ב-26 באפריל

ב-26באפריל 1986, ב-01:23 לפנות בוקר, התבצע ניסוי בטיחות שגרתי. במהלך הניסוי נוצרה עלייה בלתי מבוקרת בעוצמת הפעולה בכור, מה שהוביל להתפרצות אדירה של חום ולבסוף לשני פיצוצים עוצמתיים. הפיצוץ הראשון היה פיצוץ קיטור רב עוצמה, שקרע את ליבת הכור והעיף את מכסה הברזל הכבד ששקל מעל אלף טון. הפיצוץ השני, שאירע מיד לאחר מכן, היה כימי — הוא פיזר חומרים רדיואקטיביים בכמויות אדירות ישירות אל האטמוספירה. להבות אש פרצו מהכור ההרוס, והגרפיט ששימש כחומר ממתן בתוך הליבה החל לבעור ולפלוט ענן סמיך של חלקיקים רדיואקטיביים. האש בערה במשך כעשרה ימים, במהלכם נפלטו כמויות קרינה שהוערכו בכ-400 פעמים יותר מהפיצוץ האטומי שהתרחש בהירושימה ב-1945. ענני הקרינה התפשטו במהירות לא רק באוקראינה ובבלארוס השכנה, אלא גם אל חלקים נרחבים מאירופה. הפיצוץ בכור הגרעיני בצ'רנוביל הוביל למותם של 54 בני אדם באופן מיידי — רובם עובדי הכור וכוחות ההצלה הראשונים שהגיעו למקום ללא כל ציוד מגן הולם. בתוך שעות ספורות, נשלחו כוחות כיבוי אש להתמודדות עם הלהבות, אך רבים מהם לא ידעו שהם פועלים תחת קרינה קטלנית. תושבי העיר פְּריפּיָאט הסמוכה, שהיו במרחק של כ-3 ק"מ בלבד מהכור, המשיכו בשגרת יומם במשך כ-36 שעות לפני שהחלו להתפנות — בשלב זה, החשיפה לקרינה כבר הייתה משמעותית. בימים שלאחר התאונה, ברית המועצות שלחה כ-600,000 בני אדם — בהם חיילים, כבאים, מהנדסים ומתנדבים — שכונו "ליקווידטורים" כדי לנסות לבלום את האסון ולנקות את הפסולת הרדיואקטיבית. רבים מהם עבדו ללא ציוד מגן ראוי ונחשפו לקרינה מסוכנת מבלי להבין את מלוא חומרת המצב. מספר הנפגעים הכולל נותר שנוי במחלוקת עד היום, כאשר ההערכות נעות בין אלפים בודדים לעשרות אלפי קורבנות שסבלו ממחלות הקשורות לקרינה. הכור ההרוס כוסה תחילה ב"סרקופג" בטון מאולתר שנבנה במהירות כדי לבלום את פליטת הקרינה. בשנת 2016 הושלמה בנייתה של כיפת פלדה ענקית, המכונה "הכיסוי החדש", שנועדה לאטום את הכור בצורה בטוחה יותר ולמנוע דליפה רדיואקטיבית נוספת. אזור צ'רנוביל, שבעבר היה מוקד לאסון גרעיני קטסטרופלי, הפך עם השנים למקלט מפתיע ומרתק לחיות בר. מאז שפונה האזור מיושביו ב-1986, הטבע החל להשתלט מחדש על השטח, וכיום האזור מספק הצצה ייחודית לאופן שבו בעלי חיים מתאוששים ללא התערבות אנושית. למרות הקרינה המתמשכת, אוכלוסיות רבות של בעלי חיים משגשגות בצ'רנוביל. בין החיות שחזרו לאזור ניתן למצוא זאבים, דובים חומים, איילים, ביזונים, חזירי בר ואפילו סוסים פראיים נדירים מסוג סוסי פְּרז'וָואלסקי — מין שהיה בסכנת הכחדה עולמית ושוחרר לאזור צ'רנוביל בשנות ה-90 כחלק מניסיון לשקם את אוכלוסייתו. העדר הנוכחות האנושית באזור מילא תפקיד מרכזי בהצלחת בעלי החיים — ללא ציד, כריתת יערות, חקלאות או זיהום סביבתי תעשייתי, מינים רבים מצאו שם מקלט בטוח. מחקרים הראו כי אוכלוסיות הזאבים באזור צ'רנוביל, למשל, גדולות באופן משמעותי בהשוואה לאזורים סמוכים שבהם בני אדם פעילים. עם זאת, הקרינה עדיין משפיעה בדרכים שונות. חוקרים מצאו כי חלק מהחיות סובלות ממוטציות גנטיות קלות והשפעות בריאותיות מסוימות, אך ההשפעה הזו פחות דרמטית מהמצופה. באופן מעניין, נראה שהיעדר התערבות אנושית מועיל לחיות הבר הרבה יותר מאשר הקרינה פוגעת בהן. כיום,אזור צ'רנוביל מהווה מוקד מחקר אקולוגי ייחודי. מדענים מכל העולם מגיעים לאזור כדי ללמוד כיצד מערכות אקולוגיות מתפקדות ומתפתחות בתנאים יוצאי דופן אלו. האזור, שבעבר נחשב שטח אסון גרעיני בלבד, הפך למעין "מעבדה חיה" המספקת תובנות מרתקות על חוסנו של הטבע. אסון צ'רנוביל הפך לאירוע מכונן בהיסטוריה של האנרגיה הגרעינית, והשלכותיו מורגשות עד היום — הן מבחינה סביבתית והן בזיכרון קולקטיבי העולמי. לינק: אסון צ'רנוביל – ויקיפדיה