הבטן המלאה של לאה

בפרק הזה אני חוזרת אל הילדה שהייתי, זו שישבה והקשיבה בשקיקה לסיפורים של סבא וסבתאשלה ששרדו את השואה.לא סתם הקשבתיהכנסתי את הסיפורים אל תוך הגוף שלי.לקחתי על עצמיאת העצב, את האבל, את הזיכרון  כאילו אני זו שהייתי שם.במשך שנים, כל יום שואה היה מכניסאותי למערבולת של עצב, דיכאון, אפילו פחדים ממשיים.בפרק הזה אני לא מספרת סיפור היסטוריאני מספרת את הסיפור הרגשי, הפנימי,הלא מדובר.הזיכרון שלאנמסר במילים, אבל חי עמוק בתוכי.שתהיה לכן האזנה נעימהוכמו תמיד אשמח לשמוע אתכן:ניתן למצוא אותי באינסטגרם:https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemeshבקבוצת הפייסבוק שלי "החברות של לאה":https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr השאלות המנחות לפרק הזה:1.    איך התייחסו ליום השואה בילדות שלי, אם בכלל?2.    איך השפיעה עליי החשיפה לסיפורי השואה בילדות?3.    איך מגיבה הנפש שלי ביום השואה ואיפה אני מרגישהאת זה בגוף?4.    איזו אמונה על העולם ירשתי, בעקבות מה שאני סוחבתאיתי מילדות לגבי יום השואה ולא בטוח שהאמונה הזו משרתת אותי?5.    האם גם אני לקחתי על עצמי כאב של אחרים, עוד לפנישידעתי להחזיק את שלי?(לא חייב להתקשר ליום השואה)6.    איך אני יכולה לכבד זיכרון מבלי לאבד את עצמי בתוכו?(זה יכול להיות כל זיכרון משפחתי שאת סוחבת איתך)

פעם ניקיתי מתוך פחד.עמדתי עם סכין בפינות של הפאנלים כדי שאמא לא תתאכזב.ואז בא השבר -שלה, שלי, של הבית.מאז עברו הרבה שנים,הניקיון הפך לבלאגן אבל, לא רק חיצוני,גם פנימי.בפרק הזה אני משתפת אתכן במסע שלימהניקיונות הכפייתיים בילדות, דרך האגרנות הכואבתועד החירות החדשה שלי:לבחור מה לשחרר, מתי, ואיך.פרק כשר לפסח לפניכן!שתהיה לכן האזנה נעימהבתחתית התיאור יחכו לכן השאלות המנחות של הפרקאשמח לשמוע איך היה לכןניתן למצוא אותי באינסטגרם: https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemesh בקבוצת הפייסבוק שלי "החברות של לאה": https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr השאלות המנחות של הפרק:1.   מה קורה לי בגוף כשאני חושבת על "סדר"? 2.   מאיזה חפץ הכי קשה לי להיפרד למרות שאני יודעת שאני צריכה לעשות זאת ולמה?3.   האם אני מנקה/ מסדרת מתוך רצון או מתוך פחד, אשמה, או לחץ פנימי?4.   מה אני מנקה מתוכי השנה?בהצלחהלאה הודיה ☀️

בפרק הזה אני לוקחת רגע לעצור ולהכיר לכן את מישמאחורי המיקרופון,אני, לאה הודיה שמש.בלי סיפורים גדולים - פשוט אני, החיים שלי, המסעשאני עוברת, ולמה הפודקאסט הזה קיים בכלל. אז אם אתן כאן, כנראה שגם לכן יש בטן מלאה - במחשבות,ברגשות, בשאלות. והאמת? אתן לא לבד.בואו להקשיב, להתחבר ולהיות חלק מהמסע הזה יחדאיתי. האזנה נעימהמוזמנות לבקר אותי באינסטגרם שלי:https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemeshובקבוצת הפייסבוק "החברות של לאה:https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr

במשך יותר משנתיים וחצי פחדתי להקליט את הפודקאסט הזה. למה? כי אולי אין לי מה להגיד, כי אולי אף אחד לא יקשיב, כי אולי אני לא מספיק מעניינת. בפרק הזה אני משתפת אתכן במסע שלי מול הפחד הזה,מאיפה הוא התחיל, איך הוא ליווה אותי מאז הילדותומה גרם לי סוף סוף לשבור את השתיקה ולהקליט.נדבר על הפחד שמרחיק אותנו מהחלומות שלנו, על הקול הפנימי שמספר לנו שאנחנו לא מספיקובסוף גם נעשה תרגול קטן שיעזור לנו לשבור אתהאמונה הזו יחד.אז אם אי פעם עצרתן את עצמכן כי חשבתן שהקול שלכןלא מספיק חשוב,הפרק הזה בשבילכן. כי אני כאן, אני שומעת אתכן. ואתן?אתן שומעות אותי? האזנה נעימהוכמובן אשמח לשמוע את התובנות שלכן: ניתן למצוא אותי באינסטגרם:https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemeshבקבוצת הפייסבוק שלי "החברות של לאה":https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr

וואו!אני לא מאמינה שזה סוף סוף קורההפודקאסט שלי: "הבטן המלאה של לאה" יוצא אל האור היה לי ממש קשה לעשות את הצעד הראשוןואולי נשמעתי רובוטית ופחות אותנטיתואולי הפרק מאד קצר כי דיברתי מהראבל, עשיתי את זה!מה בפרק?משפט אחד שגננת אמרה לי בגיל 4הפך לאמת שליכזו שנגזרה עליי כי האמנתי לה.אז איך זה בכלל קשור לזה שעדיין לא ראיתי שלג בגיל 39?כל זאת ועוד תובנות נוספותאשמח לשמוע את דעתכן על הפרק ובכללניתן למצוא אותי באינסטגרם:https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemeshבקבוצת הפייסבוק שלי "החברות של לאה":https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr