"בקולי: שירת נחמה"

 (מתוך: "את לא לבד", עיתון 77, 2021) בְּתוֹךְ גּוּפְךָ מִתְחַבֵּא הַגֶּבֶר שֶׁתִּהְיֶה, כָּזֶה שֶׁאוֹמֵר "עִזְבִי" – בְּגוּפוֹ נֶחְבָּא יֶלֶד שֶׁשּׁוֹקֵעַ בְּעַרְסָל אֶל תּוֹךְ סֵפֶר עָבֶה. חִיּוּכִים קְטַנִּים בּוֹקְעִים מִמֶּנּוּ וּמְרַחֲפִים, חוֹשְׂפִים לְרֶגַע אֶת הַצַּלֶּקֶת בַּסַּנְטֵר מִלֵּיל הַסֵּדֶר הַהוּא שֶׁחָצָה מִתַּחַת לָעוֹר הָרָגִישׁ. מִתַּחַת לָעוֹר הָרָגִישׁ מְסֻמָּן הַמַּרְפֵּק כְּשֶׁבֶר יָרֹק וּמִתַּחַת לַכָּחֹל שֶׁל הָעֵינַיִם בְּעֹמֶק הַקַּרְקָעִית הַבֻּצִּית מִסְתַּתֵּר הַכְּאֵב הֶעָכוּר, מְבַקֵּשׁ – אַל תַּעַזְבִי יוֹתֵר 

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא עוֹנִים לַהוֹדָעוֹת שֶׁלָּהֶם לֹא מְבִינָה אֵיךְ הֵם עוֹשִׂים אֶת זֶה שׁוֹלְחִים לִי הוֹדָעָה אֲנִי עוֹנָה גַּם בְּאֶמְצַע מַשֶּׁהוּ גַּם אִם אֵין לִי זְמַן גַּם אִם אֲנִי בַּמְּכוֹנִית אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת אֵלֶּה שֶׁלֹּא פּוֹתְחִים תְּמוּנוֹת אֲנִי פּוֹתַחַת גַּם אִם אֵלֶּה 48+ תְּמוּנוֹת מֵהַטִּיּוּל לְבּוּדָפֵּשְׂט גַּם אִם זֶה סִרְטוֹן מִיּוֹם הַהֻלֶּדֶת בְּמִסְעֶדֶת שֵׁף הַחַיִּים קְצָרִים, נָכוֹן אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִפְתֹּחַ וְאַחֲרֵי שֶׁפּוֹתְחִים אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִשְׁלֹחַ מַזָּל טוֹב לֵב אָדֹם אוֹ לִכְתֹּב אֵיזֶה יֹפִי, אֵיךְ מֶזֶג הָאֲוִיר? מָתַי חוֹזְרִים? הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי מַצְלִיחָה לֹא לַעֲנוֹת אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה נִשְׁמַע אוֹ מָה שְׁלוֹמִי אֲנִי עוֹנָה וְלֹא עַל רֶגֶל אַחַת הָאֱמֶת כָּכָה לֹא מַשֶּׁהוּ פָּחוֹת תֵּכֶף אָקוּם וְאֶסַּע לָעֲבוֹדָה לַמְרוֹת שֶׁכּוֹאֶבֶת לִי הַבֶּטֶן לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא יְשֵׁנָה בַּלֵּילוֹת, מִפַּחַד תִּינוֹקוֹת שְׂרוּפִים, יְלָדִים רְעֵבִים, נְעָרוֹת נֶאֱנָסוֹת, מִנְהָרוֹת, הַפְצָצוֹת, פְּלִיטִים אֲנִי עוֹנָה מָה יֵשׁ לָכֶם אַתֶּם שֶׁלֹּא עוֹנִים תַּעֲנוּ אֲנִי בִּפְגִישָׁה אֶכְתֹּב אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ אימוג'י יַעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה אִם אַתֶּם לֹא אַנְשֵׁי לְבָבוֹת בְּלִי לְבָבוֹת לֹא אִכְפַּת לִי מָה אֲפִלּוּ פְלָמִינְגּוֹ עַל רֶגֶל אַחַת לְפָחוֹת יֵשׁ לוֹ כְּנָפַיִם וְהוּא וָרֹד וְהַמָּקוֹר שֶׁלּוֹ סָגוּר אֲבָל עוֹלֶה מִמֶּנּוּ הֵד אֲנִי קַיֶּמֶת

מתוך הספר "עור שֵני", הוצאת פרדס, 2021. ב אָמַרְתָּ "קוֹרְאִים לִי לָלֶכֶת". לָבַשְׁתָּ תַּחְפֹּשֶׂת לוֹחֵם. לְמַטָּה הִתְנִיעַ הָרֶכֶב. לְמַעְלָה לִבִּי הִתְפַּחֵם. כָּל הַלַּיְלָה עוֹפוֹת הַמַּתֶּכֶת קִרְקְרוּ בְּדַרְכָּם לַשְּׁחִיטָה. כָּל הַלַּיְלָה יָדִי מְבָרֶכֶת אֶת זֶכֶר גּוּפְךָ בַּמִּטָּה. כָּל הַלַּיְלָה הִפְנֵיתִי עוֹד לֶחִי לְמַקְלֵט טֶלֶוִיזְיָה מַרְעִים - יְהוּדִים לְלֹא אֵל מְכַפְּרִים חֵטְא בִּתְפִלּוֹת הַפַּרְשָׁן הַצְּבָאִי. אֵין לִי דָּם לְקִינוֹת שֶׁל תַּמּוּז. שְׁלַח לִי ד"ש מִשִּׁטְחֵי הַכִּנּוּס.

תגידי בת / מרב זקס-פורטל מתוך הספר אין השלם, הוצאת עיתון 77, שנה 2021תְּנוּךְ אֹזֶן רַךְאַף מְנֻקַּד נְמָשִׁיםשִׂפְתֵי נִימְפָהעֵינַיִם בְּרֵכָה אֲפֹרָה לִצְלֹל בָּהּתַּגִּידִי בַּתסְפִינָה הַמַפְלִיגָה מִמֵּךְלְאַט

שׁוּב הַדֶּרֶךְ / נועה שקרג'י מתוך "נא" (מקום לשירה, 2023)שׁוּב הַדֶּרֶךְ קוֹרַעַת אֶת עוֹרִי. בְּקָרוֹב עָלַי לָלֶכֶת. אָרְזוּ לִי מִזְוָדָה וּמִישֶׁהוּ מַחֲזִיק שִׁכְמִיָּה פְּתוּחָה. שׁוּב לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהִתְוַדֵּעַ. שׂוֹחַחְנוּ בְּמַעֲמַד צַד אֶחָד. בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת אִחַרְתָּ, הַפַּעַם אֲנִי מַקְדִּימָה, וּמַשְׁאִירָה אֶת הַדַּפִּים הָאֵלֶּה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת וּלְךָ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַחוֹבָה.הָיוּ יָמִים כִּמְעַט נִתַּקְתִּי מֵרֹב מֶתַח בַּגּוּף. פֹּה וָשָׁם נָפַל הַחַשְׁמַל. עַכְשָׁו הַחֶבֶל רָפָה, וּשְׁנֵי הָעֵדִים שֶׁקִּוּוּ שֶׁכּוֹס קָפֶה תָּמֵס אֶת הַחוֹמָה לֹא שִׁעֲרוּ שֶׁהִתְגַּלּוּת הַסּוֹד מַחְמִירָה.אֲנִי חוֹזֶרֶת עַל עִקְּרֵי הַדְּבָרִים: מָה שֶׁרָאִיתָ, שֶׁתִּרְאֶה, מִתְקַיֵּם עַל וּבֵין מֵיתָרִים גַּם אִם רַעַד לֹא נִשְׁמָע. הַהוֹכָחָה הִיא הָרְאִיָּה עַצְמָהּ. הַשִּׁעוּרִים צְרִיכִים לְהִלָּמֵד לִפְנֵי הַגּוּף. הָרוּחַ דּוֹבֶרֶת דִּמּוּיִים. מַלְאָכִים רוֹצִים לְשׂוֹחֵחַ עִמְּךָ, פְּנֵה אֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים. אַל תִּתְחַבֵּא. אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים.תּוֹדָה לְךָ עַל הַסִּירָה, עַל הַיָּם הַכָּחֹל שָׁחֹר, עַל הַהַזְמָנָה.

מתישהו / אריק אבר מתישהו נפסיק לכתוב רק על זה.נפסיק למדוד הכל ביחס לזה.מתישהו הילדים יחזרו להיות ילדים.הממ"ד יחזור להיות החדר המבאס בבית.כשנגיד עוטף נחשוב על חיבוק אם או על מתנה.חטופים תהיה סדרה.מתישהו מסיבות טבע.מתישהו שמחת תורה.מתישהו נחזור להיות טרודים משטויות.לחתום על חוזה. לעשות טסט. לקבוע תור.להתנתק מהוט. להוציא דרכון. לעשות ביטוח. להתקין מדף.מתישהו יהיה בסדר.מתישהו כל זה לא קרה.מתישהו נתעורר ונגלה שהכל היה חלום רעואהובתנו הביאה לנו ארוחת בוקר למיטה.

אִם יָבוֹאוּ אֵלַי דִּבְרֵי יְמֵי עוֹלָם / ללי מיכאלי מתוך: "איך אאיר את העולם", הוצאת יונה שחורה, 2023 לְקוֹשֵׁשׁ אֶת תּוֹלְדוֹת חַיַּי,אֲסַפֵּר הַכֹּל: בָּאתִי,פָּקַחְתִּי עֵינַיִם לְעוֹלָם,פִּצַּלְתִּי אֶת עַצְמִי לְשָׂפוֹת,אָסַפְתִּי אַשְׁמָה,צָבַרְתִּי גַּעְגּוּעִים,נִסִּיתִי לְמָרֵק כְּאֵב,דִּמְיַנְתִּי עוֹלָם אַחֵר,סָלַלְתִּי דְּרָכִים,הָדַפְתִּי בְּדִידוּת,הֵכַנְתִּי אֶת עַצְמִי לַמָּוֶת. מְבִינִים?חַיָּתִי.

הביתה / קרן קוךמתוך הספר "עד תקרת הבית" הוצ' קשב לשירה, 2015 עַל הָאוֹפַנַּיִם, בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מִן הַגָּןאַתָּה נִרְדָּם.אָבִיךָ חוֹפֵן אֶת רֹאשְׁךָ בִּזְרוֹעַ מְנַחֶמֶתשׁוֹמֵר תְּנוּמָתְךָ ,קוֹלוֹת הָעוֹלָם מַרְכִּינִים רֹאשׁ.הָאוֹפַנַּיִם חוֹצִים אֶת הַשְּׂדֵרָה בְּחַדּוּת,קוֹלוֹת אַחֲרוֹנִים מִשְׁתַּתְּקִים,כְּשֶׁאַתֶּם מְזַנְּקִים מִן הָרְחוֹב אֶל מִטַּת שְׁנָתְךָ.אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת שֶׁהָיָה לְךָ בַּגָּןהָיִיתָ הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּאֲבָל לֹא הָיִיתָ אִתָּנוּ וְלֹא הָיִינוּ אִתְּךָ,כָּל קוֹלוֹת הָעוֹלָם מְהַמְהֲמִים בְּאִי נַחַת.הָאָב וְהָאֵם מַרְכִּינִים רֹאשׁ בְּשֶׁקֶט,עוֹצְרִים נְשִׁימָתָם,מַמְתִּינִים שֶׁתִּתְעוֹרֵר בְּעֵינֶיךָ הַמְּאִירוֹתוְנִתְנַהֵגשְׁלָשְׁתֵנוּכְּאִלּוּ אָנוּ עֲדַיִן אֶחָד

