הרמ"ד ואלי - הרופא שהפך למקובל הגדול של פדובה

המקורות עוסקים במתודולוגיה הפרשנית של רבי משה דוד ואלי (רמ"ד ואלי), פרשן מקראי ומקובל מהמאה ה-18, ובמיוחד בגישתו המשלבת את פשט הכתובים עם רבדי הסוד הקבלי. העבודה האקדמית המרכזית הכלולה בטקסט, שהיא תזה לתואר שני, מציגה את ניתוח הפירוש של ואלי לחומש ולנביאים, תוך שימת דגש על האופן שבו הוא משתמש בכלים לשוניים כגון פונולוגיה, מורפולוגיה, תחביר וסמנטיקה כדי לבסס משמעויות סודיות (קבליות). הניתוח מראה כי ואלי הסתמך באופן מועט על מקורות פשט מסורתיים, והרבה להשתמש בספר הזוהר ובכתבי האר"י כמקורותיו המרכזיים, מה שמעיד על כך שמטרתו העיקרית הייתה לעגן את הסוד בטקסט המקראי. בנוסף, המקורות מזכירים מחקרים קודמים על ואלי ואת הדיון האקדמי סביב מקורותיה של שיטת הפרשנות המרובעת המכונה פרד"ס.