192. נטעלי גבירץ

ישנם סופרים שכותבים על מוות כעל סוף דבר. נטעלי גבירץ כותבת עליו כעל נוכחות, עיקשת ולא תמיד שקטה, כזו שמתיישבת ליד שולחן האוכלביחד עם המשפחה ומחלחלת לתוך השפה והזיכרונות. יש לכך בוודאי קשר לעובדה שסבתא שלה, וגם אמה של הסבתא, שתיהן מתו בלידה שבה מת גם התינוק, ושני האירועים הללו הספיגו את המורשת המשפחתית בלא מעט חרדות. ולא פחות מזה יש לכך קשר למותה של גיסתה, אופירה, שהייתה לדבריה דודה משמעותית מאוד לילדיה, ולקושי הגדול לתווך את האובדן הזה לילדים. ומאחר שנטעלי מאמינה גדולה בכוחה של הספרות להשליט סדר בכאוס הזה של החיים והמוות, לא הופתעתי לשמוע ממנה שהאזנה לפרקים בפודקאסט הזה ממש –״על החיים ועל המוות״ – הייתה חלק חשוב בתחקיר שלה, לקראת הכתיבה אבל גם לקראת אירועי החיים.   ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפירLogo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