פשוט / סיגל בן יאיר מתוך: ״מה אני עושה״, הוצאת פרדס 2020 נִרְדַּמְתִּיבִּזְרוֹעוֹתֶיךָ כָּל כָּךְ פָּשׁוּט עָבַר הָאוֹרבֵּין חֲרַכֵּי הַוִּילוֹןוְהָיִיתִי צְפוּנָה בְּגוּפְךָ כְּמוֹ פְּנִינָה בְּצִדְפָּה.וְהֶרֶף יָדְךָ חָלַף בִּשְׂעָרִי וּבַאֲפֵלַת הַפָּנִיםיָכֹלְתִּי לִרְאוֹת רַק אֶת שְׂפָתֶיךָ.כַּמָּה מִסְתּוֹרִית וּמְתוּקָה הָיְתָה שְׁנָתֵנוּ.כַּמָּה רַכָּה.בָּאוֹר הַמְתַעְתֵּעַ, כַּף רַגְלִיאוֹ שֶׁמָּא הָיְתָה זוֹ כַּף רַגְלְךָלֹא יָדַעְתִּי עוֹד לְהַבְדִּיל

אִיסְלַנְד / אודיה רוזנק  מתוך הספר: "בוא, לקק אותי", הוצאת: "מרום תרבות ישראלית", שנה: 2020כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי דְּבָרִים כְּמוֹ:"הָאֱמֶת, הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיִי מִישֶׁהִי אַחֶרֶת"אֲנִי מְהַנְהֶנֶת,אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָהאֲבָל אֲנִי כְּבָר הַרְחֵק, הַרְחֵק מִמְּךָ.אֲנִי בְּאִיסְלַנְד.אֲנַחְנוּ כְּאִלּוּ יוֹשְׁבִים בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר וְאַתָּהמַמְשִׁיךְ עִם הַדְּבָרִים עוֹד. וָעוֹד.וַאֲנִי כְּאִלּוּ מַסְכִּימָה לְךָלְדַבֵּר אֵלַי כְּפִי שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי.אַתָּה לֹא רוֹאֶה אוֹתִי, אֲנִי כְּבָר עֲטוּפָה בִּמְעִיל חַםצוֹעֶדֶת עָמֹק בִּשְׁלוּלִיּוֹת הַקֶּרַחדָּגָה דָּגִים גְּדוֹלִיםמַדְלִיקָה לְעַצְמִי אֵשׁבְּלִי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, גַּפְרוּר.פּוֹרֶשֶׂת לְעַצְמִי שַׂק שֵׁנָה וּמַבִּיטָהבִּשְׁמֵי אִיסְלַנְד. הֵם שְׁקֵטִים.הֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאֲנִיוְגַם אֲנִי.

הזינוק/ נעם פרתום בַּהַתְחָלָה חָשַׁבְתִּי שֶׁיֵּשׁ לְךָ פַּרְצוּף שֶׁל סוּס.אָמַרְתִּי אֶת זֶה לַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּיבְּקֶטַע שֶׁל חֲשָׁשׁ אוֹ בְּעָיָה, רַק רֶגַע אַחַרכָּךְ הֵבַנְתִּישֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לְךָ פַּרְצוּף שֶׁל סוּס (אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק שֶׁלחֲמוֹר שֶׁהֻכְלָא עִם אַרְיֵה מַלְכוּתִי וְגִ'ירָף) וְשֶׁזֶּה הֲכִייָפֶה בָּעוֹלָם. זֶה קָרָה בִּן רֶגַע: שָׁכַבְנוּ בְּחַנְיוֹןהַבִּימָה מִתַּחַת לְמַפָּלִים זוֹרְמִים מַדְרֵגוֹת נָעוֹת,מִגְרַשׁ הַפוֹרְמַיְקָה נָצַץ כְּמוֹ פְּלָטַת מְטֻגָּנִים שֶׁל בְּנֵי אֲצֻלָּה,בַּחוּץ יָרַד יוֹרֵה זַלְעָפוֹת אֶקְדּוֹחָנִי רַצְחָנִי שֶׁל רֵאשִׁית חֹרֶףשֶׁהִתְפָּרֵץ לְנַזֶּלֶת בִּטְרָאח לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לִמְצֹא טִישׁוּ בָּר,בִּפְנִים הַכֹּל הִתְעַטֵּשׁ וְזָרַח וְקִפֵּץ בֵּין הַטִּפּוֹתכְּמוֹ קְלָס מוּזָר, וַאֲנַחְנוּ בָּרַחְנוּ לַבֶּטֶן הַהוֹמָהמְכוֹנִיּוֹת שֶׁל חַנְיוֹן הַבִּימָה וְנִשְׁכַּבְנוּ עַל הַפוֹרְמַיְקָהכְּמוֹ מְטֻגָּנִים סַטְלָנִים וַאֲצִילִיִּים וּבִן רֶגַע קָלַטְתִּישֶׁאַתָּה בְּסָרִיג הַזֻּהֲמָה הַקָּצָר מִדַּי שֶׁלְּךָ וּבַחִיּוּךְהַסּוּסִי הַפְּרָאִי הִצַּלְתָּ אוֹתִי כִּי אַתָּה בִּכְלָל גִּ'ירָף־חֲמוֹר־אַרְיֵהשֶׁל הֵעָנוּת מֻחְלֶטֶת, כָּזֶה שֶׁמְּנַשֵּׁק אוֹתִי בְּרַכּוּת מִתְמַסֶּרֶתבַּמֵּאָחוֹרָה שֶׁל הַסְּוֶדֶר עַל הָעֹרֶף, עַל רִצְפַּת חַנְיוֹן, עוֹד בְּלִישֶׁבִּכְלָל מַכִּירִים. וְכָכָה דָּהַרְתִּי־נָפַלְתִּי לְתוֹךְ הַמַּבָּט שֶׁלְּךָ —לְתוֹךְ הָאֲגַמִּים הַכְּחֻלִּים־יְרֻקִּים־זוֹהֲרִים בַּמַּבָּט שֶׁלְּךָשֶׁבְּתוֹכָם אַתָּה עוֹשֶׂה פִּירוּאֶט נְסִיכִי (בִּשְׂחִיָּה צוּרָנִית)עִם אֱלֹהִים. דְּבָרִים גְּדוֹלִים בַּחַיִּים קוֹרִים בְּרֶגַע קָטָן.כָּכָה הָיִיתִי שֶׁלְּךָ —בְּזִנּוּק.

קְצָוות שְׂעָרִי בְּפִיךָ – רַק כָּךְ אַתָּה נִרְדַּם וְגַם מִתּוֹךְ שֵׁנָה לִפְעָמִים אֶצְבָּעוֹת סְבִיבֵנוּ טוות עוֹד חוּטִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁמוֹת וְכָךְ אֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים כְּמוֹ גֹּלֶם וּבְתוֹךְ הַגֹּלֶם הַזֶּה כְּשֶׁאַתָּה עֵר לְגַמְרֵי אֲנִי בֻּבַּת מִשְׂחָק בְּתוֹךְ יָדֶיךָ הַחוֹקְרוֹת

מתוך: העגל ושירים אחרים, הוצאת ידיעות ספרים, 2023 אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, הָעוֹלָם מְחַכֶּה לָנוּ, תִּרְאִי כַּמָּה יָפִים אוֹרוֹת הַכּוֹכָבִים בַּשָּׂדֶה שֶׁלקַשָּׁת. נָקִי וְעָמֹק בְּתוֹךְ הָעֲלָטָה, עַרְפִלִּית גְּדוֹלָה מְחַבֶּקֶת אֶת הָרִיק כְּמוֹ אֵם הַמַּרְגִּיעָה אֶת בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה וַאֲנַחְנוּ שׁוֹתְקִים. הָעוֹלָם מְחַכֶּה לָנוּ, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי,דָּבָר לֹא יַעֲצֹר אוֹתָנוּ מִלִּשְׁמֹעַ אֶת קֶצֶב הַחַיִּים; כְּמוֹ גֵ'יְן גּוּדוֹל נִלְמַד אֶת רִקּוּדֵיהַ שִּׁימְפַּנְזִים בְּגוֹמְבֶּה, נִרְקֹד אִתָּם לְיַד מַפְּלֵי מַיִם, נְחַיֶּה טְקָסִים עַתִּיקִים. אַתְּ תִּהְיִי פְּרִימָטוֹלוֹגִית וַאֲנִי צַלַּם טֶבַע; נֵצֵא אֶל הַסֵּרֶנְגֵטִי וְנִקְרָא לְכָל חַיָּה בְּשֵׁם,לְכָל פֶּרַח וּלְכָל עָלֶה. תִּרְאִי אֶת צִבְעֵי הָאֹשֶׁר, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי; הָעֵצִים הָעַתִּיקִים וְהָעֲנָקִים וְהַמְּסֻקָּסִים מְסוֹכְכִים עַל פַּלְגֵי הַמַּיִם. בֵּין נִקְבֵי הָאֲבָנִים זַרְזִיפִים נִשְׁפָּכִים אֶל הַמַּעְיָנוֹת, וּבַשָּׁמַיִם הַבַּז דּוֹאֶה אֶל הַטֶּרֶף. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, תַּקְשִׁיבִי לָרוּחַ – הַיָּפָה וְהָאֲמִתִּית מִכָּל רוּחוֹת הָעֵמֶק. הִיא מְסַפֶּרֶת לָנוּ שֶׁאֶפְשָׁר לָנוּעַ,שֶׁמֻּכְרָחִים לָנוּעַ, לְלַטֵּף אֶת הֶהָרִים בִּקְצוֹת הַשְּׁלָגִים הַנּוֹצְצִים, לִטְעֹם אֶת הַגֶּשֶׁם, וְאָז לָרֶדֶת כְּעֵדֶר בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל אֶל הַמָּארָה; הַאִם רָאִית אֶת דַּרְכָּם שֶׁלפַּרְסְתָנִים עַל גְּדוֹת אֲגַם וִיקְטוֹרְיָה. הַגְּנוּ הַכָּחֹל נוֹדֵד פַּעֲמַיִם בְּשָׁנָה וְהוּא קוֹרֵא לָנוּ לְהִצְטָרֵף. אַתְּ מוֹשֶׁכֶת שְׂעָרֵךְ וּמְרִימָה מִשְׁקֶפֶת, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, שׁוּם סְעָרָה לֹא תַּעֲצֹר אֶת הַסְּפִינָה שֶׁלָּנוּ. אוֹקְיָנוֹסִים יִמָּלְאוּ עַד קַו הָאֹפֶק וַאֲנַחְנוּ נֶחֱצֶה עַל גַּבֵּי מַרְבָד כָּחֹל אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּצְחִית. אַתְּ תִּקְרְאִי שִׁירָה בַּלַּיְלָה וַאֲנִי אֲנַגֵּןבַּ חֲלִילִית אֶל הַיְּלָדִים הָאֲבוּדִים שֶׁנִּשְׁבּוּ בְּקוֹל הַקֶּסֶם בֵּין סְפִינוֹת טְרוּפוֹת. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, שׁוּבִי לַסִּפּוּן וְנַעֲשֶׂה אַהֲבָה לְצַד מַטְבְּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף הַפְּזוּרִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אַתְּ תַּבִּיטִי בַּשָּׁמַיִם וְתִלְחֲשִׁי בְּאָזְנֵי צִפּוֹר וּדְגֵי הַיָּם, בּוֹא נִצְלֹל אוֹ נָעוּף מִן הָעוֹלָם, מִן הַכְּאֵב וְהַצַּעַר. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, שׁוּם צַעַר וְשׁוּם כְּאֵב לֹא יַצְלִיחוּ לְבַטֵּל אֶת הַמֶּרְחָב. גַּם אִם נִשְׁקַע, וַדַּאי נִשְׁקַע, תִּרְאִי אֶת הָעוֹלָם שֶׁמְּחַכֶּה לָנוּ, אִם לֹא בַּחַיִּים אָז בַּשִּׁירָה.

