אחדות מעל הריבוי | שיחה לפרשת תצוה | הרב יהושע שפירא

בגדי הכהן הגדול חושפים מבט עמוק על מבנה הקשר שבין כלל ישראל לבין שורשם האלוקי. האפוד, שעל כתפיו מונחות אבני השוהם עם שמות השבטים כקבוצה אחת, מבטא את נקודת האחדות הראשונית – המקום שבו כל הפרטים נכללים בשורש אחד לפני שהם מתגלים בצביונם הייחודי. לעומתו, החושן שעל הלב מגלה את הופעת כל שבט בפני עצמו, עם האבן והצבע המיוחדים לו, ומבטא את התגלות האורות הפרטיים בתוך המציאות. סדר זה מלמד שהתפרטות אמיתית יכולה להופיע רק מתוך אחדות שקדמה לה, כאשר הריבוי נשען תמיד על שורש אחד המחבר את הכול. סוד זה מתגלה גם במהלכי ההיסטוריה ובחיי האדם. דווקא מתוך מצבים של הסתר, חושך או פירוד, מתברר שהקשר הפנימי אינו נפסק, אלא מתקיים בעומק גדול יותר. כמו אבני השוהם הנושאות את ישראל על הכתפיים לפני ה', כך מתגלה שהאחדות האלוקית נושאת את הכול גם כאשר אינה נראית בגלוי. התכלית היא שהאורות הפרטיים לא יעמדו לעצמם בלבד, אלא יאירו מתוך שייכות לכלל, עד שהריבוי כולו יחזור ויגלה את נקודת האחדות שממנה נובע הכול.