142. שרית אופק ואלי אליהו

שרית אופק ואלי אליהו הם בני זוג. זו לכאורה הסיבה הרשמית שבגללה שוחחתי עם שניהם ביחד. שרית היא עובדת סוציאלית שאחרי מות אביה היה לה ברור לגמרי שהיא רוצה ללוות אנשים לקראת סוף חייהם, ואלי הוא משורר, ומותו של אביו חוזר ועולה בשירים שלו שוב ושוב. לפני שנפגשתי איתם, נדמה היה לי שיש להם גישות שונות לגמרי אל המוות, ואל חוויית היתמות שלהם – שרית שמדברת על הכול, כותבת בלוג (בסופו של דבר) ונפגשת עם אנשים פנים אל פנים, ואלי, המופנם, שהסערות הגדולות בשיריו מגיעות מאיזה מקום תת מודע שהוא מתקשה לפעמים לזהות. אבל אז התברר שמשהו הרבה יותר עמוק מחבר את שתי הגישות שלהם, שמנסות להתרומם מעל לחוויית המוות החד פעמית כדי לקבל איזה מבט על שמאפשר להכיל את כל המורכבות הזו, של עצב ואבל כחלק מהחיים, אולי אפילו משמחת החיים והיצירה. *** שני הקטעים המוזיקליים הקצרצרים בפרק הם מתוך ביצועים מוזיקליים לשיריו של אלי, הראשון משל ״כריכה רכה ״והשני של דודו טסה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