שָׁעַטְנוּ לְעֵבֶר הַיָּמִים הַקְּצָרִים  אֲבָל מִנְיַן הָאֲסוֹנוֹת וְהֶקֵּפָם  נִדְמֶה שֶׁלֹּא עָצַמְנוּ עַיִן כְּבָר חֹדֶשׁ  נִדְמֶה שֶׁנְּקָפָנוּ רַק יוֹם בֶּהָלוֹת אֶחָד בְּבֹקֶר מִימֵי הַקְּרָבוֹת  כְּשֶׁעָמַדְתִּי בַּתּוֹר לְחַלָּה הַקְּלוּעָה  רָאִיתִי אֶת אַמְנוֹן שֶׁמָּצָא תְּרוּפָה  לְאֵם כָּל הַמַּחֲלוֹת  נִזְכַּרְתִּי בִּיהוּדָה עַמִּיחַי עִם "בַּיּוֹם  שֶׁבּוֹ נוֹלְדָה בִּתִּי לֹא מֵת  אַף אִישׁ בְּבֵית-הַחוֹלִים"  וְדִמְיַנְתִּי בַּפַּעַם הָאֶלֶף אֶת  אִישׁ הַחֲלוֹמוֹת נוֹסֵעַ עִם  אִישׁ הַמַּדָּעִים הַמְּדֻיָּקִים  אֶל גִּבְעוֹת שַׁעַר הַגַּיְא  וְאֶת צְבִי מְקוֹנֵן עַל הָאֹרֶן הֶחָשׂוּף  וְאֶת עַמִּיחַי אוֹמֵר לוֹ שֶׁעָשָׂה שִׁיר  וְאֶת צְבִי מֵשִׁיב לוֹ שֶׁעָשָׂה יַלְדָּה מְדֻיֶּקֶת  "עִם כָּל הַמִּתְקָנִים הַמְּדֻיָּקִים לְחַיֶּיהָ" וּכְשֶׁהִבְחַנְתִּי בּוֹ בַּתּוֹר לַחַלָּה הַקְּלוּעָה וְחָשַׁבְתִּי עַל הַמֵּתִים וְעַל הַנּוֹטִים לָמוּת וְעַל הָאָרֶץ שֶׁמַּצְמִיחָה אִצְטְרֻבָּלִים כְּמֻכַּת קַדַּחַת וְעַל רִבּוֹאוֹת הַמִּתְקָנִים הַבִּלְתִּי מְדֻיָּקִים רָוַח לִי מְעַט שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁיֵּדַע לִתְקֹן כָּל עוֹד יֵשׁ גְּבָעוֹת כָּל עוֹד שְׁתִי וָעֵרֶב

אתה יוצא לסלון אחרי שעת ההשכבה, נושא כדרכון את השאלה הפשוטה שמתחילה תמיד במה זאת אומרת ומסתיימת בככה זה לא תשובה. אני לא יודעת לענות לך כמעט על כלום, ילד, לא מה מסדר את הטבלה המחזורית ולא מה מאחורי החלל ואם יש בכלל, אבל מולך אני מרגישה שכבר אין לי עוד כל כך הרבה ללמוד ואפילו יתכן שהגעתי. וכשאתה גורר את רגליך חזרה למיטה, גמד למבט, ענק לזו שמביטה, אני יודעת ששנים אני יכולה לשתוק עכשיו בלי להגיד בבקשה, שנים אני יכולה רק להקשיב לך מעבר לדלת, קורא ואז נרדם. יש משהו אחרי החלל, ילד, רק שתדע, ואני ניגשת בשבילו לאור שמעל ראשך, מכבה מדליקה ושוב מכבה, קורצת לכוכבים מתוך הבית.

(מתוך הספר "לוטשת אין", הוצאת מקום לשירה 2023) לֹא רוֹאִים עָלַי כְּלוּם קָמָה בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב חוֹזֶרֶת לַמִּטָּה שָׁקוּף שֶׁצְּעָקָה מְלַוָּה אוֹתִי בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי וּבְלֶכְתִּי דֶּרֶךְ דִּבְרֵי הַיָּמִים, כְּמוֹ לֵדָה שְׁקֵטָה שֶׁל מָה שֶׁלֹּא יִקְרֶה לְעוֹלָם יוֹלֶדֶת כָּל בֹּקֶר בִּדְמָמָה דַּקָּה עוֹד פֶּרֶק בְּקוֹרוֹת חַיַּי

ערב יום העצמאות, עוד רכבת ישראל מתל אביב לאשקלון  מכאן הערים חשוכות ושקטות.  רק כמה דגלים במשמרת אחרונה  שמחכים להתקפל בסוף הלילה.  מניפת הצער המשותף יכולה לשוב ולהיסגר.  כל פליטי מלחמות כאלה ומלחמות אחרות לגמרי  יכולים לשוב ולאבד את יקיריהם בשקט, בצד.  ועכשיו- ספריי  השמיים מתפוצצים בירוק אדום זהב  כל אחת בדרכה ולכולן התפוגגות דומה.  אפילו הירח לא תלוי אבל זוכר  באותו סיבוב לשמוח   באותו סיבוב להצטער.

(מתוך: "תעבירי את הסכין", פרדס 2018) "יֵשׁ לָךְ רֵיחַ שֶׁל לֶחֶם וְיָם", מִלְמְלָה תּוֹךְ כְּדֵי הַחִבּוּק וְהִטְמִינָה אַפָּהּ בְּדִיּוּק בְּפִנַּת הַצַּוָּאר הַנִּנְשָׁם. זוֹ הָיְתָה פִּתְקָה בְּבַקְבּוּק שֶׁהוֹרִיק וְהֻשְׁלַךְ לְאֵי-שָׁם. "מַשֶּׁהוּ עָמוֹק, רִאשׁוֹנִי", הִיא צִיְּרָה אֶת אוֹתָהּ הַתְּחוּשָׁה עַל הַחוֹל, וּלְפֶתַע בָּחֲשָׁה הַצּוּרָה אֶת גַּרְגִּיר הַאֲנִי. וְשָׁכַחְתִּי. גַּם הִיא שָׁכְחָה. רַק שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁנִּבְלַע עֶלְבּוֹנִי, נִשְׁמְעָה לְחִישָׁה בְּסִפּוּר קַדְמוֹנִי עַל אִישׁ וְאִשָּׁה וְאִי נֶעְלָם וְנִזְכַּרְתִּי בַּתֵּאוּר הַמַּכְאִיב בְּיָפְיוֹ וּלְפֶתַע – שִׂמְחָה! צְלוּלָה וּפְרִיכָה כְּמוֹ לֶחֶם וְיָם.

מתוך "נא" (מקום לשירה, 2023) מוּזִיקָה נַעֲשֵׂית מֵהָאֲוִיר אַתָּה יוֹדֵעַ, זֶה הָאֲוִיר שָׁר מִפֶּה בִּלְתִּי נִרְאֶה. בָּאֲדָמָה כְּבָר צָפוּף וְחוֹלֶה וְאָבֵל וּכְבָר אֵין הֵד אֲפִלּוּ בַּהֵיכָלוֹת אֲפִלּוּ בַּמְּעָרוֹת, אֲבָל הָאֲוִיר מִתְנַעְנֵעַ וְשָׁר שִׁירֵי תְּפִלָּה וְעֶרֶשׂ, רֵיק מִצְּלָעוֹת עוֹשֶׂה אֶת מֶחְוַת הַזְּרוֹעוֹת לְרֹחַב גְּבָעוֹת הַחַמְצָן הָעֲצוּמוֹת הַפְּטוּרוֹת מִנַּדְנֵדוֹת אוֹ מִגְלָשָׁה שֶׁסּוֹפָן בְּרַב־קוֹמוֹת, נוֹשֵׁף בְּשִׂמְחָה תַּחַת הַשִּׂמְלָה הַמִּסְתּוֹבֶבֶת, וּכְשֶׁהַכִּנּוֹרוֹת נִכְנָסִים מַשֶּׁהוּ בּוֹ נִזְכָּר לֹא מִכָּאן, וּכְשֶׁהֵם שָׁבִים בִּתְנוּעַת הַקֶּשֶׁת אֶל פֶּרֶק הַיָּד כְּלוֹמַר מְאִטִּים וּמִתְגַּבְּרִים הֵם מוֹשְׁכִים אֶת הֶעָתִיד אֶל אִישׁוֹן הָעֲמָקִים. וּכְשֶׁהֵם מַחְלִיפִים מִשְׁקָלִים אוֹ לְרֶגַע מִתְעַכְּבִים הַבִּיט מִן הַלֵּב לְפֶתַע מַבְהִיל כְּמוֹ מִי שֶׁנִּמְצָא בְּחֶדֶר עִם כֶּלֶב וְאָח וְסַפָּה מֵאָה וְשִׁשִּׁים שָׁנָה תַּחַת שְׂמִיכָה וּפִתְאוֹם נָשַׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָּה. וּכְשֶׁהֵם זוֹרְחִים, וּכְשֶׁהֵם מַפְצִירִים, וּכְשֶׁהֵם מִתְחַנְּנִים הַכִּנּוֹרוֹת, מָה עוֹשִׂים. מוּזִיקָה נַעֲשֵׂית מֵהָאֲוִיר אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת צְרִימַת הַקֶּשֶׁת הַמְּרוּחָה שָׂרָף עַל הַמֵּיתָר נֶחְנֶקֶת תַּחַת כֹּבֶד הַיָּד. וּכְשֶׁהֵם מְמַהֲרִים וּכְשֶׁהֵם נוֹגְשִׂים וּכְשֶׁהֵם מַכִּים בְּשׁוֹט עַל הַזְּמַנִּים, וּכְשֶׁהֵם מְבִיאִים אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים וְהָאַבּוּב וְהַבָּסוֹן וְקֶרֶן הַיַּעַר בְּלִי לְהָבִין לְמָה מִיָּד מִתְגַּיְּסִים לְאַיֵּם וּלְהַזְהִיר וְלִסְגֹּר עִנְיָן – יֵשׁ לָהֶם אֶת הַקִילֶר אִינְסְטִינְקְט, וְלִפְעָמִים הֵם עֲדִינִים שֶׁזֶּה לֹא יֵאָמֵן שֶׁסּוֹף הַנְּשִׁיפָה קוֹל וְלֹא עֲרָפֶל. וּמֵהַמּוּזִיקָה אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלֹּא צָרִיךְ לוֹמַר יוֹתֵר מִדַּי, רַק מַסְפִּיק, מִשְׁפָּט אֶחָד מַסְפִּיק, וְלַחֲזֹר עַל זֶה. וְלַחֲזֹר עַל זֶה. וְלַחֲזֹר עַל זֶה. וְלַחֲזֹר עַל זֶה. עַד שֶׁאֶתְפּוֹרֵר לְגַמְרֵי, עַד אֲוִיר.

מתוך הספר אין השלם, הוצאת עיתון 77, שנה 2021 זוֹ שְׁעַת עֶרֶב בְּכָל הַמִּטְבָּחִים הַצַּלָּחוֹת מְשַׁקְשְׁקוֹת עֲרוּכִים הַסַּכִּינִים וְאֶל הַבַּיִת בָּאִים הַיְּלָדִים מִי שֶׁנִּטְרַף וּמִי שֶׁנִּסְחַף מִי שֶׁגֹּרַשׁ וּמִי שֶׁנָּפַל מִי בִּידֵי חַיָּה מִי בִּידֵי חַיָּל מִי בַּמִּגְדָּל מִי בַּחוֹמָה מִי בָּרָעָב מִי בַּצָּמָא מִי מֵהַתְּרִיסִים מִי מֵהַמָּסָךְ מִי מִקֶּרֶן רְחוֹב מִי מִדַּף עִתּוֹן הֵם מְצִיצִים הֵם נִדְחָפִים הֵם יָפִים הַיְּלָדִים  הֵם עֲיֵפִים מְאוֹד.

