154. זוהר ויחי – כיצד לחיות שבע עשרה שנה במצרים – דף רטז

השיעור היום נתנדב על ידי ידידי הרה״ח ר׳ יגאל הרמלין שיחי׳ לזכר נשמת אביו צבי השל בן יוסף הרמלין, לרגל היארצייט י״ט טבת פרשת השבוע אינה מתאימה לפרשת ההפסקות לעניינים של התורה – פרשה זו סתומה. החובה ללמוד את התורה לפי עצם העניינים ולא לפי הפרשיות בלבד. פתיחת ר׳ חייא ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. שיש להרגיש טעם החיים של ויחי יעקב, כמו שיש חיי שרה, כך ויחי יעקב יש לו סוג חיים לעצמו, והוא איננו חיים פשוטים אלא של צדיקים. ר׳ יצחק מדגיש יותר איך צריך להיות צדיק לרשת את הארץ שהוא השכינה. חיי יעקב אבינו הם חיי שכינה ורוח הקודש – ואתם הדבקים בה״א חיים – ותחי רוח יעקב אביהם. שמחה פירושו שצריך להיות רוח חיים ולא חי בלבד. וחיים אלה היו לו אפילו בארץ מצרים. רבי שמעון אומר שפרשה זו סתומה לפי שהיא באמת המשך הפרשה הקודמת – ויפרו וירבו מאד. כמו שבני יעקב חיו בארץ מצרים על חשבון פרעה ויוסף בתענוגי מלכים כך יעקב, חיים שלו הם החיים שהובטחו לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. חיי רוח שמחה הם חיים שאינם מוגבלים לזמן ואינם רודפים את הזמן, כל דבר שבן לילה היה ובן לילה אבד כמו חדשות וכדומה הוא לא חיים כי השכינה גדולה מדי להיכנס במה שכל חיותו יום אחד או שבוע אחת. להיזהר שלא ללמוד דף היומי כמו חדשות היום שזה מעניין כי כולם מדברים עליו היום, אלא להיפך הוא חיים שחי היום כמו שהוא חי מחר ואתמול ולפני אלף שנה ובעוד אלף שנה, שבע עשרה שנה במצרים כמו יוסף בן שבע עשרה שנה.