272. Korach - The Mitzvah to Give Tithes to Levites (Mitzvah 390)

Korach 5785חצר בקביעת מעשרמצוה שצ״ה בחנוך שנתחייבו בני ישראל לתת חלק אחד מעשרה חלקים מזרע הארץ ללוים, שנאמר [במדבר י"ח, כ"ד], כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים כו׳ וזהו הנקרא מעשר ראשון, ע״כ.וע׳ ב״מ פז: אמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקדש מן הבית. ורבי יוחנן אמר אפילו חצר קובעת שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו. ורבי יוחנן נמי הא כתיב מן הבית, אמר לך חצר דומיא דבית מה בית המשתמר אף חצר המשתמרת. ורבי ינאי נמי הכתיב בשעריך ההוא מיבעי ליה דמעייל ליה דרך שער לאפוקי דרך גגות וקרפיפות דלא, ע״כ.והכלל, ר׳ יוחנן ור׳ ינאי הלכתא כר׳ ינאי, על כן היה נראה דחצר אינה קובעת למעשר מן התורה.וכן כתב במנ״ח כאן, והביא שבזה נחלק הש״ך על עצמו, דבש״ך יו״ד של״א ס״ק קי״ב איתא שאינו נקבע עד שיכניסו לבית והחצר דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו ואסור לאכול, וכ"ת א"כ בית למה לי דכל שכן הוא, מבעי ליה לומר חצר דומיא דבית מה בית משתמר אף חצר המשתמרת ע״כ, ובנקודת הכסף שם השיג על דברי עצמו, כן כתב העטרת זהב [לבוש], והיינו כרבי יוחנן דבבא מציעא פרק הפועלים דף פ"ח, ע"ש. אבל תמיה לי דהא רבי ינאי פליג התם וסבירא ליה דחצר אפילו המשתמרת אינה קובעת למעשר מן התורה ואין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, וקיימא לן [רי"ף חולין יז:] דכל היכי דפליגי רבי ינאי ורבי יוחנן הלכה כרבי ינאי דהוא רביה דרבי יוחנן, וכן פסק הרמב"ם להדיא בריש פרק ד' מהלכות מעשר כרבי ינאי, ע"ש. וגם בירושלמי פרק ג' דמעשרות [הלכה א] קאמר רבי יוחנן גופיה דחצר אינו מן התורה, ע“ש, ע״כ. אולם בגר״א נקט כר׳ יוחנן, שכתב בביאורו ס"ק קל״ט וה"ה לחצר ואף מדאורייתא כר' יוחנן וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד כשם שהבית קובע למעשר כך החצר קובעת למעשר כו‘. ולא ביאר לנו למה שביק האי כללא דהלכתא כר׳ ינאי לעומת ר׳ יוחנן. וע׳ כס״מ הל׳ מעשר פ״ג ה״ד.