מתוך הספר "עור שֵני", הוצאת פרדס, 2021.   וְהִנֵּה-שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת, מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז (יחזקאל, ח') חָנוּט בְּתַכְרִיכֵי חַמְסִין תַּמּוּז יוֹרֵד שְׁאוֹלָה וְכַָל הַמְּבַכּוֹת אוֹתוֹ זוֹכְרוֹת לוֹ חֲסָדִים, לַנַּעַר הַיָּפֶה הַזֶּה אֲשֶׁר בְּכָל סִיסְטוֹלָה פָּרְחוּ מִדָּם לִבּוֹ פִּרְגֵי גַּחֶלֶת וּוְרָדִים. וְהוּא נִמְתַּח כְּעוֹר שֵׁנִי בֵּינָן וּבֵין הַפֶּרֶא, וְזוֹךְ מוֹתוֹ פָּלַח בָּהֶן כְּצִיר לִפְנֵי לֵדָה, עַד שֶׁבִּכְיָן עָלָה כְּמוֹ עָנָן מִתּוֹךְ מִקְטֶרֶת. מוֹתוֹ הֲיָה לָהֶן גּוֹרָל גָּרוּעַ מִבְּגִידָה. תָּמִיד בְּעֵת מְלֵאכֶת אֲרִיַּת הַתְּאֵנִים, עָסִיס מָתוֹק קָשַׁר בָּהֶן אֶת כָּל אֲשֶׁר הוּתָר - הַטַּעַם שֶׁל הָעוֹר שֶׁלוֹ אֶל תֶּפֶר הַשַׁנִּים וְזֶכֶר הַמַּלְקוֹשׁ בָּרֶחֶם אֶל קִנְאַת אִשְׁתָּר. עַכְשָׁו, כְּשֶׁהֶן פּוֹרְמוֹת צַּמּוֹת אֶל מוּל רְאִי נְחֹשֶׁת וְנִשָׂאוֹת לְגֶבֶר וְיוֹדְעוֹת – אֵין נְחָמָה, הַקַּיִץ מְשַקֵּף לָהֶן אֶת כָּל תּוֹלְדוֹת הָעֹשֶׁק, גָּרוּם וּצְהֹב-שִׁנַיִם, בִּרְאִי הָאֲדָמָה.

קוקוסים  / קרן קוךיָדַעְנוּ מָה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת.זֶה לֹא הָיָה לִנְסֹעַ לִקְטֹף קוֹקוסִים בְּאִיֵּי תַּאיְלַנְדאוֹ לָשִׁיר שִׁירֵי קֹדֶשׁ בְּמִנְזְרֵי טִיבֶּט.זֶה הָיָה לְהַנִּיחַ שָׁטִיחַ תַּחַת רַגְלַי יְלָדֵינוּ שֶׁהָיוּ יְחֵפִיםזֶה הָיָה לִסְתֹּם בְּמֶלֶט בּוֹרוֹת שֶׁנִּפְעֲרוּ בַּקִּיראוֹ לַחְפֹּר אוֹתָם לְמִנְהָרוֹת אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִיזֶה הָיָה לִשְׁמֹעַ בַּלֵּילוֹת אֶת הַבֶּכִי עוֹלֶה מִתַּחַת לְרִצְפוֹת הַבַּיִתוּבַבֹּקֶר לְהַעֲבִיר מַטְלִית לַחָה עַל הָרִצְפָּה לְהַבְרִיק אֶת הַדְּמָעוֹתזֶה הָיָה לְהַתְמִיד בִּשְׁטִיפַת הַכֵּלִים גַּם כְּשֶׁהִתְמִידוּ הַכֵּלִים בְּשִׁבְרוֹנָםזֶה הָיָה לַחֲצוֹת אֶת מֶרְחַק הַזְּמַן עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַשָּׁלֵםיָדַעְנוּ מָה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת וּבְכָל רֶגַעוָרֶגַע, הִתְגַּלָּה, שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים דָּבָר.כְּשֶׁלֹּא שַׂמְנוּ לֵבשִׁירָה קְדוֹשָׁה הִתְנַגְּנָה וְקוֹקוסִים נָפְלוּ עַל רָאשֵׁינוּ

 יונה / ללי מיכאלי בָּכִיתִי כָּל הַסֶּרֶטאֲנִי הוֹלֶכֶת לְדַבֵּר עִם גַּבְרִיאֵללָמָּה הוּא לֹא שִׁחְרֵר לָךְ אֶת הַסֵּפֶר קוֹדֶםוּמִי זֶה הָעָמוֹס לַעֲזָאזֵלוְלָמָּה לִהֲקוּ דְּמוּת לֹא שַׁרְמַנְטִית שֶׁל אֲבִידָןוְאֵיךְ מוֹקֵד נִשְׁאַר בְּלִי שֵׁם פְּרָטִיוְלָמָּה יוֹנָה הִתְכַּחֲשָׁה לַהִתְאַבְּדוּת כְּאוֹפְּצְיָהוְהַדֻּבָּה הַגְּרִיזִילִית שֶׁגִּדְּלָה אוֹתָהּהַדֻּבָּה הַסִּיבִּירִיתשֶׁמְּרִיחָה זֵעָה שֶׁל צְבִיטָהוְצוֹבַעַת אֶת הַשָּׁמַיִם בְּרַעַל סְגַלְגַּל שׁוּם אֱלֹהִים לֹא יִשְׁמַעאַף פַּעַםאֵיךְ נִגְרַרְתְּ לַתְּמִימוּת הַזֹּאתיַלְדָּה שֶׁל הֲזָיָהשׁוּם אֱלֹהִיםוְאַל תִּסְמְכִי עַל אֲחֵרִיםאַחֶרֶת תִּשָּׁאֲרִי עִם שִׁירִים עֲרוּפִיםוְאַף אֶחָד לֹא יָבִין לָמָּה אֵין לָךְ מִבְנֶה רָאוּי הַכֹּל הוּכָן בְּתָכְנַת מַחְשֵׁב וְהִדְפִּיס אֶת שִׁירֵי הַתְּלָת מֵמַד שֶׁלָּךְ בְּלָבָן בּוֹהֵקבִּנְיָן עִם עֵינַיִם וּפֶה וְאַף פַּעַם לֹא תֵּדְעִי מַהִי הַצּוּרָה הַבָּאָה שֶׁתִּכָּנֵס אֵלַיִךְעַד שֶׁהַקּוֹל יֵהָפֵךְ לְמָתוֹק דְּבַשׁוְהַדְּמָעוֹת יַתְחִילוּ לְסַמֵּן מַסְלוּלִים שְׁחֹרִים עַל הַפָּנִים מתוך: "מסֶכֶת פנים", הוצאת עכשיו, 2015

אתה אף פעם לא יודע מתי זה השישה באוקטוברואיפה זה באריאלו הם ימי חייךקלח את הילדים לאטצחק מהשטויות שלהם יותרתן לתינוק לאכול ת׳משחת שיניים, הוא כל כך אוהב את זהחבק את אישתך לחש לה:אלוהים, אני כל כך שמח שאני מעביר את החיים האלה איתךאו משהו בסגנוןשתה מהיין האדום אדום הזה תן לו לשרוף את גרונךלעס סעודתך בכוונהעשה אהבה אמור תודה ברךעל הבית הזה על האור הזה על העור הזהעל הראש הזה שיודע מחשבהעל הלב הזה שיודע רגשעל היד הזאת שיודעת יצירהעל היצירה הזאת שלוחשת הבטחה סוד זכר למעשה בראשיתעל החיים האלה שאתה באמת חיעל העבר על ההווהעל הסוף שיכול לבוא כל רגעואמור אמן

בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם כֵּן / אודיה רוזנקבְּאֶרֶץ לְעוֹלָם כֵּן אֵין גְּבוּלוֹת בֵּין טוֹב לְרַע, בֵּין הָאֶסְתֵּטִי לַלֹּא, בֵּין הַדַּעַת לַלֵּב. בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם כֵּן אַתְּ פּוֹתַחַת חַלּוֹן וּמַרְגִּישָׁה בְּתוֹךְ הַגּוּף; כָּל הַשָּׁמַיִם, כָּל הַשֶּׁמֶשׁ, כָּל הַיָּם, כָּל הַצּוֹמֵחַ, כָּל הָאָדָם הַחַי. בְּתוֹכֵךְ. בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם כֵּן אַתְּ פּוֹקַחַת עֵינַיִם וְאֵין בָּךְ אַשְׁמָה. אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהָעוֹלָם פִּרְאִי, וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ מָה שֶׁרוֹצִים. בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם כֵּן כָּל הַדְּבָרִים הַקּוֹדְמִים נוֹלָדִים מֵחָדָשׁ; כּוֹס הַקָּפֶה, הַכֶּלֶב שֶׁלָּךְ, הַמַּצָּעִים הַלְּבָנִים הַכֹּל נַעֲשֶׂה לָךְ עַז וּמוּחָשִׁי מִתְפַּקֵּעַ מִשֶּׁפַע, נִגָּר אֶל תּוֹכֵךְ כְּמוֹ תְּאֵנִים בְּשֵׁלוֹתבְּגִגִּית שֶׁל עַרַק. הַנְּשִׁימָה מַרְגִּישָׁה שֶׁמֻּתָּר לָהּ לְהִנָּשֵׁם וְאַתְּ מַרְגִּישָׁה שֶׁמֻּתָּר לָךְ לִחְיוֹת.   מתוך הספר: "בוא, לקק אותי", הוצאת: "מרום תרבות ישראלית", שנה: 2020

שאולי יש בהם יופי / נעמי חשמונאי מתוך: בסוד החשמל, הוצאת פרדסבַּבֹּקֶר צִפּוֹר נִשְׁפַּךְ מֵהַצַּוָּאר שֶׁלִּי בְּהֶבְזֵקלְהִתָּלוֹת עַל עַמּוּדִים שֶׁל שֶׁמֶשׁשֶׁאוּלַי יֵשׁ בָּהֶם יֹפִי אֲבָל אֲנִי לֹא אֶגַּע,חוֹצֶה אֶת הָרָקִיעַ, חוֹלֵף צֵל מֵעַל מַדְרֵגָההָלַכְתִּי כָּל הַדֶּרֶךְ עַד לַבַּיִת שֶׁלְּךָלְרַמּוֹת אוֹתְךָבְּשִׁיר

האלמנטרי /עמנואל יצחק לוי מתוך: השמש שרה למלכיור, הוצאת הבה לאור, 2020יֵשׁ קְוַארְקִים שֶׁל אשֶׁרמְעַט קְטַנִּים יוֹתֵר מִקְּוַארְקִים אֲחֵרִיםמְעַט אִטִּיִים יוֹתֵרמְעַט קַיָּמִים פָּחוֹתאֲבָל אַתָּה לֹא מַחְלִיט מִמָּה עָשׂוּי הַיְּקוּם.

מתוך: גן עדן לאורז, הוצאת כנרת זמורה דביר אנחנו מונחים על העוגה כמו בובות חתן כלה. גם אם תבוא הסכין

מתוך: מחצית חביוני, הוצאת הבא לאור הוֹ טַפְּסִי טַפְּסִי פָּסִיפְלוֹרָה מְעַרְסֶלֶת, כַּסִּינִי עַד לֹא אֵדַע הֵיכָן הוּא מִפְתָּנִי. קוּמִי־קוּמִי דָּלֶ"ת אַמּוֹתַי, קוּמִי זֵר פּוֹרֵעַ. חַפִּי מִזָּר, חַפִּי מֵרֵעַ. (בְּצִלֵּךְ תִּרְוַח כַּפָּרָה כִּפְרִיחַת הַפְּרִי, תִּמְחֶה שִׁכְחָה, מִי שֶׁפִּלְּחָה אֶת תְּנוּמָתִי תִּדְהֶה כְּנִיחוֹחָהּ), כַּסִּי כַּסִּינִי סְבַךְ טָרִי, כַּסִּי כַּסִּינִי סְבַךְ טָרִי, (שְׁכֵנַי יְשַׁעֲרוּנִי כְּקִיקְלוֹפּ, אָדוֹן הַמִּתְחַפֵּר בַּחֲפָצִים), הוֹ גָּדֵר חַיָּה הֲיִי דָּבָר לְהַעֲצִים, הֲיִי חַיִץ שֶׁל תִּפְרַחַת, הֲיִי תְּשׁוּבָה, הֲיִי נִצַּחַת, הֲיִי גְּדוֹלָה מִסַּךְ הַנִּחוּמִים, גּוֹרָלִית וּמַגְזִימָה, הֲיִי פִּרְאִית וַעֲסִיסִית, גָּעֳלִית וְרַחוּמָה, הִתְפַּתְּלִי כַּשְּׁבִיל הָרֵיק, הִטָּפְלִי אֶל רֵיקוּתִי, הֲיִי סְבוּכָה, קַשְּׁטִי, קַשְּׁטִי, חַיַּת גָּדֵר, הֲיִי מַרְבָד לָאֲגָלִים, הֱיִי מֶתֶק לַצְּרָעוֹת, הֲיִי פּוֹרָה יוֹתֵר מִסַּךְ הַנִּיחוֹחוֹת, הֲיִי מֶרְכָּז לַדִּמּוּיִים.  לִפְתִי, לִפְתִי, לִפְתִי, לִפְתִי כָּל מַה שֶּׁנִּקְרָה, לִפְתִי כָּל מַה שֶּׁדּוֹמֵם, הֲיִי שְׁרוּיָה בַּכֹּל, לַבִּי אֶת חֲמָתָם, הֲיִי גְּלוּיָה, כְּפֶשַׁע תָּם, הֲיִי מִסְתּוֹר לַמְפַזֶּזֶת, לַטְּרוּטָה בְּדַעֲתָהּ, הֲיִי מַרְאֶה שֶׁאֵין בּוֹ חֵן, הֲיִי מַרְאֶה שֶׁאֵין בּוֹ רָע, הֲיִי רוֹדֶפֶת־עוֹד, גַּמְלוֹנִית וְכַבִּירָה, הֲיִי תּוֹחֶמֶת לַהֶפְקֵר: מְעַדֶּנֶת הַגְּזֵרָה. 

מתוך: פרברי השינה הכחולה, הוצאת טנג'יר הָעוֹלָם עַכְשָׁו קוֹלוֹ הַמְרֻסָּק שֶׁל אֱלֹהִים, הַיֹּבֶשׁ בַּשָּׂפָה כְּאֵב הָרֹאשׁ הַדַּק יְקִיצַת הָעֲנָנִים מֵחֲרִיפוּת הַלַּיְלָה צְרִיבַת גְּרוֹנָם שֶׁל הָעֵצִים אַחֲרֵי סִיגַרְיָה קוֹלָן שֶׁל בְּנוֹת רֶשֶׁף לִפְנֵי הַקָּפֶה הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁאַתְּ הָלַכְתְּּ, הַיָּם חָצָה בַּחָרָבָה וְשָׁב אֶל הַנָּהָר הִשְׁתּוֹבְבוּ הַמַּלְאָכִים וְזֹהַר חַכְלִילִי נָח עַל הַמִּרְפֶּסֶת טַל מָשַׁח מַעֲקֶה בְּמַעֲטֶה שָׁקוּף כַּמָּה חִכִּיתִי לְאֵיזוֹ הִשְׁתַּתְּפוּת  בְּצַעַר, לְשַׁלֶּכֶת שֶׁלֹּא בְּעִתָּהּ הָאֲבָנִים הִבִּיטוּ בִּי בְּשִׁעֲמוּם לֹא אָשִׁיב לוֹ בְּאוֹתוֹ מַטְבֵּעַ אָזַל הַצֶּבַע מֵחַרְצִיּוֹת הַבָּר וּכְבָר נִרְשֶׁמֶת עֲיֵפוּת בְּקִנֵּי הַנְּמָלִים. הַלַּיְלָה לֹא אֵצֵא לִרְקֹד וְלֹא אֶחְמֹד, אַרְשֶׁה לוֹ שֶׁקֶט אוּלַי אֶחְבֹּט אֶת מְעִילִי נֶגֶד הָרוּחַ. כִּי הָעוֹלָם עַכְשָׁו אַחֲרֵי פְּרֵדָה. 

לֹא בָּכִיתִי הַיּוֹם מוּל אוֹרִית אַךְ אָחַזְתִּי חָזָק בַּכָּרִית הָרְקוּמָה בְּקַוִּים עֲדִינִים. לֹא חָרַצְנוּ הַיּוֹם עוֹד דִּינִים. הַשְּׁתִיקָה נִרְקְמָה לְאִטָּהּ, הָרָצוֹן לַחֲזֹר לַמִּטָּה, לְהַנִּיחַ רֹאשִׁי עַל כָּרִית וְלַחֲלֹם חֲלוֹמוֹת עַל אוֹרִית.

מתוך: בעניין הבערה, הוצאת הקיבוץ המאוחד למאיה אֲסַפֵּר לָךְ עַל הַלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים. אֲנִי נִשְׁכֶּבֶת בַּמִּטָּה וְאָז מַתְחִילָה צִפִּיָּה לַהוֹדָעוֹת שֶׁלָּךְ וּכְשֶׁעֵץ הַלִּימוֹן וְרֵיחוֹ פּוֹרְצִים רַעֲנַנִּים מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה — אָז הַשָּׁעוֹת קְצָרוֹת, אָז חַיֵּי הַנֶּצַח שֶׁל הַנָּשִׁים הַמְשׂוֹחֲחוֹת. אֲנַחְנוּ יְלָדוֹת, אֲנַחְנוּ נָשִׁים, מְשׂוֹחֲחוֹת בְּכַמָּה קוֹלוֹת עַל דְּבָרִים תָּמִיד בּוֹעֲרִים. וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה עוֹמֵד בַּחַלּוֹן עֵץ הַלִּימוֹן, מְשַׁכֵּר בְּרֵיחוֹ כְּדֵי לִגְרֹם לָךְ לְהַאֲמִין שׁוּב בָּעוֹלָם, רֵיחַ מְרוֹמֵם, פְּרָאִי, אֱנוֹשִׁי בְּחֻצְפָּתוֹ, מֵמֵס בְּיָפְיוֹ, מְבַקֵּעַ אֶת הַחֲשֵׁכָה. 

מתוך: הים נסוג עוד קצת, הוצאת אפיק 1. מִתַּחַת לְחַלּוֹן רוֹעֵד, דָּקוּר מֵאֳרָנִים, בְּרֵיחַ הֶחָרוּב הָעַז אֲשֶׁר שָׁלַט בְּכָל פִּנָּה וְכָל קִיטוֹן בַּמְּעוֹנוֹת שֶׁל הַבָּנִים, שָׁכַבְנוּ בְּמִטַּת יָחִיד, חִכִּינוּ שֶׁתִּפֹּל עָלֵינוּ הַשַּׁלְוָה שֶׁבָּהּ לְרֶגַע לֹא נִזְכֹּר אֶת מָה שֶׁהִתְאַמַּצְנוּ לְהַשְׁכִּיחַ כְּבָר שָׁנִים, שֶׁיֵּשׁ בִּי עוֹד חָלָל אֵלָיו אַף פַּעַם לֹא תַּחְדֹּר. אֲבָל זֶה לֹא הַזְּמַן, וְשׁוּב תְּקוּפַת הַמִּבְחָנִים. מִתַּחַת לַחַלּוֹן רֵיחוֹ שֶׁל הֶחָרוּב הָעַז דָּחַק אוֹתִי לַקִּיר. אוּלַי זֶה לַיְלָה אַחֲרוֹן. עַל הַשֻּׁלְחָן הַמִּשְׁוָאָה שֶׁל אוֹיְלֶר וְלַגְרַאנְז' שָׁתְקָה כָּמוֹךָ בְּיָפְיָהּ, רֵיקָה מִכָּל פִּתְרוֹן. יָרַדְתִּי שְׁקֵטָה מִמִּטָּתְךָ, וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלְּךָ יָרְדוּ בְּעִקְבוֹתַי בַּפִּתּוּלִים שֶׁל פְרוֹיְד.

