הבן שלי שרד את הצבא - אבל לא את הפוסט טראומה | מארח את אבי פנקינסקי

אבי פנקינסקי הוא אבא שאיבד את הבן שלו, גיל.לוחם שייטת 13 שהתמודד במשך שנים עם פוסט־טראומה עד שלבסוף שם קץ לחייו.אבל הפרק הזה הוא לא רק על המוות של גיל.הוא בעיקר על החיים שנשארו אחרי.על אבא שמנסה להבין אם היה יכול להציל את הבן שלו.על הרגעים שבהם ראה אותו מתרחק, נשבר מבפנים, ולא תמיד ידע איך להגיע אליו.על התחושה הקשה של לחיות ליד אדם שאתה אוהב ולראות אותו נאבק במלחמה שאי אפשר לראות בעיניים.אבי מדבר בכאב מאוד חשוף על:ההתמודדות היומיומית עם גיל אחרי השירותחוסר האונים מול הפוסט־טראומההאשמה, השאלות, והמחשבות שלא עוזבות גם אחרי המוותוהניסיון להמשיך לחיות כשחלק ממך נקבר יחד עם הבן שלךובתוך כל זה הוא גם מנהל מאבק מול המדינה,כדי שיכירו בגיל כחלל צה״ל, מתוך אמונה שהוא לא “סתם התאבד”,אלא נשבר מהדברים שלקח איתו מהשירות הצבאי.זה לא פרק פוליטי.זה לא פרק על ימין או שמאל.זה פרק על אבא.על כאב שאי אפשר באמת להסביר במילים.ועל אנשים שחוזרים מהצבא אבל לא באמת חוזרים ממנו.פרק כואב, אנושי וחשוב,שכל אחד במדינה הזאת צריך לשמוע.