"החיים זה הכל" עם ענת וקסמן פרק #102

ענת וקסמן על ההצגה החדשה בתיאטרון הקאמרי בה היא משחקת "מי בעד" ועל הנושא הכל כך חשוב שההצגה מביאה בהתמודדות של החברה אל מול מתמודדי נפש ועל החיבור הפרטי אליה בנקודת הזמן הזו, ועל השנתיים וחצי האחרונות בחייה בה היא עצמה התמודדה עם דיכאון עמוק. על הבת שלה ששמעה את הקול הכבוי שלה, הפסיכיאטר שלא באמת ראה אותה והקפיץ לה את המינון בכדורים ועל מה שהרגישה כשהגיעה לאשפוז יום במחלקה ב"איכילוב" וראתה את שאר המטופלים.על הפער שהרגישה בין מי שהייתה כשחקנית לפני המחלה לבין מי שהיא היום כאדם והטלטלה שעברה מהמקום המצחיק והשמח שהייתה בו בחייה לפני שהדיכאון הגיע, הקושי בלהיזכר בענת המצחיקה שהייתה אז ועל הנכות שנוצרה במקום הזה.על החזרה לבמה, והקושי בהצגות אחרי מה שעברה בזכירת הטקסטים והלחשנית שהייתה באוזן שלה בהצגות הראשונות.על הבית שבו גדלה כבת להורים מרקעים שונים, אבא נכה צהל עם הנכות ביד, הקושי שלה בקבלה שלו הבושה שהרגישה מול הסביבה עם זה.ואמא שהייתה יתומת צה"ל ושחלתה לימים בסרטן בגיל 53 ונפטרה ועל צירוף המקרים המצמרר שהיא עצמה התגלתה עם גידול שפיר בדיוק בגיל הזה שבו אמא חלתה. על החיבור הגדול לאחים שלה ועל תפקיד הילדה המשמחת שקיבלה מהסביבה כבר בגיל צעיר.על החיבור למשחק ועל בית הקולנוע שהיה שייך לאביה ולחבריו ליחידה הצבאית ועל הקסם ה"סינמה פרדיסו" שהרגישה אותו כבר אז.על החיבור הלא יאמן בין המתרחש בחייה לתפקידים שגילמה , ועל הבולט שבהם כאשר גילמה את דמותה של ענת גוב שכתבה את ימיה האחרונים במחזה "סוף טוב" לגידול השפיר שהתגלה בראשה בשנים לאחר מכן. וגם מה הקשר בינה לבין הרבי זלמן שניאור מייסד תנועת חב"ד.