דברים שלמדתי ממיכל בת ה 8- פרק 32

יש בי בפנים ילדה בת 8, שממש רוצה להיות טובה. לא טובה לפעמים, טובה תמיד. כל הזמן. כזאת שלא מאכזבת, שלא טועה, שהכל מצליח לה, שלא חווה אכזבות, שלא כועסים עליה. ובזמן האחרון אני רואה כמה פעמים היא עדיין מנהלת אותי. גם כשאני כבר גדולה, כמעט בת 43. והאמת, אני לא לבד. בתוך כולנו נמצאים ילדים פנימיים שלמדו משהו על העולם. על מה מותר ומה אסור. על מה מסוכן. על מה צריך לעשות כדי שיאהבו אותנו. כדי "להצליח" כדי שלא נרגיש לבד. ולפעמים, גם כשאנחנו כבר גדולות, חכמות, מבינות, הגוף עדיין מגיב מהמקום ההוא. מתכווץ מהפחד לעשות טעות. נבהל מאכזבה. בורח כשאין ודאות. מרצה כשיש פחד שיכעסו. דוחה דברים שחשובים לנו, רק כי משהו בפנים לא מרגיש בטוח. גם כשאני מבינה הכול בראש. גם כשאני יודעת שזה לא באמת מסוכן. וזה בדיוק המקום שמעניין אותי היום. בפרק חדש אני מדברת על משהו שאני מעמיקה בו בתקופה האחרונה- שיטת תודעת הסימפטום. דרך מרתקת שמאפשרת לי לפגוש אחרת דפוסים שמנהלים אותי שנים, בחיים האישיים שלי וגם התחלתי לשלב אותה בקליניקה ובא לי שתדעו עליה גם!