מתוך: אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020 בְּאֵיזֶשֶׁהוּ שָׁלָב אִבַּדְתִּי אֶת זֶה שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר אִתָּנוּ. יָצָאתִי אִתָּהּ לְסִיגַרְיָה וְהוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר אִתָּנוּ. בַּהַתְחָלָה הָיִיתִי שָׁם, אַחֲרֵי זֶה הַוּוֹדְקָה טוֹנִיק שֶׁלִּי הִתְחִילָה לְחַיֵּךְ וְאַחֲרֵי זֶה לִצְחֹק - רָאִיתִי אֵיךְ זֶה מַתְחִיל לִי בַּצְּדָדִים שֶׁל הַפֶּה. בַּסּוֹף אִבַּדְתִּי אוֹתוֹ. אֲבָל הוּא הִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אִתָּנוּ כִּי הוּא הָיָה שִׁכּוֹר יוֹתֵר מִמֶּנִּי. הוּא לָבַשׁ חֲלִיפָה, הוּא חָזַר מֵאֵיזוֹ חֲתֻנָּה עִם עוֹד כַּמָּה חֲבֵרִים שֶׁלּוֹ, שֶׁחָזְרוּ מֵחֲתֻנָּה. לְאֶחָד מֵהֶם הִתְיַבֵּשׁ הַפֶּרַח עַל הַדַּשׁ. יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת כַּמָּה שָׁעוֹת הֵם אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה לְפִי הַפֶּרַח עַל הַדַּשׁ. הוּא הִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר. הִסְתַּכַּלְתִּי בֵּינְתַיִם עַל הַשְּׁלִישִׁיָּה שֶׁהָיְתָה מוּלִי; אֶחָד הִצְחִיק שְׁתַּיִם וְהֵם שִׂחֲקוּ בַּנְּחִירַיִם. הוּא מְכֹעָר וְרַק בִּגְלַל מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶן הֵן יָשְׁבוּ אִתּוֹ - קוֹק טִיזֶרִיּוֹת. זַיִן טִיזֶרִיּוֹת. אֲנִי בַּחַיִּים לֹא נִסִּיתִי אֶת זֶה, קוֹקָאִין, לַמְרוֹת שֶׁתָּמִיד חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי סוֹחֵר. תָּמִיד בָּאִים אֵלַי וְאוֹמְרִים לִי: יֵשׁ לְךָ מַשֶּׁהוּ? אֲנִי אוֹמֵר: מָה. הֵם אוֹמְרִים: אַתָּה יוֹדֵעַ. אֲנִי אוֹמֵר: לֹא, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. הֵם אוֹמְרִים: נוּ, אַתָּה יוֹדֵעַ לְמָה אֲנִי מִתְכַּוֵּן. אֲנִי אוֹמֵר: אֲנִי שׁוֹטֵר. לֵךְ מִפֹּה יֶלֶד. וְהֵם הוֹלְכִים, כִּי לְסוֹחֲרִים וְשׁוֹטְרִים בְּמַסְוֶה יֵשׁ אוֹתוֹ פַּרְצוּף, וְלִי יֵשׁ רַק פַּרְצוּף אֶחָד. אֲנִי בַּחַיִּים לֹא נִסִּיתִי אֶת זֶה, קוֹקָאִין, כִּי שָׁמַרְתִּי אֱמוּנִים לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר לוֹ אֱמוּנִים. הָיִיתִי יֶלֶד וְאָחִי שָׂם אֶת אֶרִיק קְלֶפְּטוֹן בְּהוֹפָעָה חַיָּה בְּיַפָּן, וְאַלְפֵי יַפָּנִים צָעֲקוּ שָׁם בַּפִּזְמוֹן: קוֹקָאִין וְשָׁאַלְתִּי אֶת אָחִי מָה הֵם צוֹעֲקִים וְהוּא הִסְבִּיר לִי: קוֹקָאִין. הַשְּׁלִישִׁיָּה מִמּוּל הִמְשִׁיכָה לְשַׂחֵק בַּנְּחִירַיִם. זֶה שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן הָיָה מְכֹעָר, אֲבָל הִצְחִיק אוֹתָן. הַשְּׂמָאלִית וְהַיְמָנִית - יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת שֶׁהֵן הִתְאִימוּ בְּגָדִים לִפְנֵי הַיְצִיאָה, וְהַמְכֹעָר שֶׁבָּאֶמְצַע הִמְשִׁיךְ לְהַצְחִיק אוֹתָן רַק בִּגְלַל מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶן. וְהֵן שָׁם רַק בִּגְלַל מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶן. בְּאֵיזֶשֶׁהוּ שָׁלָב זֹאת שֶׁהָיְתָה אִתִּי וְגַם זֶה שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר אִתָּנוּ אִבְּדוּ אוֹתִי. הוּא הִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר. לֹא הֵבַנְתִּי עַל מָה הוּא מְדַבֵּר; צָחַקְתִּי בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁהוּא רָצָה לְהַצְחִיק בָּהֶם, אֲבָל גַּם בְּאֵלֶּה שֶׁלֹּא. הוּא אָמַר אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ, אֲנִי אָמַרְתִּי אֵיךְ קוֹרְאִים לִי, הִיא אָמְרָה אֵיךְ קוֹרְאִים לָהּ, וְהוּא הוֹסִיף שֶׁאֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים נֶהֱדָרִים. לַעֲזָאזֵל, הוּא לֹא מַכִּיר אוֹתִי וְהוּא אוֹמֵר שֶׁאֲנִי אִישׁ נֶהֱדָר. זֹאת אוֹמֶרֶת, אֲנִי שִׁכּוֹר, וְגַם הוּא, אֲבָל אֲנִי אֶזְכֹּר אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ גַּם מָחָר, וַאֲנִי אֲזַהֶה אוֹתוֹ גַּם מָחָר. אֲבָל הוּא לֹא. וְזֶה הִרְגִּיז אוֹתִי וְרָאִיתִי אֵיךְ זֶה מַתְחִיל לִי בַּצְּדָדִים שֶׁל הָאִישׁוֹנִים. וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר וּלְדַבֵּר וְזֹאת שֶׁהָיְתָה אִתִּי הִסְתַּכְּלָה עָלַי וְשָׁאֲלָה אִם אֲנִי בְּסֵדֶר. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁכֵּן, כִּי מַה הִיא תָּבִין עַכְשָׁו עַל הַכְּלוּם הַזֶּה, שֶֶׁמַּתְחִילִים לְדַבֵּר אִתִּי וּמְסַפְּרִים לִי אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת וּמָחָר תִּהְיֶה חֲלִיפָה אַחֶרֶת, שֶׁל יוֹם עֲבוֹדָה וְשֶׁל הִנְהוּן רֹאשׁ וְהָיָה נֶהֱדָר אֶתְמוֹל. אֲבָל הוּא לֹא יִזְכֹּר, וְעַל זֶה רָצִיתִי לְקַלֵּל אוֹתוֹ בַּלֵּב, עַל זֶה שֶׁלֹּא הַכֹּל מְקֻדָּשׁ. רָצִיתִי לְהַגִּיד לוֹ מַנְיַאק אֲבָל לֹא אָמַרְתִּי, כִּי לָמָּה לְבַזְבֵּז אֶת זֶה עַכְשָׁו, כִּי עַד גִּיל מְסֻיָּם לֹא אָמַרְתִּי אֶת זֶה: מַנְיַאק. כִּי שָׁמַרְתִּי אֱמוּנִים לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר לוֹ אֱמוּנִים; הָיִיתִי יֶלֶד וְחָזַרְתִּי מֵהַשְּׁכוּנָה וְשָׁאַלְתִּי אֶת אָחִי, אָחִי שֶׁכְּבָר מֵת, מַה זֶּה מַנְיַאק וְהוּא אָמַר לִי שֶׁזֹּאת מִלָּה שֶׁל פּוֹשְׁעִים, וּמֵאָז קִלַּלְתִּי אֶת כָּל הַקְּלָלוֹת בָּעוֹלָם חוּץ מִקְּלָלָה אַחַת: מַנְיַאק. כִּי שָׁמַרְתִּי אֱמוּנִים לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר לוֹ אֱמוּנִים. בַּסּוֹף הוּא הָלַךְ, דַּוְקָא בָּחוּר טוֹב, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַסְבִּיר עַכְשָׁו. לֵךְ תַּסְבִּיר לוֹ עַכְשָׁו וְלָזֹאת, הָאֲרָעִית, שֶׁהָיְתָה אִתִּי, לַמְרוֹת שֶׁהִיא רָאֲתָה וְאָמְרָה לִי שֶׁבִּשְׁנִיָּה אַחַת כָּבִיתִי. וַאֲנִי עוֹד אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִכָּבוֹת. אַחֲרֵי זֶה אֶצְלָהּ בַּבַּיִת, עַל הַשָּׁטִיחַ הַפַּרְוָתִי, הִיא כָּל־כָּךְ הִתְלַהֲבָה מִשְּׂעַר הֶחָזֶה שֶׁלִּי, שֶׁהִיא לֹא הִפְסִיקָה לָגַעַת בּוֹ. יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת שֶׁהִיא לֹא נָגְעָה בְּכָזֶה חָזֶה אַף פַּעַם. יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת אֶת זֶה. מתוך "אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך" (הקיבוץ המאוחד, 2020)

מתוך הנשק החם, הוצאת הליקון  קָרָאתִי אֱלֹהִים. וְאֵין אֱלֹהִים. אֲבָל הָיָה אֱלֹהִים כִּי קָרָאתִי אֱלֹהִים. וְאִלְמָלֵא הָיָה אֱלֹהִים מַה קָּרָאתִי? וְקָרָאתִי. קָרָאתִי אֱלֹהִים. וְהָיָה, וְלוּ לְרֶגַע, וְיִהְיֶה. לֹא יָמוּת. כָּל עוֹד אֲנִי שָׁב וְקוֹרֵא. אֱלֹהִים

מתוך: אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך, הוצאת הקיבוץ המאוחד בֵּין הָעֲלִיצוּת הָרִאשׁוֹנָה לְתוּגַת הַכּוֹס הָאַחֲרוֹנָה - יֵשׁ וְהָאָדָם מְחַכֶּה לַגִּיל שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ יַתְאִים לוֹ (יֵשׁ שֶׁלֹּא מַגִּיעִים לְכָךְ בְּחַיֵּיהֶם). אֵיפֹה זֶה סֵתֶר לִבֵּךְ? אֲהָבוֹת תּוֹתָבוֹת הָיוּ בְּחַיַּי; נִצְחוֹנוֹת נְדִירִים עֲצוּבִים מִכִּשְׁלוֹנוֹת חוֹזְרִים. אֶת כָּל הַטָּעֻיּוֹת אֲנִי מַכְנִיס לַדְּמֻיּוֹת שֶׁלִּי וְלוֹמֵד מֵהֶן, וְיוֹדֵעַ אֵיךְ קוֹרְאִים לַמִּלְחָמָה הַבָּאָה. אֵיפֹה זֶה סֵתֶר לִבֵּךְ? 

הָיָה טוֹב וְהָיָה רַע כָּתַבְתָּ אֶת זֶה בַּשִּׁיר שֶׁלְּךָ הֶעֱבַרְנוּ בֵּינֵינוּ כּוֹסוֹת, סַכִּין וּמִלְחִיָּה בַּלַּיְלָה הָפַכְנוּ מְכוֹנַת נְשִׁימָה עַתִּיקָה הָלַכְנוּ לָעֲבוֹדה. חָזַרְנוּ בְּ-63 עוֹנוֹת חָלְפוּ שְׁלֵמוֹת בַּחֲנֻיּוֹת קָנִינוּ מִצְרָכִים: שָׁלוֹשׁ עַגְבָנִיּוֹת, כַּדּוּרִים נֶגֶד חֲלוֹמוֹת הֶחְלַטְנוּ מֵרֹאשׁ שֶׁאֶת הָעֶצֶב נְחַלֵּק לְמִשְׁמָרוֹת: יוֹם א' אֲנִי, יוֹם ב' אַתָּה יוֹם א': הִתְיַצַּבְתִּי בַּזְּמַן עִם תִּגְבֹּרֶת דְּמָעוֹת יוֹם ב': שׁוּב הִשְׁתַּמַּטְתָּ מֵהָעֲבוֹדָה בַּיָּמִים שֶׁאֲנִי מִשְׁמֶרֶת עֶצֶב גּוּפְךָ מַמָּשׁ מָקוֹם בַּיָּמִים שֶׁאַתָּה אֲנִי אֲבוּדָה נָשָׂאתִי אוֹתְךָ עַל גַּבִּי: רָצִיתִי בִּשְׁבִילְךָ נָשָׂאתָ אוֹתִי עַל גַּבְּךָ: הָיִיתִי כְּבֵדָה כְּמוֹ דֻּבָּה עַקְשָׁנִית וְהָיִיתִי שֶׁלְּךָ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵי הָאַהֲבָה, אֲשֶׁר יָצַר אוֹתְךָ וְצִיֵּר לִי מַפָּה לֹא מֻשְׁלֶמֶת, דַּי טוֹבָה, מִלִּבִּי אֶל לִבְּךָ חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי דְּפוּקָה חָשַׁבְתָּ שֶׁאֲנִי יָפָה, חָשַׁבְתָּ שֶׁאַתָּה פַּחְדָן חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה מַלְאָךְ בִּדְמוּת אָדָם וְהָיִינוּ גַּם אֶת זֶה וְגַם אֲנִי הָיִיתִי מוֹרָה וְאַתָּה הָיִיתָ פָּקִיד גַּרְנוּ יַחַד בְּדִירָה מִסְפָּר חָמֵשׁ, שְׁנֵי חֲדָרִים בִּרְחוֹב כַּלָּנִית קָרָאתָ לִי תּוּת, בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת – תּוּתִית קָרָאתִי לְךָ בְּשֵׁמוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר טִפְּשִׁיִּים לְמָשָׁל, בּוֹנְבּוֹן בּוּדִיבּוֹן הַשֵּׁנִי. לִפְעָמִים פָּשׁוּט רָקַדְנוּ בַּדִּירָה הַזְּמַנִּית, לֹא הָיוּ לָנוּ סִבּוֹת חוּץ מִזֶּה שֶׁבָּרַדְיוֹ נִגְּנוּ יוֹם יוֹם אֲנִי שֶׁל זֹהַר אַרְגּוֹב. בַּיֶּרַח דְּבַשׁ בִּצְפַת הָיִינוּ רְעֵבִים מְאֹד, אַחַר כָּךְ קָרוּ דְּבָרִים יוֹתֵר גְּרוּעִים: אִבַּדְנוּ מִזְוָדוֹת וְתִינוֹקוֹת וַחֲבֵרִים. הַמִּלְחָמוֹת פָּרְצוּ בַּקַּיִץ. בַּסְּתָו נָשְׁרוּ עָלִים עַל קְבָרִים טְרִיִּים. אַחַר כָּךְ בָּא הַחֹרֶף וְהַכֹּל הוּצַף בָּאָבִיב עָבַר אֵיזֶה מְשֻׁגָּע וְצָעַק: כֻּלָּם לָצֵאת, הִתְחִילוּ הַחַיִּים! אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצָה לֶאֱכֹל אִתְּךָ גְּלִידָה אָמֶרִיקָאִית כְּמוֹ בְּ'מוֹנְטָנָה' אַחֲרֵי הַפִּיקְנִיק, כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים: קַצֶּפֶת, דֻּבְדְּבָן, אֱגוֹזִים, בּוֹא נִשְׁתּוֹלֵל, אַרְבָּעָה כַּדּוּרִים. חָשַׁבְנוּ שֶׁאֵין לָנוּ כְּלוּם וְזֶה כָּל מָה שֶׁהָיָה: שְׂמִיכַת פּוּךְ, פּוֹתְחָן, לִבְּךָ, לִבִּי סְמַרְטוּט רָטֹב. אֲנִי מְדַבֶּרֶת אִתְּךָ עַל הָאֹשֶׁר פֹּה: הָעֶצֶב, הָחָרָא, הַחֶסֶד, הָרַע וְהַטּוֹב. 

