הרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל: הגות, הלכה וציונות

אוסף המקורות מציג תמונה מקיפה של דמותו ופועלו של הרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל (תר"ם–תשי"ג, 1880–1953) – אחת הדמויות הרבניות, הלאומיות והציבוריות המשפיעות ביותר בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל ובימי ראשית המדינה.המקורות מדגישים את גישתו המתקדמת לחינוך, את תפקידו המרכזי בקהילה היהודית בירושלים, יפו ותל אביב בתקופות השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי, ואת אידיאולוגייתו הציונית – אשר ראה בה המשך טבעי לרוח יהדות ספרד: שילוב של אמונה, פתיחות וחתירה לאחדות לאומית.בחלק מהמקורות ניכרת עיסוקו בהלכה מתוך גישה רציונלית ומוסרית, הבוחנת את החוק לא רק כציות טכני אלא כביטוי לשאיפה לאיזון ולצדק. דוגמה לכך נמצאת בדיוניו ההלכתיים המעמיקים – ובהם עיונו בנושא דיני קריעה ותלישה בשבת – שבהם ניכרת שיטתו האנליטית והמאחדת בין מסורת להיגיון.בסופו של דבר מצטייר הרב עוזיאל כדמות מאחדת, מתונה ומאירה, אשר ביקשה לחבר בין דת למדינה, בין הלכה לחיים המודרניים, ובין חלקי האומה כולם. כרבה הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל, הוא הניח יסודות לתפיסה הרואה בציונות ובתקומת ישראל ביטוי של גאולה רוחנית ולאומית גם יחד.