משני שראה את הסרט עשרות פעמים והתאהב בו כנער וחש עם התמות בסרט הזדהות מוחלטת תקופה לא קצרה בחייו. צפו בסרט וחזרו להאזין לפרק המרגש והמיוחד שרקחנו עבורכם! (עריכת סאונד: אמיר גלמן)

עד שנת 85' היו לנו מלא עיבודים לדרקולה אבל אחד הסיפורים הקאנוניים של מרי שלי - פרנקנשטיין - הוזנח. במאי תיאטרון אקצנטרי בשם סטיוארט גורדון החליט ללכת למדף הספרים השמורים בספרייה הקרובה לביתו ולקרוא סיפור משנות ה20' של אדם משוקץ ומשום מה לבחור בו בתור הפרויקט הקולנועי הראשון שלו. התנגשות המקרים האלו יצרו את תופעת הקאלט המטורפת בשם "רי-אנימטור" שאין לנו דרך אחרת מלתאר אותה חוץ מ"טרללת" של פרנצ'ייז! ליעד הרמן מהפודקאסט "אוכלי סרטים" בא לעזור לנו להתמודד עם חתולים שחורים, מזרקים זרחניים והרבה דמויות מגלומניות שמסרבות למות עריכת סאונד: אמיר גלמן

ארה"ב, שנות החמישים. המלחמה הקרה בשיאה, וכך גם החרדה מפצצת האטום. ילדי ארה"ב מתרגלים כניסה מתחת לשולחנות במקרה שברית המועצות תתקוף את ארה"ב בנשק גרעיני. לא פחות מארבעה ניסויים נערכים במהלך שנות החמישים בנשק גרעיני על אדמת ארה"ב. הוליווד וחטיבות סרטי הבי-מוביז שבבעלותה מגיבים בהתאם. קלאסיקות כמו "פלישת חוטפי הגופות" של דון סיגל לדוגמה כבר הפכו ממזמן לשם נרדף לחרדות מקומוניזם והשפעות זרות. אבל איך החרדה הזו באה לידי ביטוי בתפיסה הקיומית של האזרחים האמריקאיים? וכיצד היא גם משקפת מגמות קולנועיות שהתפתחו בקולנוע האמריקאי של אותו העשור?. במהלך שנות החמישים - ובעיקר באמצען ולקראת סופן - הציפו לפתע את בתי הקולנוע ברחבי ארה"ב גל קצר אך עקבי של סרטים שמתארים גיבורות וגיבורים - או אפילו מפלצות שונות ומשונות - שגדלו או התכווצו לממדים לא הגיוניים וחסרי פרופורציות. בפרק שלפנינו התמקדנו בשניים מהסרטים הזכורים והבולטים של התופעה המרתקת - הראשון הוא ה-קלאסיקה של סרטי הגדלים "האיש המתכווץ המופלא" של ג'ק ארנולד מ-1957, והשני מוכר וזכור בעיקר בגלל הפוסטר הבאמת אייקוני שלו "התקפת האישה בגובה 15 מטר" של נתן ג'ורן. בניגוד לסרטי גדלים אחרים מאותה התקופה, השניים האלו ייחודיים באופן שבו הם דנים בשאלות קיומיות וחברתיות רחבות יותר - במקרה של האיש המתכווץ זה מכוון לחלוטין ובמקרה של התקפת האישה ממש ממש לא. הצטרפו אלינו למסע ההזוי של סרטי הגדלים. אל דאגה אנחנו נשארנו בגודל טבעי לגמרי לאורך כל ההקלטה.