מֶה עָשִׂית כְּשֶׁפָּלְשׁוּ הֲרוּסִים לְאוּקְרָאִינָה כְּשֶׁטַּנְקִים שָׁקְעוּ בַּבֹּץ וּמְטוֹסִים הִפְגִּיזוּ וְטַיָּסִים לֹא רָאוּ אֶת עֵינֵי הַיּוֹשְׁבִים תַּחַת גַּגּוֹת לֹא חָשְׁבוּ עַל זוֹ שֶׁצִּירֵי הַלֵּדָה שֶׁלָּהּ הִקְדִּימוּ מֵרֹב חֲרָדָה, אוֹ עַל מִי שֶׁנּוֹלַד הַיְשֵׁר לִזְרוֹעוֹת הַפְּלִיטוּת מֶה עָשִׂית כְּשֶׁהַכִּבּוּשׁ מֶה עָשִׂית כְּשֶׁהַכִּבּוּשׁ וּפְלִיטִים אַפְרִיקָנִים חַיִּים לְצִדֵּךְ, לָמַדְתְּ שָׂפוֹת חֲדָשׁוֹת? וּמָה כְּשֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ הִתְחַמֵּם וּכְשֶׁבָּנוּ פְּצָצוֹת אָטוֹם וּכְשֶׁשָּׁמַעְתְּ לָרִאשׁוֹנָה עַל נֶשֶׁק בִּיוֹלוֹגִי וּכְשֶׁשִּׁכְפְּלוּ כִּבְשָׂה וּכְשֶׁגִּיְּסוּ יְלָדִים לַצָּבָא וּכְשֶׁחִתְּנוּ יְלָדוֹת בְּגִיל עֶשֶׂר וּכְשֶׁסָּחֲרוּ בְּנָשִׁים אוֹ אָנְסוּ בְּלִי שָׂכָר וּבְלִי עוֹנֵשׁ וּכְשֶׁסָּחֲרוּ בְּשֶׁנְהַב  וּכְשֶׁצָּדוּ חַיּוֹת לְמַאֲכַל מֶה עָשִׂית? הָיִיתִי בַּבַּיִת הָעוֹלָם דָּפַק בַּחַלּוֹן גֶּשֶׁם חָזָק נִתַּךְ בַּאֲלַכְסוֹן יוֹרֶה, בָּרָד מֶה עָשִׂיתִי? דָּחַפְתִּי סְמַרְטוּט בַּסֶּדֶק כְּנֶגֶד הַמַּבּוּל חָתַמְתִּי עַל עֲצוּמוֹת וְשָׁלַחְתִּי אֶל עָנָן לֹא אָכַלְתִּי בַּשַּׂר תָּרַמְתִּי שְׂמִיכוֹת חַמּוֹת תָּרַמְתִּי כֶּסֶף אִרְגַּנְתִּי עַרְבֵי שִׁירָה כָּתַבְתִּי מִלִּים מְעַטּוֹת נִכְשֶׁלֶת מֵרֹאשׁ מֶה עָשִׂיתִי? חָתַכְתִּי תּוּתִים לַיַּלְדָּה חִמַּמְתִּי מָרָק לַיֶּלֶד הֵגַנְתִּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִמַּטְּחֵי הַיְּדִיעוֹת סִנַּנְתִּי לָהֶם מֵי גֶּשֶׁם קָנִיתִי וְאִבַּדְתִּי מִטְרִיּוֹת, מְעִילִים חִכִּיתִי לָאָבִיב כְּמוֹ כֹּל אַחַת אַחֶרֶת רָצִיתִי לְהַצְבִּיעַ עַל הַקֶּשֶׁת, לוֹמַר לָהֶם תִּרְאוּ - וּבֵינְתַיִם הֶעֱמַדְתִּי עוֹד סִיר מָרָק וְחָתַכְתִּי תּוּתִים לַיַּלְדָּה בַּלַּיְלָה שָׁמַרְתִּי עַל הָאֵשׁ הִתְפַּלַּלְתִּי אַהֲבָה אָהֲבָה אַהֲבָה נַצְּחִי בְּכָל הַמַּעֲרָכוֹת הִרְגַּשְׁתִּי טִפְּשָׁה תְּמִימָה גְּמוּרָה כּוֹחוֹת גְּדוֹלִים מַרְעִידִים אֶת הָעוֹלָם וַאֲנַחְנוּ מְצַיְּרִים פְּרָחִים וְתוֹלִים אוֹתָם עַל פְּנִים הַדֶּלֶת בִּשְׁכָבוֹת וְהַלֵּב לֹא מוּכָן לְהִתְבַּגֵּר מֶה עָשִׂיתִי? שָׁמַרְתִּי עַל הָאֵשׁ וְהַחֶמְלָה גָּלְשָׁה כַּחֲלַב שַׁעֲוָה וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִתְגַּבֵּר וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִתְקַשּׁוֹת

מתוך: סוס בחצאית, הוצאת עיתון 77 סָבְתָא רַבְּתָא שֶׁלִּי לֹא נָהֲגָה בְּרֶכֶב וְלֹא הֵשִׁיטָה מִפְרָשִׂית. סָבְתָא רַבְּתָא שֶׁלִּי לֹא יָצְתָה אֶת בֵּיתָהּ לְפַרְנְסוֹ. הִיא יָלְדָה יְלָדִים, שָׂרְדָה מִלְחָמוֹת. סָבְתָא שֶׁלִּי לֹא נָהֲגָה בְּרֶכֶב וְלֹא הֵשִׁיטָה מִפְרָשִׂית. סָבְתָא שֶׁלִּי הִגִּישָׁה וּפִנְּתָה צַלָּחוֹת עֲבוּר בַּעֲלָהּ. הִיא הָיְתָה רוֹפְאָה, נִלְחֲמָה עַל סְטָלִינְגְּרָד. אִמָּא שֶׁלִּי נוֹהֶגֶת בְּרֶכֶב (בַּחֲשַׁשׁ מָה) וְשָׁטָה אִתִּי בְּמִפְרָשִׂית (בַּקַּיִץ, אַחַת לִשְׁנָתַיִם). אִמָּא שֶׁלִּי הִתְחַתְּנָה, כִּי צָרִיךְ, פַּעֲמַיִם. הִיא יוֹדַעַת לִיצֹר עוֹלָמוֹת מִמִּלִּים, הַחִבּוּק שֶׁלָּהּ מְרַפֵּא. אֲנִי נוֹהֶגֶת בְּרֶכֶב, מְהַנְדֶּסֶת בְּכִירָה, יוֹדַעַת קוֹד, גְּבָרִים וְשִׁירָה. לֹא הִתְחַתַּנְתִּי, סָפֵק אִם אֵלֵד יְלָדִים. אֲנִי מְשִׁיטָה מִפְרָשִׂית.(מתוך "סוס בחצאית", עיתון 77, 2018)

מתוך: היא אתה עכשיו, הוצאת פרדס זְמַן קָצָר לִפְנֵי שֶׁהוּאַר עֲמַדְתֶּם פָּנִים אֶל פָּנִים. יָפוֹ מֵאֲחוֹרֶיךָ, לְפָנָיו חוֹף מָלֵא אֲנָשִׁים מְשַׂחֲקִים בְּכַדּוּר, רוֹחֲצִים בְּמַיִם, פּוֹשְׁטִים בְּגָדִים, מְגַלִּים עוֹר בָּשָׂר וְשִׁנַּיִם גּוּפְךָ גָּדוֹל כֵּהֶה מִשֶּׁמֶשׁ, גּוֹבֵל בַּשָּׁמַיִם  הוּא מְחַיֵּךְ הַזְּמַן שֶׁלָּכֶם סָגוּר בְּמַעְגָּל אֶחָד עִם הַגַּלִּים הַזְּמַן הָאַחֵר סָגוּר בִּפְנֵיכֶם, בִּפְנֵי הַיָּם, הַיָּם מָלֵא, פָּנָיו סְגוּרִים, בְּקוֹל רָם שׁוֹאֵל: "אִיתָמָר?" מְסוֹבֵב עֵינָיו אֵלַי  אַתָּה נֶעְלַם.

בְּבֵית הַמֶּרְחָץ פָּגַשְׁתִּי אֶת הַיְּהוּדִי טְרִיפוֹן.אָנוּ נִשְׁכַּח, אָמַרְתִּי לוֹ,אָנוּ נִשְׁכַּח אֶת הַכְּפִירִים הַמְּטוֹפְפִים בַּקִּרְקָסִים,אֶת הַכְּרִישִׁים בְּתֵאַטְרוֹן קוֹלוֹסוּס הַמּוּצָף,כְּשֶׁעֶבֶד אֶת רֵעֵהוּ מַטְבִּיעַ מֵרַפְסוֹדָה.אָנוּ נִשְׁכַּח הַסּוּסִים בַּהִיפּוֹדְרוֹם,שֶׁנִּכְפְּתוּ שְׁבוּיִים אֶל יְצוּלָם.אָנוּ נִשְׁכַּח אֶת הַפִּילִים שֶׁבְּמִצְעַד הַנִּצָּחוֹן,הַלְּוִיִּים חוֹמְקִים בֵּין רַגְלֵיהֶם.נִשְׁכַּח אֶת רוֹמָא, אָמַרְתִּי לוֹ,נִשְׁכַּח אֶת רוֹמָא וְאֶת הַיְּהוּדִים גַּם יַחַד. אָמַר טְרִיפוֹן: אָנֹכִי לֹא אֶשְׁכַּח.אֶשָּׂא אֶת סַפְסָרֵי הַכַּרְטִיסִים בַּתֵּאַטְרוֹן,אֶת הַלֵּצִים הַהַמְחֻפָּשִׁים לְלוּדָרִים בַּקּוֹלוֹסֵאוּם,הַמִּצְטַלְּמִים עִם תַּיָּרִים יַפָּאנִים.אֶשָּׂא אֶת הַמְּבַשְּׂמִים אֶת הַקִּרְקָס מִפְּנֵי הָרֵיחַ.לָנֶצַח לֹא אֶשְׁכַּח צְחוֹקוֹ שֶׁל הַקֵּיסָרוְאֶת רוֹמָא לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם. חֲבִיבִי, אָמַרְתִּי, אַתָּה אֵינְךָ צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ.דַּי שֶׁאֶחָד מֵאִתָּנוּ יִשְׁכַּח.

את כבר יודעת את הדרך/טל ניצן  מתוך: אטלנטיס, הוצאת אפיקאַתְּ כְּבָר יוֹדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ                תַּמָּה וַחֲלָקָה לְשָׁםתְּלוּלָה וּפְתַלְתַּלָּה בַּחֲזָרָה    וּבְכָל זֹאת הוֹלַכְתְּ עַצְמֵךְ בְּיָדֵךְוְעָבַרְתְּ אֶת הַסַּף אֶל הַבַּיִת שֶׁקּוֹלוֹתאַנְקוֹרִים וּגְשָׁמִים לֹא יַבְקִיעוּ,שֶׁבְּכָל בֹּקֶר, אַתְּ כְּבָר יוֹדַעַת,תְּפַלְּסִי אֶת שׁוּבֵךְ אֶל עַצְמֵךְ בְּמַפֹּלֶתסְלָעִים וְתִתְעִי בַּחֲדָרִים אַחַר הַבֶּכִיהֶחָלוּשׁ אוֹ הַשְּׁתִיקָה דַּוְקָאשֶׁל הַתִּינֹקֶת הַשְּׁקוּפָה, תָּמִיד אוֹתָה אַחַת, זַעֲרוּרִית, שֶׁלֹא אַתְּשָׁכַחְתְּ וְלֹא אַתְּ הִרְעַבְתְּ וְרַק אַתְּיְכוֹלָה לְהַצִּיל.

מתוך: בסוד החשמל, הוצאת פרדס (קַח אוֹתִי עַד הַנַּצְרוּת וּבַחֲזָרָה, נִשְׁבַּר לִי אֱלֹהִים בַּיָּדַיִם)שָׁלוֹשׁ וְעוֹד אַרְבַּע, שֶׁבַע,כָּכָה תַּחְשֹׁב עַל הָרֹעַ.לֹא מִיסְטִיקָה –אָרִיתְמֵטִיקָה. אַתָּה מֵבִין, אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים אֶת הַסּוֹף.אֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים "שֶׁבַע", "שֶׁבַע",אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים.כְּמוֹ לִרְאוֹת מְשֻׁלָּשׁ בַּחֲלוֹם,וּבְכָל זֹאת מְקַוִּים,אוּלַי תַּגִּיעַ אֵלֵינוּ הַתּוֹצָאָה הָאַחֶרֶת.

