הקדמה לפנים מאירות ומסבירות

22. הקדמה לפנים מאירות - אות י'ח 2 _ זיעה של חיים אמנם זה הקדושה העליונה, היה עדיין שלא בעונתו, שלא היתה ראויה לעמוד בה, זולת באכילה א', אבל לא באכילה הב' (שז"ס הזוה"ק דכלא מלילא בשיקרא). ואסביר לך, כי אינו דומה, המנזר עצמו מהתאוה, בטרם שטעמה והורגל בה, להמנזר עצמו מהתאוה, אחר שטעמה ונקשר בה, כי הראשון ודאי יכול להזיר את עצמו, בפעם א' על תמיד, משא"כ השני, צריך לעבודה יתירה, לפרוש מתאותו לאט לאט, עד שגומר הענין. כן הדבר הזה, להיות שהאשה עדיין לא טעמה מעצה"ד, והיתה כולה בבחי' השפעה, ע"כ, בקל היה מעשיה לאכול אכילה ראשונה, ע"מ להשפיע נ"ר להשי"ת בתכלית הקדושה, משא"כ, אחר שטעמה אותו, כבר נקשר בה תאוה גדולה וחמדה יתירה לעצה"ד, עד שלא היתה יכולה עוד לפרוש מתאותה, כי כבר יצא הענין מרשותה. והיינו שאמרו חז"ל, שאכלו פגה, פי', טרם בישולו, דהיינו בטרם שקנו הכח והגבורה למשול על יצרם, והבן היטב. ודומה למה שאמרו ז"ל במס' יבמות אליבא דאבא שאול, שאמר, הנושא יבמתו לשם נוי ולשם אישות הוי כפוגע בערוה, ואמרו גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, עש"ה. וז"ש ז"ל, אכלתי, ואוכל עוד, כלומר, שאפי' בו בעת, שכבר שמע בפירוש, שחרה בו השי"ת, מ"מ לא יכול לפרוש הימנו, שכבר נקשר בו התאוה. ונמצא, שאכילה א', היה ע"צ הקדושה, ואכילה ב', היה בזוהמא גדולה. ובזה מובן חומר ענשו של עצה"ד, שנתקבצו עליו כל בני אדם למיתה, אמנם זה המיתה, נמשך מתוך אכילתו, כמו שהזהיר אותו השי"ת, ביום אכלך ממנו מות תמות. והענין להיות שנמשך לתוך איבריו, צורת גדלות הקבלה מחלל הפנוי, אשר מצמצום ולהלן, כבר אור העליון א"א לו להיות עמה, בכפיפה אחת, וע"כ זה הנשמת חיים הנצחית, המפורש בהכתוב, ויפח ה' באפו נשמת חיים וכו', היה מוכרח להסתלק משם, ונתלה לו חייתו הזמנית בפת לחם. וחיים האלו, אינם חיים נצחיים כלמפרע, שהיה לצורכו עצמו, אלא דומה בערך, לזיעה של חיים, כלומר שנתחלק לו החיים לטפין טפין, באופן שכל טפה וטפה, הוא חלק מהחיים שלו הקודמים, שה"ע ניצוצי נשמות שנתחלקו לכל תולדותיו עד שבכל תולדותיו, מכל בני הישוב ומכל הדורות, עד דור האחרון, המשלים מטרת הבריאה, המה, בערך שלשלת גדולה אחת, באופן שמעשי השי"ת לא נשתנו כלל וכלל, מחמת חטאו של עצה"ד, אלא זה האור החיים, שהיה באה"ר בבת אחת, נמשך ונארך, לשלשלת גדולה המתגלגלת, על גלגל שינוי הצורות, עד גמר התיקון, בלי הפסק כלל כרגע, להיות מעשה ה' מוכרחין להיות חיים וקיימים, ומעלין בקודש ואין מורידין, והבן זה היטב. וכמקרה האדם, כן קרה לכל בני העולם עמו, כי כלם ירדו מבחי' נצחית וכללית, על גלגל שינוי הצורה, כמו האדם, כי האדם ועולם, ערך פנימי וחיצון להם, אשר החיצונית תמיד עולה ויורד בהתאם להפנימי, ואכמ"ל. וז"ע בזיעת אפיך תאכל לחם, שבמקום נשמת החיים הקדום, שנפח ה' באפו, נמצא עתה, זיעה של חיים באפו. הקדמה לפנים מאירות ומסבירות⁠ ⁠הקדמה לפנים מאירות ומסבירות⁠⁠הקדמה לפנים מאירות ומסבירות⁠ ⁠קבלה⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠חכמת הקבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠חכמת הקבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠  ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠חכמת הקבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠⁠