המדריך לתקווה - בונים את היום שאחרי

היכולת להשתמש בדמיון פוליטי בעיניים פקוחות לרווחה כדי לדמיין עתיד אחר, טוב יותר - היא מקור לתקווה בפרק הזה, בשיחה בין נעמי לדורית רביניאן, סופרת, משוררת ותסריטאית זוכת פרסים. בפרק השישי והאחרון לעונה של הפודקאסט שלנו, המדריך לתקווה.

תכנית ביידן, המחויבות האישית שלו לנושא החטופים והעניין הגובר של ארה"ב והקהילה הבין-לאומית בפתרון מדיני - הם מקור לתקווה בפרק הזה, בשיחה בין נעמי ואלון פנקס, לשעבר הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, יועץ פוליטי, ופרשן ליחסי ישראל-ארה"ב.

ברגעים כמו אלו שאנחנו חווים בחברה הישראלית, קיימים כלים שמסייעים לנו להבין את התמונה הגדולה, את הדפוסים ההתנהגותיים שלנו בסכסוכים ומלחמות, העולמות הרגשיים והפסיכולוגיים שמעצבים את התפיסות והאמונות שלנו, ובמידה רבה גם את העתיד שלנו כאן. אחד מהכלים האלו היא הפסיכולוגיה החברתית, והיא תהיה מקור לתקווה בפרק הזה, בשיחה בין נעמי ופרופ׳ עירן הלפרין, פסיכולוג פוליטי-חברתי מהאוניברסיטה העברית ומייסד מרכז אקורד.

כיום, גם בימין וגם בשמאל מסכימים שהפוליטיקה שלנו חייבת להשתנות. עם מציאות של מלחמה שדורשת מנהיגות מדינית אמיצה, השיח על "היום שאחרי" בפוליטיקה חייב להתחיל כבר היום. בפרק השלישי של "המדריך לתקווה", נעמי משוחחת עם חה"כ נעמה לזימי ממפלגת העבודה ועם עומר שטיינמץ-הסקל, ממייסדות 'בונות אלטרנטיבה', כדי להבין מהם השינויים הנדרשים בפוליטיקה הישראלית, איך מעלים את מקומו של הנושא המדיני בסדר היום הציבורי ובמחאה ואיך מצמיחים מנהיגות אמיצה, צעירה ונשית שתוביל אותנו לדרך אחרת מזו שהביאה אותנו לאסון.

אורן נהרי הוא אחד הידענים המעניינים ביותר בישראל. כעיתונאי ופרשן לענייני חוץ סיקר אורן, בין היתר, את הסכם השלום באירלנד, את המלחמות ביוגוסלביה והתהליך שהביא לסיומן, וגם את סוף האפרטהייד בדרום אפריקה. הוא ראיין כמה מהמנהיגים הבולטים בעולם שעשו היסטוריה ושמע מהם איך פותרים סכסוכים. בפרק הזה, נעמי ואורן ניגשים לחפש את התקווה דווקא מחוץ לאזור שלנו, בין הרגעים הכי אלימים שידעו עמים אחרים, בתוך כל סכסוך שהיה ייחודי במאפייניו ושידר את תחושת ה'אין מוצא' המוכרת לנו כל כך. העובדה שגם סכסוכים אלה נפתרו מייצרת תובנות מרתקות ומחשבות חדשות על היום שאחרי המלחמה אצלנו.

יוסי ביילין לקח חלק משמעותי בכמה מהצמתים המשמעותיים ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני: מהסכמי אוסלו, דרך ההתנתקות ועד יוזמת ז'נבה. איך השבת השחורה השפיעה על אחד הסמלים החשובים של מחנה השלום הישראלי? מה אמר לו רה"מ לשעבר שרון לפני ההתנתקות מעזה על החמאס? מי באמת אלה שצריכים להתפכח? וכמובן, למה הוא אופטימי היום, יותר מאשר ב-6 באוקטובר?