191. יעל לביא

כשיעל לביא הייתה קטנה היא הייתה בטוחה שכולם בעולם מכירים זה את זה. כשהלכה ברחוב עם אבא, אריק לביא, כולם הכירו אותו והוא דיבר בשמחה עם כולם. אבל רק מעטים הכירו את סיפור ילדותו הקשה והעצוב של אריק, ומעטים עוד יותר ידעו שהוא חולה ושבמשך שנים רבות הבית כולו, כך מספרת יעל, ״היה מגויס למשימה אחת: לשמור את אבא בחיים״. את הסרט ״למה לא אמרת לי״ היא יכלה לעשות רק אחרי מותו של אריק, ובעצם, הסרט – המבוסס על מסע בגרמניה שערכה עם אחותה נועה ועם אמן, שושיק שני – הוא, לדבריה, שיר אהבה לשני הוריה. שוחחתי עם יעל, שהיא מגישתטלוויזיה וכתבת מלחמות עטורת פרסים החיה בניו יורק, על הקשר הקרוב מאוד שהיה לה עם אביה ועל הקושי הגדול להפנים את עובדת היעדרו.  בתוך שיחתנו, שיחה שמלאה גם בעליצות של מי שלפתע פגשועוד מישהי שגדלה במשפחה יקית, משובצות גם טעימות זעירות מאוד מהפתיחה למחזה ״הו הו יוליה״ מאת אפרים קישון, שהיה שלאגר אדיר בישראל וגם בגרמניה, בכיכובם של אריק ושושיק. את המחזה כולו אפשר לראות כאן.   ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קורא הפעם: אורן נאמן.Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