דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת זבחים | דף קי”א | השוחט והמעלה

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: א). שאלת הגמרא אודות אי חצי המתיר מתיר החצי בכמותו או רק מקליש את הכל באיכותו או אי המתיר פועל באופן דיסקרטית על הכל כשהקריב כל המתיר, היא מדרך הפשטת המושגים של חז״ל בחשיבה המשפטית שלהן, ואינה רק שאלה מקומי במנחות. וכמו״כ מצינו בנדרים כשהאשה צריכה הפרה מבעלה ומאביה, דדנה הש״ס אי הפרת כל אחד מקליש כל נדרה או גייז חצי נדרה. ובזה הונחו המונחים של ״מישרא שרי״, ״מיגז גייז״, ו״מיקלש קליש״ אשר לפי השערת ספיר-וורף השיח והלשון קובעת את המונחים בתוך שכלן של אדם כדי שיוכל לחשוב עליהן, ועיין בשיעור לע״ז דף ל״ה. והש״ס רצה להוכיח מר״א דמחייב בחוץ רק אי מקריב את הכל בחוץ, דאינה פועלת כלום, דאי פועלת בוודאי יתחייב על הקטרתה בחוץ, כיון דכל הענין של חיוב בשחוטי חוץ היא רק אי פועלת בדכוותה בפנים דאל״ה אינה נחשבת כ״הקטרה״ אליבא דחז״ל על אף כוונתו. והיא בדרך הפשטתן של חז״ל החשיבה ההלכתית האידיאלית שלהן, אשר כדאמר ר׳ בונם מפשיסחא דכל החשיבות שהעניק הבבלי לההוו״א שבש״ס היא מתורת הגלות דכל הגלות היא רק הוו״א למסקנת הגאולה. והיא דבתורת הגלות כשנתקו מעל אדמתו מליבות ישות פוליטית, עסקו בהפשטת כל לדבר לפי המצב האידיאלית בעולם ההלכה אשר רק זהו מה שנחשב כ״ממשי״ וכו׳, ועיין בשיעור לדף ק״י. וזהו נמי דדנו חז״ל בשחוטי חוץ על המנחות ועולם הצומח ג״כ, ואפילו בניסוך המים, דלאחר שכבר שנתחדשו הדין בקרבנות בזה, דנו והפשיטו לזה לכל הלכות הזבחים בכלל, וכדהבאנו בשיעור לב״ב דף קל״ט מהגרי״ד מבוסטון דלאחר שכבר נתייצר האטום אין נפק״מ בהדיון עליה למה והאיך נתהווה ויכולין לדון עליה לשלעצמה. ב). הגר״א באו״ח סימן ש״ב סעיף ד׳ הוכיח דכשהובא בהמשנה דעתו של יחיד דרכו של הרמב״ם היא דהת״ק שם חולק עליו, והטור סבר להיפך דכיון דלא חלק עליו הת״ק בהדיא מוכח דמסכים לדבריו. ג). תוס׳ ביאר דהחידוש היא דר״א מודה אפילו בחטאות הפנימיות דכל הנתינות מעכבות, אפ״ה כשזורק מקצת דמיו בחוץ חייב כיון דיכול להתחיל ממקום שפסק אי מת הפר. וביארו החרונים דהיא משום דההזאות המה משום חובת היום ולא משום הפר, ולכן יכולין לצרף כמה פרים למנין ההזאות. ה). רש״י פי׳ דאשתמיטתיה לר׳ מנחם יודפאה הא דמקורה של ניסוך המים היא מהללמ״מ ולא מדרשת ר״ע. ותוס׳ ביאר דאישתמיטתיה לר״ל הא דניסוך המים מדאורייתא היא מהללמ״מ ולא מדרשת ר״ע אשר לכן הקשה קושייתו. ו). רש״י פי׳ דלרב נחמן בר יצחק סבר הת״ק דאין שיעור למעלה ולכן אי מילא ביותר מג׳ לוגין חייב ג״כ משא״כ לר״א, וביאר הקרן אורה דלר״א לא קדשינהו בכלל כיון שמילא הכלי ביותר מכדי הראוי לו ואינו חייב אכלום. ר׳ חיים בתוס׳ פי׳ דהת״ק סבר דיש שיעור למים ואי מילא בפחות פטור, משא״כ ר״א לשיטתיה דקדשינהו במנא. ז). המקדש דוד ביאר דרש״י ביאר שני טעמים למה חייב הת״ק דלא בעי הנסכים קידוש בכלי שרת: כיון דסבר דבבמה קטנה לא הצריכו נסכים בכלי שרת, וג״כ דאם עלו בשעת איסור הבמות לא ירדו אף דקדוש רק בקדושת הפה ולא בכלי. והקרן אורה הקשה דהא בעולם הצמחים כבנסכים רק הכלי שרת מקדשה קדושת הגוף, ובשעת היתר הבמות חל עליה קדושת הגוף בפה גרידא בלי כלי שרת משא״כ בשעת איסור הבמות? ואכן בשעת איסור הבמות מאן יימר דאם עלו לא ירדו, כיון דאין בהן קדושת הגוף? והגרי״ז במכתבים (עמ׳ 162) אכן הוכיח מזה דאפילו בשעת היתר הבמות לא חל עליה קדושת הגוף כיון דלא הצריכו לכלי, ואפ״ה הקריבו אותן אז וא״כ חייבין עליה בחוץ אף אי אין לה קדושת הגוף ורק קדושת דמים. והמנחת אברהם האריך בזה ח). האבן עזרא (שמות כ״ט מ״ב) ביאר דלא נתחייבו בנסכים במדבר כיון דלא היו שם בהמדבר להם יין ושמן. ובשיהש״ר (ד׳ ג׳) להמ״ד שקרבו נסכים במדבר סבר ר׳ יוחנן דמן הבאר היו להם ולכן כשנתסלקה התלוננו דאין המדבר מקום זרע ותאנה, ולוי סבר דמן האשכול שהכרעתו המרגלים היו להם (ולכן נאמרה פרשת הנסכים לאחר חטא המרגלים כשהובאו האשכול, או כדי לתקן חטאם) ור׳ אבא בר כהנא סבר דפירות גסין היו שם, ורבנן סברי דתגרין הביאו להם. וי״ל דלהמ״ד דנתחייבו בנסכים רק לאחר בואם אל הארץ היא משום דיין הנסכים היו משום שמחת הקרבן, וכדדרשו בבמד״ר (י״ז ב׳) הפסוק שתה בלב טוב יינך דקאי אהנסכים, וזה שייך רק בבואם אל המנוחה והנחלה. וג״כ דהנסכים בהקרבן המה השתייה להקרבן ביחד עם האכילה של בשר הקרבן ולחם המנחה, וסעודה מליאה עם בשר לחם ויין היא רק כשהוא על אדמתו בביתו וללא כשהוא בדרך במדבר. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w