הרב אליהו זיני: השואה – לא גזֵרה עיוורת, אלא קריאה שלא נענתה

המקור שסופק הוא מסמך שכותרתו "6.-73-106.pdf", המכיל מאמר מקיף או אוסף קטעים בשם "על השואה" (Al HaShoah) מאת הרב ד"ר אליהו רחמים זיני.קישור למאמר באתר אסיף:https://asif.co.il/wpfb-file/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%94/הטקסט מוקדש לזכרו של גד עזרא, ומציע ניתוח תיאולוגי, היסטורי וביקורתי של השואה ושל תגובת העם היהודי אליה.מרכיבים מרכזיים במקור כוללים:ביקורת על תגובות יהודיות שונות:המחבר מנתח ומבקר את עמדותיהם של מגזרים שונים בעם היהודי ביחס לאירועים שקדמו לשואה. בין היתר: המתבוללים: זוכים לביקורת על עוינותם לשיבה לציון ועל ניסיונותיהם העקרים להשתלב בחברה הלא-יהודית.המגזר החרדי: נמתחת עליו ביקורת חריפה בשל עמדתו ה"אנטי-ציונית", שלדברי המחבר מנעה את הצלתם של יהודים באמצעות עידוד העלייה לארץ ישראל לפני המלחמה.החברה הישראלית/הציונית: מבוקרת על ניסיונה ליצור "יהודי חדש" המנותק מהמסורת היהודית.הקשר היסטורי:הטקסט מתנגד לתפיסה הרואה בשואה גורל ייחודי ובלתי ניתן להסבר. תחת זאת טוען המחבר כי "כל מי שעיניו בראשו ראה את זה מתקרב", ומשווה את הסבל לאסונות יהודיים קודמים כגון חורבן בתי המקדש ומרד בר כוכבא.תפקידה של הנצרות:המקור כולל פרק העוסק בתפקידה המכריע של הנצרות ביצירת האקלים שאפשר את השואה.המסקנה התיאולוגית:הטקסט מסכם כי מדינת ישראל והשיבה לציון הן ה"ניתוח האלוהי" ההכרחי לניתוק העם היהודי מן הגלות, שאותה רואה המחבר כמצב קיומי מסוכן.אזכורים של דמויות היסטוריות:המקור נשען על ציטוטים וכתבים של אישים כגון זאב ז'בוטינסקי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יששכר שלמה טייכטל (מחבר אם הבנים שמחה), כדי לבסס את הטענה שהציונות היא ציווי דתי ואמצעי הישרדות.