דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת זבחים | דף קי”ב | השוחט והמעלה

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: א). כדהבאנו בשיעור לדף ס״ד ביאר הרש״ר הירש דמליקת העוף בקרבנות מסמלת לאלימות בהקרבנות באופן פרימיטיבית, אשר זהו. כדאמרנו בשיעור לדף ס״ט-ע׳ היא משום דלא חזה התורה בהעוף שנברא מהרקק, שחיותה היא כמו הבהמה. והא דחייבין אהעוף בחוץ רק בשחיטה ולא אמליקה היא כדאמרנו בשיעור לדף ק״ו-ק״ז ובשיעור לדף ק״ט דהאיסור של שחוטי חוץ אינה משום העלאה אלא כדביאר הגרי״ז דהיא משום פעולת השחיטה הריגת הבע״ח בחנם, ולכן לגבי האיסור של שחוטי חוץ אינה בגדר של הקטרתה שלא במקומה אלא משום פעילת השחיטה שבזה שוה לשארי הבע״ח שנשחטו בחוץ שלא לצורך, ולכן פטור אקמיצה בחוץ כיון דאין בזה שום הריגה בחנם. והרמב״ם כתב בהל׳ מעשה הקרבנות (פי״ח הי״ח) דחייב אעוף אי שחטה בחוץ משום ״שהשחיטה בחוץ כשירה״, והראב״ד תמה עליו בזה, והלחם משנה ביאור כוונתו דבחולין בחוץ הוי שחיטה בעוף הכשרתה לאכילה. וזהו כעין מה דביאר רש״י דאי שחט בלילה בחוץ חייב כיון דראוי לבא למחר לפתח אוהל מועד, אע״ג דאי שחט בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור כיון דאינו ראוי לבא לפתח אוהל מועד לר׳ יהודה דאם עלתה תרד, אבל כיון דחיוב השחיטה בחוץ נפרדת מחיוב ההלעאה לכן אי בעצם הוי שחיטה בכלל לכן חייבין עליו להת״ק אי שחט בחוץ אף דבכה״ג בפנים לא מיקרי ראוי אל פתח אוהל מועד. והזכר יצחק (ח״א סימן ל״א), וכמו״כ הביאו תלמידו המקור ברוך (ח״א וח״ב), והחפץ חיים בליקוטי הלכות ביארו את שיטת הרמב״ם דבשחוטי חוץ בעוף חייב רק בשחיטה ולא במליקה, משום דבזמן היתר הבמות הוי עבודת קרבן העוף בשחיטה (אי יכולין להביאה בבמה), לכן בשעת איסור הבמות בחוץ חייב אשחיטתה ולא אמליקתה. ובזה ביאר הזכר יצחק כוונת הרמב״ם לעיל (פי״ח הי״ז) במה שכתב דאי שחט בלילה בחוץ חייב הואיל ושחיטה בלילה כשרה בחוץ, דהיא מכיון דשחיטה בלילה כשרה בבמה בחוץ בשעת היתר הבמות, ולכן בשעת איסור הבמות חייב בחוץ בכה״ג ג״כ. ב). כדהבאנו בשיעור לדף ק״ו-ק״ז הוכיח המקדש דוד מתוס׳ לעיל בדף נ״ט ע״ב דאפילו אי קמץ בחוץ והעלה בחוץ פטור אף אהעלאה, כיון דבמוקטרי חוץ חייב אהעלאה רק אי חייב אהשחיטה, משא״כ בהקטרת פנים אי קמץ בפנים והעלה בחוץ שרק אז חייב אהעלאה. וכמו״כ בעוף אי מלק בחוץ אינו חייב אההעלאה ג״כ. אבל המנחת אברהם הוכיח דרש״י פי׳ דהטעם דפטור אההעלאה היא דאז הוי כנבילה ולכן פטור על אהעלאתו, והיא דסבר דבמוקטרי חוץ חייב ג״כ אהעלאה גם בלי חיוב השחיטה. וכמו״כ דייק מכמה מקומות ברש״י, כגון בדף ק״ח ע״ב. וכדהבאנו שם דן השפת אמת אי במוקטרי חוץ חייב רק אי איש אחד שחט והעלה ולא אי שנים עשאוהו, ודחה את זה מרש״י עה״ת דסבר דחייב אף בשנים. אבל זהו רק לפי רש״י לשיטתיה דבמוקטרי חוץ נפרד חיוב העלאה ג). השפת אמת ביאר דאף בכוס אחד אי נתן בחוץ ואח״כ נתן בפנים דחייב אהחוץ, עדיין מתכפר מהפנים אי נשאר, רק שנפסל בסתמא מחמת שהוציאו כיון דהיא בכוס אחד. והמשנה אמר דבשני כוסות שהוציא אחד לחוץ וזרק דחייב והשני שנזרקה בפנים כיפר הקרבן כיון דלא נפסלה ביוצא. ד). היפה תואר ביאר דכמו שדרשו התנאים סמוכין בהפסוקים, כמו״כ דרשו האמוראים סמוכין בהמשנה, וכדדרשו בסוגייתן לגבי הא דאמר המשנה בשני כוסות ״למה הדבר דומה לשתי חטאות״. ה). הרמב״ם בפי׳ המשניות ביאר דקראו חז״ל את הפרה אדומה ״פרת חטאת״ על שם הכתוב (במדבר י״ט ט׳) ״חטאת היא״ וחזינן דחטאת קרייה רחמנא. ו). הרמב״ם בפי׳ המשניות ביאר דשריפת הפרה אעצים כגת בהר הזיתים ואותו המקום הוי כעזרה לגבי שאר הקרבנות, ולכן ס״ד דאי שרפה שלא במקום ההיא דחייב. וזהו כדהבאנו בשיעור לדף ק״ד (ח״ב) דהוי כהקטרה אלטרנטיבית לאותו מקום מחוץ לעזרה. אבל הגרי״ז דייק דמרש״י משמע דההוו״א היתה שחייב משום דשרפה מחוץ לעזרה ולא משום ששרפה חוץ למקומה הראוי, והיינו דהוציא התורה את שריפת הפרה מכלל העזרה אי שורפה בגתה, אבל כיון דלא עשה כזה אכן חזרה הדבר דהוי החיוב משום ששחטה מחוץ לעזרה. וביאר דזהו מה דגרס רש״י ״ששחטה״ חוץ לגתה, דהחיוב של מעשה שחיטה בחוץ חלוק מהחיוב ההעלאה בחוץ, וחייב אמעשה השחיטה שהיא מחוץ להעזרה. משא״כ לתוס׳ שגרס ״ששרפה״ חוץ לגתה, שחייב משום העלאתה שאז החיוב היא רק שעבד ההעלאה מחוץ למקום עבודתה. ח). רש״י פי׳ דמחוסר זמן בעולה חייב בחוץ כיון דראוי לנדבה אבל אינם יוצאים בהן ידי חובתן של עולת נזיר/יולדת, אבל הרמב״ם בהל׳ מעשה הקרבנות (פי״ח) ובפי׳ המשניות, שציינו אליו התויו״ט והרש״ש, דכיון דעולתה דורון היא יכולה להביאה אף מקודם זמנה, ודייקו הלחם משנה בהל׳ נזירות (פ״י ה״ו) והרש״ש מזה דאכן עולה העולה לחובתה בתוך הזמן. וביאר הגרי״ז דסבר הרמב״ם כן כיון דסבר ד״עולת יולדת/נזיר״ משונה מעולה סתמא ועולה להן לחובתן לדורון אף בתוך הזמן, משא״כ רש״י סבר דאינה עולה לה והוי כסתם עולה בתוך הזמן. (ועיין בשיעור לדף פ״ט-צ׳ לגבי שאלת הרב יעקב רוזנטל, שהובא בחידושי הגרי״ז ליוצא וסוכה בעמ׳ 26 אי יש שם ״עולת תמיד״ מחוץ לסתם עולה.) להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w