144. מאיה הפנר

בבלוג שבו תיעדה מאיה הפנר את מותו של אביה היא כתבה, בין השאר, ״אני בהתייתמות מתמשכת״. לאבא שלה הייתה תאונה, פגיעת ראש קלה שהידרדרה, ואף שחלפו תשע שנים ארוכות וקשות עד שמת, היא אומרת שהמוות הזה התגנב מאחוריהם בהפתעה. מאיה, היא תסריטאית שכתבה בין השאר ל״אהבה מעבר לפינה״, ״השיר שלנו״, ״בטיפול״, ״השמיניה״, ״תיבת נוח״ ו״מונא״, ושהמחזה שלה ״מרציפנים״ מוצג בימים אלה בתיאטרון הבימה, (בכיכובה של ליה קניג). אביה, אברהם הפנר, הבמאי, התסריטאי, הסופר והשחקן שאין שום דרך לתמצת בשורות ספורות את העשייה שלו, היה איש מבריק ומצחיק ודברן וסוער, ״מפואר״, כמו שכתבה עליו מאיה, שאפילו בשנים שבהן היה כלוא בתוך גופו ללא יכולת לתקשר באופן קוהרנטי, באותו חדר המתנה למוות, הוא מצא דרכים לומר לבתו דברים, ללא מילים. השיחה שלנו נפתחת באנקדוטה אישית קטנה, לא מפני שהכרתי את אביה של מאיה לעומק, אלא מפני שגם אצלי, כמו אצל תלמידיו הרבים ואחרים שפגשו בו לרגע, הוא הותיר תמיד זיכרונות של רגעים בלתי נשכחים.   ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קוראת רונית כפיר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