ביום פקודה

הפרק הזה הוא פרק סיום.אנחנו נענה בו על כמה שאלות שתחילה נראות פשוטות, אך במבט מעמיק הן פוגשות כל אחד אחרת, בדיוק כמו שהמלחמה תפסה כל אחד בשלב אחר בחיים שלו, ועם עצמו.בפרק נספר אם אנחנו חושבים שהשתננו, על מה שניקח מהתקופה הזו, ועל חששות ודאגות מהתמיד, גם בחיים הפרטיים, וגם לעתיד המדינה.כל זאת מתוך הידיעה שכבר קבעו לנו עוד סבבי מילואים, שהמלחמה לא קרובה לסיום, שהחטופים עדיין נמצאים בעזה, ושאנחנו נאלץ לחזור להידלחם.אנחנו רוצים להודות למשפחות התומכות, לחברים, לחיילים שעדיין שומרים עלינו, ולכל מי שלקח חלק בפודקאסט.

הפרק הזה הוא לקט של משימות נוספות שביצענו במהלך הסבב בעזה. לא מהשבוע הראשון בו היינו צריכים לכבוש מחדש את שטחי העוטף, ולאו דווקא סיפורי גבורה מיוחדים עם הצלחות גדולות, או פציעות קשות.עוד משימות שגרה, עוד מבצעים, חלק בלתי נפרד משגרת המלחמה.

בפרק הזה, נשתף חלק מהזכרונות החזקים ביותר שלנו, אלו שנחרטו ונחקקו לנו בראש, כנראה לנצח. על אף שהפודקאסט כולו מלא בזכרונות שלנו, הפרק יכלול את אלו החזקים יותר, שלאו דווקא מתאימים לנושא מסוים. כך, נרצה להעביר את הדברים שנגעו בנו הכי חזק, הכי עמוק.

גם במלחמה קורים דברים מצחיקים, כשצוות טנק נמצא ביחד כל כך הרבה זמן, זה אפילו בלתי נמנע. בפרק הזה נספר על אירועים מצחיקים מהמלחמה, שאינם קשורים לקרבות או לפעילויות רציניות. החיילים, יזכרו בסיפורים ובאנקדוטות משעשעות מהתקופה, בין אםמתוך החיים בשטח והתנאים הרעים של עזה, הלחץ שנוצר בצבא כשהמלחמה פרצה, או מהשעמום והזמן הארוך שמעבירים יחד בטנק

"הוא קופץ לי לתוך הטנק בהיסטריה, ואומר שנעיף אותו מפה"הצוות של אייל התחיל כמבצע שגרתי של טיהור שטחים בשביל חיל הרגלים, ונגמר בפינוי פצועים תחת אש.במהלך המבצע, בלי להבין יותר מדי מה, איך, ומתי, הצוות התחיל לספוג אש. הטנק נפגע, וגם ה9D שלידו. מהר מאוד, בתעוזה ובהבנה מהירה של המצב, אייל מבין שיש פצועים, ושצריך לחלץ אותם, כמה שיותר מהר.בפרק נעזור להבין יותר טוב את תהליך פינוי הפצועים חזרה לשטחי ישראל, את הבלאגן הגדול שמתרחש תוך כדי בעקבות הדיווחיםבקשר, את הלחץ שמלווה במפקדה מההבנה שיש פצועים בטנק, ואת ההתמודדות והפחד בפעילות בה הטנק נמצא תחת אש כבדה.

"חגי, אתה בסדר?״״אני לא חושב שאני בסדר".הכל תרגולות, והכל אנשים. התרגולות שכולנו שונאים שנאת מוות, ומתרגלים שוב ושוב ושוב ושוב, מצילות את החיים שלנו. אבל לא הכל אפשר לתרגל. יש אנשים שיקפצו אל האש כדי להציל את החברים שלהם ויש כאלה שלא. זה מגיע מאופי, מחינוך מהבית, ומתבטא בהחלטות של שבריר שניה. אצלנו בפלוגה המפקדים יקפצו לגיהנום בשביל להציל את החיילים שלהם. בגלל זה הצוותים נכנסו לעזה יום, אחרי יום, אחרי יום. גם אחרי שהטנקים נפגעו וגם אחרי שהלוחמים נפצעו. הם ידעו שהמפקד שלהם יעשו הכל בשבילם. במהלך לחימה ברצועת עזה, הטנק של הקצין אייל עומד חשוף בשטח מאויים. לפתע, נדלק פגז בתוך הטנק. חלל הטנק הופך לכדור אש. כל לוחם שריון ביצע תרגולת שריפה בצריח בדיוק בשביל הרגע הזה. הצוות צריך לבצע סימפוניה מתואמת של פעולות, כשהוא אפוף בלהבות, כדי לצאת מהטנק בחיים - ישר אל השטח המאויים ברצועה. הצוות מבצע את התרגולת למופת, אבל זה לא מספיק. חגי התותחן נתקע בפנים, ואייל המפקד מזנק אל האש ומחלץ אותו. משם הגדוד מחלץ את הפצועים לסורוקה, ואת הטנק לשטח ישראל לשיקום. שני הפצועים בצוות החלימו וחזרו למסלול חייהם.

