57. איילת נחמיאס-ורבין

בכל פעם שאיילת נחמיאס-וֶרבין עוברת בפינה של שינקין ואחד העם, היא עדיין רואה שם את סבתא שלה, שרה שטרן, עומדת בפתח קפה ״תמר״ –בית הקפה שאותו ניהלה במשך עשרות שנים ביד רמה. הקפה, שגם הוא כבר הלך לעולמו, לא היה רק מוסד תל אביבי. הוא היה הבית השני, ואולי בכלל הבית הראשון, של משפחת נחמיאס – ואיילת בילתה שם, עם סבתה, שעות וימים ושנים. בפגישתנו שהתקיימה במשרד של איילת – שהייתה חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה וכעת היא משמשת יושבת ראש מכון היצוא - שוחחנו על סבתא שרה, על העונג וגם על הקושי לחלוק אותה עם כל כך הרבה אנשים, ועל האובדנים הרבים שחוותה המשפחה, אובדנים לא מדוברים – או כמו ששרה נהגה לומר: אני ממלאת מגבות בדמעות, בלילה, כשאיש לא רואה. Logo: Liron Cohen Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso