הרב שמעון בר יוחאי – האיש שהצית אש שלא כבתה

שני המקורות שסופקו עוסקים בחייו, משנתו ומורשתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), וכן במסורות סביב חג ל"ג בעומר:"The Origin and Misconceptions of Lag BaOmer at Meron": מקור זה בוחן את המסורת לפיה ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של רשב"י. המקור מציג את דבריו של הרב משה צוריאל, המסביר כי ייחוס תאריך זה ליום פטירתו נובע מטעות סופר בקריאת כתב היד של הספר "פרי עץ חיים", בו פוענחה בטעות המילה "שמח" כ"שמת" (בשל אות ח' עם מתג שנקראה בטעות כאות ת'). על סמך כתבים מוסמכים יותר כמו "שער הכוונות" ופסקי החיד"א, ל"ג בעומר הוא למעשה "יום שמחת" רשב"י, שבו החל ללמוד תורה אצל רבי עקיבא לאחר שפסקה המגפה שהמיתה את 24,000 תלמידיו הקודמים של רבי עקיבא."הוויה, הלכה ורז: משנתו הכוללת ופועלו ההיסטורי של התנא רבי שמעון בר יוחאי": מסמך מקיף הסוקר את השפעתו העצומה של רשב"י על המחשבה היהודית, החל מתקופתו בצל גזירות אדריאנוס ועד להתפתחות הקבלה והחסידות. בין הנושאים המרכזיים הנידונים במקור:תחנות חייו: התחנכותו אצל רבי עקיבא, התנגדותו הבלתי מתפשרת לתרבות הרומית, והסתתרותו יחד עם בנו במערה למשך שלוש עשרה שנים, שם עברו זיכוך והגיעו להשגות רוחניות ומיסטיות עמוקות.משנתו ההלכתית: גישתו של רשב"י מעניקה משקל מכריע לכוונה הפנימית שמאחורי המעשה. הדבר מתבטא בכללים כמו הפסיקה ש"דבר שאינו מתכוון מותר" (כאשר נגרמת תוצאה אסורה ללא כוונה תוך כדי פעולה מותרת), ופטור מ"מלאכה שאינה צריכה לגופה". בנוסף, הוא הדמות המרכזית העומדת מאחורי האידיאל של "תורתו אומנותו", הדוגל בלימוד תורה טוטאלי.תורת הסוד ול"ג בעומר: תפקידו של רשב"י בהורדת תורת הקבלה ומסירתה ל"חבריא קדישא" (חבורת תלמידיו), חיבור ספר הזוהר וגילוי הסודות בכינוסי ה"אידרא רבא" וה"אידרא זוטא". לבסוף, המקור מפרט על התפתחות מנהגי העלייה לרגל לקברו במירון בל"ג בעומר שהחלו להתגבש סביב המאה ה-15 וה-16, וכוללים הדלקת מדורות, תגלחת ראשונה (חלאקה) וחלוקת "חי רוטל".