חברות וחברים, פרק מיוחד לכבוד ספיישל הג'אלו בסינמטק תל אביב שנפתח ביום שלישי הקרוב! נזכיר שאתן מוזמנות ומוזמנים לשמוע אותנו מקדימים דברים ל"מפרץ הדמים" של מריו באווה שהוא כנראה הג'אלו האלים מכולם ביום שני ה-13.2 בשעה 21:00!! סוף סוף הגענו לפרק הראשון בפודקאסט שמוקדש כולו ובמלואו לג'אלו, ועוד למה שהוא בעיני רבים הסרט הטוב שנוצר בסגנון על ידי המאסטר הבלתי מעורער דריו ארג'נטו! "אדום עמוק" יצא כשנתיים לפני "סוספיריה" אך במידה רבה הוא כנראה המייצג האולטימטיבי באמת של הסגנון המשפיע כולו. הסיבה לכך היא מפני שאף אחד לא יוצר סרטים כמו ארג'נטו - סצנות הרצח הבוטות, המוטרפות והמוקפדות לפרטי פרטים, תנועות המצלמה ופלטת הצבעים ההיסטרית וכמובן העיסוק בעל טבעי ובמה שנמצא מעבר לחושינו העלובים הם רק כמה מסימני ההיכר של אחד מגדולי במאי הז'אנר בתולדות הקולנוע. כמו ברבים מסרטיו האחרים של ארג'נטו גם באדום עמוק מוצא עצמו הגיבור מוקף בגופות הנערמות סביבו כשיותר מדי חצים מצביעים עליו כסאדיסט התורן. המרדף שלו לאיתור הרוצח המסתורי ולטיהור שמו הוא גם מסע מבעית לאופן המוגבל שבו אנו חושבים שאנחנו מבינים את המציאות שמסביבנו וכמו תמיד עם ארג'נטו זה מסע מדמם וסוחף שמשחק באכזריות עם העצבים והחושים של הקהל ונהנה מכל רגע. אם אי פעם תהיתם מה לעזאזל הקשר בין "יצרים" של אנטוניוני גבה המצח ל"אדום עמוק" הרדוד לכאורה - מלבד דיוויד המינגס שמככב בשניהם בתפקיד הראשי - התשובה ממתינה לכם במהלך הפרק… עריכת סאונד: אמיר גלמן

הדיכאון מתוצאות הבחירות מגיע (סוף סוף) גם לטראשטוק! ומכיוון שברירת המחדל היחידה שאנחנו מכירים היא כמובן לראות סרטים ולדבר על קולנוע התכנסנו לפרק מוכה היגון שלפניכן.ם. וחשוב לנו לציין כבר עכשיו שלמרות שכמובן בחרנו שני סרטים לפרק, נסיבות הקלטתו הובילו אותנו לדון באריכות גם בשלל נושאים אחרים ובראשם על עשייתו - או יותר נכון אי-עשייתו או עשייתו המועטת מדי - של קולנוע פוליטי בלתי מתנצל בארץ. אבל כאמור יש גם שני סרטים אפוקליפטיים במיוחד שהם גם כמובן מהווים קאלט לא קטן לקבוצות מעריצים ושמהווים את התירוץ לדיונים הללו! הראשון הוא "ג'ובילי" של המאסטר האוונגרדי דרק ג'רמן מ-1978, והשני הוא הקלאסיקה האלמותית (תרתי משמע) "ליל המתים החיים" של ג'ורג' רומרו מ-1968. את "ג'ובילי" יצר ג'רמן בחגיגות ה-25 שנים לכהונתה של אליזבת השנייה. בריטניה הייתה באופוריה מוחלטת ברובה, אך ג'רמן מצידו ראה רק סיאוב וערכים ריקים מתוכן בכל מקום. היצירה שלו ניבאה את עלייתה ונפילתה של תרבות הפאנק גם יחד וכתוצאה מכך יצרה לעצמה אוהבים ושונאים בו זמנית, בסרט שמציג את רחובותיה של לונדון באופן מצמרר שלא נראה לפני כן. את "ליל המתים החיים" נדמה להו שאין באמת צורך להציג - מה לא נאמר על הסרט שהוא החלוץ של סרטי הזומבים המודרניים ושיותר משהוא סרט ז'אנר, הוא מהווה מראה מצמררת ומבהילה לחברה האמריקאית של אותה תקופה, ונדמה שגם הרבה אחריה. << בואו להקרנה הראשונה שלנו לשנת 2023 בסינמטק הרצליה! "כל מה שרצית לדעת על מין", 25.01, יום רביעי, 20:30. בהשראת ספר ההדרכה הנודע של דֵיוויד רוּבֶּן, שבע אפיזודות מצחיקות (ובוטות מאוד) העוסקות בהיבטים השונים של האקט המיני ובטמטום האוחז בעוסקים בו. שתי אפיזודות נהיו לקלסיקות קולנועיות: באחת הקומיקאי הנודע גִ'ין וַיילדֶר ("פרנקנשטיין הצעיר") נמשך לכבשה, ובאחרת וודי אלן עצמו מגלם זרעון אמביציוזי. אפיזודה מבריקה לא פחות עוסקת באקסהיביציוניזם, והיא פרודיה על סרט קצר של אנטוניוני מתוך האנתולוגיה "אהבה בעיר". כרטיסים - https://bit.ly/3k5xfEI >>

