המצור על ה"אני": עשרה בטבת והמרחב שתופס ה'איש אָוֶן'

בפרק זה אנו צוללים אל עומקו של צום עשרה בטבת, המועד המציין את תחילת המצור על ירושלים. נברר מדוע יום זה הוא בעל דין מיוחד כל כך, עד שאילו היה חל בשבת היו צמים בו, בשונה מכל צום אחר. דרך תורתו של הצמח צדק והרבי מלובביץ', נכיר את המושג "איש אָוֶן" – האדם שחזק בדעת עצמו ("אני אומר", "אני חושב") ותופס את כל המרחב סביבו. נשמע את הסיפור המרתק על החסיד שהתלונן ש"דורכים עליו" בבית המדרש, וקיבל מהרבי תשובה מטלטלת: אתה תופס את כל בית המדרש, אז איפה שלא ידרכו – ידרכו עליך. הפרק עוסק בהזדמנות הנדירה שיש לנו בזמן המצור – רגע לפני החורבן – לעשות תשובה, לוותר על המציאות הישותית שלנו שגורמת לפירוד לבבות, ולגלות שדווקא המצור הוא ה"הקדמת רפואה למכה" שמאפשרת לנו לבחון איך אנחנו חיים יחד עם הזולת.לסיכום: האדם שמלא ב"און" (כוח וישות עצמית) דומה לאדם שנכנס לחדר עמוס כשהוא נושא על גבו חבילות ענק הפרושות לכל עבר; הוא ירגיש שכולם נתקלים בו ודוחפים אותו, בעוד האמת היא שהוא פשוט לא השאיר מקום לאף אחד אחר לעבור. עשרה בטבת מזמין אותנו לצמצם מעט את ה"חבילות" של דעתנו העצמית כדי לאפשר לאחרים קיום לצדנו.