 העליה, ברדיצ'בסקי בית // אלפרד כהן מתוך: חופשה שנתית, הוצאת לוקוס אֲנִי נוֹסֵעַ אֶל הַבַּיִת הַבַּיִת לוֹבֵשׁ שִׂמְלָה כְּחֻלָּה  אֲנִי מֵסִיר אֶת הַשִּׂמְלָה  וְהִיא פּוֹרֶמֶת לִי אֶת הַכַּפְתּוֹרִים  בַּבַּיִת יֵשׁ אֲרוּחַת עֶרֶב חֲתוּלִים חֲרוּזִים מוּזִיקָה מִכָּל הַתְּקוּפוֹת שְׂפָתָהּ זָרָה נִרְדֶּפֶת מֻבְרַחַת, שְׂפָתִי שְׁבוּרָה יַחַד, יֵשׁ לָנוּ מוֹלֶדֶת.

כְּשֶׁאַתְּ בּוֹכָה אֲנִי נִזְכָּר בָּךְ צָפָה עַל הַמַּיִם בְּיָוָן בְּלִי דָּבָר מַכְבִּיד עָלַיִךְ,  רוּחַ לָךְ עִקְצוּץ בָּעוֹר בּוֹזֵק אַבְקַת חַמָּה. הַיָּם מָלוּחַ מִגַּעְגּוּעִים לָאֲדָמָה. מֵעֵינַיִךְ מִינֵרָלִים נֶחְשָׂפִים מִסֶּלַע אֲדַמְדַּם בַּגֶּשֶׁם עָבִים שֶׁמִּתְעַבִּים מֵעַל הַכְּפָר בְּמַעֲלֵה הַיַּעַר-מוּל-מִפְרָץ וְנִשְׁטָפִים מוֹרָד הַדֶּרֶךְ תַּחַת אֲבָנִים דְּרוּכוֹת אֶל הַיָּם גולש כְּלוֹרִיד אֶל תּוֹךְ הַיָּם נִשְׁטַף נַתְרָן אַתְּ צָפָה עֲלֵי זִכְרוֹנוֹת הָיִיתִי-פַּעַם-אֲדָמָה עֶרְגַּת הַיָּם אֶל קַרְקַע אֶל עֵץ מוֹצֵץ לוֹ מִינֵרָל אֶל מֶלַח שֶׁבָּקַע כַּמַּיִם שֶׁבָּךְ נִפְרְצוּ פִּתְאוֹם כִּי זִכָּרוֹן עָמוּם שֶׁל אֲדָמָה אוֹבֶדֶת לָךְ וְשָׁרָשַׁיִךְ מְחַפְּשִׂים וַחֲסֵרִים לָךְ נְהָרוֹת וְאֵיךְ לָצוּף וְאֵיךְ לָשִׂים אֶת מִבְטָחֵךְ בְּלִי יְעָרוֹת וּמִי שָׁאַל אוֹתָךְ בִּכְלָל אִישׁ לֹא שָׁאַל פָּשׁוּט הִגַּעְתְּ בְּלִי מַדְרִיךְ אֶל בּוֹר עָתָק הַכֹּל כְּאִלּוּ מְנֻתָּק. הַפְנִי מַבָּט אֶל הָרָקִיעַ בְּגַבֵּךְ נוֹזֵל צָמִיג שֶׁמְּחַכֶּה כְּבָר לְהַגִּיעַ לָאֲוִיר מֵעַל רֹאשֵׁךְ לְהִתְאַבֵּךְ אֶל תּוֹךְ עָנָן וּלְטַפְטֵף אֶל צַמָּרוֹת לִנְדּוֹף לְהִסְתּוֹפֵף בְּמוֹךְ בְּטַחַב וּבַחֲזָזִית רוֹעֵד מַרְוֶה סַלְעֵי צָמָא שֶׁמְּוַתְּרִים עַל חֶלְקִיקִים פּוֹצְחִים בְּרוֹן אֶל הַמִּדְרוֹן גּוֹלְשִׁים יָפֶה אֶל אַקְוִיפֵר וְסוֹף כֹּל סוֹף אָז אֶל הַמַּיִם אֶל גַּבֵּךְ הַמִּצטמרר. אַתְּ בַּגַּלְגַּל פִּקְחִי עֵינַיִם אַתְּ מַגְנֶזְיוּם וְסוּלְפַט אַתְּ מִתְאַבֶּכֶת לַשָּׁמַיִם אַתְּ גַּרְגֵּר, עָלֶה וָאוֹר הַמַּעְגָּל רוֹקֵד עָלַיִךְ מִסְּבִיבך, בְּתוֹךְ הָעוֹר. מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכֵךְ יִזְכּוֹר: הַיָּם מָלוּחַ מִגַּעְגּוּעִים לָאֲדָמָה אַךְ הוּא יוֹדֵעַ בִּדְמָמָה שֶׁהוּא אֵלֶיהָ עוֹד יַחְזֹר

לזוג המתחתן ברכה / שני פוקר   הַשַּׁחַר יְבָרְכֶכֶם בְּקִיּוּם פָּחוֹת עָצֵל פָּחוֹת נוֹטֶה לְהִתְנַצֵּל יוֹתֵר זֵהֶה לְגֶזַע הַקְּטָלָב: לֹא שְׁרִירִי כִּי אִם סָחוּט כִּי אִם מוּפָז כִּי אִם שָׁזוּף שֶׁגָּח הַזְּמַן לְהִשָּׁמֵט מִן הַמָּצוֹד הַמִּתְקַרְבֶּן, הַמְּרוֹקֵן, עַכְשָׁו מֻטָּל לִפְשֹׁט חֶבְלֵי כְּבִיסָה לָאֵבָרִים הָעֲנִיִּים לָצֵאת מִמַּדְמֵנָה וּלְהַסְבִּיר אֶת הַפָּנִים אֶל הַמּוֹלֶדֶת שֶׁגַּם הִיא תְּהֵא הַקֵּן (מָקוֹם לְהִתְאוֹנֵן אַךְ גַּם לִשְׂמֹחַ עַל הָאֶבֶן שֶׁחֻרְבָּן לֹא הָרָגָהּ), וְהִיא תְּהֵא מָקוֹם שֶׁבּוֹ בֵּינוֹת פְּרִיחָה צָהֹב יוֹקֵד שֶׁל הַקִּדָּה הַשְּׂעִירָה יְחֻנְּכוּ הַדַּבּוּרִים לִדְבֹּר אַנְגְּלִית לִפְתֹּר חֶשְׁבּוֹן לִלְמֹד תּוֹרָה

אחותי הגדולה / קרן קולטון לליאור כְּשֶׁחָזַרְתְּ מְאֻחָר, הָיִיתִי מְחַכָּה לָךְ בַּמִּטָּה. לָבַשְׁתְּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּחֹשֶׁךְ, וּבְסָמוּךְ לְחֹם הַגּוּף שֶׁלָּךְ נִכְנַסְתִּי לַשֵּׁנָה גָּדַלְתִּי וְנִשְׁאַרְתִּי אֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה. אֲנִי עֲדַיִן מְחַכָּה לָךְ בַּלַּיְלָה, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.

צו ירושה / שרי שביט מתוך: כאב מרחקים הוצאת מוסד ביאליק אַל תִּקְחִי מְאַהֵב אַל תֹּאכְלִי יוֹגוּרְט שֶׁפַּג תָּקְפּוֹ. אַל תִּבְכִּי לַיְלָה שָׁלֵם. עִצְרִי תָּמִיד בַּחֲצוֹת. אַל תִּטְרְקִי דְּלָתוֹת. אַל תְּקַמְּצִי בִּפְרָחִים. הַקְפִּידִי עַל כַּלְכָּלָה נְבוֹנָה. שִׁכְחִי אֶת הַיַּלְדוּת שֶׁלָּךְ. סִלְחִי לַמּוֹרָה שֶׁקָּרְאָה לְךָ פּוֹזֶלֶת, לַשְּׁכֵנָה שֶׁשָּׁלְחָה אֶת בַּעְלָהּ לְהַחֲלִיף אֶת סִיפוֹן הַכִּיּוֹר כְּשֶׁהָיִית לְבַד בַּבַּיִת בְּכֻתֹּנֶת. לַגֶּשֶׁם שֶׁתָּפַס אוֹתָךְ עַל מִדְרָכָה, הַשְׁאִירִי אוֹר קָטָן בָּאַמְבַּטְיָה. זַהִי אֶת גּוּפֵךְ מִתְכַּוֵּץ בַּמִּטָּה. שִׁמְרִי עַל עַצְמֵךְ. אַל תִּהְיִי חוֹלָה. נַסִּי לֹא לְהִסְתּוֹבֵב עִם הַגּוּשׁ בֶּחָזֶה אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לָשֵׂאת אֶת הָאֵבֶל הַזֶּה. בְּרֶגַע אֶחָד אַתְּ יְכוֹלָה לָקוּם –כְּשֶׁאַתְּ הָאִשָּׁה הַיְחִידָה בַּחֶדֶר לִבְשִׁי סְוֵדֶר לָבָן וּמִצְאִי לָךְ כִּסֵּא. אַל תְּחַכִּי שֶׁיִּנְקְבוּ בִּשְׁמֵךְ. פִּתְחִי אֶת הַפֶּה. 

רקפת ביולי / ירדן בן צור מתוך: פרברי השינה הכחולה, הוצאת טנג'יר כָּכָה לִזְקֹף קוֹמָה כְּשֶׁכָּל אַחְיוֹתַיִךְ שְׁחוּחוֹת כָּכָה לְהַרְהִיב מוּל הַקִּיר הַמֻּשְׁפְּרָץ לְהַזְחִיל לַפֶּטוּנְיָה מַבָּט. כֻּלְּכֶם חֲשַׁבְתֶּם שֶׁגָּמַרְתִּי, גֶּרַנְיוּם, שֶׁאֵין לִי תּוֹחֶלֶת בַּקַּיִץ, שֶׁאָשׁוּב לְבוֹסֵס בֶּעָפָר, בְּנוֹסְטַלְגְּיָה לַקֹּר. וְהִנֵּה, בְּגַנֵּי אֲדָנִית הַתְּלוּיִים עַל כֶּרֶס בִּנְיָן, נֵס נַעֲשָׂה לִי: מַלְאָךְ נִתְגַּלָּה מֵעָלַי וְצוּרָה לוֹ מְנוֹעַ מַזְּגָן, וְצִנּוֹר מִשְׁתַּלְשֵׁל כְּרַפּוֹנְזֶל, מֵמֵס קַרְחוֹנִים עַל רֹאשִׁי וְנִהְיֵיתִי וְרֻדָּה כְּשִׁלְשׁוֹם. דַּוְקָא בְּיוּלִי זָקַפְתִּי קוֹמָה בְּעוֹד כָּל אַחְיוֹתַי שְׁחוּחוֹת.

הנבדל של האהבה / רוני סומקמתוך: אלג'יר, הוצאת כנרת זמורה דבירהַסִּינִים מִלְּאוּ אוֹתוֹ בְּפִשְׁתָּןהַמִּצְרִים בְּמוֹץ תְּבוּאָה,הָרוֹמָאִים תָּפְרוּ אוֹתוֹ מִקֵּבָה שֶׁל פַּרוּמְלֻמְּדֵי הָרֶנֶסַנְס דָּחֲסוּ בּוֹ שֵׂעָר תָּלוּשׁ מִסּוּסלְהַזְכִּיר לוֹ שֶׁיִּדְהַר.לָכֵן מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַחְזִיר אֶת הַכַּדּוּרלְמִגְרַשׁ חַיָּיו צָרִיךְ לְמַלֵּא אוֹתוֹ שׁוּבבִּשְׂעַר אִשָּׁה שֶׁאָהַב,לְהָרִיעַ לָהּוְלֹא לִבְעֹט אַף פַּעַםבְּמָה שֶׁמִּתְגַּלְגֵּלמִתַּחַת לְרַגְלָיו.