מאזינות ומאזינים, אנחנו לא מאמינים שאנחנו בפרק ארבעים! וכמיטב המסורת של הפודקאסט - פרק עגול עוסק תמיד בציון דרך משמעותי כזה או אחר של סרטי קאלט וטראש. הפעם לא אחר מאשר זיו הרמלין-שד"ר היקר והאהוב מ"דיסני-פורמציה" עושה קאמבק מטורף, כשגם הפעם הוא חוזר לדון איתנו על אחד הרגעים הפחות זוהרים של הקולנוע הישראלי! סדרת סרטי "אסקימו לימון" היא מהתופעות התרבותיות המעניינות והמפוקפקות שידעה ישראל - הסרט הראשון החזיק בתואר הסרט הנצפה ביותר בתולדות המדינה (עד ש"לשחרר את שולי" עקף אותו), כשסרטי ההמשך זוכים כולם גם הם להצלחה לא מבוטלת בכלל. "אסקימו לימון 2 - יוצאים קבוע" יצא כשנה לאחר ההצלחה המסחררת של הראשון. באופן שמאוד הפתיע גם אותנו יש בו כמה ניסיונות לרגעים רגישים להפליא, אך כידוע לכולם הומור הסקס ה"מחוכם" - שנדמה כי ילדים בכיתה ז' אחראיים עליו יותר מאשר אנשים בוגרים - ניצח. יצאנו למסע על מנת לנסות ולברר את פשר ההצלחה חסרת התקדים של תופעת אסקימו לימון - שהם גם סדרת הסרטים הכמעט יחידה בתולדות הקולנוע הישראלי. דיברנו על האופן בו הסרט שימש כמעין חניכה מינית ראשונית לנערים ונערות רבים בתקופת ה-VHS, על המשמעות של ההצלחה העצומה של הסדרה ולחזור עם מסקנות עגומות באשר לסיבות להצלחה הזו. פרק שהצחוק, העצבות והרבה יותר מדי וידויים אישיים מעורבים בו. בכל זאת - פרק 40!! << בואו להקרנה האחרונה שלנו לשנת 2022 בסינמטק הרצליה! "טבח המנסרים מטקסס 2", 28.12, יום רביעי, 20:30. הקרנה ראשונה של סרט הקאלט המטורף הזה על המסך הגדול בישראל! סרט ההמשך לסנסציה של טובי הופר משנת 74'. וכיאה למסיבת סיום - יהיו כמה הפתעות :) כרטיסים - https://bit.ly/3VGZkjq >>

לא חסרים בכלל סרטי בדס"מ ואובססיית שליטה בתולדות הקולנוע אך ספק אם יש אחד שדומה ל"הדוכס מבורגונדי". יצירתו המהפנטת של פיטר סטריקלנד מ-2014 שהממה עם צאתה את הסיניפילים והמבקרים כאחד, היא מסע יוצא דופן לחקר גבולותיה ומגבלותיה של התשוקה האנושית והאישית. אוולין היא סטודנטית צעירה שלומדת את חקר הפרפרים והיא גם במקרה בת זוגה של מורתה המומחית בתחום והמבוגרת ממנה, סינתיה. באמצעות התמקדות מדוקדקת והדרגתית בטקסי השליטה וההשפלה של השתיים מקלף הסרט אט אט את דמויותיהן המיסתוריות של השתיים וצולל לעומק תשוקותיהן האפלות ביותר. מחוות ייחודיות לג'יאלו האיטלקי כמו גם אסתטיקה מהפנטת ומלאה במיליוני זנים של פרפרים הממלאים כמעט בכל רגע נתון את הפריים הם באמת רק עוד צמד סיבות נוסף לייחודיות ולעומק שהסרט מציע. חברות וחברים, כשפי שכבר הבנתן.ם אנחנו בפרק בדס"מי-לסבי לוהט במיוחד, שהוא גם עם אורחת מיוחדת ולוהטת אף יותר - עיבל נעמה לוריא! עיבל דיברה איתנו על אהבתה העצומה לסרט בכלל ולסרטי בדס"מ בפרט וגם שיתפה אותנו בחוויותיה כפעילה ומקדמת בדס"מ - במה שיצר שיחה ופרק מרתקים במיוחד שגם חורגים במעט מגבולות הסרט הנבחר. הסכיתו, האזינו והכינו את השוטים והחבלים! << בואו להקרנה האחרונה שלנו לשנת 2022 בסינמטק הרצליה! "טבח המנסרים מטקסס 2", 28.12, יום רביעי, 20:30. הקרנה ראשונה של סרט הקאלט המטורף הזה על המסך הגדול בישראל! סרט ההמשך לסנסציה של טובי הופר משנת 74'. וכיאה למסיבת סיום - יהיו כמה הפתעות :) כרטיסים - https://bit.ly/3VGZkjq >>