צוות טנק נלחם במחבלים בתוך רצועת עזה. הטנק סופג פגיעת נ״ט, וזיו - הקצין - נפצע קשה בפניו ומאבד את אחת מעיניו.הצוות פועל לפי התרגולת. עמית התותחן תופס פיקוד על הטנק ומחלץ אותו לשטח ישראל. מטר הטען מטפל בזיו בתוך צריח הטנק, בזמן נסיעה, ומציל את חייו ואת מאור עיניו. וקסלר, הנהג, נוסע בחשיכה מוחלטת ומנווט את הטנק בבטחה עד לחילוץ. זה סיפור של רעות, מקצועיות וגבורה. סיפור של קצין שמתעקש לתרגל עם הצוות מצבי קיצון, מה שמציל את חייו וחיי הצוות. מצד שני, זה סיפור של כשלון מבצעי של המסגרות מעל הטנק - הפלוגה, הגדוד והחטיבה, שלא הפעילו את הטנק בצורה נכונה. איך ממשיכים להלחם אחרי המכה שספגנו, איך עונים למשפחה ששואלת שאלות קשות. הפרק הוקלט לפני כמה חודשים. מאז זיו המשיך בתהליך השיקום, עובד ומתנדב, ונותן דוגמא לכולנו.

בפרק הזה נדבר על האתגרים שלנו במלחמה. נספר את התחושות שלנו על איך זה להיות בשטח בזמן שהמדינה במשבר. נדבר גם על משברים אישיים וכלליים, על הקשיים מול המערכת הצבאית, וגם על איך התמודדנו איתם..

בפרק הזה, נדבר על החיים מחוץ לצבא. נדבר על היציאות שלנו ועל איך הרגשנו בתוכן, על ההשתלבות והנתק מהעורף האזרחי. על הדיסוננס בין המלחמה שמתרחשת בשטח והמלחמה שמתרחשת בעורף... ועל השליחות שמלווה בזה. נדבר גם על מה שחיזק או החליש אותנו מהבית, הקשיים עם בנות הזוג, ועל החיים שלפעמים נדמה שהמשיכו בלעדינו והשאירו אותנו מאחורה.

בפרק הזה, נדבר על התחושות שלנו בעיצומה של המלחמה, שכבר הפכה להיות שגרה. נספר על איך זה להיות במלחמה, וחלק מהאירוע הקריטי הזה. נדבר גם על אירועי שמחה גדולה שהתקיימו לחיילים בפלוגה, שגם מלווים באבל הבלתי נמנע של התקופה הזו. וגם, על ההכרחיות שלנו בעזה, על תרגילים, לחץ, גורמי החוסן שלנו, ואפילו... על השעמום שבשגרה.

הפרק הזה משתף בדברים שראינו, ואיך הם השפיעו עלינו. זה פרק שלא מתאים לילדים, או למי שקשים לו תיאורים גרפיים, אבל חשוב לנו לשתף גם בחוויות הללו, שהן חלק בלתי נפרד מהמלחמה שעברנו. נספר על גופות ועל בתים הרוסים, אבל גם על הדאגה אחד לשני, על מקורות התמיכה שלנו, ועל איך הם עזרו לנו להמשיך הלאה.

הפרק הזה יספר על עזה, איך היא נראית, ואיך הרגשנו כשנכנסו לעיר. נספר על הריחות, התחושות, והמחשבות שמלוות את המפגש עם עזה. ואיך כל זה משתחרר ברגע שיש משימה. נספר גם על ההבדל בין הכניסה הראשונה לכניסה האחרונה, איך המצב הנפשי משתנה, ואיך זה שלהכל אפשר להתרגל.

הפרק הזה יספר על המשימות הראשונות שלנו במלחמה, המפגש הראשון עם המראות המורכבים, חוסר הוודאות, ותחושת המשמעות. נספר גם על ההכירות עם היחידות האחרות איתן נעביר את המשך המלחמה, ועל ההבנה שלנו כמה אנחנו חשובים להן.

הפרק הזה יספר על יום ההתארגנות הראשון בצאלים, ההכנה שלנו ושל הטנקים ללחימה, הציפייה והחששות ממה שעתיד לקרות לנו, והיציאה ללחימה. נשתף בתחושות הגורליות בזמן ההכנה, וגם - איך מחליטים מי יהיה הצוות שייכנס ללחימה? מתי בעצם אנחנו מוכנים לצאת? איך מקבלים החלטות כשכל כך הרבה מוטל על הכף? ומה המשמעות של המפגש עם החברים לצוות ולפלוגה תוך כדי התחושות הללו.

הפרק הזה יספר על ה-7 באוקטובר. איך גילינו שפרצה מלחמה, על הרגע שהבנו שאנחנו מתגייסים, ועל הדרך לבסיס. איך חווינו את המעבר מאזרחים ללוחמים ואת הפרידה מהמשפחות, את החדשות ששמענו, ואת הדברים שלא ידענו. נספר מה ההבדל בין חייל מילואים לסדיר, ואיך נראית התחלה של מלחמה.

הפרק הזה הוא פרק מבוא. הוא יסביר את חשיבות הפודקאסט לבריאות הנפשית של הלוחמים ולסביבתם, את התפקודים של הפלוגה במלחמה, ואת הרכב החיילים בטנק.