דף נ: סימן קנט סעיף ז אמצע - ח דיני נטילת ידיים מכח נותן, מים שהמשכיה

דיני נטילת ידיים מכח נותן, מים שהמשכיה צריך שיבואו המים מכח נותן. לפיכך צינור שדולה מים מן היאור ושופך בו, ונמשכים ממנו המים להשקות השדה, אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהן, מפני שאינם באים מכח אדם, שכבר פסק כח השופך. ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה, אף על פי שאינו משים אותה תחת השפיכה ממש, עלתה לו נטילה, דכל זמן שהם קרובים למקום השפיכה, עדיין מכחו הם באים. ואם הטביל ידיו לתוך הצינור הזה, אינם טהורות מכח טבילה, מפני שהם שאובים. והני מילי בדולה, ששופך ונותן לתוך הצינור עצמו; אבל אם נותן אותם חוץ לצינור וממשיך אותם לצינור והטביל בו ידיו, טהורות, דשאובים שהמשיכוה כשרה. ואפילו דולה ונותן לתוך החריץ עצמו, אם הדלי נקוב מאחוריו בכונס משקה, ובעוד ששופך דרך פיו לצינור מקלח מאחוריו ליאור, מטביל בו את הידים וטהורות, דחשיבי כאילו הטביל ביאור, דניצוק זה מחבר הכלי ליאור וחשיבי מים שבצינור מחוברים למימי היאור, אף על גב דניצוק כזה לא חשיב חיבור לעניין טבילה. ויש חולקין בזה ואומרים דגם לנטילת ידים לא חשיב חיבור. הגה: אין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קבול וברזא, אבל אם היו כלי תחלה וחברם לכותל, נוטלין ממנו (אגודה פרק המוכר בית). סימן קנט סעיף ז אמצע - ח