דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת זבחים | דף קט”ו | פרת חטאת

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: א). כדהעיר הש״ס קשה על שיטת ר׳ חלקיה דאלשמו באשם מחוסר זמן פטור אשחוטי חוץ אבל כשהקריבו שלא לשמו חייב, דהא כל הענין של שחוטי חוץ היא כשעושה ענינה של הקרבן בחוץ ולא כשעושהו שלא בענינה! אבל ענינם של חז״ל היתה שהפשיטו את ענין מושג של הקרבן להגדרה משפטית, שרק אזה חייב אחוץ כיון דרק כזה כשר בפנים ומקרי ״קרבן״. והקרן אורה והגרי״ז ביארו דאפילו אאשם בזמנו קשה דלמה כשר (לחכמים) כששחטו שלא לשמו, דהא אינו בא בנדבה כלל כשארי הקרבנות שכשרין בשלא לשמו (וכעין מה שהקשה הש״ס בריש מכילתין)? אלא כיון דהגיד הכתוב במוצא שפתיך תשמור דכיון דהתחילה בחובה יכולה להתהפך לנדבה כשהקריבו שלא לשמו. ור׳ חלקיה הרחיב את זה דאפילו במחוסר זמן אי הקריב האשם שלא לשמו שינה אותה לאשם ״נדבה״. והיא דכששינה אותה שלא לשמה שינה בה ממסלול חובה למסלול נדבה, ולכן עדיין חייב עליה בחוץ. אבל החזו״א (ליקוטים סימן ה׳) ביאר דהיא משום עקירה, דכיון דמותר אשם עולה היא, וסבר ר׳ חלקיה דאף באשם מחוסר זמן שלא לשמו נחשב כאילו כבר עקר שם אשם מיניה לגמרי לעולה כיון דלא חזי עדיין לאשם, ודינה כפסח קודם זמנו, דהוי מחוסר זמן, דהוי כשלמים אי הקריבו שלא לשמו. וכמו״כ פי׳ השיטמ״ק בתמורה דף י״ט ע״ב. והנפק״מ אי הקריבו שלא לשמו, דלהגרי״ז הוי אשם ״נדבה״ משא״כ להחזו״א דעקר שם אשם מיניה לעולה דהוי כעולה. או אי הוי מחשבתו שלא לשם בעלים של קרן אורה והגרי״ז הוי ג״כ אשם ״נדבה״, משא״כ להחזו״א בזה לא עקר שם אשם מיניה לעולה ומודה ר׳ חלקיה. והמנחת אברהם ביאר דג״כ נפק״מ אי שינה אותה לשלמים דלהגרי״ז והקרן אורה נחשב ג״כ עדיין כאשם ״נדבה״, משא״כ להחזו״א שצריך שישנה אותה לעולה, שזהו משום מותר אשם, ולא כששינה אותה לשלמים. והביא דמרש״י ביומא דף ס״ג ע״א משמע דסבר דר׳ חלקיה סבר שיטותיה גם כששחטו לשם שלמים וכגישת הקרן אורה והגרי״ז. וי״ל דלפי הקרן אורה והגרי״ז דאשם שלא לשמו הוי עדיין בשם ״אשם״ רק כאשם ״נדבה״, נמצא דהמחשבת שלא לשמו היא פעולה שלילית שמסיר חלק החובה מיניה לנדבה, ולפי החזו״א המחשבת שלא לשמו היא פעולה חיובית שמשנה זהותו של הקרבן לדבר אחת לגמרי. וי״ל ג״כ דרב הונא חולק על ר׳ חלקיה וסבר דכיון דשלא לשמו מכח לשמו קאתי, א״א שיפטור על לשמו בחוץ ויתחייב על שלא לשמו בחוץ. והיינו דהעצם שלה היא אשם והמקרה שלה היא המחשבת שלא לשמו בה, אשר א״א שישתנה עי״ז עצמה ומהותה. אבל ר׳ חלקיה סבר דאין השלא לשמה בה כענף אלא יצירה חדשה וביטל הלשמה ממנה ולא שהיא כתולדה מהלשמה, דכל כחו של הלשמה בהקרבן היא דעיקרה היא לשמה אבל לא שהלשמה לעולם נקשר בה. ב). כדהבאנו בשיעור לדף קי״ב סבר רש״י דאי הביא היולדת והנזיר והמצורע את עולתן קודם זמנם לא יצאו ידי חובת עולתן, אבל הרמב״ם סבר דיצאו עולת חובתן. ג). כדהבאנו בשיעור לדף ק״ו-ק״ז הקשו המפרשים דגם השחיטה אינה גמר עבודה. וכדהארכנו שם קיימת הגדרה נפרדת שבין איסור העלאה בחוץ, שהיא משום עבודה בחוץ, ואיסור שחיטה בחוץ, שהיא משום נטילת נשמה שלא לצורך. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w