"בלב פתוח" עם דנה ברגר #91

דנה ברגר חוזרת אל תהליך יצירת האלבום האחרון שלה, זה שנכתב בימי הקורונה והוקלט בימים שאחרי אסון השבעה באוקטובר.נזכרת מה קרה שם בימי הקורונה, על החיפוש שלה את עצמה ברגע שהרגישה שהזהות שלה נלקחת ממנה, על סדנאות הנשימה ששם מצאה עוגן וגם מסבירה למה בהתחלה פיצלה את הזמרת שבה מאותן סדנאות כשאנשים הבחינו בה ועם הזמן "איחדה" בין שתי הישויות.על הרצון שלה לטפל באנשים שהיה שם כבר מגיל 19, ומה היא עונה לאותם אנשים שאומרים לה "מה נהיית פתאום רוחניקית"משתפת בגעגועים העזים לאימה אביבה היקרה שחלתה בסרטן והלכה לעולמה אחרי תקופה קצרה, הקשר החזק שהיה בין שתיהן אחרי שההורים התגרשו בגיל 5. נזכרת באשת החינוך שהיא הייתה וגידלה דורות על גבי דורות ואיך עד היום היא פוגשת תלמידים שגדלו אצלה, שמספרים לה שהיא הצילה אותם. משתפת במעבר שלה לעולם האומנות כציירת ופסלת ונרגשת לקראת הספר והתערוכה "בחגווי הסלע" שהיא משיקה בימים אלו מעבודות האומנות שלה.איך הגירושים של הוריה בגיל הצעיר שלה עיצבו את מערכות היחסים שלה עם הגברים שהגיעו בהמשך, ואיזו מחשבה עברה לה בראש כשפגשה את עדי בגיל 30, איתו הקימה משפחה והביאו שני ילדים. על המסע להודו אליו יצאה אחרי המוות של אימה שהיה סוג של "טיול אחרי הצבא" שלא היה לה מעולם, ואיך מצאה את עצמה מופיעה שם בבית קפה בדארמסלה.ועל כמה אסון השבעה באוקטובר שהתחבר לאבל הפרטי שלה הוציא אותה למסע עם הגיטרה בכל מקום אפשרי, ממשפחות מפונים, ניצולי נובה ובסיסי חיילים ואיך הרגישה ששם היא עברה מסע ריפוי מקביל לאבל הפרטי שלה מאימה.וגם מה מצאו הדיירים ששכרו את הבית של אימה אחרי כניסתם לבית מהילדות שלה ולמה זה כל כך ריגש אותה עד דמעות.