194. דנה לובינסקי

כשסבתא של המשוררת דנה לובינסקי אמרה לה שהיא אוהבת פילים, כיהם זוכרים הכול, היא הבינה שהיא מפקידה אותה על הזיכרונות שלה, זיכרונות מכל הסוגים ומכל העוצמות. אלה מצאו את דרכם במהלך השנים לשיריה של דנה, וגם לסיפורים שהיא מספרת לילדיה. אבל זו לא הדרך היחידה שבה דנה מתמודדת עם הגעגועים לסבתא. סבתא הניה היא במידה רבה הנמענת שאליה היא כותבת. וכאדם יוצר, וגם כפסיכולוגית קלינית, היא מכירה היטב את האפשרות לשמר את אותו פן של קשר אינטימי שמתקיים בעולמנו הפנימי. השיחה שלנו היא שיחה פשוטה על קשר עמוק בין נכדה לסבתה, ועל הצורך לבטא אותו גם בימים שבהם מידת הכאב שמסביב כאילו דוחקת בנו לשכוח ולמחוק את הפרידות הצפויות הללו. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את הפודקאסט הנוסף שלי, ״שתי אצבעות מציון״, אפשר למצוא כאן. את שם הפודקאסט קורא הפעם: עמית אולמן.Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