יש לך זמן ויש לך שירה

זה סיפור שמתחיל בימי הקורונה. מרב פיטון, משוררת, מתרגמת, עורכת וביבליותרפיסטית נתקלה בשיר יפה של המשוררת האמריקאית זוכת הפרסים, אדה לימון, וכדי לתת אותו במתנה לחברה אהובה היא מחליטה לתרגם את השיר. הימים והלילות של תקופת הסגרים בקורונה עשו את מה שהם עשו ופיטון לא עצרה בשיר אחד אלא המשיכה לתרגם שיר ועוד שיר כאתגר ותעסוקה לעצמה תוך שהיא נסחפת ומתאהבת בשירה של אדה לימון. בסופו של דבר, הגישה פיטון ערימה נאה של שירים מתורגמים לרפי וייכרט, משורר, עורך ומו"ל הוצאת "קשב לשירה", שבירך על ההזדמנות וכך התגלגל לו התהליך שבסופו יצא לאור הספר "הנחיות למניעת ייאוש" ובו מבחר מתורגם של שירת אדה לימון. הספר יצא ממש רגע לפני השבעה באוקטובר כך שהוא נבלע קצת מבחינה תקשורתית ולא ממש הספיק לקבל במה, אך מבחינה אישית, אני יכולה להעיד שזה ספר שהיה לצידי לכל אורך המלחמה, ספר שאני מרבה לחזור אליו ומרבה ללמד מתוכו. השירה של אדה לימון חכמה, חדה, מצחיקה, מתריסה, מרהיבה ויפה כל כך שאי אפשר לרוות ממנה ותמיד רוצים עוד.  זו הסיבה שהזמנתי את מירב פיטון, מתרגמת הספר לספר על אדה לימון, על השירים, על תהליך התרגום ועל איך זכינו שהספר הנפלא הזה נהיה ונמצא בעולם, בעברית. היה לי לעונג לשוחח עם מרב ואני מקווה שתתענגו על השיחה ועל השירים כמונו (ושתקנו את הספר).תודה לגלית ושדי על העריכה והסאונד.  האזנה נעימה ותודה שאתן ואתם כאן איתי,קרן.לינק לרכישת הספר "הנחיות למניעת ייאוש" מאת אדה לימון בתרגום מרב פיטון בהוצאת קשב לשירה:https://www.poetry.org.il/product-page/%D7%90-%D7%93%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%AA-%D7%99%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A9

חכיתי והתרגשתי מאוד להקליט את הפרק הזה עם אלי אליהו, שהוא משורר ואדם חכם ונדיב לב במיוחד. אני מרגישה שלמדתי הרבה מהשיחה הזו, שנוגעת בעומק השאלה מהי שירה ומה לב ליבו של תהליך כתיבה ועריכה. אני יכולה לחפור ימים ולילות על מוסיקה, תוכן, מבנה וצורה בשירה, ולשמחתי אלי הרחיב ברצון על הקשר בין כל אלו. הדברים שהוא אמר בפרק עוד יילכו איתי, ואני מקווה שגם אתכן ואתכם. בין הדיבורים גם קראנו שירים: שירים חדשים של אלי, שירים משלושת ספריו ושירים של משוררות ומשוררים שהם מקור השראה עבורו (וגם עבורי). כל שנותר הוא שתקשיבו לשיחה הזו, לפרק הזה.תודה מעומק הלב לאלי אליהו על עונג שיחה וקריאה.תודה בכל פרק ופרק מחדש לגלית ושדי טכנאית-על ושדת סאונד שאין כמותה. אם אהבתן ואהבתם את הפרק השאירו לי תגובה והעבירו הלאה.האזנה נעימה ותודה שאתם כאן,קרן.

כבר כשהגעתי לבית של חיה להקליט את הפרק הזה נפתח לי הלב. מהר מאוד הוא נפתח. אי אפשר אחרת כשמדובר בחיה ובשירים שלה. מי שפגשה אותה יודעת. מי שקוראת אותה יודעת. זה משהו שתפס אותי כבר בפעם הראשונה בה קראתי שיר של חיה לוי. לא רק הכנות, החדות, ההומור, האהבה, אלא בעיקר הדבר הזה שקורה, שגם כשהיא נוגעת בעומק הכאב, בעצב הכי חשוף של הבדידות, זה עושה לי להרגיש לא בודדה. זה עושה לי להרגיש יותר קרובה. לשירה, לחיים. כנהוג ועל פי חוקי הפורמט, דיברנו על כתיבה, על עריכה, על שירה, על בדידות ואהבה, על קו הגבול הדק בין אומץ לטיפשות. קראנו מלא חיה לוי, וגם נורית זרחי, יאיר הורביץ, יונה וולך וחדוה הרכבי. בפתיחת הפרק חיה קראה את "היסטוריה של הפרט" כי תמיד רציתי לשמוע את חיה קוראת את דליה רביקוביץ' ובפרט את השיר הזה, שמתוכו גזרתי את שם הפודקאסט. כשחיה קוראת שיר משהו בי מתרפק ונמס אל תוך מיטת שירה. אם תקשיבו, תתרפקו גם.אני חושבת שבלב הפרק הזה דולק כמו נר, פועם כמו דופק - נס האהבה. מכאן שם הפרק, שהוא מתוך השיר של חיה. אני ממליצה לכן ולכם להאזין לנו ואז ללכת לקנות את כל ספריה של חיה בבת אחת. תודה לחיה על האירוח הנעים, הטעים, על הלב ועל השירים שלה. תודה למי שיאזינו לנו. אם אהבתן ואהבתם, תגיבו וזה ישמח אותנו מאוד.ועוד משהו קטן אחרון: בפתח ספרה האחרון "המצאת האהבה" חיה מקדישה את הספר "לחפים מפשע". הפרק הזה מוקדש להם גם.

פרק שני, עדיין במגרש הביתי, קרוב ללב ולבטן.פגשתי את רעות גיא בר-גיל שאת ספר הביכורים שלה "המקרב הנכון", שיצא בהוצאת קתרזיס לפני יותר משנה, ערכנו יחד בתהליך קרוב. דיברנו על שירה, על תהליך העריכה ואיך רעות הפכה אותי לעורכת למעשה, על שירים שהיינו מוציאות מהספרים שלנו בדיעבד, על נקודות דיקור ונקודות אמון, קראנו גם הרבה הרבה שירים: שלה ושלי, של אורין רוזנר, זלדה, ועודהמקרב הנכון - בהוצאת קתרזיס (כדאי לכן לשים יד על הספר הזה, באחריות)האזנה נעימה,קרן.להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ לקבלת עדכונים על פרקים חדשים ועוד על שירה ותהליכי עריכה לחצו כאן:https://chat.whatsapp.com/BZ67KzxfENj61uPCVf510d

כדי להתחיל את הפודקאסט אני הולכת הביתה: לעורכת שלי, לעורכת הראשונה שלי, שלצידה, בזכותה, לאור עיניה הטובות המכוונות יצאתי לאור אי אז לפני כמעט 4 שנים.היה מרגש לחזור לשער המתכת הירוק בדרום תל-אביב, לאותו סלון בו נכתבו הרבה מהשירים, בו ערכנו, בו פיזרנו שירים על הרצפה כדי לסדר אותם לספר.שוחחנו על שירה ותהליכי עריכה, על רגעים בתוך עומק הכחול, על החיים שמסביב לשירה, על הספרים של הדס והספרים שהיא ערכה ועורכת. קראנו שירים כמובן.