"אחרי 15 שנים של פחד - אני אדם חופשי"

הבוקר (ראשון) פורסם כי שמו של החשוד באונס שי־לי עטרי ונעמה שחר הוא יובל דרור וילנר. שי-לי עטרי התראיינה הבוקר אצל רינו צרור בגלצ, ושיתפה: "אחרי 15 שנים של פחד אימים והשתקה - אני יכולה להיות בן אדם חופשי; הוא רדף אותי, זה לא משהו שדמיינתי, אלו איומים אמיתיים שחוויתי - ואני לא מאמינה שלא אצטרך לפחד יותר". עוד התייחסה שי-לי לריאיון שקיים העיתונאי רביב דרוקר עם יובל וילנר בתוכנית "המקור": "אין עניין לציבור. התזמון הוא בחקירה פעילה, אין טעם לתחקיר כעת חוץ מרייטינג. בא לו לתת לו מסע יח"ץ, חשבתי שיגלה קצת יותר רגישות לנפגעות. לפני השאלה העיתונאית יש לחקור איך מערכת התוכנית דיברה אלינו, את האתיקה מול הנפגעות". תגובתו של רביב דרוקר כפי שפורסמה ברשתות החברתיות:"ראיון - בעיניי - הוא לא פרס למרואיין. למעשה, בכל תחקיר אנחנו מנסים להגיע לכל הצדדים ולקבל את כל הגרסאות כדי לנסות לחלץ את האמת העובדתית. ‏למעשה, שי לי עטרי, בכתבה אותה עשתה אצל חיים אתגר בערוץ 12, ניסתה לעשות בדיוק אותו הדבר. הם זימנו את החשוד באמתלה כלשהי, לאיזושהי דירה ואז אתגר נכנס עם המצלמה. נדמיין לרגע שהחשוד היה עונה לשאלות של אתגר , אז זה מבורך ורצוי? לא היה נעשה קמפיין של 'לא לתת במה לאנסים'? ברגע שאותו מהלך בדיוק נעשה, רק לא בהפתעה, אלא בראיון מסודר זה מגונה ואסור לשדר את זה? האם עיתונאי יכול לעשות תחקיר על הסיפור הזה ולא לראיין את החשוד המרכזי, שמוכן לענות על שאלות? האם כעיתונאי, אני יכול לוותר על האפשרות להציב לו את כל השאלות הקשות שעולות מהעדויות המחרידות של נעמה שחר ושי לי עטרי? ‏עוד דבר - החשוד הזה עוד לא הואשם בדבר. גם אם היה מואשם ואפילו מורשע, היה מעניין - לדעתי - לראיין אותו, כפי שרואיינו לא מעט עבריינים הרבה יותר כבדים בארץ ובחו"ל, אבל כשמדובר באדם שאפילו לא הואשם ומוגדר כחף מפשע, אין עניין ציבורי לשמוע לפחות מה הוא אומר?" (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)