ב-28 באפריל

ב-28באפריל 1970 שלחו 56 תלמידי כיתה י"ב, רובם המכריע מירושלים, מכתב לראש הממשלה גולדה מאיר. במכתבם מחו השמיניסטים נגד מדיניות ישראל בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, נגד התמשכותה של מלחמת ההתשה ונגד סירובה של ממשלת ישראל להיענות לגישושים לקראת תהליך שלום אפשרי עם מדינות ערב (פרשת "גולדמן-נאצר”בו סירבה גולדה לשיחות מול נאצר עקב חשש מיציבות ממשלתה). תלמידי כיתה י"ב שעמדו להתגייס לצה"ל באותה השנה ושאלו "על מה הם הולכים להיהרג בתעלה?" וכי אם אין כוונה לשלום אין סיבה למות למענה. המכתב שנשלח התקבל במשרד ראש הממשלה, ובמקביל נשלח העתק ממנו לעיתון "הארץ". תחילה נעשה ניסיון להסתיר את דבר קיומו של המכתב, והוא פורסם בעיתון הארץ ללא אישור הצנזורה. בניגוד למכתבים עתידיים, מכתב זה לא קרא לסרבנות, אלא הביע ביקורת נוקבת על מדיניותה של ישראל, כך למשל בסופו של דבר מצא אחד החותמים את עצמו בסיירת שקד. עם זאת, מבין השורות עלה איום מרומז בסרבנות עתידית:"איננו יודעים אם נהיה מסוגלים לבצע את המוטל עלינו בצבא תחת הסיסמה 'אין ברירה'". במכתב ניכרו השפעות לא רק של מלחמת ההתשה ושל גישושי השלום עם מדינות ערב, אלא גם של תנועות מחאה של צעירים בעולם המערבי, למשל מחאתם של סטודנטים אמריקנים נגד מלחמת וייטנאם ומאורעות 1968 בצרפת. מכתב השמיניסטים שימש כבסיס לעמדותיהם הפוליטיות של אחדים מגיבורי הסרט הישראלי בלוז לחופש הגדול (1987). הסרט השפיע על צעירים רבים ועל ניסוחם של מכתבי שמיניסטים נוספים. נוסח המכתב היה: "כבוד ראש הממשלה, אנו קבוצת תלמידי תיכון, העומדים בפני גיוסנו בצה"ל, מוחים על מדיניות הממשלה בפרשת השיחות גולדמן-נאצר. עד עתה האמנו שאנו הולכים להילחם ולשרת משך שלוש שנים כיון ש"אין ברירה". לאחר פרשה זו הוכח שגם כשיש ברירה ולו הקטנה ביותר, מתעלמים ממנה. לאור זאת אנו ורבים אחרים מפקפקים כיצד נוכל להילחם במלחמה תמידית חסרת עתיד בזמן שממשלתנו מכוונת את מדיניותה כך שסיכוי השלום מוחמצים. אנו קוראים לממשלה לנצל כל הזדמנות וכל סיכוי לשלום. תנו סיכוי לגודלמן! על החתום: תלמידי תיכון בירושלים." חותמי המכתב התגייסו, ושירתו בצה"ל. שנים לאחר מכן המכתב מהווה סוג של נבואה. לינק: גולדה נגד גולדמן: אביב 1970– פרשת גולדמן ומכתב השמיניסטיםמגיש: כפיר אדר