האם ב'בין המצרים' צריכים להסתובב עם פרצוף עצוב?

בכל שנה הימים הללו מבלבלים אותי, איך "אוכלים" אבלות וצער, איך החיים יכולים להיות מלאי שמחה ואז לבקש מאתנו להתאבל... והשנה... כשכולם באבל, הקושי גדל שבעתיים: להתאבל, להתעצב? זה כל כך לא יהודי, כל כך לא מתאים לנו – בואו נדבר על הכל:• האם באמת 'אבלות' משמעה פרצוף מנופח ועצבני?• יכול להיות שהגישה הקלאסית לימי האבל הללו בטעות יסודה, ואלו בכלל ימי שמחה?• מה ההבדל בין עצבות וכאב, בין דכדוך ואבל – זה ממש לא אותו הדבר!• ומדוע שיטת הזיכרון הנוהגת בישראל, בימי הזיכרון השנתיים, איננה ראויה ואיננה מוסיפה כבוד לנופלים?